'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי' וכו', אחר כך כתוב שבמידה והוא רוצה להמשיך להיות עבד אז 'והגישו אדניו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם'. אומר רש'י: 'אמר ריב'ז: אוזן זו את ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלכה וגנבה תרצע. אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלכה וקנתה אדון לעצמה תירצע'. בירושלמי במסכת קידושין הגרסה היא אחרת: 'אוזן זו ששמעה לא יהיה אלהים אחרים על פני תירצע שהולכת למכור את עצמה לעבדות'. זאת אומרת, השאלה אם הדגש הוא בגלל ששמעו 'לא תגנוב' ועברו על זה, או בגלל ששמעו 'כי לי בני ישראל עבדים', או יותר חמור, שמה שהאדם הזה מוכר את עצמו, וממשיך לעבוד, זה כנגד האוזן ששמעה 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'.
יש פה כמה ששאלות. למה הדגש כנגד אוזן ששמעה 'לא תגנב'? רש'י במפורש כותב שה'לא תגנב' שנאמר בסיני בעשרת הדברות - 'בגונב נפשות הכתוב מדבר', לא מדובר שם על גונב ממון. המפרשים על רש'י שואלים את זה, הט'ז ועוד, לא כתוב 'לא תגנוב ממון' בעשרת הדברות, שם כתוב גונב נפשות. ולמה כתוב אוזן זו ששמעה בהר סיני? הרי אנחנו כל הזמן מדגישים את דברי חז'ל שאומרים שכל העם רואים את הקולות, זו דרגה הרבה יותר עמוקה מהשמיעה כמו שאמרנו שבוע שעבר. היה צריך להיות כתוב אוזן או עין זו שראתה את הקולות. שלישית, מה זה הלך וקנה אדון לעצמו? הגמרא בקידושין אומרת: 'כי טוב לו עמך', שאם לאדון יש רק כרית אחת ושמיכה אחת ומיטה אחת ויין טוב אחד, יין ישן, אומרת הגמרא שהאדון חייב קודם כל לתת את זה לעבד. עמך במאכל, עמך במשתה. אז אדם שאין לו ממה לחיות היה מחפש הזדמנות כזו, שיהיה לו אדון כזה שנותן לו מה שאינו לוקח לעצמו. ועוד, כתוב שהאדון הזה הוא חייב במזונות אשתו ובניו. והרמב'ן על התורה כותב שזה כמו מזונות של האדם כלפי אשתו, רק פה החיוב מוטל על האדון. אז מה הפשט?
