דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל
חיפוש שיעורים

פרשת השבוע

רה"י הרב יעקב שפירא
לך-לך

 
שאילת גשמים וגאולה
בז' במר חשוון, מתחילים לומר 'ותן טל ומטר לברכה' בברכת השנים: 'ברך עלינו... את השנה הזאת... ותן טל ומטר לברכה... ושבענו מטובה...'. בברכה אח'כ אנחנו אומרים 'תקע בשופר גדול לחרותנו'. שואלת הגמרא )מגילה יז( למה נסמכה הבקשה של 'תקע בשופר גדול לחרותנו' לבקשה של 'ברך עלינו את השנה הזאת'? עונה הגמרא: מפני שהגמרא בסנהדרין (צח.) מביאה את הפסוק 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו...' )יחזקאל לו,ח(, ואומרת שבזמן שא'י נותנת פירותיה בעין יפה אין לך קץ מגולה מזה. לכן מיד אחרי שאנחנו אומרים 'ברך עלינו את השנה הזאת ותן טל ומטר וברך שנתינו כשנים הטובות', אנחנו מבקשים 'תקע בשופר גדול לחרותנו'. שבזמן שא'י נותנת פירות זה סימן שכבר הגיעו ניצני הגאולה. זאת אומר ש'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו' זה לא סתם אגדתא. הטור )או'ח קיז( מביא את זה להלכה שזו הסיבה שהסמיכו את הברכה של 'תקע בשופר גדול לחירותנו' ל'ברך עלינו'. תלמידו של הגר'א, בפירושו לסידור התפילה )שיח צדק(, אומר שמכאן ראיה שברכת 'ברך עלינו' זו ברכה על האדמה של א'י. שבזמן שאדמת א'י נותנת פירותיה בעין טובה, בעין יפה, אז זה נסמך לסימן הגאולה של 'תקע בשופר גדול לחרותנו'. זה לא שמתפללים על כל העולם כולו. מדברים על א'י ועל זה מברכים: 'ברך עלינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה של א'י לטובה'. בפרט שהגמרא )תענית י.( אומרת שכל הגשמים בעולם שיורדים לטובה הם יורדים בגלל א'י. הגשמים נגזרים על א'י. וכשיש זמן של ברכה זה מביא את הגשמים גם לשאר העולם בבחינת שיירים, אבל המקור האמיתי לירידת הגשמים זה א'י.
 
אחרי הרגל – ז' מר חשוון
למה מתחילים לומר את בקשת הגשמים הזאת דווקא בז' בחשוון? אומרת הגמרא )תענית ד:( שאומרים את זה כדי שאחרוני האנשים שעלו לרגל בחג הסוכות יספיקו לחזור לביתם, גם לבית מעבר לנהר בגלות, בלי שיתפסו אותם הגשמים בדרך. לכן מתחילים בז' בחשוון. שואל הש'ך )חושן משפט סימן מ'ג ס'ק מ'ז(, אם אדם כותב בשטר שאת השטר הזה תפרע אחרי הרגל, או שתאריך הפירעון שלו יהיה אחרי הרגל, או משהו דומה לזה, מה זה אחרי הרגל? הוא לא אמר איזה תאריך, אומר הש'ך ש'אחרי הרגל' הכוונה היא כמו בגשמים, ט'ו יום אחרי הרגל שזה יוצא בדיוק ז' בחשוון. כך הוא מביא בשם רבנו חננאל. ואע'פ שראשונים חלקו על ר'ח, הוא כותב: 'אבל ר'ח ידוע שכל דבריו דברי קבלה מפי סופרים, ולכן קשה לחלוק עליו', כך כותב שם הש'ך. יוצא שיש נפק'מ בז' בחשוון – בלימוד לגשמים לא רק לעניין הזה, אלא יש נפק'מ לחושן משפט! שאם אדם אומר לחברו השטר הזה יפרע אחרי הרגל, אחרי הרגל הכוונה היא עד ז' בחשוון. ובגלל עולי  הרגלים שחוזרים לגלות, תמיד כשמגיע ז' בחשוון קוראים בתורה 'לך לך... אל הארץ אשר אראך'. זה הזמן שאותם שחזרו מ'עלייה לרגל' שוב מתרחקים מא'י. וכל עניין הגשמים זה א'י, אע'פ שחיכו לעולי הרגלים. וע'י בקשת הגשם מתחברים מחדש לארץ ישראל.
גשם – תלות בקב'ה
יש קשר מהותי מאד בין הימים האלו של ז' בחשוון – של החורף, לבין כל מה שהתורה מספרת לנו עכשיו בפרשת לך לך, על מה שקורה עם אברהם אבינו. כתוב בחז'ל  שיותר ממה שהגשם מבטא את הגשם עצמו הוא מבטא את התלות שלנו בקב'ה. כמו שרש'י אומר בפרשת בראשית (ב,ו) 'ואד יעלה מן הארץ' - כל עוד שאדם הראשון לא הכיר בטובתם של גשמים הקב'ה לא הוריד גשם לארץ. רק אחרי שאדם הראשון ידע שגשם זה דבר משמים, הוא התפלל עליהם והם ירדו. הגמרא )תענית ב.( אומרת ששלושה דברים הקב'ה לא מסר לשליח לא מפתח של חיה )יולדת(, לא מפתח של גשמים, ולא מפתח של תחיית המתים. גשם זה דבר שתלוי רק בקב'ה. הגר'א כותב שגשם זה לא דבר טבעי, אע'פ שזה נראה לנו טבעי שהוא מגיע בחורף, ואיזה סוג של גשם ירד, ומתי ירד, אם תהיה בצורת או לא תהיה, זה לא טבעי. ]מסופר שבאחד השנים שלוי אשכול ז'ל היה שר האוצר במדינת ישראל, )הוא היה שר אוצר טוב היו לו הרבה מאד זכויות( הודיעו לו פעם שיש בצורת אז הוא מאד הצטער. אחרי שתי דקות הוא שאל איפה הבצורת פה או בארה'ב, אמרו לו פה, אז הוא נרגע. רוב התבואה בתקופתו הייתה מגיעה מחו'ל, די פחות, אבל עיקרי התבואה זה צריך להיות פה בארץ.[ כה'ג, ביום הכי קדוש, בזמן הכי קדוש, כשיצא מקודש הקודשים הוא לא האריך בתפילה כדי לא להבעית את ישראל )יומא נג ( מי יודע מה קרה לו. אבל הייתה בקשה אחת או שתיים שהוא לא יכל לדלג עליהם. על מה? שתהא שנה זו גשומה. כשכה'ג התפלל שתהא שנה זו גשומה, הוא התפלל רק על הגשם? למה הוא לא התפלל על האוכל, הכה'ג התפלל על התלות שלנו בקב'ה! שנראה את ההשגחה שהקב'ה אוהב אותנו, שהוא מוריד לנו גשמים, ועיקר הגשמים זה בא'י. לכן אומרת הגמרא שעל זה כה'ג לא דילג אפילו שהוא לא רצה להבעית את ישראל. )עיין העמק דבר על הפס' 'יערוף כמטר לקחי' דברים )לב ג( ובהרחב דבר שם. עיין שם היטב היטב.(
עבודת ה' של החורף
אדם צריך לעבוד את הקב'ה בזמנים של יראה ופחד )כוזרי(, ולא פחות מכך אדם צריך לעבוד את הקב'ה בזמנים של שמחה. עבודת השמחה היא לא פחותה מעבודת היראה. השל'ה הקדוש כותב שכמו שיש עשרת ימי תשובה מר'ה עד יו'כ, כך יש גם עשרת ימי תשובה מאחרי יו'כ עד 'הושענא רבה'. מה ההבדל ביניהם? אומר השל'ה שהראשונים הם עשרת ימי תשובה של דין, של מורא ופחד, ועשרת ימי תשובה השניים הם ימים של שמחה, שגם שמה יש כללים איך לעבוד את הקב'ה. ועבודת הקב'ה בעשרת ימי תשובה השניים הם לא פחותים מהראשונים. כמו שיש עבודת ה' ביום ויש עבודת ה' בלילה. כותב הרב ב'עולת ראיה' ]יש קרבנות שנאכלים ביום ובלילה[, שהכוונה היא כך: 'יום' זה זמן שהוא יותר מוקדש או יותר מוכשר לעניינים חברתיים. 'לילה' זה זמן יותר של התבודדות. הלילה הוא זמן יותר של התכנסות, את הקב'ה עובדים גם ביום וגם בלילה. גם בזמן של התכנסות וגם בזמן של כאילו 'ענני במרחב י-ה'. עבודת ה' היא ביום ובלילה, עבודת ה' היא בחורף ובקיץ, באותו יחס. גם בזמן שאנחנו נכנסים לזמן חורף, שזה נראה לנו שאין כ'כ הרבה ימים טובים כמו שיש בקיץ. בקושי יש לנו שם שני דינים דרבנן, וגם זה רק בגלל שהרומאים עשו מה שעשו והמן עשה מה שעשה. כשאנחנו נכנסים לאיזה מין משהו כזה שיותר דומה לזמן של עבודת ה' של 'לילה' יותר מאשר של 'יום'. צריכים את עבודת ה' בשני המישורים האלו.  )ועיין במה שכתב הרב ב'עולת ראיה' על אמת ואמונה, בתפילת ערבית, לעומת אמת ויציב, שאומרים בבוקר לאחר ק'ש, על התפקיד של היום והלילה. לילה זמן של אמונה, מבטא יותר התכנסות ע'ש. וע'ע משך חכמה בביאור מ'ש חז'ל כל העוסק בתורה בלילה וכו'.(
זה התפקיד של זמן החורף. של זמן הגשם, שהכל תלוי במי שאמר והיה עולם. בזמן של השתוקקות האדם לקבל את הסייעתא דשמייא, כדי שבזמן כביכול 'ההסתגרות' הזה, הוא יתמלא עוצמות כדי להתפרץ אח'כ בתקופות היותר טובות. מפני שלכל דבר צריך את ההכנה, כמו שאדם צריך את התקופה של השינה  והיא חלק מעבודת ה'. יש זמנים של שמחה, ויש זמנים של פחות שמחה. לא שבחורף לא צריך לשמוח, ולא צריך לשמוח פחות מאשר בקיץ. אבל זה לא סותר שום דבר. על זה אומרת לנו התורה 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך'. מה הכוונה? מי שמתבונן בכל התהלוכות של אברהם אבינו, באופן כללי, רואה את אחדות ההפכים – עבודת ה' גם בדברים סותרים. הפגישה שלנו עכשיו עם אברהם אבינו זה לא פגישה רק עם אברהם אבינו באופן אישי. זה הזמן שכנסת ישראל נפגשת עם עצמה, מפני שאברהם אבינו הוא מסמל את כל כלל ישראל. נפגשים עם תקופות החורף ותקופות הקיץ.
סגולת אברהם אבינו – סגולת ישראל
ידועה השאלה של הרמב'ן למה התורה כשכותבת על נח היא כותבת מי הוא היה – 'איש צדיק תמים', וכשהיא מדבר על אברהם 'לך לך', 'אתה ה' אלוקים אשר בחרת באברם' )נחמיה ט, ז( וכו' לא כתוב עליו איש צדיק תמים. אף אחד לא יודע ממנו, אבא שלו תרח לקח אותו מאיפה שלקח אותו לא'י, הקב'ה פתאום מתגלה אליו, למה התורה לא אומרת לנו מיהו? וכך שואל גם רבנו בחיי. אומר המהר'ל )הידוע במרכז הרב(, שבאמת מי שלא לומד את נצח ישראל פרק י'א על הקטע הזה, באמת חסר לו משהו בפרשת השבוע גם אם הוא ילמד שתים מקרא ואחד תרגום, מה שלא יהיה. שם היסוד הגדול של המהר'ל, שהבחירה של הקב'ה באברהם אבינו ובעמ'י, באומה הישראלית, זה לא היה בגלל המעשים. זה היה בגלל שהקב'ה רצה להצמיח עם שיש בו סגולה אלוקית. לכן הוא הפריד את אברהם מכל אוה'ע, ולכן בין כך ובין כך קרואים בנים, ולכן התורה לא אמרה לנו שהבחירה של אברהם אבינו היא כמו אצל נח ששם זה היה בגלל שהוא היה איש או צדיק או תמים. לא שאברהם אבינו לא היה כזה, אבל התורה לא הדגישה את הנקודה הזאתי כדי להבליט מה הייתה הסיבה באברהם אבינו בצד הסגולי של אומה בעולם.
התנתקות אברהם אבינו
אבל מה אומרים אצל אברהם אבינו ממש כמעט לאורך כל הדרך? בהתחלה הקב'ה אומר לו תלך מארצך -  תתנתק מכל מה שעובר עליך, שזה לא פשוט. מי שלא חווה את זה לא יודע מה זה, ומה זה עלייה לארץ, לעזוב את המשפחה זה לא פשוט. אל תביאנו לידי ניסיון אבל זה לא פשוט. צריך להצדיע לאנשים שעושים את זה, לחזור מכל מה שהוא התרגל! אח'כ הקב'ה אומר לו תיפרד מלוט. אח'כ הוא עוד יוצא למלחמה עם המלכים. שם, כשאברהם נלחם עם המלכים, כתוב שם אברהם העברי. אומרים חז'ל למה הוא נקרא פה העברי? שכל העולם מעבר אחד ואברהם מנותק מכל העולם. הוא מנותק ממשפחתו, הוא נפרד מלוט, אע'פ שהוא אמר לו כאחים אנחנו, יש לו מלחמה נגד כל העולם, הוא מצד אחד וכל העולם מצד אחר מבחינת האמונה. וגולת הכותרת בסוף הקב'ה עוד אמר לו תעשה ברית מילה שזה בעצם מה שמבדיל בינינו לבין אוה'ע.
אוה'ע – ערלים במהות
המשנה בנדרים )ג,יא( אומרת שמי שנודר מן הערלים הכוונה שהוא נודר מהגויים שהם כולם ערלים, גם גוי שמלו אותו לא לשם יהדות הוא נקרא ערל, הוא ערל במהות. אבל ישראל גם אם לא נימול, עוד לפני המילה שלו הוא לא נקרא ערל, הוא ערל מבחינה דינית שיש לו ערלה, אבל במהות הוא לא ערל כמו גוי, כך אומרת המשנה בנדרים. ה'שפת אמת' בסוכות שואל למה ילד קטן מלים אותו רק ביום השמיני למה התורה באמת לא ציוותה שימולו אותו מייד כשהוא נולד? אומר השפ'א כדי שנדע שהוא לא ערל גם עוד לפני הברית מילה, יש מצווה למול להוריד לו את הבשר של הערלה. ובאמת בתורה זה ממש מדויק, על מילת יהודי ביום השמיני מה כתוב? 'ימול את בשר ערלתו', אבל כשהתורה אומרת בפרשת בא )שמות יב, מד( על גוי שרוצה לאכול פסח אז איך כתוב שם? 'ומלת אותו אז יאכל'. לא כתוב שתמול את בשר ערלתו, אלא תמול אותו את עצמותו מפני שגוי הוא במהות ערל, מי היה הערל הכי גדול בהיסטוריה? נכון שכל הגויים ערלים, אבל מי היה הכי גרוע? גלית. כתוב בגמרא )סוטה מב( גלית נולד מאישה שהייתה פרוצה בזנות יותר מכולם, לכן הוא נקרא ערל עוד יותר מכולם מפני שזה המוצא שלו. הפלשתים ערלים. שמשון רצה לקחת אישה מפלשתים, נכון? ההורים שלו התנגדו אתה תלך עם הפלשתים האלה? כך כתוב שם. עליהם כתוב שהם יותר ערלים יותר מכל אומה אחרת - 'עשרה קבין זנות ירדו לעולם, תשע נטלו ערביים' )קידושין מט.( מה המקור? אומר רש'י )בראשית י,יד( שהם היו מחליפים נשותיהם זה בזה ומשם יצא פלשתים, הם הערלים הכי גדולים בעולם. לא בסתמא. 'ובמושב לצים לא ישב', )תהילים א,א( אומרת הגמרא (ע'ז יט) על מי נאמר הפסוק הזה? על אברהם אבינו שלא הלך עם הפלישתים. להדגיש שאברהם אבינו היה ההפך מהפלישתים. הם היו סמל של הערלה ואברהם אבינו היה המנוגד ביותר לערלה.
ולעניינינו הקב'ה הפריד את אברהם אבינו מהמשפחה, הפריד אותו מלוט שהוא כמו אחיו, הוא הלך להילחם עם ארבעה מלכים, ומפריד אותו מכל העולם בגלל ברית המילה. זה לכאורה הפך של מידתו של אברהם אבינו! אבל אח'כ בעוד פרשה רואים שלא ככה. אבל כאן זה נראה סתירה. התורה אומרת (יב, ג) 'ונברכו בך כל משפחות האדמה' והרי הקב'ה מפריד אותו מכולם! אדם שאתה מבודד אותו בישיבה מה אתה אומר לו? 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'?! אתה מסתגר? מה אתם מסתגרים לכם שמה בתוך הישיבות? 'ויקנאו למשה במחנה, ולאהרון קדוש ה'' )תהילים קו, טז(. יש הסבר נפלא מאד של הרב'ה הראשון מרוז'ין: 'ויקנאו  למשה במחנה' הכוונה היא משה רבנו הוא כל הזמן היה סגור באוהל, אמרו לו מה אתה מסתגר לך באוהל תצא קצת החוצה תשפיע קצת. לעומת זאת אהרון הכהן היה בדיוק הפוך, הוא היה אוהב שלום ועשוה שלום ומסתובב שם ומשלים עם כולם, נכון? גם אליו באו בטענות, מה אתה כל היום מסתובב תכנס קצת לביהמ'ד. מה שהרבנים והת'ח ומשה ואהרון יעשו שום דבר לא מוצא חן בעיני כל אלה שמתלוננים סתם. ]אחד האדמורי'ם של גור אתם יודעים שאני מאד אוהב אותם אמר כתוב פה ואברכה מברכיך ומקללך אאור, ונברכו בך, מי? כל משפחות האדמה, אז מי זה מקללך אאור? הרי ונברכו בך כל משפחות האדמה? משהו לא מסתדר פה. יש הרבה אנשים שמדברים נגד ת'ח אבל אם אחד על אחד ישאלו אותו למי אתה רוצה שהבן שלך יהיה דומה, לת'ח הזה שאתה מדבר נגדו או לשכן שנראה לך צדיק? ברגע של אמת הוא יגיד לך אני מעדיף שהבן שלי יהיה כמו הת'ח ולא כמו אחד זה שאני לא מדבר כנגדו. אומר הרב'ה מגור זה הפשט של הפסוק, יהיה מציאות של ואברכה מברכיך יהיה גם מציאות של מקללך אאור, שיש כאלו שיפגעו בך, אבל מבחינת האמת גם אלו שמקללך הם יתברכו בך. בסתר ליבם הם ידעו שהאמת היא איתך, לא עם משהו אחר.[
 
התחברות אברהם אבינו
אז יש פה משהו שפתאום מנוגד, אברהם אבינו מתנתק. אחרי זה התורה מספרת לנו שאברהם אבינו היה מכניס אורחים הכי גדול, וגם כרת ברית עם הפלשתים. אחרי זה עוד מסופר שאברהם אבינו קם בבוקר להתפלל על סדום, 'וישכם אברהם בבוקר'. מכאן לומדים את תפילת שחרית שצריך להשכים בבוקר. לא לומדים את זה מ'וישכם' בעקדה ולא לומדים את זה מ'וישכם' לגבי דברים אחרים. לומדים את זה ממה שאברהם התפלל על סדום! שאפילו שם כתוב 'וישכם אברהם בבוקר'. הוא מתפלל על סדום, אז מה הפשט באברהם אבינו, ההתנתקות (מילה מגונה כידוע) או להתחבר לכל העולם? מה הפשט פה?
 
ההתנתקות וההתחברות – לא סתירה
זה לא עומד בסתירה, זה מה שאמרתי לכם על היחס בין החורף לקיץ ובין היום לבין הלילה. בדיוק אותו יחס. הרשב'ם אומר 'ונברכו בך כל משפחות האדמה' זה לא לשון 'ברכה' אל מלשון 'הברכה', שאתה לוקח גזע או ענף של עץ ומחבר אותו לענפים אחרים זה נקרא בלשון המשנה 'הברכה'. אומר הרשב'ם על התורה שכך אברהם אבינו הוא ישפיע על כל העולם, בצורת 'הברכה'. אבל מתי אברהם אבינו יכול להשפיע? אם הוא יתנתק מביתו, ומבית אביו, ומלוט, אם הוא יוכל להילחם גם עם המלכים, אם יהיה לו את הברית מילה שיפריד בינו לבין אוה'ע. רק אחרי שאברהם אבינו הוא ייהפך ליצירה עצמית שהיא לא דומה לשום דבר למה שקיים בעולם. המדרש אומר שמה שכתוב לשון עשייה במעשה בראשית זו אותו לשון עשייה שכתבו אצל אברהם אבינו. איפה כתוב עשייה אצל אברהם אבינו? 'ואעשך לגוי גדול'. זה לא סתם תיאור, אני עושה אותך, זו בריאה חדשה. כמו 'וירא אלוקים את כל אשר עשה', הוא יצר דבר שלא היה. היצירה של אברהם אבינו היא כמו שהכוזרי אומר, זו דרגה חמישית - זו דרגת ישראל. כדי ליצור אומה צריך קודם כל את ההפרד, צריך לדעת שאתה לא מחובר לדברים שלא שייכים במהות אליך. ואחרי  שיש לך את הנתונים האלו – את היכולת לצמוח בערוגה חדשה שהיא לא יונקת משום דבר זר, אז הכל טהור וקדוש. אז אברהם אבינו יכול להתפלל על סדום, ואז הוא יכול לכרות ברית עם הפלשתים ואז הוא יכול גם להכניס אורחים ואפילו כאלו שנדמים לו כערבים. אז מתקיים בו ה'ונברכו' בך כל משפחות האדמה. )ע'ע אין איה ברכות ט,רסג, אורות ישראל ה,א. אגרות חלק ג תשמו(
 
מיעוט אוה'ע – לא מתוך צרות עין
אותו דבר כתוב אצל משה רבנו – 'ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה', אומר הרב ב'עין איה' )ברכות בפרק א( שמשה רבנו לא היה צר עין. משה רבנו ביקש 'ונפלינו' - שתשרה שכינה עלינו ולא על אוה'ע - לא בגלל שהוא רצה למעט את דמותם, אלא בגלל שאם אנחנו רוצים להשפיע אנחנו צריכים את הערוגה הנכונה כדי לצמוח כמו שצריך. כך ההשפעה היא תהיה פי כמה יותר גדולה, וכך נוכל לקיים את מה שעם ישראל צריך להיות אור לגויים. בלי זה יהיה חוסר בהשפעה. והזכרתי לכם שבתפילת 'עלינו לשבח' אנחנו אומרים דבר והיפוכו, שלא עשנו כגויי הארצות שהם משתחווים להבל וריק, נכון? ואנחנו כורעים ומשתחווים. ו'בעל כן נקווה לך' אומרים בדיוק הפוך, וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ, לפני זה אנחנו אומרים שאנחנו לא כמו הגויים ואח'כ אנחנו מתפללים שכל הגויים גם כן ישתחוו לקב'ה? אלא כמה שאנחנו יודעים יותר את עצמנו, וכמה שאנחנו יותר טבולים ומקושרים ומהודקים באהבת ה' ובחיבור לקב'ה, זה ישפיע יותר גם על הרחוקים שבסופו של דבר יקבלו את עול מלכותו של הקב'ה. מידת החסד אינה רק הנתינה. פעמים שהחסד מתמשך למקומות הלא נכונים ח'ו, כגון שלא ירחם על האכזרים. וביאר השפ'א )תרמט( שלכן אמר ה' לאברהם אבינו לאחר מלחמת המלכים 'אל תירא אברהם'. כי אברהם אבינו פחד שהוא עשה פעולה אנטי מידת החסד שבו. ועל זה אמר לו הקב'ה אין זה כך. כי אי אפשר למידת החסד שתגיע למקום לא נכון. )ועיין אורות הקודש חלק ד, עמ תצט: הובטח לאברהם אבינו שלא תזיקהו השפעתו ששפוכה לרעים ולטובים(
אברהם אבינו - האיתן
ולכן אברהם אבינו, שהיה הסמל של האמונה בקב'ה, שתי כליותיו נעשית לו כשתי רבנים ולימדו אותו תורה, הוא למד מעצמו. הרמב'ם כשהוא כותב את הלכות ע'ז, בפרק א' הוא כותב פרק היסטורי שבו הרמב'ם מתאר את כל פועלו של אברהם אבינו, ושם הוא מציין כיוון שנגמל 'איתן' זה. מה זה 'איתן'? הכוונה ל'איתן מושבך' אחד שיש לו יציבות, אחד שלא כל רוח מצויה ושאינה מצויה מזיזה אותו מדעתו, אומרים חז'ל זה אברהם אבינו. הרמב'ם מביא בהלכות ממרים )פרק ג'( על האנשים האלו שסרו מאחרי ה', מתי מקבלים אותם חזרה? כותב שם הרמב'ם עד שיחזרו לאיתן התורה. כשמדברים על תורה וקדושה צריכה להיות יציבות. הרמב'ם ב'מורה נבוכים' כותב 'הביטו אל צור חוצבתם' שהכוונה לאברהם אבינו. למה הוא נקרא צור? מפני שזה כמו סלע – כל אבן שאתה מוריד ממנו הוא לא מאבד את החוזק של הסלע, הוא חלק מהסלע. אומר הרמב'ם 'הביטו אל צור חוצבתם' זאת אומרת המקור שלנו שהוא אברהם אבינו נמצא אצל כל אחד ואחד מאתנו.אי אפשר להתנתק מזה, כל אחד הוא חלק מהסלע הזה. ליהודי אמורה להיות את היציבות הזאת בגלל אברהם אבינו, לכן הוא נקרא איתן. ]היה פעם סיפור באחד המקומות ביהודה ושומרון שממשלת ישראל דאז רצתה לפנות אותם ושם היה ויכוח בין התושבים האם כן להיאבק האם לא להיאבק, ובקשו מאבי ועוד כמה רבנים לדבר שם. אבי אמר שהוא לא רוצה לבוא לדבר, מפני שהיות והוא רואה שיש שם ויכוח בין התושבים אז הוא לא רואה שם את הצור, הוא לא רואה שם את האיתן, אז זה סתם להיכנס לויכוח. בסופו של דבר הוא נסע, ואז הוא אמר להם: כתוב בשיר השירים כך 'אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארץ'. אמר להם הפירוש הוא כך, אם יש יציבות אם חומה היא אז אפשר לבנות על זה הרבה דברים טובים, אבל אם דלת היא, שהמהות שלה בד'כ זה להתנדנד ימינה ושמאלה, אי אפשר לבנות עליה שום דבר. הכי הרבה לוח ארז, אבל לבנות טירה במקום שחסר את הנאמנות את היציבות את האיתנות שיש אצל אברהם אבינו את הצרו שהוא ביטוי כלפיי אברהם אבינו - אי אפשר לעשות שום דבר, זה הכח של התורה.[ נמשיך באותו עניין הלאה, כשהקב'ה בוחר באברהם אבינו בפרשה כתוב ארבע פעמים שהוא מבטיח לו את א'י, בפרק י'ב בפרק י'ג בפרק ט'ו ובפרק י'ז. והרמב'ן שואל למה צריך כ'כ הרבה הבטחות לאדם אחד, הרי הקב'ה הוא המבטיח. עונה הרמב'ן שכל פעם נוסף  משהו נוסך על מה שהיה קודם. הנפק'מ בריבוי ההבטחות, אומר הרמב'ן, שזה דבר שלא יהיה בטל אף פעם. דהיינו גם חלילה כשיגלו מהארץ א'י תמיד שייכת למי שהארץ הובטחה לו, דהיינו לזרעו של אברהם אבינו. והפעם האחרונה בפעם הרביעית בפרק י'ז שהתורה מדבר על א'י לאברהם אבינו, שם התורה אומרת שא'י תינתן לו 'לאחוזת עולם והייתי לכם לאלוקים ואתה את בריתי תשמור הימול לכם כל זכר'. בפעם הרביעית כשהוא מדבר עם אברהם אבינו אז הוא לא רק מבטיח לו את הארץ אלא הוא אומר שזה יהי לאחוזת עולם.
'והייתי לכם לאלוקים' – מהות א'י
'והייתי לכם לאלוקים' אומר רש'י שהקשר לארץ ישראל הוא מפני שכל מי שגר בחו'ל דומה כמי שאין לו אלוק, ורק מי שגר בא'י הוא חי חיים אלוקיים אמיתיים. בסמיכות לכך אומרת לנו מיד התורה 'ואתה את בריתי תשמור הימול לכם כל זכר'. מה הקשר? הפירוש הוא כך, כשהקב'ה אומר לאברהם בפעם הרביעית זה יהיה לך לאחוזת עולם, ורק פה הוא מגלה שכל מי שדר בא'י דומה כמי שיש לו אלוק, הוא לא בא רק להגיד לו עוד גילוי גשמי על א'י. הוא בא להגדיר לו מה זה המהות האמיתית של א'י. המהות האמיתית של א'י זה חיים אלוקיים. כמי שיש לו אלוק. על זה אומרת התורה מה הפירוש כמי שיש לו אלוק? דבקות באלוקים חיים. לכן הנבואה לא שורה אלא בא'י, או כמו שה'כוזרי' אומר שאין נבואה אלא רק על מי שמתנבא או בא'י או בעבורה, על ענייני א'י. ואפילו יחזקאל שלא היה בא'י, כתוב שהנבואה שרתה עליו בגלל שהוא היה ליד המים שזה מקום טהור, או נביא שכבר היה בא'י ויצא לחו'ל ברגע שהוא קיבל את הנבואה הראשונית אז הוא יכול גם למשוך אותה לחו'ל, אבל נבואה או בה או בעבורה. על זה אומר הקב'ה לאברהם אבינו תדע לך שמה שאני נותן לך, לך ולזרעך, זה לא סתם, שם מדובר על חיים כאלו שזה 'אחוזת עולם והייתי לכם לאלוקים', דהיינו שמה חיים חיים אלוקיים. זה החיים האמיתיים שבא'י, שגם הדברים שנראה לנו כאילו שהם גשמיים אבל בעצם יש להם כח רוחני. הצד הרוחני השמיימי, הוא זה שבעצם גורם לכל דבר גשמי שיש בא'י. זה פסוק מפורש בתורה שא'י היא לא כמו ארץ מצרים שבא'י צריך גשם ואילו בארץ מצרים אתה משקה את הכל כגן הירק. נו אז מה? אז מה יותר טוב? כשאדם תלוי ועומד כמו שהזכרנו בהתחלה - בגשם, הוא מחושב כל הזמן לאלוקות, זו מעלה הרבה יותר גדולה. אדם שמחפש סתם נופים יפים יכול להיות בשוויץ, שם יש נופים יותר יפים. אבל אדם שמחפש את האלוקות מאחורי כל דבר, אז וודאי שזה קיים רק בא'י. ]אומרים שהיה סופר אחד שפעם אמר שבשוויץ יש נופים כל כך יפים, חבל שההרים הגבוהים מסתירים אותם[. בא'י לא מדברים על הצד הגשמי של העניין, אלא על הצד הרוחני של העניין. לכן מיד אח'כ אומרת התורה פסוק מיד אח'כ ואתה את בריתי תשמור הימול לכם כל זכר. דהיינו, מצוות הברית מילה שניתנה לאברהם אבינו. כותב רעק'א בתשובות )סימן מט(, מילת הבשר, הערלה, היא הפתח לתורה. אדם ערל, גוי, לא מלמדים אותו תרו בגלל שהוא גם לא יכול לקלוט את התורה. כשאין מילת בשר )כך מביא רעק'א בשם הספר 'עוללות אפרים'(, אז אין לו גם פתיחות לתורה. לכן מיד לאחר ברית מילה מאחלים לאבא: 'כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה לחופה ומעשים טובים'. מפני שכשחסר, ויש חיסרון בערלה, אז גם התורה לא נדבקת. יש בתשובות של ר' עזריאל הילדסהיימר שהוא היה רב בברלין ושאלו אותו האם מותר לתת עליה לתורה מדובר על משהו שהגיע כבר אז מרוסיה ולא היה נימול, אז כותב ר' עזריאל הילדסהיימר תלוי למה הוא לא נימול, אם הוא היה אנוס אז מותר לעלות אותו לתורה. זו קולא מאד גדולה של ר' עזריאל, והוא מביא את זה בשם ר' יצחק אלחנן (כך הוא כותב שמה), אבל מי שהוא לא היה אנוס הוא ערל, איך אפשר לתת לו מגע עם התורה. )על 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו' אומר האבודרהם שהכונה על החובה ללמדו תורה ולפדותו וכו', כי חינוך חלק ממצות מילה. ועיין בטור )רסו( וטז שם )סק'ט( האם מלים בשבת בן של ישראלית הנשואה לגוי, האם מוחזק שיצא לתרבות רעה, ז'א הכנסתו לתורה היא זו שדוחה את השבת. וכן במס' יומא פה למקום שפיקוח נפש דוחה שבת קו ממילה וצריך ביאור הרי שאני מילה שהיא מצוה בזמנה ומה הראיה לפיקוח נפש? ומשמע שגם עניין המילה הוא עניין של פיקוח נפש רוחני(
 
מילה וא'י
מוסיף על כך ה'שפת אמת' )לך לך תרלט(. כשהקב'ה אמר לאברהם אבינו 'התהלך לפני', הכוונה היא שהילוך זה לפעולה בנפש לא סתם הילוך גופני, אלא הילוך נפשי שישפיע על שינוי הגוף. 'התהלך לפני' אומר 'רבנו בחיי' שהכוונה על מילה רוחנית – 'בהתהלכך תנחה אותך'. לכן הקב'ה אח'כ ציווה את אברהם אבינו על הסרת הערלה, שההתעלות שלו תהיה עד כדי כך שזה ישפיע גם על הגוף של אברהם אבינו, שהערלה אצל יהודי היא נחשבת לדבר מאוס. לכן הוא צריך לכרות ברית. מוסיף ה'שפת אמת' לכן הקב'ה לא אמר לאברהם אבינו מייד איפה זה א'י, מפני שהוא אמר לו שזה גופא העניין של החיים בא'י, ההתבטלות לקב'ה, עד שאברהם אבינו לא הגיע לא'י אז הוא הכיר את הקב'ה מתוך עצמו, מתוך השכל מותך הדעת, אבל יש דרגה של התבטלות לקב'ה שהיא מעל הדעת היא מעל השכל. אומר השפ'א א'י זה המקום שבטלים לקב'ה. 'בטל רצונך מפני רצונו' אומר השפ'א בפרקי אבות שהכוונה היא לא שכשהוא אומר לך משהו, אז תעשה את מה שהוא אומר לך ולא מה שאתה רוצה. אלא בטל רצונך מפני רצונו שכל הרצונות שלך יהיו שווים ותואמים לרצונו של הקב'ה. שלא יהיה שום חציצה בין הרצון של האדם הגשמי אומר השפ'א זו הדרגה האמיתית של החיים בא'י.
ממש כמו הרמב'ם במורה נבוכים שאומר שמצוות המילה והערלה זה לעדן את תאוותיו של הגוף, אחרת האדם נחשב לערל. הקישור שלו לחיים רוחניים אמיתיים כפי שהם צריכים להיות בא'י, כמי שיש לו אלוק, זה לא מסתדר כשיש ערלה. כמו שהתורה לא מסתדרת כשיש ערלה גם א'י שזה חיים רוחניים לא מסתדרת עם ערלה. וזה מה שהקב'ה אמר לאברהם אבינו לך לך אל הארץ, והיא מסיימת בציווי בסוף הפרשה על הסרת הערלה. בפס' נאמר: 'ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו'. ורש'י ביאר: 'על בשורת הזרע ועל בשורת א'י'. והקשה הגר'א, הרי הובטח לו הזרע גם קודם לכן ולמה המתין בהודאה על הזרע רק כשהבטיחו לו גם את א'י? וכנראה שהזרע שיהיה בארץ ישראל, א'י שאינה מקיימת עוברי עבירה. מעידה על הזרע שיהיה בה, שיהיה נשוא עוון. כי ישמעאל לא נקרא זרע אברהם ואין לו חלק בא'י, וההבטחה על א'י ביחד עם בניו מעידה על טיב בניו שירשו את הארץ. וברמב'ן ביאר 'ויקרא בשם ה' הכונה שהגדיל אמונה [וגם הרביץ תורה שגם היא נקראת שם ה' כמ'ש בפסוק כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו'. ומכאן לומדים על ברכת התורה לפניה] וכשיש לאברהם זכותא דא'י אז הוא יכול בכפליים לבער ע'ז עיין גמ' ערכין לב.
כניסה רוחנית לא'י
הבאתי לכם פעם 'שפת אמת' בפרשת 'שלח לך', 'וכל מנאצי לא יראוה', אבל המרגלים הרי כן ראו את הארץ? הם אפילו היו בתוכה! אז על מה אמר הקב'ה 'כל מנאצי לא יראוה'? אומר שם ה'שפת אמת' שאדם יכול לחיות בארץ, אבל אם הוא לא רואה את הקדושה של הארץ אם הוא לא מבין שהחיים בא'י הם חיים של אלוקות, אז הוא בעצם לא ראה את א'י האמתית. על זה אמר הקב'ה על המרגלים הם עשו דבר כ'כ נבזי, הם לא יראוה בראיה האמיתית, הם לא יראו את א'י כמו הראיה שהקב'ה נתן למשה רבנו, ויראו את כל הארץ.
אותו דבר כתוב בפרשת ביכורים: 'והיה כי תבוא אל הארץ' אומר רש'י בשם חז'ל תקיים את מצוות הביכורים הזו, למה? שבזכותה תכנס לארץ. הרי מביא הביכורים מביא ביכורים מא'י, הוא לא מביא ביכורים מחו'ל, אז מה אומרים לו? תעשה את מצוות הביכורים כדי שבזכותה תכנס לארץ, הרי הוא כבר נמצא פה! אומר הרב זצ'ל בעין איה בביכורים בסוף ברכות את אותו רעיון. תעשה את המצווה הזאת שבזכותה תכנס לא'י לא רק מבחינה גשמית, אתה תחיה את 'חיי נשמות אויר ארצך' כמו שאומר ה'כוזרי' ולא תטייל פה או שתכיר את הגבעות וכו', בלי לראות את מה שמסתתר מאחורי כל החומר שבא'י.
ראייה רוחנית
וזה מה אמר הקב'ה לאברהם אבינו, 'לך לך אל הארץ אשר אראך', ואח'כ כתוב 'ויעבור אברהם בארץ' אומר רש'י הוא נכנס לתוכה. הרי הוא כבר בא לארץ כנען? הקב'ה הבטיח לו שאם אתה בא אחרי, אם אתה הולך לא'י כמו שאני אמרתי לך, ובגלל מה שאני אמרתי לך, ולא בגלל ה-'להנאתך ולטובתך', אז כשאתה תגיע לא'י יהיה לך ראיה רוחנית של מה שתראה בא'י. וזה מה שהקב'ה אמר לו אל הארץ אשר אראך. אני אראה לך בדיוק מה אפשר לראות בא'י. אני ארומם אותך לדרגה כ'כ גבוהה שהראיה יהא לא תהיה רק ראיה גשמית איפה המקום הזה ואיפה המקום הזה, אלא אל הארץ, אני אראה לך את הקדושה של א'י.
לכן כשאברהם אבינו נצטווה ללכת אל הר המוריה, 'על אחד ההרים אשר אומר אליך', הקב'ה לא אמר לו. הוא הבטיח 'אשר אומר אליך'! אומרים חז'ל אברהם אבינו ראה ענן קשור על ההר הוא הבין ששמה יש קדושה. על זה אמר לו הקב'ה 'על אחד ההרים אשר אומר אליך', שהדיבור אל אברהם אבינו ביחס למקומות קדושים זה לא היה תלוי בראיה גשמית, זה היה בראיה רוחנית. כמו שהכניסה שלו לא'י זה היה 'אל הארץ אשר אראך', להראות את הקדושה שבארץ. אותו דבר 'על אחד ההרים אשר אומר אליך'. האמירה לא מתבטאת דווקא בדיבור, אלא 'אשר אומר אליך' - אני אראה לך שמה את הענן שקשור מעל ההר הזה, תדע ששם זה.
 
התעלות על מנת להשפיע

כל מה שאני אומר לכם הכל מתנקז למה שדברנו בהתחלה. 'ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם'. על מה הוסיף אברהם 'ונשובה אליכם'? אומר הרב ב'עולת ראיה': לפעמים כשאדם מתעלה כמו אברהם אבינו אז יכול להיות שהוא מנותק מכל העבודות הזרות, הוא מנותק מכל הגשמיות, לא אכפת לו משום דבר. אמר אברהם אבינו אל שני נעריו, שאני ויצחק נתעלה בהר המוריה, זה לא יהיה פרידה על מנת להתנתק, אלא זו תהיה התעלות על מנת 'ונשובה אליכם'. שהכוחות שלנו להשפיע הם יהיו יותר גדולים ממה שאנחנו משפיעים עד עכשיו. לכן אברהם אבינו אמר להם 'ונשתחווה' - זו התבטלות לקב'ה, נתעלה שם מאד, אבל 'ונשובה אליכם'                           . 

וכך גם ההתכנסות של זמן חורף, זמן הגשם. זה לא על מנת להיפרד מהעולם חלילה. התפקיד שלנו זה לשלב את שני הדברים, 'משיב הרוח ומוריד הגשם'. אין סתירה משני הדברים, אבל כדי שאברהם אבינו יוכל להשפיע -  'ונברכו בך כל משפחות האדמה', על מנת שאברהם יוכל להכניס אורחים שמשתחווים לעפר שברגליהם, על מנת שאברהם אבינו יוכל להתפלל על סדום וכל הדברים האחרים - הוא היה צריך קודם כל את השלב הראשוני 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך'. הוא היה צריך להלחם עם הפלישתים. הוא היה צריך להיפרד מלוט. הוא היה צריך לקיים את ברית המילה. ואז כשאברהם אבינו הגיע לשיא המעלה שלו, אז ההשפעה שלו על העולם היא תהיה השפעה הרבה יותר גדולה.

אז בע'ה נגביר חילין לתורה בע'ה, למצות כל אחד יכול ללכת בדרכו של אברהם אבינו שהמגמה היא בוודאי 'ונשובה אליכם.'                                                 
שבת שלום