דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל
חיפוש שיעורים

פרשת השבוע

רה"י הרב יעקב שפירא
יתרו

'מה שמועה שמע ובא'
'וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים'. אומר רש'י: 'וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק'. לכאורה זה נגד הפסוקים, כתוב שהוא שמע 'את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל' ורש'י אומר 'וישמע יתרו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק'. יש פה מילה נוספת ברש'י - מה שמועה שמע ובא. אמנם כתוב שהוא שמע הכל, אבל גם כל העולם שמע - 'שמעו עמים ירגזון'. אומר רש'י בשם חז'ל השאלה הייתה מה קרה ליתרו שלא קרה לכל אומות העולם ששמעו ונשארו במקום שלהם. 'מה שמועה שמע יתרו ובא' - איזו שמועה נתנה לו דחף ללכת קדימה ולבוא, על זה אומר רש'י שהיו פה שני דברים מכל מה שהוא שמע שהם היו מיוחדים. הוא בא אחרי שהוא שמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
אח'כ כתוב: 'ויצא משה לקראת חותנו... וישאלו איש לרעהו לשלום ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל'. אומר רש'י: 'ויספר משה לחותנו - למשוך את ליבו לקרבו לתורה'. מה אומר פה רש'י? אחרי מה שיתרו שמע משה רבינו ממשיך לספר לו. בפשטות, יש הבדל בין מה שאדם שומע סיפורים לבין מה שמשה רבינו עצמו מספר לו. זו מדרגה אחרת אם מי שהיה בתוך העניין מספר, לבין אם האדם סתם שומע. 'שמעו עמים ירגזון', הם לא שמעו את זה ממשה רבינו. אבל רש'י מדגיש עוד דבר, שמשה רבינו סיפר לו מחדש את כל הדברים לא רק בגלל שיש עניין לשמוע ממשה, אלא כדי למשוך את ליבו לקרבו לתורה. דהיינו, יתרו הרי היה חותן משה והוא חשב איזה חתן נפלא יש לי, באבא גדול כזה שעושה ניסים ומופתים, עשר מכות במצרים, יתרו התגאה במשה רבינו, כזה חתן בעל מופתים. משה רבינו הסביר ליתרו שהוא טועה, כל מה שנעשה פה זה כבוד לתורה. כל מה שהיה חלק מיציאת מצרים זה בשביל ש'תעבדון את האלוקים על ההר הזה', אם חסר את ה'תעבדון' אז לא היה צריך את כל המופתים האלה, זו לא תכלית בפני עצמה. על זה אומרת התורה שאת מה שיתרו ידע הוא ידע, אבל מה שהוא שמע ממשה רבינו זה את התכלית של כל הדברים שזה לכבוד התורה ויותר מכך, כל מה שנעשה בעולם זה מכוח התורה.
'עתה ידעתי'
'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים' אומר רש'י: 'הכרתי אותו קודם ועכשיו אני מכיר אותו ביותר'. אותו מילים כתוב בתורה אצל אברהם אבינו. 'עתה ידעתי כי אישה יפת מראה את'. ואומר רש'י כפשט המילים, עד עכשיו לא ידעתי ועכשיו אני יודע. למה פה אצל יתרו כשיתרו אומר 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים' אומר רש'י ידעתי קודם ועכשיו אני מכיר אותו ביותר. למה לא להגיד כפשוטו? מה התחולל פה אצל יתרו? יש הבדל בין כשאנחנו מדברים על משהו גשמי לבין אם אנחנו מדברים על משהו רוחני. אצל אברהם אבינו מדברים על לראות את מה שנמצא, גשמי, את הצורה. עד עכשיו לא ידעתי ומה שאני רואה עכשיו יותר אין מה להוסיף על זה. אבל פה אצל יתרו, הוא לא בא לומר ידעתי מלשון ידיעה במשהו גשמי. פה מדובר על שמיעה שהיא שמיעת הלב. פה לא מדובר על ראיה בראיה חושית של העין, לא מדובר על שמיעה שזה רק שמיעת האוזן. כתוב 'חובת הלבבות' שהצדיקים הגדולים יכולים לראות בלא עין ולשמוע בלא אוזן. יש להם כוחות מעל מה שאנחנו מגדירים כמשהו מוחשי, משהו פנימי. ה' שאל את שלמה המלך מה אתה מבקש? אז שלמה אמר 'ונתת לעבדך לב שומע'. הלב שומע? לפעמים כן. השמיעה צריכה להיות עם כל החושים הפנימיים של האדם כשמדברים על משהו רוחני. לכן אצל אברהם אבינו שהוא מדבר על משהו גשמי, אין מה להוסיף על הראיה מפני שאם הוא היה יודע כבר קודם, אין מה להוסיף אחר כך. אבל אצל יתרו מדברים על תהליך, הוא שמע את קריעת ים סוף ואת מלחמת עמלק וזה גרם לו לבוא, אבל עדיין היה לו מה להבין. משה רבינו היה צריך להסביר לו שהכל זה 'לקרבו לתורה', אין תכלית במופתים. הכל כמו שכתוב אצל משה רבינו, כדי 'לקרבו לתורה'. אצל יתרו זה היה תהליך כי מדובר בתהליך רוחני. מה שכתוב 'וישמע יתרו' זה באמת לא רק שמיעת האוזן. הוא ראה שיש פה משהו מעל הטבע. למה הוא התפעל דווקא מקריעת ים סוף? למה הוא התפעל דווקא ממלחמת עמלק? שזה גרם לו לבוא, יותר מכל שאר הדברים שהתורה מעידה שהוא ידע? מפני הדבר המשותף שהיה בשניהם. בקריעת ים סוף 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן' - שם יתרו ראה, שמע, סיפרו לו, שמי שמחובר לעמ'י הוא עולה במדרגה פי אלף ממה שהוא יכול, אפילו שפחה זוכה לנבואה. ובמלחמת עמלק כתוב שמשה רבינו אמר ליהושע 'בחר לנו אנשים', ומכאן לומדים ש'יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך'. יתרו ראה שבעמ'י אדם לא נשאר סטטי במדרגה שלו, הוא כל הזמן רק עולה, שפחה יכולה להגיע לנבואה, והתלמיד יכול להגיע לדרגה של הרב. שני הדברים האלה הם אלו גרמו ליתרו לבוא. יש פה משהו שצריך להתחקות אחריו, מפני שמדובר פה במשהו רוחני, ובכל משהו רוחני הכל הולך בשלבים. לכן אומר רש'י 'עתה ידעתי' הכוונה היא שאע'פ שקודם ידעתי אבל עכשיו אני יודע יותר. אילו היה מדובר פה על משהו גשמי, מה שאתה יודע יותר אתה לא יכול להוסיף. אבל אם יש משהו רוחני אז כל הזמן זה תלוי בלב של האדם יש לו הבנה מתוך הבנה והבנה נוסף על הבנה ועומק לפנים עומק, וזה מה שמשה רבינו אמר לו תדע לך שהעומק הגדול ביותר של מה שהקב'ה עשה איתנו זה 'לקרבו לתורה'.
'רואים את הקולות'
לכן, כשהתורה מדברת על מתן תורה - 'וכל העם רואים את הקולות' - אומרים חז'ל 'רואים את הנשמע ושומעים את הנראה'. מפני ששם מדובר על השגות רוחניות שהאדם מקבל לא רק לפי התוכן הגשמי שלו, אלא הוא מקבל לפי התוכן הרוחני שהאדם זוכה להפוך את עצמו לכלי קיבול. בבבלי, תמיד כתוב 'תא שמע' - בוא ותשמע. בירושלמי תמיד כתוב 'תא חזי' - בא וראה. ישעיהו הנביא מתחיל בשמיעה - 'שמעו שמים והאזיני ארץ' ואילו אצל יחזקאל כתוב לשון ראיה - 'וארא מראות א-להים'. יש נביא שהוא בדרגה של ראיה ויש נביא שהוא בדרגה של שמיעה. אבל יש מעמד הר סיני ששם יש שילוב של שני הדברים גם יחד. 'וכל העם רואים את הקולות' - רואים את הנשמע, אע'פ שראיה ושמיעה לא תמיד הולכים ביחד. ייתכן שעל כן היה במעמד הר סיני קול שופר, קול המעורר את כח השמיעה שהיה נצרך במעמד הר סיני. ובספר משלי (כא,כה) כתוב: 'ואיש שומע לנצח ידבר'. ביאר שם הגר'א שהשומע מוסר לנצח ידבר בתורה, שינהיג את כולם, וכעין זה ברבינו יונה שם: 'הנה כתיב גוי אשר לא תשמע לשונו, קרא אל ההבנה שמיעה, מפני שאין עניין  השמיעה שלם אם לא יבין מה שישמע'.
בקדושה של תפילת מוסף אומרים: 'והוא ישמיענו ברחמיו (שנית, לפי כמה נוסחאות) לעיני כל חי'. אנחנו מצפים שיהיה לעתיד לבוא כמו במעמד הר סיני. שכוח השמיעה שלנו יהיה בעיניים, לא רק באוזן. שיהיה איחוד רוחני עמוק, כל כך גדול, שרואים את הנשמע ושומעים את הנראה - 'והוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי', לא 'לאוזני'. וכיוצא בזה 'וראו כל בשר כי פי ה' דיבר'. אומר השפ'א (יתרו תרמט): יתרו שמע את כל אשר עשה אלוקים למשה, זה כמו שכתוב אצל אברהם אבינו 'ואת הנפש אשר עשו בחרן':. הוא יצר אותו, נתן לו התחלה, בנה אותו למשהו חדש. אומר השפ'א זה מה שיתרו עכשיו ראה, את כל אשר עשה אלוקים למשה, הוא גידל פה אומה חדשה. זה הויה חדשה, זה לא משהו שהוא משוכלל יותר ממה שהיה כאן קודם, זה יצירה לגמרי חדשה, כמו 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'. על זה אומרים חז'ל שזו הייתה זכות גדולה של יתרו. אומר השפ'א בפרשת 'לך לך', למה התורה לא מקדימה מיהו אברהם אבינו כמו שהיא כותבת על נח שהוא היה צדיק תמים? (השאלה הידועה של המהר'ל). אומר השפ'א, 'ויאמר ה' אל אברם לך לך'. מצד האמת הקב'ה הוציא הד בעולם שצריכים להגיע לארץ ישראל. אברהם אבינו נהיה אברהם אבינו בגלל שהוא ידע להטות את האוזן לשמוע את קול ה' שקורא ללכת לארץ ישראל, ולא בגלל שאברהם אבינו היה צדיק תמים (לא שהוא לא היה כזה), אברהם אבינו נהפך לאברהם אבינו בגלל כוח השמיעה שהיה לו. הוא היה מתהלך ממקום למקום כדי לשמוע אם יש מנהיג לבריאה. אדם שמרכז את הכוחות שלו לחפש את האלוקות, הוא גם אחד כזה שזוכה לשמוע את קול ה'. היה קול ללכת לארץ ישראל ואברהם אבינו הוא היחיד ששמע, לכן הוא נתעלה להיות אברהם אבינו. וכתב שם השפת אמת כי זה עצמו השבח של אברהם אבינו - ששמע. ומשום כך היה הדיבור אליו, ועל ידי ההשתוקקות זוכה לשמוע ואחר כך להכניס הדברים בעומק הלב, ויזכה לשמוע עוד. ועוד שם בשפ'א (תרל'ה): 'בתחילה הקב'ה משמיע לו מעט הארה, ואח'כ צריך להשגיח בעין השכל, ויזכה אח'כ לשמוע האמת למעלה מהשגתו'. ע'ש היטב.
 
כותב הרב (מאמרי ראיה בעמוד 171): 'הקדמת נעשה לנשמע זה כוחם של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו כל קדושת היהדות צפונה. היהדות היא בתוכנו, כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללימוד. הדבורה בונה את תאי הכוורת בדיוק המספרי היותר שלם בלי שמיעה של שיעורים בהנדסה מפני שכל חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפי מפעליהם לפני הפעולה. מפני שקדושתם היא טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי המדע המזוייף (תקשורת בלע'ז) צריכים התאמצות בשביל לשוב אל הטבע הנפשי שלהם. אבל אנחנו במעמד הר סיני שנגלה עלינו בערפילי טוהר באנו אל המעלה הזאת ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים כמו הטבע האיתן של נשמתנו. ולכן יכולנו להקדים נעשה לנשמע. למעלה מכל התרבות המזוייפת של האנושיות השוגה בהבליה וסובלת מסכלות רשעה ואובדת ומאבדת את עצמה ואת עוצמה'. לפעמים אנשים מזלזלים קצת בשמיעה. חושבים שאם יש שיעור זה בשביל הלו'ז. שוכחים ששיעור נועד בשביל לשמוע, כדי לקבל כלים לשמוע. בשביל לדעת איך לשמוע ואיך להבין. ואת כל הסברות ואת כל חילוקי השיטות. נכון שלא זה מה שהיה אצל יתרו, אבל מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ודו'ק, ולא צריך להרחיב.
'כי האדם עץ השדה'
'כי האדם עץ השדה'. מה הפירוש 'כי האדם עץ השדה'?. איזה עץ, איזו שדה? ולא רק האדם עץ השדה, כתוב בישעיהו 'כימי העץ ימי עמי' (ישעיהו ס'ה), לא רק האדם נמשל לעץ, גם עם ישראל בכללותו נמשל לעץ. לאיזה עץ? אומר שם רש'י בישעיהו, הכוונה היא לעץ החיים שהקב'ה שתל בתחילת הבריאה. ר' צדוק כותב שכל דבר או מושג שכתוב בפעם הראשונה בתורה, שם נמצא השורש של הדבר לאורך שאר המקומות. הפעם הראשונה שכתוב קדושה זה בשבת, שורש הקדושה מתחיל משבת. אומר 'רבינו יונה' בברכות: מכוח זה שיש לנו קדושה בשבת זה משפיע גם על זה שעם ישראל הם קדושים, מהמקור. העץ שהקב'ה שתל, העץ הראשון בעולם, היה עץ החיים. אומר רש'י (ישעיהו סה,כב) על זה כתוב 'כימי העץ ימי עמי', עם ישראל הוא כמו עץ החיים. גם 'כי אדם עץ השדה' צריך להגיד אותו הדבר. האדם לא סתם נמשל לעץ שנמצא פה בחוץ. אדם נמשל לעץ הראשון, לעץ החיים. במה הוא היה שונה מכל העצים האחרים? אומרת הגמרא (תענית דף ז) שמה שכתוב 'כי האדם עץ השדה' זה מדבר על תלמיד חכם. כתוב לא לכרות את העץ, אסור לגדוע עצים שלא לצורך. על מה אומרים 'כי האדם עץ השדה'? על תלמיד חכם שנותן פירות, עליו יש איסור לא תכרות. [התוספות ב'בבא קמא' אומר שיש הבדל בין מקום שהתורה אומרת 'אדם' לבין מקום שאומרת 'האדם', עם ה' הידיעה.] הוא נמשל לעץ החיים. מה היה בעץ החיים? מה היה החטא של העץ הראשון? שחווה לא ראתה את התוכן שלו. 'גלמי כלי עץ', יש מושג כזה, אם מקבלים טומאה או שלא מפני שהם לא כלי. [אמר לי פעם תלמיד חכם אחד ששאלתי אותו מה ההבדל בין השיעורים של איזה רב שאתה מדפיס לבין מישהו אחר שהוא מדפיס אותם גם כן יותר בקיצור, אז הוא אמר לי ככה בבדיחות הדעת אותו פלוני מה שהוא מדפיס זה כמו גלמי כלי עץ, זה לא הופך את זה לכלי, הוא לא מפרט ומסביר, אני הופך את זה לכלי שאפשר לשתות ממנו ולהשתמש בו.] בזה חווה טעתה. 'ותרא האשה כי... ונחמד העץ'. [אמרתי אתמול לבחורים, לפעמים כששואלים מישהו על בחור - 'הוא נחמד מאוד', זה היה החטא הראשון... המהות הראשונית של האדם, נכון שהוא נחמד וצריך להיות נחמד, יש אנשים שהולכים בעיצבון וזה ממש בור ברשות הרבים, אבל גם יש לו תוכן, יש לו חיות. הנשמה, התוכן הפנימי שלו זה המהות של האדם.] 'כי האדם עץ השדה' אומר רש'י כמו 'כימי העץ ימי עמי', כמו עץ החיים הראשון. שהיה עץ שהיה בו חיות, 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'. אומר השפ'א בשם האר'י הקדוש שמה שנותן את החיות זה לא השעורה והסובין שבתוך הלחם, זה מוצא פי ה' שמחיה את הדבר הגשמי. הקב'ה הוא זה מחיה את הגשמיות שתפעל על האדם. התוכן הפנימי של כל דבר, הכוח המעמיד והמעצב שלו, זה 'מוצא פי ה'' שנמצא בכל דבר. ובזה האדם הוא כמו עץ החיים – 'כי האדם עץ השדה'. כל דבר צריך להרגיש, להסתכל אליו לפי התוכן הפנימי שלו.
'יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך'
הרמב'ן כותב שלעתיד לבוא העולם יחזור למה שהוא היה לפני החטא, עץ החיים כפשוטו. אבל באמצע החיים היה שלב מסוים שהגענו אל השלב הזה. 'אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו'. מה היה לנו במעמד הר סיני בלי התורה? 'אילו קרבנו לפני הר סיני'. יש מבארים על פי הגמרא בהוריות (דף י'ד) שת'ח הבקי בתורה נקרא סיני, והר מרמז על דרגת צדיק (זוה'ק רנ'ו) ועל זה אמרו שקודם מתן תורה התקשרו לצדיק ולת'ח, ובכך פסקה זוהמתן. וזה שכתוב 'אילו קרבנו לפני הר סיני', זה משפיע על האדם עוד קודם שקיבלו את התורה. חז'ל מדגישים 'ישראל כיוון שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן'. למה לא כתוב שישראל שקבלו את התורה פסקה זוהמתן? חז'ל מדגישים את עצם המעמד, עוד לפני שקבלו את התורה. 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים' לומדים את זה מ'ביום הזה באו מדבר סיני'. לא כתוב באו ביום ההוא, מכאן שדברי תורה יהיו עליך חביבין כל יום כאילו היום ניתנו. אבל על מה מדבר הפסוק? הפסוק לא מדבר על דברי התורה שאנחנו מקבלים, הפסוק מדבר על 'ביום הזה באו מדבר סיני' עוד לפני שקבלנו את התורה. מפני שעצם המעמד הוא מדרגה בפני עצמה, עוד לפני שמקבלים את התורה. עצם הנכונות להיות במעמד הזה, גם על זה צריך ש'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'.
הרמב'ן בספר המצוות כותב שיש לא תעשה מיוחד - לא לשכוח את מעמד הר סיני, וזה מה שכתוב בפסוק בפרשת ואתחנן 'ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב', על עצם המעמד. וכותב שם הרמב'ן שעל זה צריך לחנך את הדורות הבאים שהיה מעמד כזה. לא רק שהיה מעמד כזה, אלא כמה המעמד יכול להשפיע. הגמרא בברכות אומרת 'הני בני מחוזא אבירי לב נינהו', שיש שם פעמיים בשנה ירחי דכלה ובאים לשם כל התלמידי חכמים והכנסייה הגדולה, ואף אחד משם לא מתגייר אומרת הגמרא הם אבירי לב. אין להם נשמה, הם לא יודעים להבחין במשהו רוחני. למה אברהם אבינו אמר לשני הנערים 'שבו לכם פה עם החמור'? בגלל שהוא שאל אותם האם אתם רואים ענן קשור על ההר והם אמרו לו שלא. אמר להם אברהם 'עם הדומה לחמור'. הכל חומריות, אתם לא מבחינים בשום דבר רוחני. אלישע התפלל לפני הקב'ה 'פקח נא את עיני הנער'. הנער פחד מכל האויבים שמקיפים אותנו, איך אנחנו נצליח, אז כתוב 'ויפקח ה' את הנער' והוא ראה סוסי אש ורכב אש, זה היה הנער. אבל אדם רוחני יודע להביט על המציאות כמו יתרו, זה להביט כמו שהתורה אומרת על איזה דרגה עם ישראל הגיע במעמד הר סיני, לשמוע שמיעה לא רק באוזן, אלא כמו ששלמה המלך ביקש, 'ונתת לעבדך לב שומע'. לכן על עבד עברי שרוצה להמשיך לעבוד יותר משש שנים נאמר 'אוזן זו ששמעה בהר סיני עבדי הם ולא עבדים לעבדים', צריכים לרצוע אותה. לא אומרים את זה על כל המצוות, אוזן ששמעה מצווה מסוימת ולא קיימה אותה אז נרצע. [אולי זה המקור שיש אנשים שממלאים את כל האוזן בעגילים, יותר מרציעה אחת...] וכך אומר רש'י בפרשת שלח, שמשה רבינו אומר למרגלים תראו בארץ ישראל 'היש בה עץ אם אין'. הוא לא דיבר שתראו סתם גידולים, אומר רש'י שתראו אם יש שם צדיק שמגן על הדור, היש בה עץ אומר רש'י הכוונה על צדיק. מפני שזה העץ האמתי. (וע'ש במי מרום, נימוקי המקראות להגרי'מ חרל'פ זצ'ל).
'עץ חיים היא למחזיקים בה'
התורה עצמה נמשלה לעץ - 'עץ חיים היא למחזיקים בה', מה הפירוש? אדם שתומך תורה, אז התורה היא זו שמחזיקה אותו. זה מה שכתוב בפסוק, לא שהוא עושה טובה לאנושות ומחזיק את העץ, לא כתוב ככה. כתוב 'עץ חיים היא', העץ זה התורה, למי? 'למחזיקים בה', 'ותומכיה מאושר', מפני שהתורה מחזיקה אותו. לא שהוא עושה טובה לתורה. מה זה למחזיקים בה? אומר התוספות (ב'מ דף ב) שניים אוחזים בטלית הם מוחזקים בה בתפיסה מוחלטת, שהתפיסה שלהם היא אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא. על זה אומר הפסוק 'עץ חיים היא' למי, לאלה שמחזיקים בה בבחינת 'אנן סהדי דמאי דתפיס דידיה הוא', ולא איזה 'טרמפ' כזה מהצד. מפני שזה תלוי בעולם המושגים איך האדם מפרש את זה. ועם ישראל הגיע לדרגה כזאת. אומר הגר'א (ר' חיים מוולאז'ין בנפש החיים שער ג' פרק י'א) 'שהיו שומעים את הנראה ורואים את הנשמע' רצה לומר שכ'כ נתבטל מהן כוחות הגשמית ונזדככה השגתם עד שכל מציאות ענייני המוחשים הגשמיים, שתחילה היו רואים אותם בראייה חושית עכשיו נתבטל אצלם מלראותם בחוש, להתבונן בהם. כי מעמד הר סיני זיכך אותם עד שעיני בשר שלהם נהפכו לעיני רוח. ודרגת הזיכוך הגבוהה הזו זכינו במעמד הר סיני, וזו הדרגה שנזכה בה בעזרת ה' לעתיד לבוא, 'וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר'. מוסיף הגר'א (בנפש החיים שער א' בפרק ו') שזה הכוונה במה שכתוב שכשישראל הגיעו למעמד הר סיני פסקה זוהמתן, שהמשמעות היא שהם חזרו לחיות כמדרגת האדם הראשון לפני החטא, זו התכלית של העולם. רק אחרי זה שהיה חטא העגל, חזרו חזרה בירידה גדולה עד שלעתיד לבוא 'וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר'. אולי זה הכוונה במה שחז'ל אומרים שכששמע הקב'ה שישראל הקדימו את ה'נעשה לנשמע' אמר 'מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו'. אין הכוונה דימוי חיצוני, שרק מי שהוא קצת מרומם יותר מהחיים הגשמיים הפשוטים שלו, בצורה שאי אפשר להחזיק ככה באמת מעמד כל החיים אלא מתנהג כמו מלאך, בשעות הטובות שיש לכל אחד. אלא 'מי גילה רז זה לבני' שזה ממש כמו מלאך. לא סתם בדמיון העתק הדבק כזה, אלא זה הדרגה של מלאך שיכול להתרומם קצת ליותר למעלה מד' אמות הגשמיות שסובבות אותו כל הזמן, אבל באופן קבוע. וזה המכנה המשותף שיש מתחילת הפרק, מתחילת הפרשה, מפרשיית יתרו עד שמגיעים למעמד הר סיני. אפילו גוי כמו יתרו, כשהוא שמע את קריעת ים סוף ואת מלחמת עמלק, הוא עשה את הפסיעה הראשונה, הוא הלך למדבר, למקום שישראל שוכנים שם. הוא נתעלה מעל הדרגה הפשוטה שלו ובא, אע'פ שאולי הוא לא היה במעמד הר סיני. המפרשים שואלים למ'ד שיתרו היה אחרי מעמד הר סיני, למה לא כתוב בתורה שגם את מעמד הר סיני יתרו שמע כמו ששמע עמלק וירידת המן וקריעת ים סוף ויציאת מצרים? למה לא כתוב שהוא שמע גם כן את נתינת התורה? הפירוש הוא שכדי לשמוע את מעמד הר סיני צריך שמיעה של לב שומע. גם יתרו היה צריך זמן עד שהוא היה יכול לשמוע את מתן תורה. זה מה שיתרו העיד על עצמו, מקודם ידעתי, וכל פעם שאני שומע וכל פעם שאני מתבונן, אני מרגיש שאני מגיע יותר ויותר להכרת הקב'ה. זה מה שיתרו בא ללמד אותנו, זה לא כמו בשמיעה וכמו בהבנה של דבר גשמי שמה שאתה רואה זה הכל. בדברים רוחניים זה תמיד בא בשלבים, יש התחלה ויש אמצע, ויש סוף, וצריך הכנה ויש מעמד, עד שהאדם נהפך באמת לכלי קיבול גדול.
'השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש... ויחי'
זה חוויה מדהימה עצם העובדה שלמעלה מעשר שנים משבוע לשבוע  עושים את השיעור המשמר בספרייה בשתים עשרה בלילה, חוץ מאשר בבין הזמנים, עשר שנים כמדומני. עשר שנים תמימות שיעור בשתים עשרה בלילה לעל'נ הקדושים . צריך להזכיר את מה שאמרנו בשעתו, 'השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי'. הפירוש הוא בזמן שהקב'ה נגלה לעמ'י אומרים חז'ל שכמעט פרחה נשמתן, ובכל זאת הוא החזיר להם את הנשמה והם חזרו לחיות. זה הפירוש כפשוטו. השפ'א אומר עוד פירוש: איפה יש עם כזה ששומע את קול אלוקים שהוא מדבר איתו מתוך האש. הקב'ה מדבר איתנו בכמה שפות, דרך התורה שבכתב ותושב'ע ודרך הנביאים, ודרך כל מיני מאורעות שקורים בעולם. כמו שאומרים בקבלת שבת, 'קול ה' חוצב להבות אש' זה גם שפה של הקב'ה. איפה יש בעולם עם כזה שיודע להבין שהקב'ה מדבר אליו מתוך האש רחמנא ליצלן, ויחי. הכוונה היא שהוא הופך את זה לכוח של חיות. שהוא לא נותן לכוח של ההעדר של הכליון להשתלט עליו אלא ויחי שהוא הופך את זה לכוח של חיות וזה התפקיד שלנו שצריכים להשתדל תמיד להיות מוסיפים והולכים. שיהיה שבת שלום לכולנו ובשורות טובות.
שבת שלום!