דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל
ויחי שיחה לפרשת ויחי רה"י הרב יעקב שפירא

שיחה לפרשת ויחי

'ויחי יעקב בארץ מצרים וגו'' (מז, כח) אומר רש"י למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדן. דבר אחר שבקש לגלות הקץ לבניו ונסתם ממנו. (זו גמרא בפסחים בדף נו ע"א) בהמשך הפרשה, 'ויקרא יעקב אל בניו ויאמר אליהם האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים', אומר שם רש"י ביקש לגלות את הקץ, ונסתלקה שכינה ממנו. כמו הפירוש השני שהבאנו מקודם, שפרשה זו סתומה בגלל שביקש לגלות הקץ, ונסתם ממנו. גם כשבא יעקב לברך את בני יוסף כתוב, 'וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה' (מח, ח), אומר רש"י: 'ביקש לברכם ונסתלקה ממנו שכינה, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה, ויאמר מי אלה מהיכן יצאו אלה שאינם ראויים לברכה', אז יש פה משהו גם על בניו של יוסף, וגם על בניו של יעקב עצמו, וגם שביקש לגלות את הקץ נסתלקה ממנו שכינה. נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד מה הפשט? ומה פירוש ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה? כתוב בגמרא ביומא, (דף ט ע"ב) 'ראשונים, היינו תקופת בית ראשון, שנתגלה עוונם, שהרי החטאים שלהם היו בגלוי ע"ז ג"ע וש"ד, נתגלה קיצם, מתי תיגמר הגלות. אבל אחרונים, הדור של בית שני, שלא נתגלה עוונם, הכוונה שהיה שם חטא של שנאת חינם שהוא בלב האדם, לא נתלה קיצם', הקב"ה לא אמר מתי תגמר הגלות שבאה אחרי בית שני. אומר החת"ס, ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, למה? מפני שחשב כמו שחז"ל דורשים בבית שני, למה לא נתגלה קיצם, מפני שהיתה שם בעיה בדבר שהוא לא גלוי, לא נתגלה עוונם, כך חשש גם יעקב אבינו שמא יש ביניהם ח"ו עוונות שלא בגלוי, שנאת חינם, דברים שלפעמים לא נראים בחוץ אבל הם בלבו של האדם, ולכן נסתם ממנו הקץ, לכן אמר יעקב אבינו 'האספו ואגידה לכם', במקום שיש חשש כזה הפתרון הוא כמו שכתוב 'האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם וכו'', וחז"ל דורשים שיעקב אבינו פחד שמא אין מיטתו שלימה, באו אליו הבנים ואמרו להם שמע ישראל, ד' אלוקינו ד' אחד, דהיינו שלא תחשוב שאנו נגועים בחוסר אחדות, אלא תשמע אתה ישראל, כינוי של יעקב, כולנו מאוחדים בדבר אחד, שד' שהוא אלוקינו הוא אחד. כתוב בספר החרדים בסוף הספר, (בן דורו של הבית יוסף), מה פירוש שמע ישראל? לא רק מלשון שמיעת האוזן, אלא זה כמו שכתוב אצל שאול המלך, 'וישמע שאול את העם', שאול אסף את העם, זה גם לשון של שמע, ועל פי זה אומר בעל ספר חרדים שקריאת שמע צריכה להיות כל הצבור כאחד, ועל זה מכריזים ואומרים שמע ישראל, וכך כתוב במדרש שצריך לנהוג לכתחילה שמגיעים לפרשת שמע ישראל להגיד את זה בבת אחת כל הצבור ביחד שזו המהות של קבלת עול מלכות שמים.

גם בתפילה אנו אומרים 'ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך', כותב הבית יוסף 'כולנו כאחד', כמו אברהם אבינו, 'אחד היה אברהם', שמקבלים עול מלכות שמים כמו אברהם, שהכניס גם אחרים תחת כנפי השכינה.

כל המגמתו של יעקב אבינו לפני מותו היתה, שבניו יהיו באחדות, כמו שכתוב בסוף הפרשה 'ויכל יעקב לצוות את בניו', בפשטות 'ויכל' זה לשון של כילוי, אך אפשר לפרש בעוד אופן, ויכל יעקב לצוות את בניו מלשון 'נכספה וגם כלתה נפשי', יעקב אבינו כלתה נפשו, לצוות את בניו מלשון צוותא, שכולם יהיו באגודה אחת, הכיסופים של יעקב היו לחבר את כל ישראל. וזו בעצם המשמעות של מה שיעקב בירך את בני יוסף, 'בך יברך ישראל וכו' ישימך אלקים כאפרים וכמנשה', מה הפירוש כאפרים וכמנשה?  כולנו יודעים שבד"כ יש פער בין הדורות, ולא רק פער בין הדורות, אלא כמו שאמר לי מדריך באחת הישיבות לגיל התיכון, שהיה מדריך של התלמידים בשנה ד', בקשו ממנו להמשיך עם אלה שגמרו את השנה השלישית, אמר להם אותו המדריך, ההבדל בין השנתונים זה לא הבדל של שנה אחת, זה דור שלם, פער הדורות אינו בדור של ששים ושבעים שנה, בשנה אחת אתה כבר מדבר בסגנון אחר, בשפה אחרת. הייתי במסיבה לכבודו של ראש ישיבה תיכונית מסוימת, שעבר ללמד בישיבה גדולה, בתוך המסיבה הוא אמר שהסיבה האמיתית שאחרי כל כך הרבה שנים הוא עוזב, אפילו שהוא באמת מאוד הצליח, היא מפני שאני מרגיש שאני לא מבין את הסגנון של התלמידים, 'גוי אשר לא תדע לשונו', וזה סימן שצריך לבוא מישהו יותר צעיר ממני. 'ישימך אלקים כאפרים ומנשה,' הם היו הנכדים של יעקב ובכל זאת יעקב אמר שהוא רואה בהם כמו ראובן ושמעון, 'אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי'.

אותו דבר, כתוב בפרשות הקודמות, 'אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק' ואומר רש"י מי שהיה רואה את יצחק היה חושב שזה אברהם וכן להיפך, לכן הקב"ה הקפיץ זיקנה על אברהם, כדי שלא יתבלבלו, מה הפירוש שמי שראה את יצחק מתבלבל, לא רק שהיה לו אותו זקן, אותה כיפה, אותו שטריימל, אלא שלא היה לו את פער הדורות כמו שיש היום, אפילו יצחק שנולד בזקנותו של אברהם מי שהיה רואה אותו היה מרגיש כאילו אברהם אבינו מדבר מגרונו, (כמו שיש ת"ח מסוימים שאתה רק עוצם את העיניים, ולא רואה מי מדבר אתך, אתה חושב שמישהו מהדור הקודם מדבר איתך).

בליל שבת המנהג הוא שהאבות מברכים את הבנים 'ישימך אלקים כאפרים ומנשה וכו'', ואחר כך 'יברכך וכו''. אבי מורי זצ"ל אמר לנו פעם למה באמת מברכים את הילדים בכל שבת 'ישימך אלקים כאפרים וכמנשה', אותו נוסח שיעקב בירך את בניו של יוסף? מפני שהבנים של יעקב, גדלו בתקופה לא פשוטה, גדלו בבית לבן הארמי ואחר כך עשיו רדף אחריהם, ואחרי זה המחלוקת עם יוסף, לא היתה שם מנוחה, כל הזמן היו בעיות, (שלא נדבר מה התקשורת כתבה ועל מה דברו,) לא היתה מנוחת הנפש, אבל אפרים ומנשה גדלו בבית מלוכה, הם גדלו אצל יוסף כשהיה המלך, לא היה חסר להם שום דבר, ובסופו של דבר זכו לשבת על ברכיו של יעקב אבינו, 'סבא קדישא', לא היה חסר להם שום דבר, ולכן כשאב מיחד את ברכותיו לבניו, קודם כל אומר לבניו, 'ישימך אלקים כאפרים וכמנשה', שכל מה שקורה מסביב לא יגרום לך לרעה, כמו אפרים ומנשה שגדלו בשלוות הנפש, לא כל אחד זוכה לזה. (היה בישיבה אחד האברכים שלמד אתנו היום הוא רב באחד המקומות בארץ, שקיבל ברכה מהרב צבי יהודה זצ"ל, כשנולד לו בן, שיהיה לו גידול קל ונעים, שאלנו אותו הברכה התקיימה? אמר לנו בחצי חיוך, כן, אשתי קמה).

'וירא מנוחה כי טוב... ויט שכמו לסבול', המנוחה לא מתבטאת בכך שאני שוכב כל היום עם הכרית וחולם חלומות, המנוחה האמיתית של האדם זה 'ויט שכמו לסבול', מה שבאמת מוטל עליו, 'מעשה איש ופקודתו', כל אחד לפי יכולתו, יש ביטוי שהרב כותב באורות שעם ישראל בכללותו אין לו מנוחה אלא באלוקות, ברוחניות, 'והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון', העיסוק התמידי רק בגשמיות גורם לאדם להרגיש באיזה מקום בסוף, ריק. ספרתי לכם פעם כמדומני, שאחד מהדור הקודם הלך ליהודי עשיר וקמצן, (בד"כ זה הולך ביחד,) ואמר לו שבאתי לעשות אצלך ביקור חולים אמר לו כבוד הרב השמועה לא נכונה, אינני חולה, אמר לו הרב, נכון, אבל שלמה המלך כותב עליך שאתה חולה גדול, כתוב אצל שלמה המלך 'יש רעה חולה ראיתי... עושר שמור לבעליו לרעתו', אדם שמשאיר הכל לעצמו זה לרעתו, שלמה המלך קורא לזה רעה חולה, אמר לו אותה יהודי, טוב, עשית ביקור חולים אתה יכול ללכת, אמר לו הרב כתוב שמי שמבקר את החולה לוקח מהחולי אחד משישים, אז לא יצאתי עדין ידי חובתי.

ישימך אלקים וגו' בלי בעיות וטרדות שיפריעו את הנפשות, הגמרא בנידה אומרת שבחור בגיל צעיר דמו כמו דם של שור, שמלא תסיסה. כל הדין של שליחת השעיר לעזאזל ביום הכיפורים, הרב כותב בעולת ראיה, שהכוונה היא שצריך גם לתת לרוח לצאת מאיזה מקום, לתסיסה הזו, כמו שכאשר מקיפים אויב נותנים לו רוח רביעית, לא סותמים אותו מכל הצדדים. הרוגע האמיתי שהיה למנשה ואפרים זה לא בטלנות אלא שלא הפריעו אותם מהדברים שבאמת רצו לעשות. זו הברכה הכי גדולה שיכל יעקב לתת לבניו של יוסף.

על זה ואמרים חז"ל שחשש שאין מיטתו שלימה, אמרו לו 'שמע ישראל' מלשון 'וישמע שאול', אנו כולנו מאוחדים לא רק בינינו אלא כולנו ביחד בלי פער דורות, ולכן בפרשה כתוב, 'ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק', מה פירוש ויקרא בהם שמי ושם אבותי, שיהיה ניכר בהם, מאיפה הם באו, כמו שכתוב במגילת רות, 'למי הנערה', אומר שם רש"י ראו סימני צניעות השאלה לא היתה מה שמה אלא למי היא, מאיפה היא למדה את זה, על זה כתוב, שזו 'נערה מואביה השבה עם נעמי משדה מואב', השאלה לא היתה מה שמה, אלא מאיפה זה נלמד. ויקרא בהם שמי ושם אבותי, שידעו מאיפה באים הדברים היפים שיש בהם, וכך אנו אומרים בכל ברית וברית, בין שנעשה בזמנו ובין שנעשה עשרדקות לפני השקיעה, 'ישמח האב ביוצאי חלציו ותגל האם בפרי בטנה, ככתוב ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך', הפסוק הזה הוא בפרק כג במשלי, אם מברכים את האבא 'ישמח האב ביוצאי חלציו', למה צריך להוסיף 'ככתוב', גם בלי ה'ככתוב' זו ברכה שלימה, מה צריך להוסיף את ה'ככתוב'? בעולת ראיה כתוב, על מה שאנו אומרים, לפני אמירת סדר העקידה, 'ככתוב בתורתך', כותב שם הרב, לפעמים אנו אין לנו מספיק את הכלים, כדי לבטא את מה שאנו רוצים להגיד אין לנו מספיק כושר ביטוי ואילולי שהתורה כתבה לנו את מה שהיה בסדר העקידה, אנו לא היינו יכולים לבטא זאת כמו שצריך, ולכן אנו אומרים 'ככתוב בתורתך', מברכים את האב 'ישמח האב ביוצאי חלציו', אבל יכול היות שאחד ישמח שבנו יהיה פרופסור גדול, על מה אומרים ישמח האב ביוצאי חלציו, סיפר לי הרב מגנס שפעם היה יהודי שהיה לו בן בישיבה והוא חשב שלא מתייחסים אליו כמו שצריך, ואמר זאת לאבי זצ"ל, אמר לו אבי טוב שאתה אומר לי, אני אכנס לענין, תוך כדי דיבור שאל אותו אבי, אולי יגיד לי כבודו במה הוא מתעסק, אמר לו בבורסה, שאלו איך הבורסה עובדת? לא שלא ידע אלא רצה לשמוע ממנו, אמר לו יש לי פקיד שמעדכן אותי מה עולה ויורד ואני אומר לו במה להשקיע וכו', שאל אותו באיזו תדירות אתה מתעניין בזה, אמר לו תלוי במצב, לפעמים פעם בשבוע לפעמים כל יום ואפילו כמה פעמיםביום, אמר לו ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, המניה הכי חשובה שיש לך זה בנך בישיבה,אז למה אתה מתעניין בו רק פעם בשלוש שנים, הרי זו המניה הכי חשובה. ישמח האב ביוצאי חלציו מוכרחים להגיד את ה'ככתוב', ששם הפסוק מפרש על השמחה האמיתית שיש בלב של אדם, כך מפרש שם הגר"א שהאב ישמח בזה שהבן שלו יגע בתורה ומחדש בתורה וכתוב במדרש שכרגע אינני זוכר את מקומו שכל אדם שרואה שבנו מחדש בתורה, זה מביא לו שמחה גדולה בלב ומתמלא עליו רחמים, וכדי שלא נתבלבל, אנו אומרים בברית ככתוב ישמח אביך וכו'.

כתוב בפסוק בישעיהו בפרק כט, 'לא עתה יבוש יעקב ולא עתה בניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו, יקדישו שמי... ואת אלקי ישראל יעריצו', מה זה 'בראותו ילדיו מעשה ידי'? הביטוי הזה 'מעשה ידי' כתוב בקריעת ים סוף, 'מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!', לא היה שום טובה למצריים ששעבדו את ישראל, בכל זאת אמר הקב"ה על כל פנים הם מעשי ידי, הם לא נבראו מהקוף, 'מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה', זה מה שאומר ישעיהו הנביא גם כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו, לפעמים מגיעים לדור כזה שבחוץ נראה לך שמשהו מבולבל אצלם וחוץ מלהגדיר אותו 'מעשה ידי', קשה מאוד, בכל זאת רואים שהאנשים האלה גם הם מקדשים את שמי בחיים, ומקדישים את שמי בנסיבות אחרות, והרמב"ם מביא את הפסוק הזה בספר המצות במצות קידוש בשם על המסירות נפש, וזה לשונו: ויעד על ידי ישעיה שלא תשלם חרפת ישראל בעדות ההיא ושייראו בהם ילדים בעת ההיא הקשה לא יפחידם המות וימסרו נפשם ויפרסמו ויחזקו האמונה ויקדשו את השם ברבים כמו שצונו יתעלה על ידי משה רבינו, והא אומרו לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו'. ע"כ. 'חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב' שואל השפת אמת בשם רבי בונים מפשיסחא, הרי זו חוצפה זו שאדם יגיד מתי יגיעו מעשי וכו', אומר השפת אמת יגיעו מלשון מגע, לא שיהיה בדיוק אותו דבר, אלא שהזרם המרכזי שבא מדורות הקודמים יהיה לי בו מגע למעשה אבותי, ועל המגע הזה נאמר מתי יגיעו וכו'.

ביקש יעקב לברך את בני יוסף, ונסתלקה ממנו שכינה, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה, ויאמר מי אלה מהיכן יצאו אלה שאינם ראויים לברכה. הם היחידים שבמשך הדורות יצאו מהם רשעים? הלוואי שהיה כך. משאר השבטים היה הכל חלק? כשמגיעים לאפרים ולמנשה בגלל שיצא מהם ירבעם וכו', לא ראויים לברכה, מה נשתנו מאחרים? יתכן שהפירוש הוא, על פי מה שאומרת הגמרא בסנהדרין (קא:) אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות, מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים, ואח"כ (בדף קב.) אומרת הגמרא תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי, וכל תלמידי החכמים היו דומים בפניהם כעשבי השדה, זאת אומרת שהיה פה יהודי שהיו לו מעלות עצומות מאוד וודאי שזה בא לו מאבי אבות אבותיו אפרים, ובכל זאת כתוב בהושע בפרק יג, 'ויאשם בבעל וימות', היה לו גם חסרון גדול. יעקב פחד, כמו שאמר הרב צבי יהודה זצ"ל, צריך מאוד שמירה מבעלי כשרונות גדולים, כי הכשרון הגדול כמו שיכול היות לעילא ולעילא, לפעמים יש מציאות לא עלינו ולא עליכם, שמנצלים דווקא את הכשרון הגדול לצד השלילי, יעקב אבינו פחד שאפרים שהוא השורש של ירבעם, עם עוצמות כל כך גדולות, ח"ו ישתמש בזה לא רק לטוב אלא גם לרע, אז אולי אפרים הוא גם חצי לפה חצי לפה, אותו דבר אחאב, שהיה רשע, בכל זאת אומרת שם הגמרא בסנהדרין למה אחאב זכה למלכות עשרים ושתים שנה מפני שכיבד את התורה והיה מהנה תלמידי חכמים מנכסיו, ונתכפר לו מחצה. עובד עבודה זרה ומכבד את התורה איפה יש דבר כזה? יש ספר שנקרא אגרות סופרים זה מכתבים של החת"ס, רעק"א, ר' שלמה איגר בנו, והכתב סופר בנו של החת"ס, שם כתוב שר' שלמה איגר כתב שביקר פעם בעיר מסוימת באירופה וראה שתושבי העיר הזו מתפללים מאוד בדבקות ואומרים בתפילה את כל היוצרות שיש, מה שאנו לא אומרים, וכולם אפיקורסים, כך כותב עליהם ר' שלמה איגר, לפעמים יש איזה מן שילוב כזה, לכבד ת"ח לנשק לו את הזקן ומצד שני עובד עבודה זרה, זה היה אחאב, גם על זה פחד יעקב הרי אחאב בא מאפרים אז אולי מאפרים שאב את שתי הסתירות האלה תורה מצד אחד וע"ז מצד שני, חלילה.

'ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקים בזה, ויאמר קחם נא אלי ואברכם', אומר רש"י זה שאמר הכתוב (הושע יא) 'ואנכי תרגלתי לאפרים, קחם על זרועותיו', תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים עד שלקחם על זרועותיו. יעקב אבינו אמר ליוסף, גם אם יש לך בעיות מסוג כזה, אל תוציא אנשים מחוץ למעגל תקרב אותם אליך, ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו. יש תשובה של הרב זצ"ל בדעת כהן והיא מודפסת גם באגרות ששואל אותו אדם אחד על כך שבניו לא הולכים בצילא דמהימנותא, כותב לו הרב שיתנהג אתם בסבלנות, שיקרב אותם, אל תדחוק, אל תרחק, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, אומר הרב זצ"ל, שמאל היא היד החלושה יותר, שמאל דוחה, אבל את הקירוב תעשה בימין. הקירוב פועל יותר מאשר הריחוק, 'קחם נא אלי ואברכם', על אף כל מה שרואה שיש באפרים ואלה שבאים מזרעו 'קחם נא אלי ואברכם'.

'ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה', יעקב אבינו אומרת הגמרא בסנהדרין, על הפסוק 'כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם', פדה אותו מצער גידול בנים, מה פירוש? חולקים בזה רש"י ותוס' בפרק שני בסנהדרין, האם מהצער של לגדל שנים עשר שבטים, שנים עשר עילויים, או מהצער המיוחד שהיה ליעקב של דינה ויוסף, מדברים שלא היו אמורים להיות לכאורה, יעקב פדה את אברהם מצער גידול בנים. אומר רש"י, ויחי יעקב, למה פרשה זו סתומה, מפני שכשמת יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדן,זה הפירוש הראשון ברש"י. קשה על הפירוש הזה למה זה כתוב פה ב'ויחי יעקב', זה היה צריך להיות בסוף פרשת ויחי, איפה שכתוב שיעקב נפטר. איפה שכותבים 'ויחי יעקב', שמה עושים פרשה סתומה בגלל שכשמת יעקב נסתמו וכו'?! מה הפירוש נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד? אותו ביטוי כתוב אצל משה רבינו, כשמשה רבינו יצא לראות את סבלות אחיו, אומר שם רש"י נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם, ומיד אחר כך כתוב 'מי שמך לשר ושופט עלינו', הפשט הוא שבעם ישראל יש כח של מלוכה, וכח של סנהדרין, תורה שבע"פ, סנהדרין נקראים 'עיני העדה', 'והאר עינינו בתורתך', כתוב בשם רעק"א שאין זו תפילה רק על עצמנו אלא גם על עיני העדה, חכמי הדור. 'והיית משוגע ממראה עיניך', יש כאלה שמפרשים גם את זה באותו אופן, לפעמים אפשר להשתגע מאנשים שמתיימרים לומר לצבור מה לעשות, הסנהדרין נקראים עיני העדה, הגמרא בב"ב אומרת הוא סימא עינו של עולם על הריגת הורדוס את החכמים, ועל מלך כותב הרמב"ם שליבו לב כלל ישראל, העין והלב, לכן אחר כך כשבאו בטענות למשה רבינו אמרו לו 'מי שמך לשר ושופט עלינו' מי אמר לך שיש לך את הכח של העינים והלב, כח של הסנהדרין, של ההלכה, וכח של המלוכה, מי שמך לשר ומי שמך לשופט. זה מה שאומר רש"י פה אצל יעקב, כשנפטר יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל, יעקב אבינו הוא כמו משה רבינו, היה לו הכח של סנהדרין ושל המלוכה, אומר רש"י דווקא פה, עוד לפני שהגענו לשלב, של 'ויאסוף את רגליו', כבר נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד מפני שעכשיו כשיעקב היה אתם, הם יותר מידי התרגלו ולא שמו לב מה קורה אתם מסביב, הרי 'הרבי נמצא אתנו', הם לא הרגישו שהם בגלות כמו שכתוב בסוף פרשת ויגש 'וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה', אומר רש"י לשון אחיזה, שבגלל שיעקב היה אתם הם חשבו שהם יכולים להאחז בארץ מצרים. כתוב בתחילת פרשת שמות 'ותמלא הארץ אותם', אומר שם הנצי"ב מה זה ותמלא הארץ אותם? שבתחילה היו בגושן, שהיתה רחוקה מאוד, [ואף על פי שכתוב 'וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי', אין הכוונה קרוב ממש כי אז זה גורם לחיכוכים ומריבות, אלא בארץ גושן שהיא בתחום מצרים אבל מספיק רחוק שנמשיך להיות קרובים.] אומר הנצי"ב 'ותמלא הארץ אותם', כבר לא הספיק להם ארץ גושן, הם רצו להיות מעורים בכל ארץ מצרים לכן פרעה מיד היה צריך לחפש ברשעותו הגדולה מה עושים אתם, הם נמצאים אצלנו, להבדיל לא בתור דוגמא, רואים אותם בכל המקומות, אנשים שזה לא נח להם במקרים כאלה מחפשים מגננה, מדינה כזו קטנה, להבדיל במצרים, להבדיל אלף אלפי הבדלות, 'ותמלא הארץ אותם' לא רק ארץ גושן. בגלל ש'ויחי יעקב' הם לא הרגישו באיזו מציאות הם נמצאים, לא ידעו לתפוס את השור בקרניו בזמן הנכון ולא להגיע למצב של 'ויאחזו בה', שהגלות תנעם להם, לכן אומר רש"י נסתמו עיניהם ולבם של ישראל כבר פה. הירושלמי במסכת ברכות (פרק א', הלכה ה') כותב, ביטוי כזה, שהקב"ה אומר לישראל, 'תן לי לבך ועיניך, והיית שלי', כשאדם משעבד את העיניים והלב כמו שכתוב בפרשת קריאת שמע אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שהעין והלב הם שני סרסורי העבירה, אומר הירושלמי אם תתן לי לבך ועיניך, שני הכוחות האלו, והיית שלי, אבל כשנפטר יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. רש"י כותב בפרשת ויקרא בהתחלה למה ניתן רווח למשה רבינו בין פרשה לפרשה יש פרשיות פתוחות בתורה, כדי להתבונן בין פרשה לפרשה, אבל בזמן שנפטר יעקב נסתמו עיניהם ולבם מצרת השעבוד, אז הפרשה היא סתומה, אין רווח בין הפרשיות, כבר אין כח להתבונן בין פרשה לפרשה, פרשה פתוחה זה לתת כח בין פרשה לפרשה, פרשה סתומה הכוונה אין פה הפסק להתבונן, כשנפטר יעקב נסתמו עיניהם ולבם ואי אפשר להתבונן על מה שקורה, מרובה מידת טובה ממידת פורענות ולכן כשמגיעים לפרשת בשלח, שירת הגאולה, יש הרבה פרשיות פתוחות, אין שם רצף של כל המילים,יש הרבה הפסקות, שבזמן שמגיעה ישועתן של ישראל אז יש הרבה כח יותר מהרגיל להתבונן בין פרשה לפרשה, על אחת כמה וכמה כשיצאו ממצרים אז הכל כתוב בהרבה פרשיות פתוחות שאז עמ"י מקבל את הכח להתבונן בין פרשה לפרשה, לא רק יציאה מעבדות לחרות אלא גם צבירה וקבלה של כוחות חדשים גם להתבונן, ולכן שמברכים את אהבה רבה לפני ק"ש, יחד עם הבקשה על התורה אנו אומרים 'ושבור עול הגויים מעל צווארנו', שאז יש פרשיות פתוחות ואפשר להתבונן פרשה לפרשה.

הטור כותב בהלכות ר"ח, ששנים עשר החדשים בשנה כל חודש הוא כנגד שבט אחר, וחודש טבת הוא כנגד שבט דן. בברכות של יעקב אבינו, לא כתוב בשום מקום שם השם, כתוב כל הזמן אלקים, מידת הדין, רק כשמגיעים לשבט דן, שם כתוב 'לישועתך קויתי ד'', אומר שם רש"י וכך כתוב במדרש למה דווקא שם הוא אמר 'לישועתך קויתי ד'' רש"י אומר שהכוונה היא על שמשון ניבא נבואה זו, 'לישועתך קויתי ד'' נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו, וסופו לומר זכרני נא וכו', (כך שאין שום מקור לצנזר את השיר הזה), המדרש מוסיף, יעקב אבינו חשב ששמשון יהיה המשיח, ואחרי שראה שנהרג אמר אם כך, 'לישועתך קויתי ד'', זה גם כן חלק מגילוי הקץ שנסתם מיעקב, כך מוסיף המדרש, אומר המבי"ט בספרו בית אלקים, (שער היסודות, פרק כט עמ' 166), למה באמת מוזכר רק בברכה של דן שם השם? ואומר שזה מפני שכשיעקב ראה, כמו שהמדרש אומר, את שמשון הגבור, [שמשון הגבור זה לא ביטוי מהרחוב זה כתוב בחז"ל, מכילתא בפרשת בשלח, וגם המהרש"א כותב את זה (בנזיר דף ד ע"ב), ואין הכוונה כמו שכולם חושבים שזו רק גבורת הגוף, אלא 'איזהו גבור הכובש את יצרו', וכ"כ השפ"א פרשת וישב תרמ"ו. הרב זצ"ל כותב ששמשון הוא ביטוי שיש גם קדושה לצד החומרי של כל יהודי]. כשמגיע יעקב אבינו לפרשה של גאולה של שבט דן, שיעקב חשב כפי שהמדרש אומר שיהיה משיח, פה יש מקום להזכיר את שם השם שזו מידת הרחמים ובזכות ברכת יעקב זכה שמשון, לשפוט את ישראל עשרים שנה (בשופטים פרק טו), וכמו שאומרים חז"ל שהפחד ששמשון הטיל על כל אויביו זה לא היה רק בזמן שחי, אלא עשרים שנה אחרי מותו של שמשון פחדו להתעסק עם ישראל, הגבורה של שמשון כל כך השפיעה שעשרים שנה אחר כך עשו חשבון האם כדאי להתחיל אתם. שבט דן, שממנו יצא שמשון הוא השבט כמו שכתוב 'המאסף לכל המחנות' לכן זכו שכל מי שמצטרף לעמ"י משתייך לשבט דן, בני בניו של המן, אלו שהתגיירו, למדו תורה בבני ברק, באזור של גוש דן, האזור ההוא לפי חלוקת השבטים שייך לשבט דן, לכן הגמרא אומרת, אחרי רבי אליעזר ללוד, אחרי ר"ע לבני ברק, ר"ע היה בן גרים לכן היה שייך לשבט דן המאסף לכל המחנות, שהתחום שלו הוא באיזור הזה, [לכן גם בהגדה של פסח מעשה ברבי אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובים בבני ברק, הכוונה אצל רבי עקיבא שהיה מסונף לשבט דן לכן מדגישים בבני ברק]. 'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך', אומרים חז"ל בילק"ש, סוף פרשת כי תצא, מי הם? אלו שבט דן שפלטם הענן בגלל שעבדו ע"ז, כשבלעם ובלק רצו לקלל, כתוב 'וירא משם קצה העם', 'אפס קצהו', לשון של חולשה, כמו שכתוב אצל יוסף 'ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים', כדי להעמידם אצל פרעה אומר שם רש"י מקצה הכוונה החלשים, 'אפס קצהו תראה' הכוונה על החלשים, כשרוצים לקלל, תמיד נדבקים באיזה דבר שלילי, שנמצא בשוליים, בקצה המחנה. שבט דן, שהענן פלטם, על זה התפלל יעקב אבינו, 'לישועתך קויתי ד''. כל פעם שאנו יכולים להתחבר למן מציאות כזו של משיח, כפי שיעקב אבינו על פי המדרש חשב שזה מתבטא בגבורתו של שמשון וכמו שאמרנו שזה לא רק גבורת הגוף אלא גם הרוח, לכן מזכירים שם את שם ד', את מידת הרחמים.

כשיעקב אבינו היה לו ספק לגבי בניו, שמא אין מיטתו שלימה כפי שהסברנו שהכוונה היא שמא אין אחדות ביניהם, לא היה יכול לגלות את הקץ, כיו שלא יכול להיות גילוי קץ במקום שיש חוסר אהבה, לכן דן שהיה מאסף לכל המחנות (וכמו שאמרנו 'האספו ואגידה לכם'), לכן דווקא עליו חשב יעקב אבינו שיש בו כח של משיח.

פתחו בניו של יעקב ואמרו לו שמע אבינו ישראל ד' אלוקינו ד' אחד, ויעקב ענה כנגדם 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ולהלכה יש מחלוקת האם אותה כוונה שצריך בשמע ישראל צריך גם בברוך שם. ביוה"כ אנו נוהגים לומר את ברוך שם כבוד מלכותו  בקול רם, ביוה"כ, כתוב שזה זמן של מחילה, שכולם ניצבים כאחד לפני הקב"ה אין שום רגשות של שנאה, אין שום חשש, כמו שחשש יעקב אבינו לפני פטירתו שמא לבכם חלוק על המקום, לכן רק אז זה הזמן האמיתי לומר מה שיעקב הרגיש כשאמרו לו הבנים שמע ישראל, ולומר ברוך שם וכו'. בישיבה לפני מספר שנים ניגש תלמיד אחד לאבי זצ"ל, ושאל אותו האם גם בק"ש שעל המיטה צריך לומר ברוך שם וכו' בקול רם? אבי כל כך התפעל מהצדקות, שהוא בחדר ויש בחורים שכבר ישנים שהוא לא רוצה להעיר אותם, האם בכל זאת לומר בקול רם. לאבי אמר שהוא לא ראה את השאלה זו בשום מקום.

אבי זצ"ל היה פעם אצל הרבי מגור, הבית ישראל, לאבי היה מנהג שבשבת בבוקר לפני התפילה היה לומד שאילתות כסדר, אם היה יותר זמן היה גם דברים נוספים אבל תמיד שאילתות לפני שחרית בבוקר, (הוא תמיד היה קם מוקדם, כי מרוב עייפות של כל השבוע היה הולך לישון מוקדם בליל שבת, וקם מוקדם.) בשאילתות כתוב שמי שהולך לבקר את החולה צריך שילכו שנים ביחד לבקרו, כותב שם העמק שאלה, הנצי"ב, שהוא לא יודע מה המקור לדין זה, יש כאלה שאומרים שהמקור מזה שכשנודע ליוסף 'הנה אביך חולה' הוא לקח את אפרים ומנשה, אבל אם כך צריך שלושה, למה שנים? ['ויאמר ליוסף', אומר רש"י אחד מן המגידים, מה זה אחד מן המגידים? הפשט הוא, שעד יעקב לא היה מציאות של חולי, אדם לא היה יכול להתכונן לפני שהולך לבית עולמו, עד שיעקב בקש, ואז היה חולי, זאת אומרת שהיה משהו ראשוני בעולם של חולי, לכן התורה מדגישה 'ויאמר ליוסף' אומר רש"י אחד מן המגידים באו להגיד ליוסף שקרה משהו שעוד לא קרה, דבר חדש.] מאיפה המקור  לבקר שנים, אמר לו אבי לרבי מגור, מאיפה לומדים שיש מצווה לבקר חולים, הגמרא בבבא מציעא בסוף פרק שני לומדת את זה ממה שכתוב 'והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה', 'ילכו' זה ביקור חולים, וזה כתוב בלשון רבים, סימן שצריכים ללכת שנים, הרבי כל כך נהנה, הוא הוציא סיגר ונתן לאבי זצ"ל, (מיד החסידים ביקשו ממנו את הסיגר, אמר להם אבי זצ"ל אם אתם מבקשים כנראה שזה מאוד חשוב אז אני לא אתן לכם,) ואז הוסיף לומר לו שכתוב ששכינה למעלה מראשו של חולה. המהר"ל שואל שאלה עצומה, יש מושג של שכר הליכה לגבי תפילה במקום מרוחק, (אין הכוונה שבמקום להתפלל בישיבה צריך להתפלל בשטיבלך,) שואל המהר"ל אם אדם יקח לולב למקום רחוק יהיה לו שכר הליכה? אומר המהר"ל  יסוד, ששכר הליכה זה רק במקום שהשכינה שרויה שם, לכן עדיף להתפלל בציבור, כי בכל מקום שמתפללים עשרה שכינה שרויה שמה, יש גם שכר הליכה להולכי דרכים למצוות תלמוד תורה זה דין של הליכה למצווה, למקום שיש בו שכינה. על פי זה רצה אבי זצ"ל לחדש, שהיות ושכינה למעלה מראשותיו של חולה, אז גם מי שהולך לבקר את החולה שכר הליכה בידו, לכן ויקח את שני בניו עמו מנשה ואפרים, כי יש כאן שכר הליכה ולא רק המצווה של הביקור חולים עצמה, ההליכה לכל מקום שהשכינה נמצאת נותנת לאדם שכר הליכה. שבת שלום.