הגמ' במסכת מגילה דף ז' עמוד א' מביאה וויכוח מעניין בין אסתר לחכמים. אסתר מבקשת מחכמים "קבעוני לדורות וכתבוני לדורות" וחכמים עונים לה שאין הם מסכימים לכך שהרי "קנאה את מעוררת לנו בין האומות".מהו בעצם הוויכוח בין אסתר לחכמים? אסתר דורשת לייסד את פורים כחג מחגי ישראל וחכמים לא מסכימים לכך . רש"י על אתר מבאר לנו את בקשת אסתר "קבעוני ליום טוב ולקריה להיות לי לשם" ולכאורה זה נוראה תמוה האם כל כוונת אסתר היא לקבוע חג בשביל לרומם ולפאר את עצמה? הרב יוסף דב סולוביצ'יק בספרו-"המסביר" (שיצא ע"י תלמידיו) מבאר את דבריו של רש"י "להיות לי לשם" שאין כוונת אסתר לפרסם סתם את גדולתה שלה דווקא אלא ללמד לדורות הבאים את נערות ישראל מהו כוחו של מסירות נפש. ננסה להתבונן בסיפור המגילה לא רק מצד התגלגלות הנס אלא גם מתוך התבוננות על כל התקופה ומעמדם של עם ישראל, ולדלות מבין השורות מהו בדיוק העניין המיוחד שאותו רצתה אסתר לפרסם.
סיפור המגילה קורה בזמן מיוחד לעם ישראל.כורש המלך מצהיר שכוונתו לסייע בבניין בית המקדש ואף יהודים מתחילים כבר לעלות לא"י.אך בשל התנקלויות של "צרי יהודה" מופסקת הבניה.
בתחילת המגילה אנו נפגשים עם שליט רודן המולך על כל העולם, יש לו ממון רב ומרוב שהוא כל כך "מסכן" הוא לא יודע מה לעשות בכספו אז הוא החל לערוך משתאות גדולים ומהי מטרתם?-"להראות את עושר גודלו" (אסתר א',ד'). המלך וממלכתו חיים חיים ירודים הכל מותר הכל מפואר גם היהודים מגיעים לסעודה של אותו רשע, ישנה הפקרות בחיים של כולם. המלך מזמין גם את היהודים לסעודה.הוא רוצה לשבש ולפגוע בשאיפותיהם לעלות לא"י ולבנות את ביהמ"ק.ובשל מטרה זו הכל הפקר הכל מותר. מותר להשתמש בכלי המקדש ("וכלים מכלים שונים"), במחשבה שאנו נעשה מה שאנו רוצים לא תהיה גאולה ולא יבנה בית המקדש(כפי שמובא במדרש) . המלך מצווה להביא את אשתו, לשם מה? "להראות את יופיה". המלך מתעצבן לאחר שהבין שהרג את אשתו, וכתוצאה מכך מחפשים למלך "נערות טובות מראה". אנו פוגשים כאן סגנון חיים מוזר מאד פרוץ אין שום הקשבה פנימית של בני האדם הכל מוחצן הכל מופקר. אפשר לומר שאת צורת החיים הזאת תורמים המן שחי בתוך כולם והמלך ועבדיו הולכים אחר הצעותיו בעיניים עצמות .
כל זה קורה כך עד שאנו פוגשים בדמות אחרת – מרדכי היהודי,המגילה מתארת אותו כירושלמי מרדכי מרגיש בגלות . הוא לא חי את צורת החיים שכולם חיים הוא נושא בקרבו את "ירושלים", הוא לא מרגיש מקומי הוא מחכה ליום בו הוא יעלה לירושלים ויבנה את בית המקדש. יש לו בת דודה- אסתר, שעליה הוא שומר ומלמד אותה להרגיש ולחיות כאדם יהודי בגולה שרחוק מארצו. אסתר נלקחת לבית המלך ומבינה שכל זה לשם מטרה מסויימת . מרדכי שומר עם על אסתר שלא תפגם מתרבות חייו של המלך וכן שומר גם על המלך עצמו שלא יפגע ע"י זרים כי הוא מבין שחשוב לשמור עליו-שהרי ודאי שלא לחינם אסתר נקראה למלכות.מרדכי מחכה לשעת קושר כדי להמשיך את הגאולה שנעצרה.ולעומת זאת שאר העם מקבלים את תכתיביו של המן ואת האידיאלים שהוא מאמין בהם , אך רק מרדכי "לא יכרע ולא ישתחווה"-באמת פנימית שמוציאה את המן מדעתו. המן רוצה לפגוע ביהודים מכיון שהוא יודע שזה סוף הגלות וגם סופו של עמלק(מחיית עמלק בדרך ממצרים לארץ וכן בימי שאול כהכנה לבניין המקדש) וכדי להקדים רפואה למכה הוא רוצה לפגוע בישראל .זו לא סתם נקמה במרדכי-"כי הגידו לואת עם מרדכי".
"אם על המלך טוב יכתב לאבדם"- זו תכניתו של המן ומרדכי מנסה לעורר את העם ומגיע לבית המלך לפגוש את אסתר. במדרש רבה על אתר מופיע דו-שיח מיוחד בין אסתר למרדכי . אסתר רוצה לקבוע צום ומרדכי אומר לה שזו בעיה שהרי זה חג הפסח. אומרת לו אסתר הרי אתה לימדת אותי מה עיקר ומה טפל ואם לא תשאר האומה הישראלית אז גם אין ערך לחג הפסח. אסתר הופכת מתלמידה של מרדכי לזו שעוזרת לו ואפילו מובילה אותו קדימה יותר.
אסתר מזמינה את המלך למשתה היין עם המן בלבד כדי שהמלך ירגיש לא בנוח, כדי שיחוש שמשהוא מנסה להכנס לחייו הפרטיים .המן יוצא שמח מהמשתה אך הכל קורס לו מול העניים. שהרי אם מרדכי לא כורע ומשתחווה לי אני לא משיג את מטרתי.עמלק זו אידאולוגיה זו לא סתם שררה וכבוד.
נדודי השינה של המלך והמשתה בבוקר גרמו למלך לעשות חשבון נפש הוא מתחיל להבין מהו באמת שורש הטוב ומיהו שורש הרע .מי מדבר טוב על המלך כי הוא באמת רוצה בטובת העולם ומי מתחבר למלך כדי להחריב את העולם. המן גרם לו להתבלבל אבל עכשיו הוא מתחיל להתחרט. מגיעים למשתה השני והמלך מתחיל בברור העניין. אסתר במשתה אומרת למלך:"איש צר ואויב המן הרע הזה", אסתר רוצה להגיד למלך שני דברים חשובים: א. אסתר אומרת למלך שיש אדם שמייצג את הרע , וחושב רע כל היום וכולם נסחפים אחריו. ב. אסתר מצביעה על המלך והמלאך סותר לה . המהר"ל בפירושו למגילה מבאר שאסתר רוצה להראות למלך איך הוא נסחף אחר רעיונותיו של המן , המלך מבין את דברי אסתר ורוצה מייד לגדוע את שורש הרע ונותן הוראה לתלות את המן.
מספרת המגילה ש"חמת המלך שככה"-מבאר הגר"א-"מלכו של עולם".עם ישראל מתחיל לחזור לעצמו ולתפקידו.רש"י בביאורו בספר שמות על עניין עמלק אומר שאין כסאו של ה' בעולם שלם עד שנמחה את עמלק ומבאר על כך השפת אמת (תרנ"ו ד"ה ליהודים) פרוש הכסא- הכוונה לעם ישראל שהם כסא מלכות ה' וברגע שהם חסרים אז יהיה להם חוסר ביכולת הקשר עם ה' וממילא הופעת ה' קטנה יותר בעולם כולו וכל החוסר הזה נובע מקיומו של עמלק.עם ישראל קם בי"ג אדר בבוקר ומכה בשונאיו.עפ"י זה מתבארת לנו נקודה חדשה ומיוחדת הרצון של עם ישראל להתקהל ולעמוד על נפשם זה לא סתם רק להרוג את שונאיהם , אלא הם רוצים גם לחדש ימים כקדם הם רוצים שתורת ה' תופיע בעולם.
אסתר רואה את העם בגדלותו באותה שנה ואומרת לחכמים שהיא לא מסתפקת בחגיגה חד פעמית לזכר הנס היא מבקשת "קיבעוני לדורות" זה לא סתם עוד חג זהו מיסודותיו של עם ישראל.
אנו צריכים ללמוד את היחס האמיתי שבין ישראל לעמלק. אסתר מבקשת ש"יהיה לה לשם" . אנו צריכים ללמוד ממנה על תפקידם של ישראל ואיזו מסירות נפש מוסרים בשביל כך. אסתר מלמדת אותנו להקשיב לעצמנו. היא שולחת "דברי שלום ואמת" ומבאר המהר"ל שם- שאסתר אומרת שצריך לדעת מהו אמיתו של עולם היכן נמצאת אותה אמת ומה היא מלמדת אותנו ורק לאחר שנמצא את אותה אמת חשובה רק אז יבוא השלום, רק מאותה אמת תהיה הופעת ה' בעולם . אסתר לא מפחדת "ממה יאמרו הגויים" .
על נקודה זו הוסיפו חז"ל בילקוט שמעוני משלי רמ"ז:" טבחה טבחה זו אסתר המלכה שבשעה שהגיע צער לישראל התקינה סעודה לאחשורוש …שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם". זה "השם" שאסתר קנתה לעצמה שלימדה את עם ישראל שימי הפורים מלמדים את הנקודה הכי יסודית בין עם ישראל לאומות העולם ועל נקודה זו אסור לוותר לעולם.אסתר אומרת לחכמים שאמנם הדברים החשובים האלה כתובים בתורה ונשנו במשנה תורה וכן בנביאים,
אך אין זה מספיק הדברים האלו צריכים להיות כתובים על לוח לבינו,זו תורה שבעל פה.הדברים לא רק כתובים אלא חקוקים בלבננו ומופיעים באומר חיינו."הדור קבלוה בימי אחשוורוש"-ומתשובה גדולה מאהבה אז והיום, נסמיך בעז"ה גאולה לגאולה.
