המשפחה גאה, אבא ואמא גאים, גאים מאוד שבנם הגיע לרמות כאלה, גאים אבל לא מתפלאים. כי החוכמה שלו הייתה מאוד מיוחדת, גם רמת הקליטה שלו. איך שהוא עלה לארץ – הוא למד עברית. לכתוב ולקרוא, הכל הוא קלט במהירות. אבא גאה שהבן שלו זכה ללמוד עם החבר"ה שבאו, אבא ראה את הכאב שלהם. אני הייתי בלוויה, ראינו את הכאב שלהם, כאב מאוד גדול, אבידה מאוד קשה למשפחה, קשה מאוד.
הוא לא ידע מה זה כעס, זה אחד הדברים שאפשר לקחת ממנו. אני בתור אח ניסיתי לגרור אותו לריב כלשהוא ואי אפשר היה. הוא לא בזבז זמן סתם, זה משהו מדהים, כל הזמן עשה משהו חיובי, תמיד ניסה לשפר.
הוא היה עושה חגים, פסח, סוכות. אמנם השפה שונה אבל התורה היא אותה תורה. אבא מאז ומתמיד קורא את התורה באמהרית, הייתה ביניהם כימיה מיוחדת, הם היו קולטים אחד את השני, זה השפיע לטובה.
היה לו חזון להסתובב בכל חלקי הארץ ולחבר את הנוער האתיופי לשורשים ולמסורת, להחזיר את הנוער למרכז העניינים, למוסר ולערכים, גם אם הם לא מסכימים בדרך שלו לפחות שידעו מה זה דברים בסיסיים של כיבוד אב ואם, מוסר, ערכים, אהבת הארץ. הדברים הבסיסיים זה מה שהוא רצה להשריש. לצערי הרב הוא לא זכה להגשים את הדברים האלה.
דברי מוטי מהרטה- אחיו של דורון.
