פסח הגלות והגאולה מרן רה"י הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל
בס'ד
מתורת מו'ר הרב יעקב משה חרל'פ זצ'ל  לפסח
בחג הפסח זמן יציאת מצרים, יצאנו לחירות עולם משעבוד מצרים.
עלינו להבין את משמעות השעבוד-מה היה עניינו, משמעותה של החירות, והמשמעות לדורות של מאורע זה, שמאיר ומתגלה בליל הסדר בכל שנה ושנה.
הרב חרל'פ [מי מרום חלק ט מאמר כג] מבאר את משמעות השעבוד:
בדברות האחרונות מפורש 'וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' וגו' על כן ציוך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת' שבלא ענין זה אינם ראויים לעשות את השבת.
הנה ענין השעבוד למצרים והגאולה הוא דכך הוא סדר הליכות עולם להרשות לעשות נסיון ועל ידי זה לעמוד על שורש האמת ונצדק קודש, וכן אחז'ל נביא לגויים נתתי שלא יטענו 'כלום נתת לנו נביא כמשה' , בא הנסיון ונתן להם את בלעם אשר עליו נאמר 'העמיד משה לישראל שהיה מדבר עימו כל זמן שירצה, העמיד להם בלעם שהיה מדבר עימו כל זמן שירצה' והוא בלעם שפרץ גדרות עולם.
נסיון זה הוכיח כי אין הנבואה ראויה אלא לישראל ולכן ביקש משה שלא תשרה שכינה על האומות לפי שהם פוגמים יותר ממה שמשלימים ושוב נתגלה הנצחיות האמיתית של התורה 'לא קם כמשה' שאין קיום לנבואה אלא למשה בישראל.
דרך העולם הוא שיש התגרות בין השכל אל החומר, החומר מושך את האדם אל תאוותיו והשכל אל ענייניו, וישנם גם כוחות רוחניים אשר מקורם הוא החומר ומגמתם להשליט בעולם את החומר ולהשליך השכל אחרי גיוום.
מצרים הוא שורש, ומגמתם היתה להשליט את החומר על השכל וניתן להם רשות לשעבד את ישראל שהם שכל העולם ובאו ישראל תחתם ונתעלמו מהם כוחותיהם ורוחניותם והשתעבדו בהם בפרך למען להשכיח מליבם כל נטיה שכלית, ובא הנסיון הזה אם אפשר להנהיג את העולם כאשר החומר גובר על השכל, מפאת נטייתם אחר החומר ירדו למצרים לשפלות עמוקה ביותר עד שלא היה די לפרעה לשעבדם בפרך ורצה גם להתחכם פן ירבה וגזר להשליך ילדיהם ליאור, וכשחלה פרעה שחטו לו כל יום שלש מאות ילדי ישראל, לשפלות כזו אפשר להגיע אם עוזבים את השכל ומדכאים את ישראל.
וזה היה לנסיון להראות כי אדרבא תיקונו של העולם תלוי דוקא בשחרור ישראל ובהגברת כח שכלם וקדושת תורתם, ולפיכך בכל האזהרות להרחקת הרע אנו מזכירים את יציאת מצרים.
עיקר יציאת מצרים היא יציאתם מבית עבדים עם כל המובן של יציאה מעבדות ומבית עבדים, ויצאו לחירות עולם, ונבחרו להיות לו עם סגולה, אשר כל הסגולות העליונות נמסרו להם ושם ה' נקרא עליהם...
 
במקום אחר [חלק טו מאמר כד] מבאר הרב את משמעותם של שעבוד מצרים והיציאה לחירות סביב ציר נוסף, מקביל ומשלים לרעיון הקודם:
'..ויש להעמיק טובא בענין שעבוד מצרים ומה פעלה הגאולה משם שהיא הראשית לכל הגאולות, גם שאר העמים אינם מוצאים סיפוק לחייהם בלא התקשרות ודביקות בענייני אלוקיים, שכן כל הנמצא בההויה לא יוכלו לפרנס את האדם בלתי דוקא ביחוסו אל האלוקים, ואמנם שאר העמים דימו שאפשר למצוא גם את כל ענייני אלוקות בתוך ההויה עצמה, וביחוד מצרים הם אשר יצאו ללמד לכל העולם כי אין צורך לחשוב ע'ד מציאות שלפני ההויה, וכי הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלוקים בניגוד לאברהם אבינו איתן האזרחי שהלך וקרא בשם ה' וכי אי אפשר לבירה בלא מנהיג והוא אדון לכל העולמים ושעד אברהם אבינו לא היה מי שקרא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון לאמר שיש שהמציאות האמיתי שברא יצר ועשה כל המעשים הוא ד' אלוקים והכל בו נתלה והוא אינו תלוי בזולתו, ולכן כשירדו למצרים כל זמן שיוסף היה חי לא יכלו המצרים להפיק זממם לעמול להשכיח בעולם תורתו ש אברהם יצחק ויעקב, ואולם כשמת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף והתחכם להשריש בכל העולם כי הכל בתוך הבריאה וזולתה אין כלום והכל בה ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו פן ירבה ועלה מן הארץ- כלומר שיחזור לשורשו לאמור שיש מציאות שלמעלה מן הארץ ואין עצה זולת להעבידם בחומר ובלבנים למען לא יהיה להם פנאי להפנות לבבם לדברים יותר עליונים, יתגשו ויתחמרו ואל יזכרו בנפשם רוחם ונשמתם.
...
ובאמת אילו לא הקדים הקב'ה שהוציאנו ממצרים היה פועלים פרעה ומצרים להשריש שורש פורה ראש ולענה זו שאין לחפש שום ענין אחר זולת בתוך הבריאה עצמה.. ובכן ביציאת מצרים לבד מה שיצאנו מעמקי הטומאה וידענו משמו יתברך ושהוא ברא את כל ההויה יש והנמצא ואין עוד מלבדו וכי הוא האדון היחיד ב'ה, עוד יותר מזה התעלינו על ידי היציאה משם כי נתקשרנו ונתדבקנו בו ית'ש עד שפינו מלא תהילה ושירה לפניו, לא רק בעת שמגלה לפנינו חסדיו העליונים אלא גם בעת שהננו נמצאים בהסתרה הננו שרים לפניו ית'ש חסד ומשפט אשירה לך ד' אזמרה- אם חסד אשירה ואם משפט אשירה
 
ובתחילת ההגדה של פסח כותב הרב: הגאולה של יציאת מצרים פעלה בעיקר על הנשמה שיצאה לחלוטין מכבלי השעבוד, ומכאן ואילך אפילו אם יהיו גלויות ושעבודים לא יהיו אלא על הגוף בלבד ולא על הנשמה. ומפני זה גאולת מצרים היא באמת גאולה עולמית שאין אחריה גלות כי הנשמה יצאה לחרות עולמים 'ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחרות עולם' ולזאת גאולת מצרים היתה לא רק גאולה מגלות טהרה מטומאה, אלא גם עליה והתעלות אין קץ... וכמו אז בשעת יציאת מצרים כן בכל שנה ושנה בהתקדש ליל שמורים לד' זוכה כל אחד ואחד מישראל שהקב'ה כביכול מטפל בו בכבודו ובעצמו ובעת עריכת הסדר וכל היום הראשון של החג הוא יושב במחיצתו של מקום ואור הנשמה מתגלה אז לכל יחיד ויחיד בכל הדר קדשה ומלא צביונה לא לפי המעשים וההתעוררות ומופיעה בהדרה כל אותו היום, ומי שזוכה להכין את עצמו להנות מאור הנשמה ולהתאחז בה אין קץ למעלתו, והאור הזה מאיר בו כל השנה כולה באותה הדרת הקודש וההופעה הגלויה שמתגלה אז.