דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל
חיפוש שיעורים

שיחה לחג הסוכות

מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל
סוכות

סוכה עבודה לפני ה'

פרשת סוכות בתורה

בפרשת המועדות שבספר ויקרא מופיע חג הסוכות בצורה מיוחדת 'אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי... תחוגו את חג ד' שבעת ימים... ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר... ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים... וחגותם אתו חג לד' שבעת ימים בשנה... בסכות תשבו שבעת ימים...' (ויקרא כג, לט-מג). הנה בפרשה זו יש לתמוה הרבה, שכן חג הסוכות הוזכר כבר בפסוקים הקודמים (שם, לג-לו), ואחרי הזכרת חג הסוכות, אף חתמה התורה את פרשת המועדות במעין סיכום (שם, לז): 'אלה מועדי ד' אשר תקראו אתם מקראי קדש...', וכעת אחר פרשה זו חוזרת ומחדשת התורה את דיני חג הסוכות. כמו כן יש להבין את לשון הפסוק המתחיל במילה 'אך'.
נראה לומר שבפרשה זו מתחדשים יסודות גדולים של עבודת חג הסוכות, אין מדובר כאן על דין 'מקרא קודש' של ימי הסוכות, שכן את עובדת היות חג הסוכות 'מקרא קודש', כבר הזכירה התורה, אלא מדובר כאן על מצווה חדשה, מצווה שהיא 'לפני ד''. 'מקרא קודש' עניינו יום טוב, ימי תענוגות 'כבדהו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה' (מכילתא בא פרשה ח), אך כאן מדובר על עבודה אחרת 'ולקחתם... ושמחתם לפני ד'', 'לפני ד' זו מדרגה מיוחדת שאינה שייכת בשאר מקראי קודש, זו עבודת ד' שייכת במיוחד לבית המקדש.
המעמד הזה והמדרגה הזו של העמידה לפני ד', היא שייכת לעבודת כל הימים האלו שהם ימי סליחה וכפרה, המשך לימי אלול ועשרת ימי תשובה. מעלת התשובה והכפרה שהיא מגיעה 'עד ד' אלוקיך' (הושע יד, ב) 'אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד' (יומא פו, א). וכך גם בסוכות ''ביום הראשון', וכי ראשון הוא והלא יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון, ראשון לחשבון עונות' (תנחומא, אמור, ל). בימים אלו יש עבודה מיוחדת של כפרה, לא כפרה פרטית על כל יחיד ויחיד אלא על כל העולם כולו, ומקריבים שבעים פרים כנגד כל האומות.
העניין הזה הוא המשך מעומק הדין של הימים הנוראים, דנים לא רק על כל יחיד ויחיד אלא על כל העולם כולו, וכדברי הרמב'ם (הל' תשובה פרק ג, ד) שצריך שיראה את כל העולם כאילו חציו חייב וחציו זכאי. הכל מוטל על כף המאזנים ודנים על עצם קיום העולם כולו. ובוודאי יש מקטרגים שאומרים שאין כל צורך בעוה'ז ואפשר להחריב את כולו, וכפי שאנחנו אומרים בפיוט 'מלאכים יחפזון חיל ורעדה יאחזון', ובוודאי שאינם חרדים על מצבם האישי, שמא הם כמלאכים חטאו, אלא יודעים הם שכל העולם וכל העולמות עומדים כעת לדין על עצם קיומם. והסיום של התהליך הזה של הכפרה הוא בימי הסוכות, והוא דין אחר מלבד היותם מקראי קודש.

דגל של ישועה

הזכרנו בשיחות לימים נוראים את דברי הר'ן (ראש השנה ג, א מדפי הרי'ף) המבאר את תהליך הכפרה שבחודש תשרי, החל מהרצון לכפרה שנתחדש בראש השנה, ועד הכפרה עצמה ביום כיפור, שנתבשר בו משה רבנו על הסליחה והמחילה על חטא העגל. אחר כפרה זו שהייתה ישועה לעם ישראל היה צריך לרומם את דגל הישועה, לפרסמה ולהודיעה, וע'י כך לחזק את הישועה. ''ד' אורי וישעי' 'אורי' בראש השנה... 'וישעי' ביום הכפורים, שיושיענו וימחול לנו על כל עונותינו' (מדרש שוח'ט, תהלים כז), ואחר הישועה 'ד' מעוז חיי' זה חג הסוכות. 'מעוז' מלשון חוזק, יש צורך להעמיד את הישועה, לרומם את שם ד' שהוא מעוז לישראל ולהודיע על דבר הישועה.
חז'ל אומרים כי עניינה של הסוכה להודיע על ישועת ד', שעשה לנו במחילת העוונות. וכך אומרים חז'ל (תנחומא, אמור, ל) 'המלך זה [מלך מלכי המלכים] הקב'ה, בני המדינה שלו אלו ישראל, שהן מסגלין עוונות של כל השנה כולה, מה הקב'ה עושה, אומר להם עשו תשובה בראש השנה, והם נכנעים ובאים ביום הכפורים, והם מתענין ועושין תשובה, והקב'ה מוחל להם את הכל, ובסוכות כולם נוטלים את לולביהם ביום טוב ראשון ומקלסין להקב'ה והוא מתרצה להם ומוחל להם, אמר להם הרי ויתרתי לכם כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו ראש חשבון הוא, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות. אמר להם הקב'ה בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי גמולי שעשיתי לכם, שנאמר 'בסוכות תשבו שבעת ימים...' 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלים לפני'. הלולב והסוכה הם היו דרכי הודיה בפרסום על ישועת ד' במחילת עוונות ובברכה של האסיף. שכן בלולב שמחים ומודים בהלל ובנענועים כדברי הרמב'ם. ובסוכה שהיא זכרון לענני כבוד מביעים את רצוננו לחסות בצל סוכה שחל עליה שם שמים. וגם מפרסמים את כל ישועת ד' על ישראל מיציאת מצרים עד היום כדברי הרמב'ם. ומצוות אלו ניתנו לישראל כדי שיוכלו להביע את שמחתם בד' על ישועותיו וכביכול משלמים על גמול שד' גמלם. פרסום הישועה על ידי מצוות הסוכה גורם הוא לקירבה הזו של 'לפני ד'', 'כאילו אתם גומלים לפני'.
בני ישראל נבחרו מכל העמים, והתקרבו לקב'ה בכמה מיני קירוב, וכך אנו אומרים בתפילה היסודית של המועדים, 'אתה בחרתנו מכל העמים... וקדשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'. מוזכרים בתפילה זו כמה שלבים וגוונים של קירוב עד לקירוב השלם של עמידה 'לפני ד''. תחילה בחר הקב'ה באבות, אהב אותם ורצה בהם, ואחר כך התחיל הקירוב עם בניהם, עם ישראל, ראשית בחג הפסח, שם נצטוו ישראל במצוות הראשונות 'קדשתנו במצוותיך', ואח'כ בשבועות בהר סיני, 'קרבתנו מלכנו לעבודתך', 'תעבדון... על ההר הזה' והסיום בחג הסוכות 'ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'.
'ושמך הגדול והקדוש' צריך להבין מהו השם המיוחד שנתחדש בימים אלו. ונראה כי זוהי הברית המיוחדת שנכרתה עם בני ישראל, ברית י'ג מידות. 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' (שמות לד, כז), ואכן משה מבקש בראשית הפרשה הזו שהקב'ה יודיע לו את שמו 'ואתה אמרת ידעתיך בשם' (שמות לג, יב) ונענה 'ואדעך בשם' (שם, יז). כריתת הברית הזו שנעשתה ביום הכיפורים, באה לידי גילוי ופרסום בחג הסוכות שאנו יכולים לעמוד 'לפני ד''. 'כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה' (סוכה ט, א) והיא מעין ענני הכבוד. 'ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'.

סוכות בימי עזרא

חג הסוכות הוא גמר של ישועה גם לדורות. בימי עזרא מצאנו שחגגו את חג הסוכות בצורה מיוחדת 'ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות, וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא, ותהי שמחה גדולה מאד' (נחמיה ח, יז). חז'ל שואלים איך יכול להיות שכל ימי ישראל עד הדור ההוא לא עשו סוכות, 'אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?' (ערכין לב, ב). הנראה הוא כי יש עניין משותף בין תקופת עזרא ותקופת יהושע, בשניהם היה גמר של ישועה, וגמר של ישועה נחוג דווקא בחג הסוכות.
אמנם היה דבר נוסף שהתייחד בו דור עולי בבל, חז'ל אומרים (יומא סט, ב) שבאותו הדור בקשו רחמים, וביטלו את יצר הרע של עבודה זרה. הייתה בזה ישועה גדולה, שכן כל הכשלונות של בית ראשון היו בעיקר מכח היצר הרע הזה. חז'ל לומדים שהבקשה לביטול היצר הרע הזה נעשתה בימים האלו 'ויזעקו בקול גדול אל ד' אלקיהם' (נחמיה ט, ד). היה זו סייעתא דשמיא גדולה של ישועה מן היצר הרע, והיה בזה פתח גדול לעבודת ד' חדשה 'לפני ד''. כוחו של היצר הרע הזה, היה גדול, עד כדי כך שמנשה אומר לרב אשי שאילו הוא היה בדור ההוא היה מרים את גלימתו לרוץ לעבודה זרה (סנהדרין קב, ב). אין לנו מושג מה הכוונה ששחטו את יצר הרע. אנחנו יודעים שלעתיד לבא, בגמר הישועה, הקב'ה ישחט את יצר הרע, 'לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים' (סוכה נב, א). גם ביטול יצר הרע כולו, לעתיד לבא, שייך לישועה של סוכות.
חז'ל (ע'ז ג, א) אמרו כי לעתיד לבא יבואו אומות העולם ויבקשו מהקב'ה שיתן להם מצוות בכדי שיוכלו לקבל שכר והקב'ה נענה להם 'מצווה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה'. מה עניין הדו שיח הזה, מדוע דווקא עכשיו נזכרו האומות לבוא לבקש מצוות, אלא שאחרי שהקב'ה ישחט את יצר הרע, יבינו גם האומות את הצורך בקיום מצוות. והקב'ה נותן להם מצווה קלה ושמה סוכה, אין מדובר בתמוז, מדובר כאן על תשרי כמוש'ש 'והקב'ה מקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז', היה זה בזמן ששייך לסוכות. גם במצווה קלה ניתן להגיע לגבהים. עכ'פ רואים אנו כי ימים מיוחדים הם לגמר של ישועה, לביטול היצר הרע ואף לעתיד לבא לשחיטתו.

לכפר עליכם

ה'חזקוני' (במדבר כט, לד) עומד על דיוק הפסוקים, שאין כתוב בקרבנות המוספים של סוכות 'לכפר עליכם', כפי שכתוב בקרבנות של כל שאר הרגלים. ה'חזקוני' תולה את הדבר בכך, שקרבנות חג הסוכות יש בהם צד משותף עם האומות, וכפי שאומרים חז'ל (סוכה נה, ב) 'אמר רבי אלעזר: הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות', וא'כ אי אפשר לכתוב שהקרבן מכפר על עם ישראל, כיוון שהוא מכפר אף על האומות. אף שכפרת האומות אינה ככפרת ישראל, וכל מה שקרבנות אלה מכפרים עליהם הם רק 'מגינים עליהם מן הייסורים' (רש'י, במדבר כט, יח), מ'מ אי אפשר לכתוב שקרבנות המוספים של סוכות נועדו לכפר עליכם.
הנה יש לעיין בדברי ה'חזקוני' שהרי ניתן היה לכתוב 'לכפר' ולא להוסיף 'עליכם', והיה בכלל כוונת הפסוק כפרה על ישראל והגנה מייסורים על האומות. ונראה לומר שכיוון שמשתתפים עם האומות, זה עצמו מעכב מעט את הכפרה. שיתוף עם אומות העולם פוגם בקדושתם של ישראל ומעכב במעט את כפרתם.

וסוכה תהיה לצל יומם

בחג הסוכות טמון כוח גדול של ישועה, וגם לעתיד לבא הסוכה תשמש כיסוד לישועה ושמירה. 'וסוכה תהיה לצל יומם' (ישעיה ד, ו). אלו עניינים של שכר לעתיד לבא, חז'ל אומרים בכמה מקומות שכוחה של הסוכה יעמוד לשמירה על הצדיקים לעתיד לבא. 'כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו' (תהלים כז, ה), יש מקום בתוך הסוכה להמלט אליה, אל דירת עראי זו, ביום רעה, ומהו יום רעה זה, מה הצורך בצל עליו מבטיח הנביא, 'א'ר לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אומר הקב'ה הוא קיים מצות סוכה בעולם הזה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא' (פסיקתא דרב כהנא נספחים ב). ממקום נוסף למדו חז'ל על כוחה של הסוכה: 'ד' אלקים עֹז ישועתי סכתה לראשי ביום נשק' (תהלים קמ, ח), ודרשו בירושלמי (יבמות פרק טו, ה'ב) 'אמר רבי יוסי בי רבי בון 'סכותה לראשי ביום נשק' ביום שהקיץ נושק את החורף, דבר אחר 'ביום נשק' זה נשקו של גוג, דבר אחר ביום ששני עולמות נושקין זה את זה, העולם הזה יוצא והעולם הבא נכנס'. חז'ל מתארים מציאות של דין קשה, 'יום נשק', ומול הדין הזה עומדת הסוכה, איתנה ומסוככת על הצדיקים.
החום הגדול ממנו תגן הסוכה בהיותה 'לצל יומם', אותו חום גדול שמוציא את הגויים מן הסוכה, מצווה קלה שנצטוו בה (ע'ז ג, א), נכלל בפסוק 'כי הנה יום בא בוער כתנור... ולהט אותם היום הבא...' (מלאכי ג, יט), והוא המכונה במדרש שהובא לעיל 'חמתו של יום הבא'. הנבואה הזו של מלאכי, אינה כשאר כל הנבואות, הייתה זו הנבואה האחרונה שנאמרה לכלל ישראל לפני הפסקת הנבואה.
כבר הארכנו בכמה מקומות על המיוחדות של נבואה זו, ובה נאמרו כמה יסודות גדולים של ניחומים לכלל ישראל. כלל ישראל הורגל לנבואה דורות רבים, בכל עיר בישראל היה נביא, והיו שואלים את פיו על כל דבר גדול או קטן. כעת עומד הנביא במעמד של הפסקת הנבואה ואומר, שאף שמדרגת הנבואה פוסקת כעת מישראל, מכל מקום התורה לא תשתנה 'זכרו תורת משה עבדי' (מלאכי ג, כב). בנבואה זו מודיע הנביא על היום הבא הלוהט כתנור, וממילא יש כאן רמז על הדרך למצוא צל ביום זה. נכון שיש סילוק של מדרגת הנבואה, אך עדין אפשר למצוא כפרה ועמידה 'לפני ד'' במצוות הסוכה, בשמירת ההלכה במצווה קלה זו.
מדרגה זו של 'תורת משה עבדי אשר צוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים' אינה יכולה להתבטל. תורת משה על כל חוקיה ומשפטיה היא עיקרה של הברית בין הקב'ה לכלל ישראל. ואף לעתיד לבא תחזור מדרגת הנבואה לקדמותה 'הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא'.
עכ'פ ראינו כי שני חטיבות נפרדות קיימות בימי חג הסוכות, ורמוזות הם בפרשת המועדות, חג הסוכות מדין 'מקרא קודש', וחג הסוכות מדין השלמת התהליך של ימי הרחמים והסליחות, וקניין המדרגה של עמידה 'לפני ד''. ויהי רצון שאותם מדרגות שקנינו מתוך תורת משה הקיימת לדורות, יישארו בידינו בסייעתא דשמיא, אמן.