הרב אהוד גהלי ז"ל
קורות חייו של אבינו הרב אהוד גהלי (תשי"א- תשע"ט)-
כעין קול שופרו של משיח
פשטה הבשורה בתימן "כי פדה ה' את ציון"
שערי ארץ ישראל נפתחו.
אנשים, נשים וטף מכל קצוות תימן,
עזבו את בתיהם התקבצו ובאו.
בלי היסוסים, ובלי חישובי קיצין,
'עם שלם' מאוחד באמונה ותפילה,
"ותחזינה עינינו בשובך לציון".
בחלום המיוחל – המשיחי,
כולם כאחד פניהם לארץ ישראל,
כפי שאמר זכריה הנביא:
"אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים".
סבא מסעוד וסבתא מרים
מתערבבים, נסחפים בין ההמון
מגיעים לארץ המיוחלת
מלאי תקוה, אמונה ותעצומות נפש.
לאחר תלאות רבות, מחלות קשות,
כשמילת "הקסמים" מפעמת בהם,
ארץ ישראל.
על אף קשיי הקליטה וחבלי הגאולה המייסרים,
בצריפונים, פחונים ורעב.
ארץ בחיתוליה, בשממתה,
ארץ שמצמיחה קוץ ודרדר.
משהו טוב נולד,
משהו מנחם –פרח רך.
אבא, אהוד גהלי, נולד בי"ז תשרי ה'תשי"א (16.10.1951?)
בקרית עקרון.
ילד מביכורי הארץ, תוצרת כחול לבן.
תינוק שצמח מתוך חלום, כמיהה,
ממחצבי ארץ שמתעוררת לתחיה.
ארץ המתגברת על כל הקשיים,
ארץ שנבנית וצומחת.
אבא גדל והתחנך בילדותו בקרית עקרון.
עם שתי אחיותיו הגדולות : נעמי ושושי, וחמש אחים ואחיות הקטנים ממנו: אלישבע, יסכה, איתן, נחמה ויוני.
המשפחה גרה בסביבה מלוכדת ועוטפת עם המשפחה המורחבת, סבים והדודים למשפחת גהלי.
אבא היה קשור מאד למשפחתו הגרעינית והמורחבת, ובעיקר לזקני המשפחה. הוא ספג מהם תורה ודרך ארץ, והם היו הבסיס והשורשים להמשך התפתחותו.
הוא למד בבית הספר ממ"ד "אוהל מאיר" בקרית עקרון. ניחן בסקרנות ובאהבת תורה כבר מגיל קטן.
פעמים רבות, שאחיו וחבריו היו משחקים בחוץ, היה נשאר ללמוד עם הזקנים, שהעריצו ואהבו אותו מאד.
עוד כילד נהג לעמוד באירועים ושמחות מיוחדים,בפני המבוגרים להגיד את ה"קישור" (דבר תורה קצר שהילדים למדו בעל פה), הם היו מתפעלים מדברי ה"קישור" והבקיאות אותה הפגין בפני כולם.
ילד שגדל עם המדינה,
קמעא, קמעא עולה השחר.
שלבי הגאולה נחרטו בבשרו,
חלום הגאולה מלווה את אהוד
בכל צעד.
חלומות ששאף להגשים בחייו,
חלומות שבע"ה יגשים בעתיד,
אם זה בלימוד תורה, ואם זה בישוב הארץ.
1965-1968 אבא למד בישיבה תיכונית בני עקיבא "נוה הרצוג" בניר גלים. בשנים אלו הוא למד בשקידה, וזכר במיוחד את הרב ישראל רוזן ז"ל שהיה מורו הנערץ לתנ"ך.
1969 בתום לימודי התיכון, התחיל שנת משימה בגרעין נח"ל בקיבוץ שלוחות.
הוא עזב את הגרעין לאחר זמן קצר לטובת שירות צבאי בן שלוש שנים היה בתפקיד פקח במגדל הפיקוח בשדה התעופה חצרים בסיני.
בשנים אלו, שירת תקופה ארוכה בסיני במהלך מלחמת ההתשה לאחר מלחמת ששת הימים.
אבא עשה הסבה והכשרה כלוחם חי"ר ושירת בחטיבת אלכסנדרוני את שירות המילואים שלו במלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל הוא עשה בצפון.
1972 אבא מסיים את שירותו הצבאי ומחליט להצטרף לגרעין המייסדים במושב רמת מגשימים שברמת הגולן.
הוא נשאר שם למשך שנתיים במהלכן עבד בגינון, לפעמים תחת הפגזות ומצב בטחוני קשה בשל הקירבה לגבול הסורי. שם התחבר גם לאנשי מרכז הרב אקל'ה גנירם ז"ל ועוד.
1974 אבא חוזר לבית הוריו בעקרון ומתחיל לעבוד בתעשייה האוירית בתפקיד ניהול במחלקת כח אדם.
כשנה לאחר מכן הוא פוגש את אמא-הדסה חצרוני, שהיתה אז סטודנטית בבר אילן ומדריכה באולפנת אמנה.
1976 בי' בסיון תשל"ו אבא ואמא מתחתנים ומתגוררים בכפר סבא.
ההורים התחילו את צעדיהם בכפר סבא,
תחנה ראשונה מלאי תקווה,
אידיאלים עם רוח גבוהה,
שנשאה אותם לירושלים של מעלה,
הורים צעירים ורעננים, התישבו,
בבית ברח' רב צעיר 9 בקרית משה
דירה קטנה עם מסדרון ארוך,,
-כפרוזדור למה שיקרה,,
1977 לאחר הולדת עמיקם, אבא ואמא מחליטים להגשים חלום משותף לעזוב את המרכז עם עבודה והכנסה מבטיחה ולעבור להתגורר בירושלים ע"מ שאבא ילמד תורה בישיבת "מרכז הרב", ושהילדים יתחנכו במוסדות חינוך הטובים ביותר.
בשנות לימודיו ב"מרכז הרב" אבא נקשר מאד לישיבה ורבניה, והם נשארו מורי דרך, חקוקים בליבו עד יומו האחרון.
הוא אהב את הישיבה ואת תורתה אהבת נפש, למד שם בכל הזדמנות שיכל ושמר על קשר הדוק עם חבריו ועם רבותיו, ובמיוחד הרב צבי יהודה, הרב שאול ישראלי, הרב אברהם שפירא ועוד…..
כמו"כ היה קשור לרבני תימן הרב אלשייך, הרב חיים כסאר, הרב קפאח ועוד.
אבא למד בישיבה וקיבל הסמכה לרבנות. במהלך לימודיו בישיבה, התארגנה קבוצת תלמידים מהישיבה ליישב את בית הדסה שבחברון. הם עברו לשם לתקופה קצרה לשם חיזוק הגרעין, עד שהיישוב הוקם ואז חזרו לירושלים.
אבא היה גם פעיל ושותף בגרעין המייסד של ת"ת מורשה שנבנה בליווי והנחיית הרב צב"י עם ת"ח מבכירי הישיבה, וראה בעניין זה, חזון גדול לגדל תלמידי חכמים ארץ ישראליים עם תורה הגואלת, תורת ארץ ישראל.
במהלך לימודיו במרכז הרב אבא עבד בעבודות מזדמנות כבלן במקווה, ובשעות הצהריים היה מארי לילדי השכונה התימניים.
1982 אבא מתחיל את עבודתו ברבנות. הוא מונה למס' תפקידים.
החל כעוזר הרבנים הראשיים, מזכיר מועצת הרבנות הראשית לישראל, מנהל מערך הכשרות על הבשר המיובא, מנהל מערך הבחינות והמינויים לרבנים ולדיינים, ומ"מ מנכ"ל הרבנות הראשית.
הוא יצר קשר מיוחד ועמוק מאוד עם הרבנים הראשיים, הרב מרדכי אליהו, הרב אברהם שפירא זצ"ל , הם העריכו את עבודתו, סמכו עליו והטילו עליו תפקידים משמעותיים של מינוי רבנים ודיינים בארץ ובעולם. לא אחת הוא נשלח על ידם לשליחויות רבות בארץ ובחו"ל. במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת הרבנות והדיינות אבא עודד ודחף תלמידי ישיבות להשלים את מבחני הסמיכה לרבנות ולדיינות, והיה לו קשר אישי עם הנבחנים ועם הרבנים הבוחנים.
היתה לו שאיפה אמיתית להגדיל ולהפיץ את תורת ארץ ישראל,וראה בכך שליחות גדולה.
הוא גם היה מקורב מאוד לרב שלום משאש זצ"ל ולרבנים נוספים בארץ ובעולם.
כל חייו אבא נמשך מאוד לעולמם של גדולי ישראל, והושפע רבות מתורתם בבחינת "גדול שימושה מלימודה".
במקביל, אמא התחילה לעבוד כמרצה במכון אורה ולאחר מכן כמנהלת המכון במשך כ15 – שנה.
במהלך השנים בירושלים נולדו להורים שמונה ילדים נוספים.
רננה, נועה, אחינועם, ברכיה-יוסף, יהודה-שלום, אלישיב-אליהו, תפארת ושילה-מנחם.
בשביל חינוך לתורה ליראת השמיים
אבא מוכן להסתפק במועט,
לוותר על הנאות גשמיות,
שהילדים ילמדו במסגרות תורניות
בחברה בריאה ואידיאלית,
תמיד הפיח בטחון ואמון בילדים
משקיע שעות על גבי שעות
ללמוד איתם תורה, תרגום, בקיאות רש"י משניות
למלא אותם בתורה
בהתלהבות ודבקות בת"ח,
אין לו לאדם אלא ד' אמות של תורה,
מתוך קבלה ללא תנאי,
הילדים הכי מושלמים, אין כמוהם בעולם,
הם גדולי הדור של העתיד,
הם המפקדים, הרמטכ"לים של הדור הבא,
כל טקס, כל סיום – השתתף מרוגש,
ובשקט עצור מהתרגשות האפינית לו,
מלווה אותם בהערצה אליהם
"אין כמוך"
לאחר כ – 14 שנה ברבנות, עם מינויים של הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי דורון, אבא פוטר יחד עם רבנים נוספים מהציונות הדתית וחיפש נתיבים שימשיכו את תנופת העשייה ותחושת השליחות, כפי שחווה ברבנות.
אך החיים הם , כפרוזדור, מסדרון ארוך,,
פרידות ומעברים
לפעמים מהירים וחדים,
תקופת 'תור הזהב' נסתיימה,
מהפך בחיים ,עם כל הקשיים
רוחו לא נשברה
הרוח שנשאה אותך למחוזות מאתגרים
לעסוק בחינוך, בקרית ים
להתחבר לפוליטיקה – ציר מפד"ל
ראש מועצה דתית באורנית,
וכמשגיח כשרות בירושלים
מתוך דאגה ואחריות,
עם כל המעברים והשינויים
תמיד מסתכל על המציאות ,
מתוך אמונה חזקה ועמוקה,
אמת ויושר, דבקות בגדולי הדור,
דעת תורה ללא פשרות,
מתוך חיבור לארץ למדינה
בשאיפה לבנות ולהיבנות
אם בטלמון- בימיה ושנותיה הראשונים,
ועוד מקומות,,
גלינו ממקום למקום
אבל ירושלים נספגה בתוכינו,
באורה הבהיר המיוחד לה,
כשמילותיו של הרב אליהו מהדהדות
מלוות אותנו,, "לא לעזוב את ירושלים"
תמיד חזרנו אל נקודת המרכז – ירושלים.
לאורך כל המסע – בראש מעיניך
בראש סדרי העדיפויות – חינוך הילדים,
מוכן לוותר על חומריות, ואיכות חיים.
אבא חזר ללמוד בישיבת מרכז הרב בצורה קבועה, ושימש כרב קהילה בבית הכנסת עץ יוסף בקרית משה.
סדר יומו היה קפדני מאוד, והוא ניצל את כל עיתותיו ללימוד תורה ותפילה, שם את כל מרכז הכובד של העשייה והיצירה שלו ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות.
ואז מתחיל פרק חדש בחיים,
חתונות של הילדים
המשפחה גדלה ומתרחבת,
בחתנים מדהימים, גם הם מושלמים
וכלות מקסימות שאין כמותן,
כולם התחברו אל ה"סגה" המשפחתית,
והנה אתה "סבא".
סבא שכבר בשעות הראשונות אחר הלידה
מרים ומחבק ומנשק את הנכד
מחבק מלוא זרועותיו,,
לוחש לו "עוד נכד מושלם"
וכולם מלאים אותך,
בליבך הרחב,
בשנים האחרונות על אף שהיה חולה וחלש, המשיך להקפיד בדבקות בסדר יומו הרוחני, וניכר היה כי החוסן הרוחני היה המשענת לגופו החולה והטעם האמיתי של חייו.
אבא זכה לראות בחתונות כל בניו ובנותיו והתברך בנכדים ונכדות דור ישרים.
בי' באייר ה'תשע"ט לאחר מסע ארוך ומפרך של ייסורי גוף ונפש, עלתה נשמתו הזכה והטהורה לגנזי מרומים.
ת.נ.צ.ב.ה
