אברהם דוד מוזס הי"ד
ביוגרפיה:
ימי הילדות
בילדותך אהבת לשמוע סיפורים בהמשכים לפני השינה ולשחק שחמט ומונופול. מעוררת התפעלות הייתה התמימות שלך שלא עמדה בסתירה עם הפיקחות המדהימה והידע הכללי הרחב שהיו בך. כילד היית בולע בשקיקה כל ספר שהיה נקלע לידך והיה לך גם זיכרון מדהים עד שזכרת את הדברים לפרטי פרטים.
היופי המיוחד שלך היה תשקיף לנשמה המיוחדת שלך, נשמה רגישה, פגיעה מאד, עדינה ומלאה שמחה תמימה ואהבה.
מיוחדת הייתה זהירותך בכיבוד הורים על אף המורכבות המשפחתית שהייתה נחלתך עם נישואיה השניים של אמך. יחס של כבוד היה לך עבור אביך מולידך ולא פחות מזה עבורי.
בר-המצוה
גדלת והתחילו ההכנות לבר-המצווה. הגעת לרמה כל כך גבוהה של יופי ודיוק בקריאה בתורה, עד שהתחלתי לדבר איתך אפילו על אפשרות שתמלא את מקומי בלימוד תלמידים לקריאה בתורה. סיימנו מסכת מגילה לקראת בר המצווה שלך והכנו יחד דרשה.
לקראת בר-המצוה ולאחריה התחלת תהליך מדהים של בנייה עצמית בתחומי התורה ויראת שמים. חדשים לבקרים הבחננו אמך ואני בשינויים משמעותיים שלא פעם באו מתוך ברורים מעמיקים בהם שיתפת גם אותנו. העבודה העקבית שעשית בתיקון המידות ובקיום המצוות, במשמעת עצמית גבוהה הדהימה את כולם.
החברותא הטובה ביותר
כשלמדתי אתך בחברותא אמרתי לאמך שבכל שנות לימודי בישיבת ההסדר לא זכיתי לחברותא כל כך טובה שהלימוד איתו כל כך זורם ומוצלח. אני חייב להודות שההבנה המהירה והשאלות המעולות ששאלת בכל סוגיה לא פעם הביכו אותי. בלוויה התנצלתי בפניך על שלא סיפרתי לך שאת הלימוד המשותף שלנו נהגתי להכין מראש כדי שאוכל להתמודד בכבוד עם הרמה שלך.
כמה מסכתות בשנה
ניסיתי לחשב כמה מסכתות למדת בגמרא השנה. איתי למדת מסכת תענית וחלק ממסכת מכות, עם אבא שלך למדת מסכת ברכות ועם הרב ברלין הייתה לך קביעות במסכת שבת. למדתם השנה בעיון מסכת גיטין פרק ראשון עם ספיר בסדר בוקר, ובסדר ערב עם יונתן בקיאות בשאר הפרקים במסכת גיטין. סיימת במסגרת אתר"ג מסכת ראש השנה והתחלת עם אלעד מסכת מכות. למדת מסכת מגילה עם שגב וניסית לסיים אותה עד פורים. תלמיד שלי שהזמנתי לשבת סיפר שכשיצאנו לטיול שבת ראה אותך לומד סנהדרין. הוא שאל אם זו המסכת הנלמדת בישיבה וענית שזו המסכת של שנה שעברה ואתה פשוט חוזר עליה. בימים שהיית באפרת נכנסת לדף יומי נדרים ונזיר. עם נריה למדת מסכת פסחים ותלמיד שראה אותך לומד פסחים בהפסקות הבחין שיש לך סימניה אחת במקום בו אתם אוחזים בחברותא וסימניה אחרת למקום בו הגעת בלימוד של חזרות.
האברך שהשתייך לישיבות הנקראות חרדיות והיה מגיע לתכנית החבורע'ס הגיע ל'שבעה' אצלנו וטען שמעולם לא פגש אדם בגילך עם ידע רחב בכל כך הרבה סוגיות בש"ס ברמה של כמעט על פה.
המבחן האמיתי
התכוננת ברצינות למבחן האמיתי שחז"ל מלמדים אותנו עליו במסכת שבת (לא ע"א):
"נשאת ונתת באמונה?
קבעת עיתים לתורה?
צפית לישועה?"
אני משוכנע שיכולת לענות כן רבתי על כל אחת מהשאלות הללו, אם כי בשל ענווה שבך אינני משוכנע שכך עשית.
נשאת ונתת ואמונה
עבודת ה' מתוך ישרות – ללמוד ולעשות
כולם דברו על-כך שהיית ישר וכן, ללא שמץ זיוף או מסכות. תוכו כברו, זהב טהור, מקשה אחת. כל כך הרבה תמימות וטוהר קרנו מעיניך תמיד. חבריך סיפרו שמעולם לא ראו אותך כועס.
כל כך שאפת להתקרב לקדוש ברוך הוא עד שכל הנהגה שלמדת מיד עשית כל מאמץ לקיים אותה במלואה ללא פשרות וללא חיפוש דעות אחרות מקילות. התורה שלך לא הייתה רק תורת ספרים אלא בעיקר תורת חיים. תמיד ניסית בכל דרך לקיים את הדרכת הרמב"ן על הלימוד האידיאלי של התורה: "והוי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקיימה, וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדתאם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו".
אני זוכר שהתחלת לפנות כלים מהמייבש לארון בריצה ושאלתי אותך, ספק בצחוק ספק ברצינות, אם למדת לאחרונה את שער הזריזות במסילת ישרים. הרמת מבט בחיוך ושאלת אותי איך אני יודע.
היית מבקש ממני תמיד להעיר אותך לתפילת הוותיקין משום שהיא מובחרת יותר. עם-זאת אף פעם לא רצית שהידור שלך יהיה על חשבון אחרים. אלעד סיפר שראה אצלך ספל וקערה לצורך נטילת ידיים בתוך ארבע אמות סמוך למיטה והתפלא לראות שאינך משתמש בהם. הסברת לו שחששת שרעש המים יעיר את החבר'ה שלא משכימים לתפילת ותיקין.
לא פעם התווכחנו סביב הנהגות שקבלת על עצמך. דיברתי איתך על כך שאדם צריך להיזהר מעשיית דברים מוזרים. מיהרת לצטט בפני את הגדולים שאמרו שאל לו לאדם להירתע מהמלעיגים עליו. מה שהנחה אותך זו המחויבות שלך לריבון העולם, שרק לפניו אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
בין אדם לחבירו
אחד החברים סיפר שמצאת על מיטתך פתק שמישהו כתב: בבקשה להתחשב גם במי שלא מתפלל ותיקין. מאז במשך חודש הוצאת מזרון ושמיכות לדשא ושם ישנת. מהר למדת באיזו שעה כל ממטרה מתחילה לפעול והיכן כדאי להניח את המזרן בשל כך.
אנחנו לא ידענו על זה אבל נזכרנו שביקשת לקחת אוהל לישיבה וכששאלנו אותך אם מדובר בטיול אמרת שלא. אמך, למרות שלא הסברת למה רצית לישון בחוץ, סירבה לאשר זאת ואז עברת לישון במסדרון.
כשהאברך, שבא לישיבה ללמוד עם הקבוצה של החבורע'ס, הגיע למפגש הקבוע אלא שהיה זה בסוף יום טיול, הרב הצעיר גילה שרוב התלמידים הקבועים עייפים ולא באו ללמוד. אותך מצא שקוע בסוגיה בבית-המדרש וראה שקשה לך הפרידה מן הסוגיה שעסקת בה. הוא אמר לך באיזה מקום יתקיים השיעור למקרה שתתחרט. אתה כמובן קלטת שהאברך הזה הכין שיעור והנה אין לו תלמידים והוא עלול להיפגע ומיהרת להצטרף לשיעור.
בחתונה של חגית ניסינו לדאוג עבורך למקום רחוק מרעש התזמורת כי הנחנו שתביא ספר ותרצה לנצל את הזמן ללימוד אבל התברר שלא הפסקת לרקוד. כך גם ללכת לשמח חולים ולשיר ולנגן להם בבית-החולים שערי צדק במוצאי שבתות, לא נחשב עבורך בזבוז זמן אלא מצווה ראויה שצריך להתאמץ לעשותה בכל הכוח והנשמה.
| ניצול זמן ועזרה בביתלמרות שהקפדת ללמוד בכל רגע פנוי, רצית מאד לעזור בעבודות הבית במיוחד לכבוד השבת. כשביקשנו ממך לקלף ירקות שמתי לב לכך שאתה מחזיק ספר פתוח לפניך ואתה לומד ומקלף בו זמנית. אתה בודאי זוכר שזה קצת הרגיז אותי אבל אמך הצדיקה רק סידרה לך סטנד להעמיד את הספר ולהקל עליך. יותר מאוחר הגעת למסקנה שעדיף לשנן בזמן העבודות משניות שנהגת ללמוד בע"פ. |
כשעבדתי לידך במטבח לא סבלתי את המלמול הזה שלך וביקשתי שכבר תאמר את הדברים בקול שלפחות אוכל לשמוע דברי תורה. החברים מהישיבה סיפרו שידעת בעל פה את הסדרים קדשים וטהרות. אני זכרתי אותך אומר מסכתות מסדר זרעים על פה…. מדהים!!!
אחד החיכוכים שלי אתך היה סביב המנהג שלך ללמוד גמרא ליד שולחן שבת בכל רגע בו התנהלה שיחה בטלה. לא עשית זאת כדי להטיף מוסר לאחרים אלא כדי שלא לבזבז זמן שאפשר ללמוד בו תורה.מכיוון שקיבלת על עצמך על פי הדרכת חז"ל שכל לימוד תורה צריך לשתף את כל החושים ודאגת לבטא בשפתיך ולהשמיע לאוזניך את הנלמד, היה קשה לעבור על כך לסדר היום. שוחחנו בינינו וסוכם שנעשה מאמץ לשמור על רצף זמירות שבת ודברי תורה על השולחן ונשאיר את הדיבורים האחרים לאחר הסעודה.
כאשר עזבנו את הבית וביקשנו ממך לשמור על אחיך הקטן נעם ששיחק על המחשב, הייתי בטוח שתנצל את הזמן ללמוד תורה ובחצי עין תשגיח עליו אבל לא, אתה התחלת בשיטות שונות לשכנע את נעם לעזוב את המחשב וללמוד איתך תורה. ילד על המחשב, טענת, זה מרגיל לפסיביות ובזבוז זמן.
הסתפקות במועט
הלכתי לאחרונה לחנות הבגדים במרכז הדקל לקנות מכנסים לאלישע דן אחיך והזכרתי למוכר את הקניה הקודמת איתך, כמה הופתע אז כאשר ניסיתי לשכנע אותך לקנות שני זוגות לחול ושני זוגות לשבת ואתה התעקשת על זוג אחד בלבד.
בכלל את דמי הכיס שלך הוצאת על קנית בגדים עבורך ואפילו התקשרת יום אחד לשאול אם תוכל לעבוד שעה בשבוע בישיבה על מנת לעזור לנו בתשלום שכר הלימוד. כשהבהרתי לך שמדובר בשעה פחות לימוד תורה בשבוע הצלחתי להוריד אותך מזה. המדריך סיפר שכאשר היה שלג בישיבה והייתה בעיה עם ארוחת הערב, נתנו לכל תלמיד סכום כסף על מנת לקנות לעצמו ארוחת ערב בחוץ. כעבור כמה ימים החזרת לו את הכסף במלואו ואמרת שהסתדרת בסוף. הוא לא האמין שדבר כזה קורה עם תלמיד.
שמירת הלשון
נזהרת מלשון הרע וברחת ממנה כמו מאש. חבר סיפר שכאשר דברו בחדר דיבורים שחשבת שהם אבק לשון הרע פשוט עזבת את החדר. לא היית מוכן לחזור עד שהיית משוכנע שהשיחה הסתיימה. בשבת האחרונה שהיית אצלנו הערתי בדרך אגב על סוג סיפורי חסידים שכל מטרתם לשכנע בכוחות המיוחדים של הרבי. לפתע שמתי לב שאתה לא ליד השולחן. הבנתי שדברי לא עברו את המסנן העדין שלך בשמיעת דיבורים רעים על אנשים.
ייחוד
השנה במוצאי חג ראשון של סוכות הלכת מוקדם לשינה בסוכה (תמיד מדדת כמה זמן שינה הגוף שלך צריך ולא אפשרת לעצמך דקה אחת מיותרת) אני לקחתי את צור ואביעד לריקודים זכר לשמחת בית השואבה בישיבת חורב. התקשרת אלי לסלולרי ושאלת אותי: מי בבית? כאשר עניתי לך שביתי יפעת ישנה באחד החדרים שמעתי דממה מן העבר השני של הקו. 'ייחוד' שאלתי? כן, ענית. הצעתי לך לנעול את הדלת לסוכה אבל ענית שמכיוון שמדובר בדלת שיוצאת מהבית הסוכה נחשבת כחדר של הבית ולא עוזרת נעילה. הצעתי לפתוח את הדלת הראשית ולא השתכנעת שזה פותר את הבעיה. כשהגעתי חזרה לא היית שם, עברת לישון בסוכה בבית של אבא שלך.
קבעת עיתים לתורה
היועצת סיפרה שאמרת לה שלמרות שאהבת להגיע הביתה לשבתות, היית מעדיף, אילו יכולת, להמשיך ללמוד בישיבה ללא קטיעות ופגיעה ברצף כתוצאה מיציאה לשבת.
ובלכתך בדרך
כשהרב שלך הצליח לשכנע אותך ביום רביעי שלפני הרצח שגם לצאת לטיול זה חשוב. קבעתם ללמוד בטיול מסכת מגילה. המדריך היה אצלנו ב'שבעה' וסיפר כמה זה היה מיוחד לראות אותך לומד עם הרב ברלין בחברותא בזמן הפסקת האוכל. הסוגיה שלמדתם עסקה בפסוק בתהילים ק"מ "אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה" אשר לדעת רבי יצחק מבטא את תחנוניו של יעקב לפני הקב"ה: אל תתן לעשו הרשע תאות לבו, זממו אל תפק זו גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו. הרב סיפר שהבחין בחברים שהתגודדו סביבך לאורך כל המסלול. סיפרתי לו שהסיבה לכך הייתה לפי מה שסיפרו החברים שאמרת בעל פה את מסכת גיטין מדף א עד דף ו' בליווי רש"י ותוספות לאורך כל המסלול – 'בלכתך בדרך'. החברים התחלפו ביניהם מי יהיה לידך לשמוע אותך וללמוד איתך.
תורה ללא הפסקה
גם בית המדרש היה צריך להיות מקום תורה ללא הפסקה. אלחנן סיפר על תורנות שנהג יחד אתך ועם שגב לחלק ביניכם את הזמן שבו בית-המדרש בדרך כלל ריק כך שתמיד יהיה שם מישהו שלומד. לצורך כך נהגתם לתאם ביניכם בימי שישי את זמן המקלחות לקראת שבת. כך יצא שלא פעם היית כבר בצהרי יום שישי מקולח ולבוש לשבת וכבר שוקד על לימודך בבית-המדרש.
אבא שלך סיפר בלוויה שהדבר האחרון שלמדתם יחד היה פרק 'מי שמתו מוטל לפניו'. כשלמדתם על הפטור של אונן ממצוות התקשית לקלוט מצב של פטור ממצוות בגלל איזו סיבה שהיא.
בימים של שלג
סיפרתי בלוויה שלך איך למרות שבישיבה הוציאו את התלמידים לשבת לפני השבוע שהיה צפוי בו השלג הגדול ואמרו לכם לחזור משבת חופשית רק ביום רביעי, ראיתי אותך להפתעתי אורז תיק ביום א' ומתארגן לנסיעה לישיבה. כששאלתי אותך לפשר העניין לא הרבית במילים רק אמרת שאתה נוסע לישיבה ללמוד. איפה תישן אם הפנימייה תהיה סגורה? הקשיתי. ענית לי שהצטיידת בשק שינה ואולי תמצא מקום שינה בישיבה הגבוהה.
יאיר להב מהישיבה הגבוהה הגיע ל'שבעה' וסיפר שביקשת ממנו לסדר לך חברותות לימי השלג. יש לך מקום לישון? הוא שאל וענית שהבאת שק שינה. זה מה שהטריד אותך, חברותות.
מיתותא מתוך חברותא
למרות כושר הריכוז הגבוה שלך וההבנה הטובה, תמיד העדפת לימוד בחברותא. כפי שנאמר במסכת תענית (כג ע"א) "או חברותא או מיתותא".
רק ביומך האחרון הצלחת להוכיח שאפשר לקיים גם חברותא וגם מיתותא בו זמנית.
ליל ראש חדש אדר. בית המדרש מתארגן למסיבה של ערב ראש חדש אדר ואתה כהרגלך לא מעוניין להפסיד לימוד תורה. ישנן מספיק ידיים עובדות לסידור בית- המדרש ואתה תוכל להספיק עוד קצת לפני המסיבה. אתה עושה את דרכך יחד עם החברותא שלך שגב אביחיל, כרגיל, למקום שקט ונוח ללימוד, ספריית הישיבה הגבוהה ב'מרכז הרב'.
במסגרת תוכנית ה'אתר"ג' (תוכנית לתלמידים נבחרים המתגברים את לימודי הגמרא בזמנם החופשי), תוכנן לסיים את מסכת מגילה עד פורים והתלמידים היו צריכים ללמוד ארבעה דפים ליום. אתה ושגב החלטתם להשלים את הלימוד שהתבטל באותו יום בשל העצרת בכותל.
כשהרוצח מתחיל לירות בחוץ וכולם רצים להתחבא, אתה עדיין שקוע בסוגיה וצריכים לצעוק לך לברוח.
התחביבים שלך
חבר סיפר שרצה להכיר אותך טוב יותר ושאל אותך מה הם התחביבים שלך. ענית: ללמוד. הוא שאל שוב והסביר שהוא מתכוון לדעת מה אתה עושה כאשר אתה רוצה להתאוורר מהלימוד, ענית שאתה לומד מוסר או אגדות. ומה אתה עושה כאשר אתה רוצה סתם לצבור כוחות או לעשות הפסקה בלימוד? לפי דבריו היה ניכר עליך שלא בדיוק הבנת למה שיהיה לאדם צורך להפסיק את הלימוד. התורה הייתה עבורך מקור הנאה ושמחה עצומה. לחוברת החידושים והחבורע'ס שהוצאת עם מספר חברים נתת כותרת: "חוויית האור שבתורה".
מעין צוואה רוחנית
לא רצית לגשת לבגרות אלא רק ללמוד תורה. 'אם אצטרך אסתדר כבר, בעתיד', אמרת. 'עכשיו הזמן להשקיע את כל כולי בתורה'. הצלחנו לשכנע אותך בכל זאת לגשת לבחינות ללא כניסה לשיעורים רק מתוך סיכומים בכתב. מכיוון שהייתה לך בעיה של פער בין היכולת האדירה שלך בע"פ לבין הביטוי בכתב, הפנינו אותך לאבחון שיאפשר לך בחינות ע"פ.
המאבחן, על מנת לבדוק את כתב ידך, ביקש ממך במהלך האבחון לכתוב פסקה כל שהיא בצורה חופשית.
יותר מאוחר הוא הביא לנו פיסת נייר ועליה מה שכתבת בכתב ידך – מילים מדהימות ומעין צוואה רוחנית שיש לדעתי מקום לכתוב באותיות קידוש לבנה בכל ישיבה:
| "התורה היא מטרת העולם ובה יאה לעסוק. התורה מחייה את הנפש ומתוקה מדבש. היא מנצלת את האפיק השכלי ונותנת סיפוק אמיתי לרעב הנשמה. שאר ההנאות שהאדם נהנה לשם עצמן, אינן נותנות מענה אמיתי אלא כוזב לנפש. יש מצווה לעסוק בתורה. לימוד התורה שקול כנגד שאר המצוות ומקיים את העולם" |
ציפית לישועה
תפילה זכה
הרמב"ן כותב באגרתו "ותפילתך תהיה זכה וברה ונקיה ומכוונת ומקובלת לפני המקום ברוך הוא". כל מי שראה אותך בתפילתך לא יכול היה שלא להתרשם ממנה. אמרת כל מילה בנחת ובכוונה. יש אנשים שהולכים לתפילה לא כדי להתפלל אלא כדי להיות "מפוללים" כלומר אחרי תפילה. אתה, כל כך אהבת והשתוקקת לתפילה עצמה – לקשר עם ה'.
כמה השפעת על אנשים שרק התבוננו בך מהצד מתפלל בכוונה או לומד בהתמדה. סיפר לי תלמיד חכם מהשכונה שהיה יוצא כל שבת מהבית פעמיים בזמנים מכוונים, כדי שיוכל להתבונן בך מתפלל ולהיות במחיצתך בזמן שלמדת. הזמנים הללו היו עבורו שעות של התרוממות רוח.
"כל כך אהבתי להתבונן בו מתפלל, הלוואי עלי ריכוז כזה בתפילה. עומד באימה, ביראה, בחרדת קודש לפני אלוקיו, הוא לבדו, חסיד אמיתי, הוא לימד אותי להתפלל. ראו עליו שהוא השליט את נשמתו ורוחו על גופו". (מתוך מכתב של שביעיסט).
במוצאי שבת אחר ההבדלה אנחנו נוהגים לשיר בין השאר 'המבדיל בין קודש לחול' ו'אליהו הנביא'. גם כאשר אחרים מהחברה הבוגרים מיהרו לעסקיהם, אתה נשארת איתנו לזמר עד הסוף את כל בתי הזמר.
לימוד של מסירות נפש
לשגב הי"ד היה מנהג להוסיף בסיום כל לימוד חמש דקות נוספות כדי להוכיח "אהבת תורה". קראתם ללימוד הזה: "לימוד של מסירות נפש". מישהו בספריה סיפר ששמע את שגב ואותך מדברים על המעבר ל"לימוד מסירות הנפש". כששמעתי את הדבר, התגובה הראשונה שלי הייתה: אוי ואבוי, אילו לא הוסיפו לימוד זה אולי היו עוזבים את הספריה וניצולים. ואז כבת קול לדבריו של רבי עקיבא הרואה במיתה בייסורים בידי הרומאים על שלימד תורה הזדמנות אדירה להעביר לפועל את מה שלא הצליח כל חייו – לאהוב את ה' בכל נפשו אפילו נוטל את נפשו, אני שומע אתכם ששים על הזכות לכך שהלימוד של מסירות הנפש המילולית הפך למסירות נפש של ממש.
אברהם דוד היקר, היית ספר תורה חי, ספר שנמשיך לקרוא בו מהזיכרון ואתה תמשיך לכתוב בו בשמים את הפרקים הבאים – פרקים של דורש טוב לעמו, מליץ יושר על הוריו, על לומדי התורה ועל העם המצפה בכיליון עיניים לישועה בקרוב.
באהבה עזה שלא תדעך לעולם.
דוד מוריה
