מעוז צור ישועתי
תיכון בית תפילתי ושם תודה נזבח– יל"פ שמדובר על קרבן תודה שמקדשים בו את ההוספה על שטח ירושלים.
לעת תכין מטבח מצר המנבח– כמו"ש במס" סוכה (נב, א) שלע"ל ישחט הקב"ה את יצר הרע – בִזמן חנוכה נשחט יצה"ר של ע"ז, כי אמנם אנשי כנסת הגדולה ביטלו יצר הרע של ע"ז, אבל כבר כתבו החת"ס והראי"ה שהיה זה מהלך שהלך והתחזק ע"י השפעת והרחבת התורה שבע"פ והתפילות שתיקנו" ובימי יוונים היו רבים שחזרו לע"ז של יוון. וע"י מסי"נ של החשמונאים לביעור ע"ז התקיים בידם יותר מבעבר ביטול יצר הרע של ע"ז. אבל לא כל יצר הרע בטל אז ורק לעת"ל יתבטל לגמרי.
אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח– הוא השיר של דוד, שהיה מוסר נפשו על הכנת יסוד המקדש, כמו"ש במדרש תנחומא (נשא יג) "בשביל שנתן דוד נפשו על בניין המקדש שנאמר: "זכור ד" לדוד את כל ענותו…" הכתיבו על שמו". ובדה"י (א, כב) נאמר: "והנה בעניי הכינותי לבית ד" זהב…", ובפירוש תלמיד הרס"ג: "בעניי, במלחמות שהתעניתי ויגעתי הרבה". אולם במקדש ראשון לא זכה דוד המע"ה להיות המקדש על ידו בגמירות, וכל ממון שאסף לא השתמשו בו להיות חלק מביהמ"ק, וכמו"ש בילק"ש (ח"ב רמז קפו) ששלמה לא השתמש בממון שהכין דוד למקדש או מפני שלא יאמרו הגויים לאחר חורבנו, שאלוהים נקם על שנטלו מהם ממונם, או מפני שבזמן הרעב לא השתמש דוד בכסף לרעבים, אבל לע"ל "לעת תכין מטבח מצר המנבח", מיצה"ר כולו, יתוקנו החששות והפגמים. והכנותיו של דוד במסירות נפשו, יתבצעו בשלימות ומזמור שיר חנוכת הבית לדוד, יהיה בגמירות מילואו.
אז אגמור בשיר מזמור – יל"פ שהכוונה ע"פ האמור בגמ" שבזמן שריפת המקדש, היו המשוררים באמצע שירת המזמור ליום רביעי. ולכך אנו מתפללים, שאז, בזמן הקמת ביהמ"ק מחדש, אגמור בשיר מזמור, את אותו המזמור שהוצרכו להפסיק באמצעו.
ביגון כוחי כילה– ר"ל שגלות מצרים החלה משעה שיוסף נמכר, וע"ז אמרו ש"ביקש יעקב לישב בשלוה מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף" שמכאן החלה הגלות, והוא היגון שקדם לירידה למצרים.
קץ בבל זרובבל– ר"ל כמו"ש "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור", (זכריה ד, ז הפטרת חנוכה) שעם זרובבל נגמר קץ גלות בבל.
יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים– וי"ל ע"פ דברי חז"ל שהקב"ה מקדים רפואה למכה, והיינו שכבר בשעה שנקבצו, נקראו ימי חשמנים, שמושיעיהם של ישראל היו כבר בשעה שנקבצו, וכפי שהתפלל עליהם משה רבנו "ברך ד" חילו וגו"".
ופרצו חומות מגדלי – ובפשטות אלו חומות מגדלי ביהמ"ק וכמוש"כ הרמב"ם (הל" חנוכה פ"א ה"א) "ופרצו בו פרצות". עוד יל"פ כמו"ש ר" יוחנן בפסחים (פז, א) אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות הם החכמים, ולרבא חומה זה כנסת ישראל, ומגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכמ"ש "להשכיחם תורתך", וברמב"ם הל" חנוכה (שם) כתב: "ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות".
בני בינה קבעו שיר ורננים– "בני בינה" ר"ל שבט לוי (זוהר ח"ג כט, ב "לוי ביה ה" תבונה"), י"ל שאחר שחיללו היוונים את המקדש היה צורך בקידוש מחדש, אמנם קדושת מחנות שיש במקדש לא צריך קידוש, שלא פקעו, אך לקדושת בנין צריך קידוש כמו שמקדשים מקום חדש וגם מלואים, וכמ"ש הרמב"ן בהשגות לשורש ג" לשיטת הבה"ג שלמדים מקורבנות המילואים שגם לדורות צריך להקריב מילואים בבנין המקדש, כמו בימי עזרא או בבניית המזבח, אלא שאין חיוב לעשות כפרטי פרשת המילואים. וייתכן שיש רשות לעשות מילואים יותר משבעה ימים כמו במשכן שגם ביום השמיני היו קרבנות לחינוך. ובתוס" (שבועות טו, א) כתבו שהר הבית שאין קרבן לקדשו א"צ לקרבן וי"ל שמ"מ השיר אפשר שצריך גם בהר הבית לקדשו. (עיין אבנ"ז יו"ד סי" תנ). והיוונים שפרצו פרצות במקדש וגם טמאו המזבח והוצרכו להחליפו, היה צורך אז גם במילואים לחינוך המזבח ואולי גם קידוש בנין. ובשבולי הלקט (סי" קעד) כתב שבחנוכה שהייתה היו שמונת ימי חינוך כמו בימי משה. והפירוש הוא בני בינה שהם שבט לוי המשוררים, עשאום לשמונת הימים ימי שיר ורננים בשמחת הקידוש והמילואים.
