דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל
חיפוש שיעורים

פנינים לתפילות החג

מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל
סוכות

תפילות החג
א.
'אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו'. עוד בעת יציאת מצרים כמו שכתוב (דברים ז' ז' ח') 'לא מרובכם מכל העמים חשק ד' בכם ויבחר בכם וגו' כי מאהבת ד' אתכם וגו' הוציא ד' אתכם ביד חזקה וגו'' (ועי' בשל'ה פר' בא אות כ'א). 'ורוממתנו מכל הלשונות'. זו תפילה. וכמו שכתוב (דברים ד' ז') 'כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כד' אלהינו בכל קראנו אליו', ומעלה זו החלה כבר בזעקת בני ישראל במצרים ובים סוף. 'וקדשתנו במצותיך' עוד במרה. בניתנו שם כמה מצוות: דינין, שבת וכאו'א, כמו שכתוב בסנהדרין (נ'ו ע'ב). 'וקרבתנו מלכנו לעבודתך' בסיני, ששם היו ישראל נכונים לקבל התורה על ידי הסכמתם והתכוננותם, ובכך פסקה זוהמתן, ועל זה נאמר בהגדה אילו קרבנו לפני הר סיני וכו'.
ועוד יש לפרש שהכונה למה שכתוב במעמד הר סיני: 'וכל העם רואים את הקולות וגו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק וגו' כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו', עיי'ש ברמב'ן ועל ידי כך פסקה זוהמתן.
'ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'. שיחד שמו הגדול והקדוש על ישראל. שם ד' הוא התורה, כמו שכתוב: מנין לברכת התורה מהתורה דכתיב: 'כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלוקינו'. ועל ידי כך, ישראל, אורייתא וקב'ה, חד הוא.
'ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת', ברגלים, שמתייחד שמו על ישראל, 'מקדש ישראל והזמנים'.
ב
'אתה בחרתנו מכל העמים' וכו', 'ורוממתנו מכל הלשונות' יש לפרש לפי מה שכתוב בברכות (ז' ע'ב) על הכתוב 'ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה' שמשה רבינו ביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם, וניתנה לו בקשה זו.
'ורוממתנו מכל הלשונות' יש לפרש שהכוונה על מתן תורה כפי שמצינו בפסחים (ס'ח ע'ב) שאמר רב יוסף: 'אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא' ופירש רש'י: אי לאו האי יומא שלמדתי תורה ונתרוממתי, הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם.
ג.
בתפילת מוסף של ג' רגלים נאמר 'וקרב פזורינו מבין הגויים', ואילו במוסף של ראש חודש לא נאמר נוסח זה. ואין לפרש שהסיבה היא משום מצות עליה לרגל שהיא רק ברגלים, כי הרי גם בראש השנה ויום הכיפורים מתפללים בנוסח הרגלים. אלא יש לפרש שבראש חודש מזכירים את הצפיה לבניית מזבח חדש, ובניית מזבח אינה קשורה בהכרח לבניית בית המקדש, ולכן גם אינה קדושה לקיבוץ גלויות בגאולה השלימה. ואילו ברגלים שמזכירים את הצפיה לבניית המקדש כולו שהיא קשורה למהלך הגאולה השלימה בקיבוץ גלויות, אומרים 'וקרב פזורינו מבין הגויים וכו''.
[ומה שרק בתפילות הרגלים וראש השנה ויום הכיפורים מזכירים את הצפיה לבנית המקדש כולו, וכן מזכירים קודם לכן 'שאין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך וכו''. יש לפרש על פי דברי מסכת סופרים (פי'ט ה'ז): 'וכשם שמקלסין יום ראשון וחולו של מועד, כך מקלסים ימים טובים בתפלה וכו' והיכן קילוסו, אלקינו ואלקי אבותינו גלה כבוד מלכותך עלינו וכו''. ויש לעיין מפני מה לא הזכירו במסכת סופרים את הבקשה הקודמת: 'יהי רצון מלפניך ד' אלקינו ואלקי אבותינו שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה ותגדל כבודו', אלא רק את ההמשך 'גלה כבוד מלכותך עלינו וכו''. ויש לפרש שהבקשה והצפיה לגילוי כבוד מלכות שמים על ידי קיבוץ נדחי ישראל והבאתם לירושלים עיר מקדשו היא קילוס להשם יתברך, בהיות שבכך מביעים את שאיפת ישראל להיות שם שמים מתקדש על ידם בכל שלימות כבוד מלכותו, כשהם, עד ד', נגאלים ובאים למקום המקדש הבנוי בשכלולו, ויקריבו שם קרבנות המועדים, ובכך יהיה כבוד מלכות ד' בשלימותו. ותפילה זו היא קילוס להשם יתברך בהיותה מבטאת את רצון ישראל שעל ידם יתגלה כבוד מלכותו.
וקילוס זה הוא חלק ממקרא קודש של המועדים כפי שביאר הרמב'ן בפרשת אמור (כ'ג ב'): וטעם מקראי  קודש, שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית הא' ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפילה והלל לא' עד כאן לשונו. ומשום מצות מקרא קודש שבמועדים כולם תקנו קילוס, דרך תפילה לגילוי כבוד מלכותו עלינו. ועל זה במועדים שנאמר בהם 'מקרא קודש' שלשת הרגלים וראש השנה ויום הכיפורים, מה שאין כן ראש חודש שלא נאמר בו 'מקרא קודש', לא תיקנו להם קילוס לקיבוץ גלויות והבאתם למקדש.]
ד.
'ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלוש פעמי רגלינו'
בפרשת כי תשא (לד כג) נאמר: 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ד' אלקי ישראל'. ולעיל פרשת משפטים (כג יז) נאמר: 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדֹן ד''. נראה שהטעם שבפרשת כי תשא נאמר גם 'אלקי ישראל' הוא משום שאחר העגל ביקש משה (לג טז) 'ונפלינו אני ועמך מכך העם אשר על פני האדמה' ופירש רש'י 'שלא תשרה שכינתך עוד על אומות העולם, ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם' אשר על פני האדמה. ולהלן (לד ט) 'וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו'. פירש רש'י: 'ותתננו לך לנחלה מיוחדת, זו היא בקשת 'ונפלינו אני ועמך וכו'''. ובקשה זו ניתנה למשה רבינו כמו שכתב רש'י להלן על הכתוב (לד י) 'הנה אנכי כֹּרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאֹת וגו''. ומשום כך נאמר כאן בכי תשא 'את פני האדון ד' אלקי ישראל', שהוא משרה שכינתו רק על ישראל. וזוהי כוונת המכילתא (פרשת משפטים, מס' דפסחא פר' כ) על הכתוב (שמות כג יז) 'שלש פעמים בשנה וגו'': ''את פני האדון ד' אלקי ישראל' (שם לד כג). והלא כבר נאמר 'אל פני האדון ד'', ומה ת'ל 'אלקי ישראל', אלא על ישראל ייחד שמו ביותר'.
ה.
'והשיאנו ד' אלקינו וכו'' – תמיד מבקשים על חיים ושאר טובות, ומקבלים לפי ערך האדם, אבל בחג יש ברכות מן השמים ולא תלוי לפי זכות האדם, וזהו 'והשיאנו', לשון משא דבר ד' ביד מלאכי, ששם פירשו במדרש שמלאכי לקח את מה שכבר היה מוכן וניתן מהר סיני, והוא קיבל את משאו וחלקו, וכן כאן והשיאנו, שנישא וניקח את הברכות שישנן כבר מוכנות בחג.