דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (טז באלול ה'תרכ"ה - ג באלול ה'תרצ"ה , 7 בספטמבר 1865 - 1 בספטמבר 1935), מיסד הישיבה המרכזית העולמית והרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית. הרב קוק עלה לארץ ישראל בשנת ה'תרס"ד (1904), בתקופת העליה השניה וכיהן כרבה הראשי של קהילת יפו והמושבות. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת ה'תרע"ט (1919) נתמנה להיות רבה של ירושלים ולאחר מכן הקים את הרבנות הראשית לישראל ונבחר לכהן כרבה הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (ה'תרס"ד - ה'תרצ"ה, 1904 - 1935).

מרן הרב קוק נחשב לגאון בעולם הלמדני , פוסק הלכתי בעל שיעור קומה, מחשובי חכמי הרזים בדורו, שליט היה בהלכה ואגדה בנגלה ובנסתר כאחד ובשל כך ידע למזג בין כולם ולהפכם לחטיבה נפלאה אחת. בקי היה בכל העולם הספרותי היהודי והנוכרי ושלט היטב בחכמת הפילוסופיה המודרנית. בכתביו השונים נתגלה כסופר ומשורר בחסד עליון שחידש סיגנון כתיבה שלא נודע קודם לכן ומיוחד רק לו.

הרב הקדיש כוחות נפש עצומים בכתיבה ובדיבור, בכדי לאחות את הקרעים ולאחד את ישראל השב לארצו להיות עם אחד. רבים מהגיוני לבבו נכתבו על ידו בספרי האורות השונים - אורות התשובה, אורות הראי"ה, אורות הקודש, ספר האורות ועוד.

ספרים רבים בכמות ועצומים באיכות ממשיכים לצאת אל האור מתוך כתבי ידיו. ספרים אלו שייכים לכל מקצועות התורה: הלכה ואגדה, נגלה ונסתר, ויש בהם השפעה עצומה על אלפים הצמאים להגות בתורתו.

מפעל נוסף שהחל ביוזמתו של הרב, הוא חיבור ה"הלכה ברורה ובירור הלכה". על חיבור זה אמר הרב קוק, שבו הוא עוסק בבנין התורה לדורות. "הלכה ברורה" היא לימוד התורה השוטף של דפי הגמרא יחד עם דברי הרמב"ם והשולחן ערוך, שנפסקו על סמך אותן סוגיות. "בירור הלכה" הוא חתירה בסוגיות, כאשר מתבררות בעיון הסוגיה כל השיטות שנכתבו בין מפרשי התלמוד והפוסקים, מראשוני ראשונים ועד אחרוני אחרונים.

הרב נפטר ב-ג באלול ה'תרצ"ה (1935).

בדורנו זוכים אנו לראות כי דרכו התורנית של הרב, מקיפה אלפי לומדים ההוגים בתורתו ובונים על ידה את עצמם וסביבתם בבנין חדש.

קורות חייו

הרב קוק נולד בעיירה גריבה שבמחוז דוינסק בלטביה לאביו רבי שלמה זלמן ואמו פרל זלטא לבית פלמן. בילדותו התחנך אצל אביו שהיה 'מתנגד', אך התחבר לחסידי חב"ד שאמו באה מקהילתם (אביה רפאל פלמן היה ממקורבי ה"צמח צדק"). מגיל בר מצווה למד בעיירות סמוכות: אצל הרב אליעזר דון יחייא והרב יעקב רבינוביץ בלוצין, אצל רבה של דווינסק, הרב ראובן הלוי לוין ואצל רבה של סמורגון הרב נח חיים אברהם שפירא וחתניו הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה יוסף גינצבורג.

הוסמך להוראה על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין בעל "ערוך השולחן" לפני שהגיע לגיל עשרים, ובשנת תרמ"ד (1884) השתדך עם אלטה בת-שבע, בתו של מי שהיה רבה של מיר ופוניבז', ולאחר מכן רבה של ירושלים, הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים(האדר"ת). לאחר האירוסין עבר ללמוד במשך כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין, בראשותה עמד הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), בו ראה אחר כך את רבו המרכזי. במשך זמן מסוים לפני שהגיע לוולוז'ין למד עם חבר אצל הרב גרשון תנחום ממינסק מחבר "אילנא דחיי(א)".

בשנת תרמ"ח (1888)נתמנה לרבה של העיירה זיימל שבליטא. שם למד קבלה כתלמיד-חבר עם אחד מגדולי מקובלי דורו, הרב שלמה אלישיב, מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". בתקופה זו נפטרה אשתו הראשונה, והרב קוק נותר עם הפעוטה פרידה חנה בת השנה וחצי שנולדה בשנת תרמ"ה (1885). לאחר כשנה שבה עסק בהגות וקבלה נשא לאשה את רייזה רבקה, בת דודתה של אישתו הראשונה, ובתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ תאומים (אחיו התאום של האדר"ת), שממנה נולד הרב צבי יהודה קוק בי"ד בניסן תרנ"א (1891) . לאחר מכן, בשנת תרנ"ה (1895) נבחר כרבה של בויסק, שם החל לפרסם את הגותו בביטאון "הפלס". שם גם נולדה בתו השנייה בתיה-מרים בשנת תרנ"ט (1899), שלימים נישאה לרב שלום נתן רענן.

תקופת יפו

כאשר פנו אליו אנשי יפו בהשתדלותו של הרב יואל משה סלומון לכהן שם כרב, מיהר להגשים את חלומו לעלות ארצה, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה, ניסו לשדלו להשאר בהגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. בכ"ח אייר תרס"ד (1904) ירד לחופי הארץ ומיד נתמנה לרב של יפו והמושבות החדשות. תקופת יפו הייתה התקופה הפוריה ביותר בכתיבתו, למרות שזו פורסמה רק לאחר מכן, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו - אורות, אורות הקודש, עולת ראי"ה ועוד.

באותה תקופה יזם את הקמת בית ספר "תחכמוני" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"). הוא יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית. בשל המצוקה הגדולה של היישוב החדש הסתמך הרב קוק על היתר המכירה שחידשו, הרבנים הרב יצחק אלחנן ספקטור (רבה של קובנא) והרב שמואל מוהליבר (רבה של ביאליסטוק) כדי למנוע את קריסת המושבות. הרב קוק הרחיב את ההיתר וביססו מבחינה הלכתית, בסיפרו 'שבת הארץ', אם כי ראה בפיתרון זה פתרון זמני. בעקבותיו נהגו הרבנים הראשיים לדורותיהם ועשו כך בכל שמיטה, כשבכל פעם נבדקה מחדש מדת הצורך בהיתר והכרחיותו.

ביפו הקים ישיבה שהייתה קטנה ומנתה פחות משני מניינים, ביניהם היה הרב יהושע קניאל, רבה של חיפה. הישיבה שכנה בקומה העליונה של ת"ת "שערי תורה" בבית הכנסת, כאשר בחציו השני של היום עבדו והשתכרו התלמידים בבית המלאכה "שערי תורה" שיוסד בצמוד לישיבה שהקים ר' אברהם ברכות ונקרא על שמו. הרב קוק הגיד לתלמידים שיעור יומי בביתו. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת בית דינו. שם הייתה הישיבה. בית הרב ביפו שוכן ברחוב אחווה 21 בת"א-יפו.

תקופת מלחמת העולם הראשונה

בשנת ה'תרע"ד(1914יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל בשווייץבשל רצונו לקרבם לציונות, ולאחר חודש נתקע שם בסנט גלן בשל פריצת מלחמת העולם הראשונה. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע לישוב שבארץ. בשנת ה'תרע"ו (1916) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שבלונדון להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. השפיע על הממשלה הבריטית שלא תסגיר לרוסיה יהודים רוסיים שהיגרו ממנה, וניהל מאבק עם אנגלים בני דת משה, שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי שלא יתן את הצהרת בלפור. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות שתוכנן היה, שדת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל, דבר שהשפיע על פרסום ההצהרה.

תקופת ירושלים

לאחר תקופה של כשלוש שנים בלונדון לאחר תום המלחמה, חזר הראי"ה לארץ-ישראל ולאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים חתמו על מכתב מינוי, נתמנה לרבה של ירושלים בשנת תרע"ט (1919) ואייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים. בהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית, שבה ראה שלב ראשון לייסוד הסנהדרין, ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל בשנת תרפ"א (1921). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי.

תנועת דגל ירושלים

מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי. לאורך השנים היה הראי"ה מתנגד בחריפות לצדדים שונים בתנועת המזרחי, וביטוי לכך נתן עוד בטרם עלה ארצה, בשלושה מאמרים שפרסם בכתב העת "הפלס". לטענתו, המזרחי פשרנית מדי, אינה מחמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, ולא מספיק כוללנית בשאיפותיה. בשנת תרע"ח (1918), לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, דגל ירושלים שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני. רצונו היה שתנועה זו תבטא "כי שייכותו עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי", ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב יעקב משה חרל"פ, הרב דוד הכהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, והתנגדות המפלגות הדתיות האחרות היו בעוכרי התנועה החדשה.

ייסוד ישיבת מרכז הרב

בית הרב קוק, שבו חי הרב קוק עד סוף ימיו, בין רחוב יפו לרחוב הנביאים, לא הרחק מבית החולים ביקור חולים. במקום זה נוסדה ישיבת מרכז הרב, שלאחר שהתרחבה בתקופת בנו, הרצ"י קוק עברה לשכונת קרית משה בירושלים.

בשנת ה'תרפ"ד (1924) ייסד ישיבה בירושלים ששמה הוא "מרכז הרב", שחידושיה העיקרים היו השפה העברית שהייתה מדוברת בה, ולימודי הגות ומחשבה שנוספו בה. מטרתה הייתה "שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש". הישיבה הייתה מעין משפחה גדולה, והרב קוק ניהל את הישיבה באופן אבהי וללא גינוני מרחק. לעתים אף דאג מבחינה חומרית לתלמידיו כאשר אשתו עוזרת לו בדבר. את בוגרי הישיבה עודד הרב קוק ודחף להגיע לשדה הפעילות הציבורית ולהיות רבנים, מורים ואנשי ציבור בתחומים השונים.

פעילות מעשית למען הישיבות

מכיוון שראה בישיבות את מכון הרוח של עם ישראל, ופעל לייסד מוסדות חינוך תורניים בכל מקום שהיה, פעל גם למען החזקתם של כלל הישיבות. בחורף ה'תרפ"ד (1924) יצא לארצות הברית בראש משלחת רבנים שבהם היו רבה של קובנה, הרב אברהם דוב כהנא שפירא, והרב משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלובודקה, במטרה להשיג מימון למוסדות תורניים. הרב קוק התקבל בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר ניו יורק.

בתקופה זו החל לעסוק בכתיבת "הלכה ברורה", שמגמתה חיבור הפסיקה ההלכתית של התלמוד. בעבודה זו עסק ללא לאות, וראה בה בנין התורה לדורות. מאוחר יותר, בשנת תש"ל הוקם מכון הלכה ברורה בו המשיכו קבוצת תלמידי חכמים את מפעלו של הרב. מכון זה ממשיך במפעל זה גם בימים אלו וכבר סיים את מלאכתו ברוב המסכתות התלמודיות.

בפרעות

כאיש ציבור הגיב למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה למול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, כמו למשל בשאלת זכותו של עם ישראל על הכותל המערבי. כנגד הסכמתם של ראשי המוסדות הציוניים לוותר על הבעלות על הכותל ולקבל רק את זכות התפילה במקום, אמר "חלילה לנו לוותר על הכותל, לא קיבלנו לשם כך ייפוי כוח מעם ישראל".

במאורעות ה'תרפ"ט, טילפן בשבתלממלא מקום הנציב העליון, היהודי המומר הארי לוק, וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, הורה לו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. ובעקבות פרעות תר"ץ, אמר בוועדת החקירה הבריטית: "מלך אנגלי תרגם פעם את התהילים שלנו לאנגלית, ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר".

רצח ארלוזורוב

לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, שבראשם אבא אחימאיר, ראש תנועת ברית הבריונים, ושני לו אברהם סטבסקי, שבית המשפט הורה להוציאו להורג. הרב טען כי הוא יודע בבירור שהם אינם אשמים, ואף עמד ביום הכפורים והצהיר על כך ברבים.התנגדותו לאווירת הלינץ' הציבורי עלתה לו במחיר של הכפשה נוראה מצד מתנגדיו, והיו אף שכתבו כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מגינים על רוצחיו". בענוותו מחל על כבודו ולא יצא כנגדם.

מחלתו - סוף ימיו

שבוע לפני חג הפסח חש הרב כאבים באבריו הפנימיים. למרות שייסוריו היו גדולים, הבליג עליהם בכל ימי הפסח, כדי שלא להשבית את שמחת החג. הוא קיבל בשמחה את כל מבקריו הרבים שבאו לקבל את פני רבם ברגל, והפליא את שומעיו בחידושי תורתו בהלכה ובאגדה, עד שייסוריו לא היו ניכרים כלל. כחודשיים לפני הסתלקותו הכירו הרופאים כי מצבו נואש. הם יעצו להעבירו לבית מרפא שברחוב גת בקריית משה, כדי שלא ימשיכו להטרידו בשאלות ובקשות.

בבוקר יום ראשון, ג' אלול, מצבו הורע מאוד, הוא קיבל התקפה חזקה, ושפך דם יצא מגרונו. גופו נחלש מאוד, וכמה פעמים הדופק פסק.

בצהרים החל הרב להבין את מצבו, ורמז לבנו יחידו הרב צבי יהודה קוק שיגש אליו. כשניגש אל מיטתו דיבר איתו רגעים מספר בקול נמוך. אח"כ אמר לו שאולי נשאר חייב למישהו איזה חוב, ושידאג לסלק את חובותיו. אח"כ ציווה לו אודות כתביו הרבים שיסדרם לדפוס. גם הזהיר אותו שאם ידפיס איזה ספר מכתביו, שלא יכתוב על שערו שום תארים, רק תואר 'הרב' בלבד. כל אחר הצהרים לא משו הרבנים מסביב לחדרו. על פני כולם נראו אותות יגון וצער. בשעה חמש נראו אצלו סימני גסיסה. כל הנאספים החלו לומר את פרקי התפילה, ורבנו התהפך כשפניו לקהל, וכשהגיעו בשעה חמש ורבע ל"שמע ישראל", פקח רבינו את עיניו וצרף את קולו לקריאת "אחד", ויצאה נשמתו ב"אחד".

האבל הציבורי

במהירות התפשטה השמועה הנוראה. אלפי אנשים נהרו לבית הרפואה בקרית משה. סוחרים סגרו את חנויותיהם. בתל אביב אנשים קרעו את בגדיהם והלכו אבלים ברחוב. אל הקונגרס הציוני הי"ט, שהתכנס באותם הימים באירופה, הגיעה טלגרמה: "הרב קוק נסתלק". היושב ראש הודיע מיד: "זוהי אבדה שאינה חוזרת, אני מפסיק את ישיבתנו זו". בהתחדש הישיבה, הספידוהו נשיא הקונגרס ד"ר ויצמן, הרב מאיר בר אילן, ומנחם אוסישקין שגם הודיע שבקרוב תוקם נקודת יישוב בארץ ישראל על שמו.

הלוויתו

בין חמישים למאה אלף איש מהיישוב העברי הקטן דאז השתתפו בהלווייתו. בכל הארץ הוכרזה הפסקת מלאכה מיום שני בצהרים, מועד תחילת ההלוויה. עשרות שנים אחר-כך עוד לא נערכה הלוויה גדולה שכזו. כרבע מכלל תושבי הארץ היהודים ליוו את הראי"ה לקברו שבהר הזיתים. בכל רחבי העולם היהודי ערכו לו הספדים. לכולם היה ברור כי אין בעולם מי שיכול למלא ואפילו במקצת את מקומו של הרב קוק זצ"ל.

הרב קוק נפטר בגיל שבעים, ביום ג' באלול ה'תרצ"ה (1 בספטמבר 1935) בבית ההבראה בקרית משה, והובא למנוחת עולמים בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו שתי בנות:  הרבנית פרידא רבינוביץ (רעייתו של הרב בנימין רבינוביץ), והרבנית בתיה רענן (רעייתו של הרב נתן רענן)ובן: הרב צבי יהודה קוק, יורשו הרוחני וממשיך דרכו (לצד הרב יעקב משה חרל"פ ולצד הרב דוד כהן- הנזיר), לאחר ששכל בת בצעירותה (אסתר יעל, שנפלה במדרגות בביתו הזמני של הרב, שהיה ברחוב הנביאים, בטרם הושלמה בניית בית הרב ברחוב הרב קוק).

על שמו של הרב קוק נקרא מושב כפר הרא"ה שבעמק חפר (בה הקים תלמידו הרב משה צבי נריה את ישיבת בני עקיבאהראשונה ושם ערך ספרים רבים לזכרו: טל הראי"ה, חיי הראי"ה, משנת הראי"ה, מועדי הראי"ה). לאחר פטירתו, הוחלט לשמר את ביתו שבירושלים ולהפכו למוזיאון "בית הרב קוק". כמו כן, הקים הרב יהודה לייב מימון מכון ליהדות והוצאת ספרים על שמו בירושלים בשם מוסד הרב קוק. על-שמו 'רחוב הרוא"ה' ברמת גן, ו-'רחוב הרב קוק' בערים רבות ברחבי הארץ.

מספריו וכתביו

ספרים שנערכו על ידי הרב

הלכה

·    שבת הארץ- על הלכות שביעית. הוצאת מוסד הרב קוק, תרצ"ז. בהוצאת מכון התורה והארץ נוספו הוספות מכי"ק, הערות הרצי"ה מכתי"ק, הערות ומקורות ותוספת שבת פרי עטם של צוות המכון, תשס"ח.

·    באר אליהו (2 חלקים)- ביאורים על ביאורי הגר"א לחושן משפט. חלק א' - הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ד. חלק ב' - הוצאת מכון הרצי"ה, תש"ס.

·    מצות ראיה- חידושים על השולחן ערוך, מוסד הרב קוק, תשמ"ה.

·    עץ הדר- על העדפת אתרוגים מארץ ישראל והפסול שבאתרוגים מורכבים. הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה.

אמונה

·    אדר היקר ועקבי הצאן- פרקי כתיבה ("אדר היקר" נכתב לזכר הרב אברהם דוד רבינוביץ- תאומים שכונה בראשי תבות האדר"ת והיה חותנו של הרב קוק). מוסד הרב קוק תמוז תשכ"ז.

·    ראש מילין- רשמי מחשבה למדרש האותיות, התגין, הנקודות והטעמים. הוצאת מוסד הרב קוק תשמ"ה. בהוצאת המכון על שם הרצי"ה נוספו מדרש השורשים, מאמר הלכתי על תבנית האות א' וביאור הראי"ה, ירושלים תשס"ג.

·    אגרות ראיה - אגרות שנדפסו בחיי הרב, תר"פ.

·    אגרות הראיה- אגרותיו של הרב קוק שקובצו בארבעה כרכים שיצאו ב-שתי הוצאות. האגרות מעשר שנותיו האחרונות לא פורסמו עדיין.

כרך א', שנות תרמ"ח – תר"ע, הוצאת מוסד הרב קוק , י' מנחם אב תש"ג.

כרך ב', שנות תרע"א – תרע"ה, הוצאת מוסד הרב קוק, ז' שבט תש"ו.

כרך ג', שנות תרע"ו – תרע"ט, הוצאת מוסד הרב קוק, תשכ"ה.

כרך ד', שנות תר"פ – תרפ"ה, הוצאת המכון על שם הרצי"ה קוק זצ"ל, ירושלים התשד"מ.

·    עין איה- ביאור על אגדות התלמוד מתוך מסכת ברכות ומסכת שבת מהתלמוד הבבלי המופיעים בספר "עין יעקב". הוצאת מכון הרצי"ה, ירושלים

ברכות א'– תשנ"ה.

ברכות ב'- תש"ן.

שבת א'- תשנ"ד.

שבת ב'- תש"ס.

·    חבש פאר- על חשיבות מצות הנחת תפילין והנחתן במקומן הנכון. הוצאת מוסד הרב קוק, תשמ"ה.

·    מדבר שוּר- דרשות מימי רבנותו של הרב בחו"ל. בהוצאת המכון על שם הרצי"ה, ירושלים תשנ"ט.

·   עולת ראי"ה, שני כרכים על סידור התפילה בעריכת הרצ"יה קוק. הוצאת מוסד הרב קוק.

כרך א', א' אב תרצ"ט.

כרך ב', תשמ"ה.

ספרים שנערכו על ידי הרב דוד כהן (הנזיר)

·   אורות הקודש- משנתו של הרב קוק בעריכת הרב "הנזיר".

כרך א', האגודה להוצאת ספרי הרב קוק זצ"ל תרח"צ.

כרך ב', האגודה להוצאת ספרי הרב קוק זצ"ל תרח"צ.

כרך ג', הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תש"י.

כרך ד', הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשמ"ג.

·   חזון הצמחונות והשלום- קובץ מאמרים על אידאל הצמחונות. ערוך בידי הרב "הנזיר".

ספרים שנערכו על ידי בנו הרצי"ה קוק

הלכה

·   דעת כהן- שו"ת בנושאי יורה דעה. מוסד הרב קוק, ירושלים, כח' מנחם אב תש"א.

·   משפט כהן- שו"ת בנושאי חושן משפט, מצוות התלויות בארץ והלכות קורבנות. מוסד הרב קוק, י"ט מנחם אב תרצ"ז.

·   עזרת כהן- שו"ת בנושאי אבן העזר. מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ט.

·   אורח משפט- שו"תבנושאי אורח חיים וחושן משפט. מוסד הרב קוק, ירושלים, ד' אייר תשל"ט.

אמונה

·   אורות- פרקי גאולה בעריכת הרצי"ה קוק(אורות מאופל: א"י, המלחמה, ישראל ותחיתו, אורות התחיה, קריאה גדולה, למהלך האידיאות בישראל, זרעונים, אורות ישראל) . הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ט. מהדורה מנוקדת בהוצאת מאבני המקום, בית-אל,כ"ח באייר תשס"ד.

·   אורות התורה- על ערך התורה, לימודה והדרכתה בעריכת הרצי"ה קוק. הוצאת מוסד הרב קוק, תשמ"ה. מהדורה מנוקדת בהוצאת ישיבת "אור עציון", מרכז שפירא, תמוז תשס"ד.

·   אורות התשובה- בעריכת הרצי"ה קוק. הוצאת מוסד הרב קוק, תרפ"ה.

במהדורה מנוקדת בהוצאת ישיבת אור עציון, עם מראי מקומות ומאמר מאת אחד מתלמידי הראי"ה, הרב שמעון סטרליץ. יצא גם במהדורת כיס.

·   מוסר אביך ומידות הראי"ה- פרקים בתיקון המידות. הוצאת מוסד הרב קוק, תשמ"ה.

ספרים נוספים

הלכה

·   זבחי ראיה- חידושים על מסכת זבחים. הוצאת מוסד הרב קוק, תשמ"ה.

·   טוב רואי- ילקוט באורים חידושים הערות ודרושים של מרן הראי"ה קוק זצ"ל על השס', שבת ועירובין, בעריכה מחודשת ע"י ברוך תאנה, ירושלים שבין החומות ת"ו, אדר ב' תש"ס.

·   טוב רואי- ילקוט באורים חידושים הערות ודרושים של מרן הראי"ה קוק זצ"ל על השס', כתובות, בעריכת ברוך תאנה, ירושלים שבין החומות ת"ו, ניסן תשס"ד.

·    טוב רואי- ילקוט באורים חידושים הערות ודרושים של מרן הראי"ה קוק זצ"ל על השס', סוטה, בעריכת ברוך תאנה ומנשה רחמים, ירושלים שבין החומות ת"ו, שבט תש"ס.

אמונה

·   אורות האמונה- בעריכת הרב משה גורביץ, ירושלים תשמ"ה.

·   מאמרי הראיה- שני כרכים של מאמריו והרצאותיו. בעריכת הרב אלישע אבינרוהרב דוד לנדאו, תשמ"ד.

·   חזון הגאולה- על גאולת ישראל וחביבות ישיבת הארץ מן המקורות. בעריכת הרב מאיר בר-אילן. הוצאת ספרי הראי"ה קוק, תשל"ד.

·   ארץ חפץ- אמרות על ארץ ישראל ובניינה, בעריכת הרב ישעיהו שפירא(האדמו"ר החלוץ). מהדורה רביעית, בית אל תשס"ה.

·   משנת הרב- לקט מכתבי הרב בעשרה עניינים המחולקים לעשרה פרקים, בעריכת הרב משה צבי נריה. הוצאת אורות, בית אל, תשנ"ב.

·   גנזי הראיה  ( א - ז)- בעריכת הרב בן ציון שפירא, אדר תש"ן.

·   באורי הראיה למסכתאבות - ליקוט מכִתבי הרב המבארים את מסכת אבות בתוספת כתבי יד שלא פורסמו עד כה. בעריכת הרב בן ציון שפירא. הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה, תשס"ו

·   אורות התפילה- בעריכת הרב משה צבי נריה. הוצאת משפחת לביא תשל"ט, הוצאה מחודשת מנוקדת עם תוספות בהוצאת מעליות תשס"ג.

·   אורות הנבואה - הוצאת מעליות, מעלה אדומים תשס"ח. ליקט וסידר יששכר היימן.

·   אורות המקדש -  בעריכת אליצור סגל. הוצאת תפילין בית אל, תשנ"ז.

·   הסכמות הראיה- בעריכת יוחנן מנחם ישמח ובנימין זאב כהנא. הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה תשמ"ח

·   כרוזי הראיה - בעריכת יוחנן מנחם ישמח, הוצאת המשפחה, ירושלים תש"ס.

·   חדריו- בעריכת רן שריד, מהדורה שניה מתוקנת ומורחבת, אלול תשס"ב.

·   נפשי תקשיב שירו- המכון לחקר משנת הראי"ה בראשות הרב יעקב הלוי פילבר, ישיבת רמת גן, מנחם אב תשנ"ח.

·   פניני הראי"ה - לקט ביאורים ודרשות על פרשיות השבוע. בעריכת הרב משה יחיאל צוריאל. הוצאת ישיבת אוצרות החיים, ראשון לציון, סיון תשס"ח.

מועדים

·   הגדה של פסח, עם פרוש הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל- מכון הרצי"ה, ירושלים, תשנ"ד.

·   מאורות הראי"ה, בעריכת בן ציון שפירא.

ירח האיתנים לימים נוראים, ירושלים, תשנ"ח.

חנוכה וארבע פרשיות פורים, ירושלים, אדר א', תשנ"ה.

שבועות, ירושלים תשנ"ד

קבצים לא ערוכים

·    עיטור סופרים (2 חלקים)- קובץ מאמרים. הוצאת חשן, תשל"ד.

·    שמונה קבצים (3 חלקים) -  מכתב יד קדשו. הוצאת משפחת רענן, תשנ"ט

·    פנקס יג - הוצאת המכון על שם הרצי"ה, ירושלים תשס"ד.

·    ערפלי טוהר- קובץ ב' מ"שמונה קבצים" שהודפס בפני עצמו. הוצאת המכון על שם הרצי"ה, ירושלים תשמ"ג.

·    קבצים מכתב יד קודשו- חמישה מפנקסי הרב, ובכללם פנקס י"ג. בעריכת בועז אופן. הוצאת המכון להוצאת גנזי הראי"ה, תשס"ו.

·    קבצים מכתב יד קודשו חלק ב'(כריכה רכה) - בעריכת בועז אופן. הוצאת המכון להוצאת גנזי הראי"ה, תשס"ח.

·    פנקסי הראי"ה חלק ראשון- הפנקסים שב"קבצים מכתב יד קודשו" ועוד שבעה פנקסים קטנים. בעריכת הרב בן ציון שפירא והרב זאב נוימן. הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה, תשס"ח.

ביאורים למשנתו מבית מדרשו

ספרי עזר

·   מפתחות הראיה– בועז אופן, הוצאת רעות, מהדורה ראשונה תשס"ב.

·   אוצרות הראיה חלקים ד - ה– לקט מאמרים מפתחות וביאורים לכתבי מרן, בעריכת הרב משה יחיאל צוריאל, הוצאת "אוצרות חיים" (מהדורה חדשה ומורחבת), ראשון לציון, אלול התשס"ב.

·   מילון הראיה– הרב יוסף קלנר, מהדורה שניה מורחבת, ירושלים, תשנ"ט.

·   רואה האורות - פרופ' חיים ליפשיץ. הוצאת מכון הארי פישל, תשל"ה. ובהוצאת ספריית הנזיר, תשס"ה.

על ספרי ההלכה

·   ברורים בהלכות ראיה - מאמרים שונים על שיטתו ההלכתית של הרב. הוצאת בית הרב תשנ"ב.

·   שירת אומה לארצה -ביאור על הקדמת הרב לספרו 'שבת הארץ'. הרב עוזי קלכהיים. הוצאת אריאל, תשמ"ז.

על "אורות"

·   טובים מאורות- הרב יעקב משה חרל"פ. ביאור על פרק לד באורות התחיה.

·   ניצוצי אורות (2 חלקים)- פירוש מאת הרב משה בן ציון הלוי אושפיזאי, זכה בפרס ירושלים לספרות תורנית. הוצאת אוצר התלמוד, רמת גן, חלק א' - תשמ"ד. חלק ב' - תשל"ט

·   שיחות הרצי"ה לספר אורות- בעריכת הרב שלמה אבינר. הוצאת עטרת כהנים, ירושלים.

·   פירוש על אורות התחיה- מאת הרב נחום רכל. הוצאת כרם, תמוז תשס"ג.

·   הוד הקרח הנורא- ביאור למאמר 'יסורים ממרקים' - הרב יוסף קלנר.

·   ביאורים במאמר למהלך האידאות בישראל- הרב חגי לונדין. הוצאת מעליות תשס"ה.

·   פלורליזם פנטיזם כלליות- ביאור למאמר "מלחמת הדעות והאמונות"- הרב יוסף קלנר. הוצאת נתיבות אמונה, אלול תשס"ב.

·   אורות - פירוש על ישראל ותחייתו - מאת הרב שלמה אבינר. הוצאת ספריית חוה, תשס"ח.

·   אורות - פירוש על ארץ ישראל והמלחמה- מאת הרב שלמה אבינר. הוצאת ספריית חוה, תשס"ז.

·   על פרקי ארץ ישראל והמלחמה באורות- הרב זלמן ברוך מלמד. הוצאת ישיבת בית-אל, תשס"ח.

על "אורות התורה"

·   תורת הרא"ה– שעורים בספר אורות התורה מפי הרב ארלה הראל. הוצאת ישיבת שילה תשס"ז.

·   אורות התורה - עם כותרות, סיכומים, הגדרות ומפתחות. בעריכת הרב שלמה אבינר. הוצאת ספריית חוה, תשס"ו.

על "אורות התשובה"

·   מהדורה מבוארת בידי הרב יעקב פילבר. הוצאת המכון לחקר משנת הראי"ה, תשל"ז, תשמ"ח, תשנ"ב.

·   מהדורה עם ביאור מעט מן האור מאת יובל פרוינד, הוצאת "ראש יהודי". ג' אלול תשס"ה.

·   מהדורה מבוארת בידי הרב ראובן ששון. (עד כה יצא כרך אחד על פרקים א'-ח'). הוצאת כרם, אלול תשס"ה.

על "מוסר אביך"

·   אל הנפש- מסע אל הנפש וכוחותיה בעקבות ספרו של הראי"ה קוק. בעריכת חן חלמיש. הוצאת ראש יהודי, ג' אלול תשס"ח.

על "אדר היקר"

·   ביאורים במאמר הדור-  בעריכת הרב חגי לונדין. הוצאת מעליות, תשס"ח.

על "עולת ראי"ה"

·   עולת ראי"ה לסימני פסח עם ביאור תורת העולה-  מאת הרב יהושע מגנס. הוצאת מכון הרצי"ה, תשס"ו

על "מאמרי הראי"ה"

·    באר מגד ירחים - ביאור על משפטי הרב לחודשי השנה. מאת הרב עוזי קלכהיים. הוצאת אורות, תשנ"ה.

על "אגרות הראי"ה"

·    מכותבי הראי"ה- הרב נריה גוטל, מכון הרצי"ה, ירושלים, תש"ס.

·    אגרות לרא"יה - בעריכת הרב בן ציון שפירא. הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה תש"ן.

·    אגרות חמדה– בעריכת הרב יוסף אלנקווה, מושב גדיד תשמ"ז. מהדורה מורחבת תשס"ח.

·    אב בחכמה - כרם ראיה - אגרות ותשובות בענין מצוות התלויות בארץ בעריכת ר' אברהם זק"ש. תשס"ו.

על דמותו

·   מועדי הראיה- משה צבי נריה, הוצאת צלע, בני ברק, תשנ"א.

·   בשדה הראיה - על דרכו, דמותו ונאמני רוחו. כפר הראה, תשמ"ז.

·   טל ראיה - ל"ט שנותיו הראשונות. כפר הראה, תשמ"ה.

·   ליקוטי הראי"ה - פרקי חיים ואסופת מאמרים. הוצאת חי ראי. כפר הראה, תש"ן.

·   מזכיר הרב- קבוצת מאמרי זכרונות. הרב שמעון גליצנשטיין, תשל"ג.

·   מרן הרב קוק זצ"ל - הרב זאב אריה רבינר. הוצאת מכון הר"י פישל, תשל"ב.

·   חיי הרב קוק - אפרים צורף. הוצאת הספרים הארץ ישראלית, תש"ח.

·   מלאכים כבני אדם - שמחה רז. הוצאת קול מבשר, תשנ"ד.

·   האיש נגד הזרם - שמואל הכהן אבידור. הוצאת האיגוד לתודעה יהודית. ירושלים תשל"א.

·   אישים ושיטות - הרב שלמה יוסף זוין. הוצאת בית הלל. עמ' 227.

·   נפש הראיה, לשלשה באלול- הוצאת ארז ירושלים תרצ"ו

·   שבחי הראיה - פרופ' משה ליפשיץ. הוצאת נזר דוד, תשנ"ה.

·   הראי"ה - הרב י.ל.הכהן מימון. הוצאת מוסד הרב קוק. תשכ"ה.

·   הראי"ה קוק זצוק"ל - מאת הרב שמואל ברוך שולמן. הוצאת מכון למחקר בכתבי הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק, תשרי תשמ"ח.

·   אלה מסעי - רשימת מסע הרבנים אל מושבות השומרון והגליל בחורף תרע"ד. הוצאת קול מבשר תשס"א.

·   מראה כהן - אלבום הראי"ה קוק - בעריכת הרב יעקב הלוי פילבר. הוצאת המכון לחקר משנת הראי"ה קוק, תשס"ב.

על משנתו

·   אוהב ישראל בקדושה- הגות רוחו ושיח לבבו (5 חלקים) - מאת יהושע ב. בארי. תל אביב תשמ"ט.

·   הסנגוריה במשנת הרב קוק - בעריכת הרב בנימין אפרתי, הוצאת מוסד הרב קוק תשס"ו.

·   ישראל בתווך - חזון ימינו הגדולים במשנת הראי"ה. הוצאת מכון הראי"ה תשכ"ח.

·   אוצרות הראיה (חלקים א - ב) - בעריכת הרב משה יחיאל צוריאל. פסח תשמ"ח.

·   הליכות הראיה (4 חלקים)  - לימודים, הוראות והדרכות אישיות של מרן הראי"ה. הוצאת ספרית חוה, תשס"ה.

·   חזון ישראל - פרופ' חיים ליפשיץ. הוצאת נזר דוד, תשנ"ה.

·   שיחות הראיה - הרב משה צבי נריה. הוצאת מורשת, תשל"ט.