אוזר ישראל בגבורה
"על הנסים ועל הפרקן ועל הגבורות" – על אלו גבורות אנו מודים לד', מילא נס, פורקן או מלחמות, אבל, גבורות זה דבר שתלוי בנו כיצד נתגבר וכיצד נפעל?
כשמדברים על מושג הגבורה מיד מצטייר לנו בראשנו איזה דמות של משהו כביר וחזק עם הרבה הופעה חיצונית, אבל, בן זומא מלמד אותנו במסכת אבות (ד,א) אחרת: "איזהו גבור? הכובש את יצרו". גבורה לא מסתמנת בכמה כח פיזי יש לך, אלא, גבורה מבטאת דבר בחוסן הפנימי כמו שמלמדנו הפסוק במשלי (טז, לב): "טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" ומסביר שם הרלב"ג שאמנם יכול להיות שיהיה אחד שינצח עמים וארצות שלמות, אבל, על עצמו הוא לא יכול לשלוט. הוא יכול להשאר שוטה גדול ואדם חלש אופי. ועוד אפשר להסביר (בשם המהר"ל – דרך החיים) שזה שאדם נצח מישהו זה לא אומר שהוא חזק אולי הוא ניצח את חברו כי חברו חלש ואז בעצם אין שום הוכחה שהוא עצמו חזק, אבל, אדם שיכול לנצח את עצמו זה אומר שהוא גבור גדול שהרי כאן הוא נחשב חזק מצד שהוא עצמו ניצח ותקן את מידותיו אז כנראה שהוא באמת גבור. מתוך דברים אלו אנו נזכרים בדברי רבנו יהודה הלוי על החסיד שהוא כמושל על כל אבריו וכחות נפשו, נותן לכל כח את תפקידו ואת צרכו לפי המדה, לא פחות ולא יותר. חוסם הוא החסיד כחות תאוה שליליות, מגדיל הוא את כח הרצון, מסתכל על כל דבר בהתבוננות גדולה ובמחשבה גדולה כדי שכל פעולה תפעל בצורה המלאה והשלמה שלה.
בשבתות אלו פוגשים אנו את יצחק אבינו שמידתו היא הגבורה, כל פעולותיו ורצונותיו מתבטלים לרצון העליון. מאחד הוא אבינו יצחק את רצונו עם רצון בוראו. יצחק אינו מתעסק כלל עם זיווגו, יש לו שליחים לענין הזה. יצחק הולך להעקד על גבי המזבח בגיל שלשים ושבע כי כך הוא רצון ד'. הוא רוצה לרדת למצרים, אך, בסופו של דבר משנה רצונו מפני רצון ד'. הוא רוצה לברך את עשו ובסוף דווקא יעקב מתברך. יצחק מבטל בצורה אובייקטיבית את כל רצונותיו משתוקק להיות שלם עם דעתו של ה' יתברך וזוהי גבורתו של יצחק.
הגמרא בריש מסכת תענית שואלת: "מאי גבורות גשמים" ומתרצת "מפני שיורדים בגבורה". כאשר הקב"ה משפיע שפע לכל העולםהוא נותן אותו מהמקום הכי עליון ושלם מהמקום הכי טוב ויפה והוא משפיע את זה בעולם בכל טיפה קטנה שהיא מושלמת בכליל השלמות. יש כאן פגישה של חסד גדול של התפשטות גדולה במציאות. אך יש כאן גם ביטוי גדול של גבורה גדולה, של סידור הפרטים כי אם הם היו ללא שליטה היה העולם חרב מגודל הופעה האלקית. לכן הגשמים ניתנים בגבורה בשלמות אמתית אך בצורה שהמציאות יכולה לקלוט אותה. זאת היא גבורתו של הקב"ה להשפיע טוב לעולם מהמקור הכי שלם בצורה נכונה שנוכל לקלוט אותה.
"על חלק טוב זה המיוחד לכללות האומה, ביסוד גזע קדושת נשמתה, המאירה לכל אחד מאישיה בהדרת כבודה הנו מברכים לאוזר ישראל בגבורה" (עולת ראיה).
מודים אנחנו להקב"ה שטבע בנו כחות כאלו שיכולים אנו לדלות מהם חיים שלמים, חיים מלאים שלום ואחדות בין הכחות בצורה הכי ישרה, חיים כאלה שמחיים את כל המציאות הגשמית שאנו חיים בה, חיות כזאת שיכולה הנשמה האלקית שבנו להוביל וליישר את כל העולמות כולן.
כשעמדה מלכות יון הרשעה על ישראל בקשו הם לאבד את כל יסוד מידת הגבורה. הם רצו לשבש בין המערכות ולהופיע כחות מסויימים על חשבונם של כחות עקריים וחשובים יותר.
חשבו היוונים שכבר אין צורך ביישוב הדעת בבירור המידות, הם חשבו שהכל מותר והכל אפשרי, עד שקמו החשמונאים ודווקא הם, כי הם נמצאים בתוך נויו של עולם. הם נמצארים במקום שכל הכחות מופיעים ביחד בצורה ישרה, במקום היפה שיש בו מצד אחד ריבוי של פרטים, אבל, מצד שני מסודרים הם שם בצורה שלמה בגבורה ישראלית, ולכן שם זה מקום הכי יפה, מקום שנותן לכל דבר את מקומו האמתי. היה ברור להם לבני חשמונאי שפעולתם תצלח גם אם כל הנתונים הטבעים לא נוטים לכך וזה משום ש"גבורת אמת תמצא רק במקום שאור אלקים שמה" (מגד ירחים תער"ב) ומבאר הרב צבי יהודה במאמר אומץ הגבורה ב"אור לנתיבתי": "אומץ הגבורה הזה במסירות הנפש ובהתמסרות הרוח אשר הפיח בתוכנו אלקי אבותינו… הוא הנהו יסודם של כל הנסים והנפלאות". מתוך סידור הכחות הפנימיים של האדם, הופעתו במציאות גדולה שלימה וחזקה יותר, מלאה חוסן ותוקף. על הטבעת כחות אלה וחיותם אותנו מודים אנו לד' יתברך על הנסים על הפורקן ועל הגבורות.
