דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל

הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל

 הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שכונת "שערי חסד" בירושלים, היה אחת הדמויות המרכזיות בצוות ההוראה של הישיבה ומאוחר יותר ראש הישיבה. דבק היה ברבו הראי"ה קוק באהבה עזה והיה לו לתלמיד ולחסיד. בחייו האישיים נוהג היה הרב חרל"פ מדה מסוימת של סגפנות שכללה צומות, טבילה במקווה קר בלילות חורף, והתמסרות מוחלטת לתפילת ותיקין ולימוד תורה. שיעוריו של הרב חרל"פ בישיבה הצטיינו בעמקותם ובהכנה הרבה שהשקיע בהם טרם הגשתם בפני התלמידים. מערכת שיעוריו והשקפתו מכונסים בסדרת ספרים ענפה שיצאה לאור וכוללת שעורים בהלכה ובתלמוד, בתנ"ך ובאמונה. חותם עמוק של תורת רבו הראי"ה ניתן למצוא בספריו העוסקים בין השאר בברורים בענין קדושת ארץ ישראל ואופייה של הגאולה בדורנו.

 תולדות חייו
 הרב יעקב משה חרל"פ (מקור שם המשפחה באחד מאבות אבותיה שנקרא חייא ראש ליהודי פולין) היה אחת הדמויות המרכזיות בצוות ההוראה של הישיבה. בכ"ט שבט תרמ"ב(1882) נולד רבי יעקב משה לאביו הרב זבולון, ששימש כאב"ד בבית דינו של המהרי"ל דיסקין ולאמו מרים. בתחילה למד במוסדות 'עץ חיים', בתלמוד תורה ואחר כך בישיבה. בשנת תרנ"ו (1896) התחיל ללמוד אצל אביו, ואף הגאון הרב יהושע לייב דיסקין מבריסק (תקע"ט - תרנ"ח, 1819 - 1897) קירב אותו, והוא קיווה ללמוד מפיו. אולם כפי שכתב הרב חרל"פ: "טרם שהגעתי לשנות הבגרות (בהיותו בן שש עשרה) עלה הגאון הקדוש בסערה השמימה, בערב ראש חודש שבט תרנ"ח, ואחרי תשעה ימים, בתשיעי לחודש שבט נסתלק מאתנו גם אדוני אבי מורי ורבי. ואני אז בראשית אביב נעורי, דמיתי כאילו עולם חשך בעדי, והרגשתי עצמי ככלי אובד. אבל חסדי ה' כי לא תמנו, ונתן לי עוז ועוצמה ונתקרבתי ביותר ללמוד בקביעות אצל מורי ורבי הגאון הקדוש חמדת ישראל, מורנו הרב יהושע צבי מיכל (שפירא)" (הקדמתו לספרו 'בית זבול').

 דמותו הרוחנית של הרב חרל"פ עוצבה במידה רבה בתקופה זו על ידי רבי צבי מיכל שהטביע בו את יסוד העמקות בלימוד ואת מימד הפרישות וההחמרה העצמית. תקופה קצרה למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים ושימש כאחד מעמודי התווך בחוג התורני "בית ועד לחכמים", שעם חבריו נמנו תלמידי חכמים מצטיינים.

 קשרי נשואין
באותה תקופה, בהיותו כבן שש עשרה, בא ר’ יעקב משה בקשרי נישואין עם בת אחיו של רבי דוד מקרלין. ובנוסף להתקשרותו לרבי צבי מיכל, היה לומד בישיבת 'תורת חיים' בחברותא עם הגאון רבי יונה ראם, שהיה מבוגר ממנו באחת עשרה שנים. לאחר זמן, כשנבנתה שכונת 'כרם' בירושלים החדשה, ורבי יונה נבחר לרבה, החל רבי יונה לפרסם את גדולתו של ר’ יעקב משה.

 שני מאורעות חשובים ארעו בחייו האישיים של הרב חרל"פ בתקופת השנים תרס"ד-תרס"ח (1904 - 1908): פגישתו עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק ששימש בשעתו כרבה של יפו ומינויו כרבה של שכונת "שערי חסד" בירושלים. חשיבותם של מאורעות אלו התבטאה בגיבוש סמכותו הציבורית כמורה הוראה ומנהיג רוחני בהיותו משמש כרב קהילה, ובעיצוב אישיותו הרוחנית ואורחות חייו כתוצאה מהשפעתו המכרעת של הראי"ה קוק.

 רב שכונת "שערי-חסד"
בשעה שנוסדה שכונת "שערי חסד" בירושלים, שכונה שרוב תושביה תלמידי חכמים, הוזמן הרב חרל"פ לכהן כרב הקהילה שהייתה בראשיתה בעלת אופי חרדי. ברבות הימים נוסדה בסביבתה שכונת רחביה, שחלק ניכר מתושביה אנשי רוח והשכלה לא דתיים, והרב חרל"פ שימש כרב האזור כולו. בבית הכנסת של שערי חסד דרש הרב חרל"פ בענייני הלכה ויראת השם מתוך עומק הרעיון ואילו בבית הכנסת של רחביה, בו מתפללים רבים מבין חכמי המדע בעיר, שזר רעיונותיו על תורה ובניין הארץ. ביתו הפך למרכז רוחני לציבור כולו ולבני הישיבות בפרט.

 המפגש עם הראי"ה קוק
בשנת תרס"ד (1904), בבוקרו של חג השבועות, נפגש הרב חרל"פ לראשונה עם הראי"ה קוק ביפו בבית הכנסת "שערי תורה" שבו התפלל הרב.

 נסיבות הפגישה נעוצות בירידת הרב חרל"פ ליפו כדי לרחוץ בים לחיזוק גופו שנחלש. פגישה זו נערכה ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ. הרב קוק עלה לארץ בכ"ח אייר תרס"ד, ובחג השבועות כבר הגיע ר' יעקב משה ליפו. הרב קוק היה באותו זמן בן שלושים ותשע ור' יעקב משה בן עשרים ואחת.

 לתפילת החג הגיע ר' יעקב משה לבית הכנסת של הרב, וכבר ממבט ראשון הוקסם ממראה פניו ודביקות תפילתו. לשיא ההתרגשות הגיע כאשר קראו לרב קוק לעלות לכהן, ולפני הקריאה התחיל הרב קוק באמירת 'אקדמות' ברטט ובבכייה. ר’ יעקב משה כל כך התרשם מהקריאה, עד שהבין כי לא רק גאון עולם הוא הרב קוק אלא גם קדוש עליון, עד שהחליט להתקשר לרב קוק.

 לאחר התפילה הציג הרב צבי פסח פרנק, שהרחיק אז מירושלים ליפו כדי לשקוד על תלמודו בלא הפרעות, את ר’ יעקב משה לפני הרב קוק. הרב פרנק גם סיפר לרב קוק שעוד הגאון הגרי"ל דיסקין מבריסק, בחן את ר’ יעקב משה בהיותו בן שלוש עשרה ואמר עליו "שהוא נער טוב ולומד יפה", וזהו שבח שרק יחידי סגולה זכו לקבל מאותו גאון.

 הרב קוק הזמין את ר’ יעקב משה לביתו אחר הצהריים. ר’ יעקב משה היה נרגש מאוד. הרב קוק שוחח עמו בענייני הלכה ואגדה, הראה לו אותות אהבה ורעות ואף לא שכח להתעניין במחלתו. מאז לא נפסק הקשר ביניהם (שיחות הראי"ה עמ' של"ב-של"ד).

 הקשר הנפשי בין הרב חרל"פ לראי"ה קוק
תוצאות פגישה זו היו משמעותיות ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית. בסיפור זכרונותיו מתאר הרב חרל"פ את עוצמת הקשר הנפשי שנרקם בינו לבין הרב: "נזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים". הראי"ה קוק, כחלק מהקשר ההדדי שבין השניים, משתמש גם הוא במשפטים רבים המעידים על החיבה היתירה שרכש לתלמידו: "ידיד נפשי ורחים לבבי, כליל תפארת התורה והיראה וכל מדה יקרה", "הרב המאור הגדול ממשלת התורה והחכמה", "מחבקו ומנשקו ברוח נשיקה של קריבות דעת".

 יתירה מזו. קשר של חיבור מחשבות פלאי היה קיים בין שניהם. הרב חרל"פ מספר באחד ממכתביו אל הראי"ה קוק, ששהה באותה תקופה בלונדון (תרע"ו - תרע"ט), על גילוי רוחני וקול מסתורי ששמע בעת ביקורו בכותל המערבי בירושלים: "אלו הייתם שניכם יחד באלו הימים הייתם מתעלים... אתה ורבך צריכים לתקן את העולם כולו". הראי"ה קוק עצמו רשם באחד מפנקסיו, בעת שהותו בלונדון, על הרגשה מסתורית שהייתה לו בהקשר לרב חרל"פ שהיה חולה באותו זמן והרב לא קיבל הודעה על כך: "נתעוררה בי אהבת ידידי הרב חרל"פ ונראה שצריך רחמים והארה רוחנית". לימים בהספד שנשא על הראי"ה קוק, סיפר הרב חרל"פ על חווייה יחודית במהלך מסעו אל הגליל עם הרב קוק: "התעוררתי באמצע הלילה, וראיתי את הרב נישא בסערת רוח, הלוך ושוב לאורך החדר. נחרדתי והתרוממתי, והנה ניגש אלי ואחז בי, ידיו היו קרות כקרח ופניו בערו-זהרו כלפידים ומפיו פרצו דברי להבה: "רבי יעקב משה איך ווער פארברענט פון אהבת השם"! (אני נשרף מאהבת ה'!).

קשר הנפשות בין הראי"ה והרב חרל"פ השפיע רבות על האחרון וחולל מפנה משמעותי בהנהגותיו והלך מחשבותיו, תוך מתן תשובה לסערת נפשו ורעיונותיו הפנימיים. בחייו האישיים נוהג היה הרב חרל"פ מדה מסוימת של סגפנות שכללה צומות, טבילה במקווה קר בלילות חורף, והתמסרות מוחלטת לתפילת ותיקין ולימוד תורה. מחמת התאמצותו הבלתי פוסקת לקתה בריאותו והראי"ה קוק כתב אליו: "למען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא רק עצת היצר", בניגוד לנטיית הפרישות חידד הראי"ה קוק אצלו את אהבת החיים שנעשתה מעמודי התווך במשנתו.

 השפעת הראי"ה על הרב חרל"פ
במישור המחשבתי אנו מוצאים יסודות רבים ממשנת הראי"ה קוק מוטבעים בספריו ושיחותיו של הרב חרל"פ.

 דוגמא אחת היא מרכזיות ארץ ישראל במשנתו כבסיס לפיתוח כוחותיה הרוחניים של האומה: "כשם ששיבת ישראל לארץ קדושתו ראשית צמיחת ישועתו היא, כך היא גם ראשית תשובתו". יתירה מזו. בשנת תרצ"ז כתב הרב חרל"פ, תחת הכותרת: "בל נוותר על זכות מזכויותינו בארץ ישראל", דברים חריפים ביותר ביחס לשאלת ההיתר למסור חלקים מארץ ישראל: "אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בינלאומי שמשמעו ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה". אין ספק, כפי שמעיד הכותב בעצמו, שיסודות התפיסה, פיתוחה וגיבושה מעוגנים במשנת רבו.

 דוגמא שניה לזיקה הרעיונית המשותפת לשני ההוגים היתה האמונה החד משמעית בראיית התקופה כתקופת גאולה וחזרת כלל היהודים בתשובה שלימה: כל בית שנבנה בארץ ישראל סימל בעיניו את התגשמות הגאולה וכל פעולה לשחרור הארץ היוותה בעיניו אות לימות המשיח. בשעה שהגיעה אליו השמועה, בזמן מלחמת השחרור, כי לוחמי ישראל פרצו דרך שער ציון דרש שעה ארוכה בפני תלמידיו על הפסוק "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.

 מסע המושבות
קשרי הרב חרל"פ עם הראי"ה קוק לא הסתכמו רק במישור הרעיוני אלא באו לביטוי מעשי בשותפות עמוקה בפעילות למען הכלל. בשנת תרע"ד (1914) יצאו השניים בליויית רבנים נוספים למסע התעוררות במושבות הגליל וביקרו במספר מושבות מתוך מגמה לקרב את יושביהן אל היהדות. באחד ממכתביו תאר הרב חרל"פ אחת מתוצאות המסע במישור האישי: "נסיעתו לגליל פעלה עלי לאהוב כל אחד מישראל אהבה טבעית, אהבה בלי מצרים. קנאים, צדיקים, בלתי קנאים וכו'. אני מחזק את עצמי שזכיתי לחסות בצל קדושתו" (של הראי"ה קוק).

 בישיבת "מרכז הרב"
שותפות ציבורית אחרת היתה פעילות הרב חרל"פ בישיבת "מרכז הרב", בה שימש בתקופת חיי הראי"ה קוק כמחנך ומגיד שעורים בפני התלמידים, ולאחר פטירת הראי"ה קוק התמנה לראש הישיבה. יש להדגיש כי מערכת היחסים בין השניים התייחדה בהתבטלות כמעט מוחלטת של הרב חרל"פ בפני רבו. בתקופת התמנותו כרבה של "שערי חסד" הקפיד הרב חרל"פ להגדיר את עצמו כעבד המתאבק בעפר רגליו של הראי"ה קוק, ורק לאחר כינון ה"ישיבה המרכזית" הסכים להגדיר את עצמו כתלמיד הרב.

 בשנת תרע"ט (1919), מספר שנים לפני הקמת הישיבה כתב הרב חרל"פ מספר עצות מעשיות אל הראי"ה קוק מהן ניכרת מעורבותו הרבה בהכנות ליסוד הישיבה. מעורבות זו לא נותרה במישור התיאורטי ועם הקמת הישיבה בירושלים בשנת תרפ"ג הוזמן הרב חרל"פ לכהן בה כאחד מצוות ההוראה. שיעוריו בשעות הצהרים התמקדו בפלפול תלמודי והיבטים הלכתיים של המסכת הנלמדת ובשעות הערב עסקו השעורים, בעיקר בימי ראשון בשבוע, בשיחה על ספרי מוסר.

 שיעוריו של הרב חרל"פ בישיבה הצטיינו בעמקותם ובהכנה הרבה שהשקיע בהם טרם הגשתם בפני התלמידים. היצירה הרוחנית שתבע הרב חרל"פ מבני הישיבות הביאתו לתבוע מבני הישיבה להתעלות ולנצל את מכסימום הפוטנציאל הטמון בהם. שבתאי דון יחייא, מראשוני התלמידים ולימים עורך עתון "הצופה", תאר את הכנות הרב חרל"פ לפני אמירת שעור: "היה יושב ער כל הלילה ועוסק בסוגייא. פעמים כרך את ראשו במגבת רטובה כדי לצנן את רוב מתחו. מפרק לפרק שיתף את בחירי תלמידיו בהכנת השיעור... משעבר שיעורו מבחן אש והתקבל על ידי תלמידיו, נחה דעתו ופניו הזדהרו בזוהר של שעת תפילה".

 שירת הים
בליל שביעי של פסח היה עורך הגרי"ם את שירת הים בביתו. תלמידי חכמים ויראי שמיים היו נוהרים לביתו, לשמוע תחילה שיעור בהלכה, ואחר כך שיחה בפנימיות על ערכו של נס קריעת ים סוף. לאחר מכן היה קם הגרי"ם, ובהתלהבות עצומה ובניגון מיוחד היה אומר פסוק ראשון, והקהל אחריו, וכן בפסוק השני עד סוף שירת הים. ואחר כך היה הגרי"ם רוקד בשמחה עצומה. ניכר היה שתיקונים גדולים קשורים לסדר שירת הים שלו. שכן על שירת הים לא נאמר "אז שר משה" אלא "אז ישיר", ללמד שבכל שנה שירת הים נאמרת מחדש, ותוך אמירתה מתעברות הנשמות מכל הדורות, ואין לשער גודל השפע המתגלה בעת אמירת השירה (מי מרום עמ' צ"ה, ליקוטי הראי"ה ח"ב עמ' 288).

 פרי עטו
מערכת שיעוריו והשקפתו מכונסים בסדרת ספרים ענפה שיצאה לאור וכוללת שעורים בענייני מחשבת האמונה וברורים בענין קדושת ארץ ישראל ואופייה של הגאולה בדורנו. מעניין לציין את העובדה כי שם אחד הספרים: "לחם אבירים", פרי עטו של הרב יעקב משה חרל"פ, רומז לזיקה העמוקה בין הרב חרל"פ לראי"ה קוק: "אבירים" - אברהם – יצחק יעקב – משה.

 בז' כסלו תשי"ב (1951)נפטר הרב חרל"פ ואת מקומו בראשות הישיבה תפס הרב צבי יהודה, בנו יחידו של הראי"ה קוק.

 ספריו וכתביו
הלכה
·         בית זבול א-ב- שו"ת בעניינים שונים. הוצאת ישיבת בית זבול, תשמ"ז.

·         בית זבול ג- שו"ת בעניינים שונים. הוצאת ישיבת בית זבול, תשי"ז.

·         בית זבול ד- שיעורים בהלכה על מסכתות בבא קמא ובבא מציעא. הוצאת ישיבת בית זבול, ז בכסליו תש"ך.

·         בית זבול ה- שיעורים בהלכה על מסכת בבא בתרא. הוצאת ישיבת בית זבול, תשכ"ב.

·         בית זבול ו- שיעורים בהלכה על מסכתות סנהדרין ומכות. הוצאת ישיבת בית זבול, תשכ"ב.

מחשבה

·         טובים מאורות- ביאור על פרק לד באורות התחיה של הראי"ה קוק.

·         מי מרום א -באור על שמונה פרקים לרמב"ם. הוצאת ישיבת בית זבול, תשמ"ב.

·         מי מרום ב -פירוש על מסכת אבות. הוצאת ישיבת בית זבול, תשמ"ו.

·         מי מרום ג -לחם אבירים - "פרקים ברוממות ישראל ודבקותם הנצחית באלקים חיים ופתיחת שערים לשערי הקדש של רזי עליון". הוצאת ישיבת בית זבול, תשנ"א

·         מי מרום ד -פירוש על הגדה של פסח. הוצאת ישיבת בית זבול, תשמ"ט.

·         מי מרום ו -ממעיני הישועה ובסופו הד החיים הישראליים. הוצאת ישיבת בית זבול, תשמ"ב

תנ"ך

·         מי מרום ה -נימוקי המקראות - הערות קצרות על חמישה חומשי תורה ומגילת אסתר. הוצאת ישיבת בית זבול, תשמ"א

·         מי מרום ח-יב -חמישה כרכים של שיחות לפרשת השבוע שנאמרו בשעת רעוא דרעווין בסעודה שלישית בשבת לפני השקיעה. הוצאת ישיבת בית זבול, תשנ"ד - תשנ"ח.

·         מי מרום יד -תהלים ומשלי. הוצאת ישיבת בית זבול, תשנ"ט.

חגים

·         מי מרום ז -אורי וישעי - על חדש אלול, ראש השנה, עשי"ת, יום כיפור וערכי התשובה. הוצאת ישיבת בית זבול, תשנ"א. מי מרום טו -  שיחות לשלושה רגלים. הוצאת ישיבת בית זבול, תשס"ב.

·         מי מרום טז -שיחות לחנוכה ופורים. הוצאת ישיבת בית זבול, תשס"ד.

תפילה

·         מי מרום יג -על סדור התפילה. הוצאת ישיבת בית זבול, תשנ"ח.

אסופת מאמרים ומכתבים

·         צבי לצדיק- על רבו הרב צבי מיכל שפירא, הוצאת ישיבת בית זבול.

·         הד הרים- קבוצת מכתבים מאת הרי"ם חרל"פ אל הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק. הוצאה מתוקנת ומשוכללת ע"י ישיבת ברכת יוסף - אלון מורה, תשנ"ז.

·         ברכת מרום - אוסף הסכמות ומכתבי ברכה והערכה. הוצאת ישיבת בית זבול, תשנ"ו.

·         מכתבי מרום - אוסף מכתבי עידוד וחיזוק בעניני מוסר והשקפה ובדרך החיים. הוצאת ישיבת בית זבול, תשמ"ח.

·         אמרות טהורות - מאמרים לשעה ולדור. הוצאת מכון 'איי הים', ניסן תשס"ב.