דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל
חיפוש שיעורים

פרשת כי תבוא תשע'ז

רה"י הרב יעקב שפירא
כי-תבא

הגמרא אומרת שעזרא תיקן לישראל שיקראו לפני ראש השנה בפרשת כי תבוא וגם הקללות כדי לקיים 'תכלה שנה וקללותיה'. פעמיים כתוב בתורה תוכחה פעם  אחת בפרשת בחוקותי ופעם אחת בפרשת שלנו פרשת כי תבוא. למה צריך פעמיים תוכחה? ומה התורה רומזת? אומר הרמב'ן על התורה, שיש כאן רמז לבית ראשון ובית שני. זאת אומרת שהתוכחה של פרשת בחוקותי מתארת את המצב שהביא לחורבן בית ראשון. התוכחה של פרשת כי תבוא מדברת על מה שגרם לחורבן הבית השני. אנו יודעים שבית שני נחרב בעוון של שנאת חינם, אז אם התוכחה של פרשת כי תבוא מדברת על הדור של בית שני אז התורה הייתה צריכה לכתוב במקום 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה' שהעונש הוא מפני שהיה שנאת חינם. התורה אומרת שכל מה שהיה בפרשת כי תבוא זה בגלל שלא עבדו את ה' בשמחה. אם זה מכוון לבית שני , בית שני כתוב בגמרא שזה היה בעוון שנאת חינם. מוכרחים להגיד שקושיה כזאת אי אפשר להשאיר אותה בקושי . [לפעמים יש קושיות כאלה שקושיה היא עוד יותר טובה מהתירוץ. אחרי כל התירוצים קושיה היא יותר טובה. לכן תירוצים לפעמים זה תירוצים. אומרים בשם רב חיים מבריסק על הגמרא בחגיגה אומרת שיש כמה סמנים לשוטה. מה זה שוטה? אחד שמאבד מה שנותנים לו אחד שלן בלילה בבית הקברות אחד שיוצא יחידי בלילה לשוטט. אם יש לבן אדם את הסימנים האלה סימן שהוא שוטה. שאל רב חיים מה הראייה שהוא שוטה יכול להיות שהוא יוצא יחידי בלילה מפני שהוא איזה פילוסוף גדול, הוא צריך לחשוב על כל מיני רעיונות בלי שאף אחד יפריע לו אז הלילה יש מזג אוויר טוב. הוא לן בלילה מבית הקברות כי סגרו עליו את הדלת. הוא מאבד מה שנותנים לו גם כן בגלל סיבה אחרת  קורה.  מה הראיה מה הקשר בין הסימנים  האלה לשוטה?
אומר רב חיים אין הכי נמי אם אתה מחפש תרוצים אז לכל אחד מאלה יש תירוץ מצויין, לכל אחד בפני עצמו. אומרים חז'ל אבל אני אתן לך הסבר כללי על כל שלושת המקרים. הוא שוטר אל תחפש תרוצים למה קורים לו ספורים כאלה וכאלה, הוא שוטה! תרוץ אחד שכולל בתוכו את הכל הוא יותר טוב ממה שמגיד שלושה תרוצים.]
מוכרחים להגיד שאין בזה סתירה. איפה חס וחלילה יכול להתפתח תנאים, אטמוספירה של שנאת חינם? במקום שלא עובדים את ה' בשמחה. במקום שכל הזמן חיים במרירות באווירה קודרת. וזה המפתח כדי להגיע חס וחלילה לשנאת חינם. וזה מה שהתורה אומרת 'תחת אשר לא עבדת את ה אלוקיך בשמחה' זה היה המפתח שלכן התגלגל בתקופת בית שני שהגיעו לשנאת חינם. אבל במוקם שאנשים  מסתכלים בעין חיובית ולא חיים כל הזמן רק באווירה קלוקלת שמרפה ידיים, שמה אין שנאת חינם, איפה שיש שמחה אין שנאת חינם, זה לכאורה הפרוש.
אבל יכול להיות שיש פה אולי עוד כוונה שאולי זה נוגע לנו. מה שהתורה כותבת לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה אז אין הכוונה היא שלא היינו ברסלבים רוקדים על המכוניות בככרות הכי נדחים בארץ, והופכים את הריגושים לחלק המרכזי של עבודת ה' בלי לחפש יותר עומק ותכנים. חס וחלילה, לא שיש לנו משהו נגד הדברים האלה, אבל וודאי שצריך יותר לחפש את העומק צריך לעבוד את הקב'ה בשכל. הרמב'ם כותב בפרוש המשניות בחגיגה שהשכל של האדם זה גילוי כבוד ה' בעולם. נכון שהיום יש תופעות כאלו שרואים מופתים אצל צדיקים אז כל דבר יש נטייה להגיד 'איזה מופת' אפילו דברים שהשכל הישר אומר שצריך ככה לעשות, זה יותר נוח לאנשים להגיד שזה לא היה משהו שכלי אלא זה מופת. שכחו שיש מושג שנקרא הגיון ושכל ישר. באבות דרבי נתן בפרק כ כתוב כך 'רב חנניה סגן הכוהנים אומר כל המשים על עצמו עול תורה מבטלים ממנו הרהורי רעב הרהורי זנות ודבר זה מתורתו של משה למדנו תחת אשר לא עבדת את ה אלוקיך בשמחה' מה הקשר? אבות דברי נתן מדבר על  כל מי שמשים על עצמו עול תורה מבטלים ממנו הרהורים מסוימים ואת זה לומדים מהפסוק 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה' ואבות דרבי נתן מפרש לעבוד את ה' בשמחה זה כשאדם מחובר לתורה שהוא לומד, התורה משפיעה גם על מחשבותיו והרהוריו.
כמו שדוד המלך אמר כך כתוב שם באבות דברי נתן 'פקודי ה' ישרים משמחי לב' זאת אומרת לא מדובר כאן על השמחה באופן כללי אלא מדובר באופן ספציפי על שמחה שאדם יכול להגיע אליה באמצעות הלימוד. 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ' לפי אבות דברי נתן הכוונה לשמחה של התורה, שכשיש  את השמחה כפי שאמרנו אז אנחנו יכולים להתרחק יותר משנאת חינם אדם יכול יותר לנקות את המחשבות שלו  מכל מיני הרהורים מכל מיני ספיקות. הרהורים אין הכוונה דווקא למחשבות לא טובות הרהורים הכוונה לפעמים על הדעות על ההשקפות שיש לבן אדם. הרמב'ם כותב בהלכות תשובה בפרק ז 'אל תאמר שתשובה היא רק ממעשים אלא אדם צריך לחפש בדעות שלו שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו'. הרמב'ם לומד מהפסוק יעזוב רשע דרכו - את המעשים וגם את המחשבות. על איזה מחשבות מדבר הרמב'ם? כפי שהוא כותב לחפש בדעות שלו בהשקפה שלו בהסתכלות שלו על כל מיני דברם בעולם. כותב שם במגדל עוז על הרמב'ם, שהמקור של הרמב'ם שאדם צריך לחפש גם בדעות בהלך המחשבה שלו הוא ממה שכתוב 'הרהורי עבירה קשים מעבירה' זאת אומרת שהוא מפרש שהרהורים אין הכוונה להרהורים של דברים לא טובים, אלא כל דבר שנתון לשכל של אדם, להשקפה, להגיון, גם את זה אדם צריך לבדוק, לא רק את מה שנוגע לפעולות המעשיות הממשיות שאני יכול לממש אותם בידיים, אדם גם צריך לבדוק את ערך המחשבה שלו. המגדל עוז אומר שזה נקרא הרהורי עבירה, שלאדם יש הגיון לא נכון ועל זה כותב הרמב'ם אל תאמר שתשובה היא רק ממעשים אלא גם מדעות. באבות דרבי נתן שהזכרנו אומר, תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה משם לומדים שאדם שמחובר לתורה מסירים ממנו הרהורים לא טובים, הרהורים לא טובים הכוונה היא דברים שנוגעים להגיון לשכל להשקפת עולם לדעת מה עיקר מה טפל לדעת מה הקב'ה רוצה מאיתנו כל אחד בתקופה שלו במועד שלו בזמן שלו. זה פסוק בתוכחה. אבל זה כתוב רק בתוכחה של פרשת כי תבוא ולא בפרשת בחוקותי. אם נתבונן נראה שיש הבדל גדול לא רק במספר הברכות והקללות בין פ' בחוקותי לכי תבוא . פרשת בחוקותי מסתיימת בניחומים 'וזכרתי את בריתי וכו' ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור' יש נחומים. פה בפרשת כי תבוא יש ברכות, יש אחרי זה תוחכות 'אלא דברי הברית שאמר משה לכל בני שראל' אין שום נחומים.
שואל הרדב'ז בתשובות בסימן תשס'ט למה פה התורה לא מסיימת בנחמה? הרי פה תוכחה היא יותר קשה ממה שכתוב בבחוקותי משאירים את האנשים ככה פעורי פה? וזה לשונו: שאלת ממני למה לא נכתב נחמה ב'והיה כי תבוא אל הארץ' כמו בקללות של 'אם בחוקותי' ודרך הנחמה שתבוא בסוף. נראה לי לתרץ כי אין צריך נחמה בפרשת כי תבוא לפי שנחמתם בצדם שאין פסוק ופסוק שלא הוזכר בו שם הויה המורה רחמים להודיע שהמדה היא ברחמים ואין לך נחמה גדולה מזו. זאת אומרת בתוכחה מוזכר כל הזמן את השם של הויה שזה מסמל את הנהגת השם בדרך של רחמים שגם בזמן של התוכחה הכל היה ברחמים זה עצמו התוכחה.  טוב, אז למה ידבר בנסתרות.
מוסיף הרדב'ז עוד יש לתרץ כי פרשת אתם נצבים קשורה למעלה עם פרשת והיה כי תבוא והיא בכלל הברית שהרי כתיב לו 'לעברך בברית ה' אלוקיך' ובסופה של פרשת נצבים יש לך נחמות דכתיב 'והיה כי יבואו אליך ושבת עד ה' אלוקיך'. והרי זה נכון
מה אומר פה הרדב'ז?
הרדב'ז לפי דעתי אומר פה דבר הפלא ופלא, ואני לא אומר את זה הפלא ופלא כדי לסבר את האוזן, אמת ממש לא צריך את הציון שלי. רש'י בפרשת נצבים, פותח את הפסוק אתם נצבים וכו' טפכם ונשיכם לעוברך בברית ה' למען הקים אותך ה' לו לעם' אומר שם רש'י 'ומדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות' מה פרוש למה נסמכה ? מי אמר שצריכים להיות סמוכים? הגמרא בברכות אומרת שבמשנה תורה דרשינן סמוכים למה פרשה אחת נסמכה לשנייה בכל התורה *מחלוקת בספר דברים לכולי עלמא דרשינן סמוכים [דרך אגב הגאון מוילנא, הגר'א, בפרושו למסכת שקלים כותב שהביטוי שבמשנה תורה דרשינן סמוכים, לא הולך רק על ספר דברים שהוא משנה תורה, זה מדבר גם על משנה תורה לרמב'ם, שגם שם דורשים סמוכים. שאם רואים ברמב'ם שהוא מביא הלכה מהגמרא שזה לא לפי הסדר שהגמרא הביאה, אז דרשינן סמוכים למה הרמב'ם שינה את הסדר ממה שכתוב בגמרא. זה לא פטנט של רמ'ים וראשי ישיבות להגיד איזה וורעט אז אומרים 'אם הרמב'ם פה שינה מילה ממשהו שכתוב בגמרא סימן שהרמב'ם פה...' לא! הגר'א כותב בפרוש למסכת שקלים. ב'משנה תורה' הכוונה גם על הרמב'ם דרשינן סמיכות.]
 
וחז'ל אומרים למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים חוץ ממ'ט שבתורת כהנים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו. התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה בכם כלייה הרי אתם קיימם לפניו.  מה אומר רש'י, אתם נצבים זה היה הפיוס שמשה רבנו מפייס את בני ישראל. אתם נצבים היום אחרי כל התוכחות אתם רואים שאתם עומדים. אבל מי שקורא את הפרשה קצת כמה פסוקים אחר כך, רואים שמשה רבנו שופך עליהם אש וגופרית. פן יש בכם איש או אשה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' ללכת לעבוד את אלוקי הגויים ההם לא יאבה ה' סלוח לו ומחה את שמו מתחת לשמיים, והבדילו ה' לרעה, וגופרית ומלח שריפה כל ארצה, ואפילו הגויים ישאלו על מה עשה ה' ככה לארץ הזה על אשר עזבו את ברית ה'. זה נקרא נחמה בפרשת נצבים? הרי הוא מוסיף להם כבר מהדורה שלישית של תוכחה,  וכי בגלל שהוא אמר פסוק אחד אתם נצבים היום זה מפיייס אותם על כל התוכחה. הפרוש הוא כמו שאומר הרדב'ז שמיד אחר כך התורה אומרת בפרק ל 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת לקולו'. זה המקום וזו הנקודה שבה משה רבינו מפייס אותם ומנחם אותם על התוחכה. לפעמים יש אנשים נבהלים מכל מיני דברים שאומרים להם תראו כתוב כך וכך וכך, אם אתה לא מפייס אותו, כשאין שמאל דוחה וימין מקרבת אתה לא משיג את המטרה. משה רבינו אמר תדע לך כל מה שיעבור בגלגולים על בן אדם. ['אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו' נכון? מה זה אם יהיו חטאיכם כשנים ראיתי פעם בספר שאומר ככה אם אדם החטאים שלו זה לפי השנים שלו שגעונות של גיל 15 עושים בגיל 15 שגעונות של גיל 19-20 עושים בגיל הזה. אז קשה בגיל הזה, אבל בסופו של דבר זה יסתדר. הצרות מתחילות שבגיל 15 עושים שטויות של גיל 25 ולהפך, שבגיל 25 עושים שטויות של ילד בן 13 פה מתחילה הבעיה.] משה רבינו אמר להם, אחרי כל התוכחה הגדולה, ושבת עד ה' אלוקיך, הקב'ה פותח תמיד שערי תשובה, הפותח שער לדופקים בתשובה. וזו הנחמה הכי גדולה שיכולה להיות לבן אדם איפה שהוא יתקע 'אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקחך' כמו שאומרים בתפילה בראש השנה בימים נוראים 'ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים בארץ מצרים' כותב רב צדוק הכהן מלובלין האובדים מארץ אשור זה אלו שטועים בדעות, והנדחים בארץ מצרים זה אלו שטועים בעבודה זרה. מכל סוגי הכשלונות שיש לבן אדם כתוב בפסוק 'ובאו'!  תמיד הבן אדם יכול לחזור. זה הנחמה הגדולה שמשה רבנו אמר להם, אחרי כל המצבים הלא נורמאלים ושבת עד ה' אלוקיך. זה מה שמתכוון הרדב'ז שלכן בסוף תוכחה של כי תבוא אין צורך בנחמה, למה? בגלל שהנחמה הזו של הפסוק הזה של ושבת עד ה' אלוקיך אין ישועה יותר גדולה להבן אדם מהדבר הזה. הרב זצ'ל כותב באורות התשובה התשובה מצד אחד זה הדבר הכי קל , הרהור תשובה, אנחנו רק לא יודעים להעריך את המחשבות הטובות שיש לבן אדם. מצד שני זה הדבר הכי קשה שיש אנשים שאתה רואה אצלהם שזה קריעת ים סוף, הזכרתי בשנה האחרונה כמה וכמה פעמים את מה שכותב האור החיים הקדוש בפרשת חוקת הוא כותב דבר שאנחנו לא היינו מעיזים להגיד, בלעם ביקש תמות נפשי מות ישרים הוא רצה למות כמו יהודי, למה הוא לא רצה לחיות כמו יהודי אם הוא כל כך אוהב אותנו? כותב האור החיים הקדוש, שמעתי מרשע אחד, ככה כותב האור החיים, הוא לא מביא חז'ל, אלא שמעתי מרשע אחד שאמר לי אם הייתי יודע שכשאני שב בתשובה אני מיד ימות הייתי שב בתשובה אבל אם לא מובטח לי שאני ימות מיד אחר כך, אז אני לא מאמין שאני אחזיק מעמד, אז כל העסק לא כדאי לי. ככה מוצא לנכון האור החיים הקדוש על הפסוק 'תמות נפשי מות ישרים' להבליט שרשע אחד אמר לו, אני רוצה, אני מאוד רוצה אבל אני לא מאמין שאני אחזיק מעמד איך שאני מכיר את עצמי. ז'א אדם לא מאמין ביכולות שלו. אז לכן אפילו את הדבר המינימלי שכל בן אדם בקושי מפעל חייו הוא רוצה, ושבת עד ה' אלוקיך, הוא מפחד לעשות את זה, כי הוא לא מאמין שיחזיק מעמד . ובעצם זו גמרא מפורשת. יש גמרא בבבא מציעא על רבי יוחנן וריש לקיש. שריש לקיש היה ראש הלסטים ורבי יוחנן ניסה לקרב אותו הוא אמר לו בין השאר אם אתה חוזר בתשובה אני אשיא לך את אחותי. מה זה? אם אנחנו היינו שומעים על מישהו שאומר כזה דבר היינו אומרים שהוא קצת לא בסדר, הוא מפתה אותו? קח את אחותי תחזור בתשובה? מה הפשט? הפשט הןא כמו שאומר האור החיים. ריש לקיש היה ראש הלסטים הוא לא האמין שהוא יוכל להחזיק מעמד. אמר לו רבי יוחנן אני נותן בך אמון הרבה יותר ממה שאתה מעניק לעצמך. הראיה, אני מוכן שתתחתן עם אחותי. אדם לא נותן למישהו להתחתן עם אחותו לחודש חודשיים. אם הוא לא מאמין שזה דבר קשר של קימא הוא לא יעשה את זה. זה מה שרבי יוחנן אמר לריש לקיש, אני לא בא לפתות אותך חס וחלילה אני רוצה להראות לך איזה אמון אני נותן בך. אתה כן יכול , הראיה, אחרת לא הייתי מציע לך את האחות לאשה. זה דבר בר קימא. זה מה שמשה רבנו אומר לבני ישראל אסור להתיאש. א) כמו שכתוב בפרשה 'לעבוד את ה' בשמחה' בשמחה אמיתית. כמו שאומר אבות דרבי נתן בשמחה שבאה מתוך קשר ללמוד מתוך תורה שהיא בונה את הנפש של האדם. ב) שנית מה שהפרשה אומרת בהמשך הנחומים של משה רבנו בפרשת נצבים ושבת עד ה' אלוקיך. זה נחומים יותר גדולים מאשר מה שכתוב בפרשת בחוקותי 'וזכרתי את בריתי' למה? 'וזכרתי את בריתי' זה זכות שהקב'ה פועל לנו בגלל זכות אבות. 'ושבת עד ה' אלוקיך' זה התערותא דלתתא זה בא מאתנו זה נחמה הרבה יותר גדולה. כמה שהתוחכה הייתה יותר ארוכה בפרשת כי תבוא הנחמה הרבה יותר. 'ושבת עד ה' אלוקיך' לאדם יש את היכולת. זה מה שמשה רבנו אמר 'מחוטב עציך עד שואב מימך'  כל סוגי הבריות, כל סוגי העסוקים, לא משנה מה אדם עושה .'ושבת עד ה' אלוקיך'. מה אנחנו צריכים  יותר מזה מצד האמת? מצד האמת היינו צריכים לעצור עכשיו כבר. כמו שאצל משה רבינו זו הנחמה הכי גדולה גם אנחנו היינו צריכים להתספק בזה. זה הדברים הכי גדולים שאנשים יכולים ללמוד מתוך הפרשה.
אני מבקש לעבור לעוד איזה נושא. בתחילת הפרשה שהתורה מדברת על פרשת ביכורים 'הגדתי היום לה'' אומר רש'י שאיני כפוי טובה. זה כל פרשת בכורים. נתנו לך ארץ, נתנו לך אדמה, יש שם מים, גדל פרי קטן, הכי קטן שבעולם. הגדתי היום שאיני כפוי טובה. בעצם ההודיה הוא מראה שהוא לא כפוי טובה. כפוי טובה כידוע זו המידה הכי מגונה שיש בעולם. החכמת אדם בעל החיי אדם בספרו חכמת אדם בהלכות כבוד אב ואם כותב שכבוד אב ואם זו לא רק יש מצווה לכבד הורים, זה גם הכרת הטובה. בפרשת בראשית כתוב 'ואד יעלה מן הארץ' עוד לא ירדו גשמים אומר רש'י למה כי לא היה מי שהכיר בטובתם של גשמים אף אחד לא התפלל על הגשם לכן לא ירד גשם. כל עוד לא היה מישהו שהכיר בטובתם של גשמים אז הגשם לא ירד. לא התפללת סימן שאתה לא מכיר בגדולה בעניין החשוב של הגשם.
אומר שם המהר'ל בגור אריה על התורה 'מכאן שאסור לעשות טובה לכפוי טובה' הרי הקב'ה היה יכול להוריד גשם גם אם מישהו לא מכיר בטובתם של הגשמים. אומר המהר'ל לא. אסור להביא את הבן אדם למצב שבו הוא יהיה כפוי טובה. [יש שאלה עקרונית מאוד שהרב זצ'ל במוסר אביך כותב לרב חרל'פ כמדומני האם יש דין לפני עוור לא במעשים אסורים אלא במידות רעות אדם שמכשיל את חברו בכעס הוא עובר בלפני עוור לא תתן מכשול הוא מסתפק שם. אותה שאלה קיימת בספר שו'ת תורה לשמה.] אבל שם יש את השאלה זאת יש לפני עוור בדברים האלה או שאין , שאלה. אומר התוס' במסכת עבדוה זרה כפוי טובה זה לא רק מי שקבל את הטובה ולא גומל טובה למי שנתן, כפוי טובה לפעמים זה מישהו שהוא לא רוצה לקבל ממשהו טובה כדי שהוא לא יצטרך להודות לו ולהחזיר לו טובה. דהיינו כפוי טובה זה לא רק מי שקבל ולא מחזיר זה גם מי שלא רוצה לקבל כדי שלא יחזיר לו טובה שהוא לא יכול לסבול את זה גם זה נקרא כפוי טובה. כך משמע בתוספות בעבודה זרה בדף ה. ובמהרש'א. אומרת התורה כל פרשת ביכורים הגדתי היום - שאיני כפוי טובה. אבל איפה אומר האדם איני כפוי טובה? כתוב כי באתי לארץ ואומר לקב'ה השקיפה וכו'. הספורנו אומר כשהתורה אומרת 'הגדתי' לא מדברים על הדבור. הגדתי בעצם העובדה, בעצם המציאות שאני מגיע עם הסל והבכורים לבית המקדש. ז'א לפעמים אמירה של איך שהבן אדם נוהג היא אמירה יותר חזקה מאשר מה שהבן אדם מוציא מהפה. הגדתי הכוונה היא בעצם העובדה שאני עכשיו נמצא פה עם הסל לפני הקב'ה עם התאנה או ענבים, עם אותם הפרות שבהן המרגלים קלקלו, המביא ביכורים מודה עם אותם הפירות לקב'ה. איך הוא מודה 'הגדתי'  כותב הספורנו וכך גם  כותב הרמב'ן בעצם העובדה שאני מתנהג כך. ובאמת התרגום אונקלוס אומר על הפסוק 'הגדתי' ותחוי בארמית הכוונה להראות , מצוות הגדה ספור יציאת מצרים, כתוב גם כן הגדה, גם שם אונקלוס אומר ותחוי.אמירה של אדם  לא מתבטאת רק במה שאדם מוציא מהפה, אמירה של אדם זה בהתנהגות שלו לפעמים אתה רואה שהוא סר וזועף אתה לא צריך שהוא יגיד בפה מה שאתה רואה עליו. אתה רואה בן אדם עם פנים כאלה שלפי ההלכה יכול להיות שהיינו מגדירים אותו כבור ברשות הרבים. זה  תחוי לא צריך אמירה לפעמים במעשה זה יותר מאמירה. אברהם אבינו היה המחנך הגדול הוא חינך רק בזה שהוא נתן שיעור יפה של אנשים?! בעצם ההתנהגות שלו הוא היה מחנך. איפה רואים את זה? כתוב בספר בראשית שאברהם היה קושר את הגמלים  כדי שלא ירעו בשדות זרים. כך אומר רש'י בבראשית..שואל הרמב'ן על התורה הרי ידוע הספור ע ל רבי פחס בן יאיר שבהמותיו לא היו אוכלות מהגזל הקדושה של רבי פנחס בן יאיר השפיעה גם על הרכוש שלו גם על הבהמות שלו .אברהם אבינו היה פחות קדוש מרבי פנחס בן יאיר ? אז למה הוא היה צריך לקשור את הגמלים?  הקדושה תשפיע גם על הבהמות ולא יצטרכו לקשור אותן. כך שואל הרמב'ן.
שמעתי מאבי מורי זצ'ל תרוץ. כדי שבפועל הם לא יאכלו לא צריך לקשור אותם הם לא פחות מהבהמות של רבי פנחס בן יאיר. אבל אברהם אבינו היה מחנך של הדור. למען יצווה ביתו אחריו ושמרו דרך ה'.  מחנך צריך גם ללמד אחרים איך להתנהג. אז הוא לא רק צריך לדאוג לבהמות שלו שלא ירעו בשדות זרים הוא צריך להתנהג בצורה כזו שאחרים יילמדו ממנו איך שומרים על הבהמות. אז הוא קשר לא כדי שהבהמות שלו לא יאכלו בשדות אחרים. הוא קשר  כדי שהאחרים ידעו שצריך לשמור שגם הבהמה לא תאכל בשדות של אחרים. זה יותר מאשר אמירה בפה, ההתנהגות. וכך כתוב בגמרא בברכות. רבי יוסי נכנס להתפלל בחורבה בא אליהו ועמד על פתח החורבה וחכה עד שרבי יוסי יצא ויגמור את התפילה. אומרת הגמרא שרבי יוסי אמר באותה שעה שאליהו המתין לי על פתח המערה באותה שעה למדתי ממנו 3 דברים. אומר הצל'ח, הנודע ביהודה בחידושים שלו למסכת  ברכות. הכוונה של רבי יוסי - למדתי מאליהו איך הוא מתנהג על פתח המערה אז מהתנהגות של אליהו הוא למד איך צריך לנהוג. באותה שעה למדתי 'ממנו' מההתנהגות שלו זה לא פחות מכל אמירה אחרת. זה מה שהספורנו אומר המביא ביכורים זה לא רק הודיה בפה אלא עצם צורת הנוכחות שלו במקדש היא אמירה לא פחות  אם לא יותר מאשר האמירה בפה. לכן מה שכתוב והגדתי היום לה' זה שאדם עומד ומתוודה לפני הקב'ה תראה איך אני מתנהג.
הגמרא ביומא אומרת מה זה חלול שם ה'? שרואים ת'ח שלא מקפיד על דברים והבריות לומדים ממנו. דהיינו לא שהפעולה הייתה חלול ה' אלא זה היה בנסיבות כאלה שלחלול ה' , אותו דבר קדוש ה'. קדוש ה' הכוונה היא אדם שנהרג על קדוש ה', שכל דבר חיובי שבנורמה ההתנהגותית שלו אנשים משבחים אנשים לומדים את הצד החיובי שבדברים האלה זה גם נקרא קדוש ה'.  למה? העשייה היא לא פחות מאשר הדבור, הרבה יותר.
כתוב בחז'ל הקב'ה לימד את משה רבינו סדר סליחה אחרי חטא העגל. מה הוא למד אותו? יג' מידות של רחמים. כתוב בחז'ל כל פעם שיהיה דבר שצריכים לבקש עליו כשיעשו לפני כסדר הזה אני ימחול להם. הקב'ה התעטף בטלית כשליח ציבור וקרא לפני משה רבינו יג' מידות של רחמים ואמר למשה רבינו כל פעם שייעשו לפני כסדר הזה אני סולח. אומר בספר תומר דבורה, אחד הדברים החשובים שמדבר על יג' מידות יעשו לפני כסדר הזה אין הכוונה יאמרו אלא הכוונה יעשו. הרי מה כתוב ביג' מידות איזה סוגי מידות של הרחמים הקב'ה מנהל את העולם רחום וחנון ויש הבדל בין כל מילה למילה. אמר הקב'ה למשה רבינו שאם גם בני יעשו לפני כסדר הזה שאם יאמצו לעצמם בנורמה ההתנהגותית שלה גם את יג' הצורות האלה של מדות של וחסד וחן ורחמים, לא רק  ביטוי בפה, יצעקו ה' ה' , לא!. יעשו לפני כסדר הזה דהיינו יזכירו את המידות שבהם הקב'ה מנהל את העולם והם יאמצו לעצמם גם כן ללכת באותם הדרכים, זה הייתה הבטחה של הקב'ה, שיעשו לפני, אני סולח.
לכן כשאדם מביא ביכורים הגדתי היום לה' גם באמירה וגם בעצם המציאות איך הוא מגיע למקדש הוא מכיר טובה לקב'ה.  כתוב ברד'ק בישעיהו פרק לח' כשאדם מכיר טובה לקב'ה זה אותו תהליך כאילו אדם ראה את הקב'ה. שהוא עומד לפניו ומודה לו אז הוא רואה אותו. והרמב'ם בספר המצוות מוסיף שבאותה הכרת טובה שאדם מודה לקב'ה בפרשת ביכורים שהוא לא כפוי טובה, הוא צריך להודות ולשבח על מה שנתן לו, 'שצוונו לספר טובותיו אשר קבלנו והצלנו ולשבחו על כל זה ולבקש ממנו להתמיד את הברכה כשיביא הביכורים'.
הרמב'ם מוסיף 4 מילים, להודות זה לא הכוונה להודות רק להודות. להודות הכוונה היא גם שאני מכיר בטובתו של מקום שאני מאמין בו אז אני רוצה שהטובה הזו גם תמשיך הלאה. מפני שאם יש לך באמת אמון בקב'ה אז תבטא זאת במציאות תבקש שזה ימשיך הלאה זה יסוד גדול מאוד בתפילה.
בהלל, כל הלל זה הודיה לה' ובכל זאת נכנס שם בקשות של אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא וכו' זה בקשות מה זה קשור להלל? זזה מה  שאומר הרמב'ם אתה משבח את הקב'ה אתה מכיר בטובתו  אז לא תסתפק בהודאה על מה שנתן לך עד עכשיו אלא אותה טובה שאתה יודע שהיא טובה תבקש שהיא גם תמשיך איתך הלאה. וכל החיים כתוב יודוך סלה ויהללו את שמך להודות זה גם להמשיך לבקש. אותו דבר כתוב אצל לאה 'הפעם אודה את ה'' לאה הודתה לה' ומיד אח'כ כתוב 'ותעמוד מלדת' מה הסמיכות הזו?. אומר שם הספורנו , למה היא עמדה מלדת? מפני שהיא רק הודתה ולא גם בקשה שהקב'ה ימשיך את הטוב הזה הלאה.  הבנים שנולדו לפני יהדה היא גם בקשה הלאה. אבל כשנולד יהודה 'הפעם אודה את ה'' אבל היא גם לא בקשה להמשיך את הטובה 'ותעמוד מלדת' . הטעם להוספת בקשה לעתיד, ביחד עם ההודיה להשם יתברך, כמו שכתב בהגהות מיימוניות סוף סדר זרעים שבשעה שהאשה מדליקה נר שבת תבקש על בנים המאירים בתורה, צדיקים ויראי ד', וכן כתב ר' בחיי שמות י'ט ב'. וע'כ במקרא בכורים מוסיפים בקשה על העתיד: 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים. כאשר נשבעת לאבותינו ארץ שבת חלב ודבש'.
וכן אומרים הכהנים לאחר ברכת כהנים השקיפה ממעון וגו', והטעם לכך שהכהנים מוסיפים בקשה זו, ביאר אבי מורי זצ'ל, בספרו מנחת אברהם ח'ב, בירושלמי סוטה פ'ט הי'ד מיום שחרב המקדש אין יום שאין בו קללה ומי מבטלה ברכת כהים. ובמשנה בסוטה מבואר שהקללה היתה שניטל הטעם מהפירות. וברכת כהנים מבטלת קללה זו, והרי בפסוקים אלו של פרשת בכורם 'וברך את עמך את ישראל ואת האדמה' -בטל ומטר, ושתתן טעם בפירות, וא'כ בקשות אלו הם הניגוד של קללות החורבן, וע'כ היות והירושלמי הנ'ל אומר שברכת כהנים מבטלת קללות אלו, לכן אומרים הכהנים בקשות אלו שהם מבטאות את הבקשה שתחזור הברכה , ותתברך האדמה בטל ומטר וינתן טעם טוב בפירות.
  זה מה שחז'ל אומרים בראשית ברא אלוקים בשביל ישראל שנקראו ראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל פרשת ביכורים שנאמר בה 'ראשית ביכורי אדמתך תביא ה' אלוקיך'.
מה הפרוש לכך שהעולם נברא בשביל פרשת בכורים? העולם נברא כדי שאנחנו נודה ונעמוד לפני הקב'ה ונתוודה לפניו ונודה לו שאנחנו לא כפויי טובה ושהוא נתן לנו כוחות לכל מה שאנחנו צריכים, זה הוא היסוד של פרשת ביכורים. בראשית ברא אלוקים, הקב'ה ברא את הבריאה בשביל בראשית בשביל פרשת ביכורים, דהיינו לא רק בשביל כדי שנקיים את מצוות ביכורים, אלא את מה שאנחנו לומדים מפרשת ביכורים: להודות לקב'ה. ולא רק להודות על העבר אלא גם לבקש על העתיד. זו הייתה התכלית של בריאת העולם 'בראשית ברא אלוקים'. וברמב'ן סוף פרשת בוא, כותב כי אין טעם ביצירה, ואין חפץ לאלוקים בתחתונים רק שיאמין בד' ויודה לאלוקיו שבראו. וכן כתב בדרשת תורת ד' תמימה, והוא פסוק מפורש: עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ . וסדר זרעים נקרא אמונה, כמו שכתב תוס' שבת דף לא', שמאמין בחי עולמים וזורע. מיד עם תום הגידול אדם מביע את אמונתו בד' ומודה לו בהבאת הבכורים אליו.
הרמב'ם אומר על מי שמביא ביכורים וידוי ביכורים. מה זה וידוי ביכורים?
וידוי-לשון הודאה ואנחנו קוראים לזה וידוי ביכורים. זה אותו שורש, גם שאדם מתוודה לפני הקב'ה הוא בעצם מודה לו. בעצם העובדה שהוא עומד לפניו ,עצם העמידה לפניו שאדם יודע לפני מי הוא עומד האמירה הזו יותר גדולה מהאמירה שבפה. וידוי ביכורים הוא מודה לקב'ה בעצם העובדה שהוא בא לפני הקב'ה ומתפלל אליו הוא מודה לו על העבר ומבקש על להבא כמו שאומר הרמב'ם שהמביא ביכורים צריך גם להתפלל על להבא , זה עצמו בעצם הוידוי הכי גדול שאדם מתוודה לפני הקב'ה, בעצם העובדה שהוא מרגיש שהוא עומד אל מול פני ה'. אז נכון שבביטוי במילים הוא מודה לו אבל כמו שאמרנו העמידה לפני ה' היא עצמה אמירה. האמירה עצמה זה הוידוי הכי גדול. שאדם מכיר ומודה לפני הקב'ה שהוא יודע כי מידך הכל שהכול בא מכוחו של הקב'ה. המלך. כתוב בספרים הקדושים מלך זה ראשי תיבות לית מגרמי כלום. כמה שאדם יודע יותר שכל הכוחות שלו, ויש לו! הכל בא מהקב'ה, ומתבטל לפניו יותר, אז הקב'ה נותן לו כוחות הרבה יותר גדולים. וזה עצמו הוידוי הכי גדול ההודאה לפני ה' הבקשה להיטיב זה שאנחנו מבקשים את זה לא מאף אחד אלא רק מהקב'ה זה עצמו ההתודות הכי גדולה. [אחד מעשירי תבל- היה לו ביכנ'ס בביתו, ותמיד יצא לביכנ'ס אחר להתפלל,כי רצה להרגיש שהוא הולך להתפלל, הוא צועד אל הקב'ה.]
אומר הרמב'ן בשם חז'ל ברוך אשר יקים את התורה הזאת, זה הולך על חזן בית הכנסת שכשהוא מרים את ספר התורה להגבהה צריך להרים את זה גבוהה. ארור מי שלא מקים את ספר התורה גבוהה לכאורה כתוב בפסוק 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם'. מה זה לעשות אותם לפי הרמב'ן? אם הפסוק מדבר על ההגבהה, אז מה זה לעשות אותם? הפסוק בא להגיד למה להרים את זה גבוהה, אדם מסתנוור ובצדק ממה שהעיניים שלו רואות. האטמוספירה תמיד משפיעה. אם אדם רואה שתמיד הספר תורה נחשב בעיני הבריות לדבר הכי גבוהה אז הוא גם  ייעשה אותה. אבל אם הוא ייראה שמתייחסים לספר תורה כדבר שלא כל כך מגביהים אותו שלא כל כך מרוממים אותו אז גם היחס הוא בהתאם. זה מה שאומרת התורה צריך להכיר 'ברוך אשר יקים את דברי התורה' למה? כשאנחנו מעלים על ראש שמחתנו את התורה מקבלים את היחס הנכון אז אדם גם מתחבר לזה בצורה הרבה יותר נכונה.
 
[מסופר על אדמו'ר ביארצייט על האבא שלו, וקריאת התורה הוא העלה את האבא שלו לתורה 'יעמוד אבי מורי' וכביכול שמע שמברך עה'ת וענה אמן. סיפרו את זה לרבה מגור ה'הבית ישראל' אמר 'אני רוצה לראות מי שיתן לו הגבהה, לא חכמה לתת לו עלייה תורה, בהגבהה ייראו אם מגביה את הספר או לא.']
ויה'ר נזכה כולנו-במיוחד בימי אלול אלו לקיום הפסוק: ברוך אשר יקים את התורה. בעזרת ה'
שבת שלום!