יונדב נולד בכ"א באייר תשמ"ט. הוא נקרא יונדב חיים ע"ש סבא רבא חיים יהושע מרדכי – הסבא שיסד את לימוד ההלכה היומית והמשנה היומית בארה"ב (בשנים תשכ"ט-תשל"ח). יונדב היה רגיל לסיים ש"ס משנה כל חודש (ח"י פרקים ביום), ורק אחרי מותו קישרנו את שקידת המשנה שלו לאהבת המשנה של הסבא רבא.
יונדב היה תינוק/ילד שמח ושובב. (אחד השכנים פעם אמר לנו שכדי לשמור עליו לא מספיק להיות איתו באותו חדר. צריך להיות איתו על אותה בלטה)
מגיל צעיר ראינו שכשמו כן הוא – נדיב לב. תמיד שמח לעזור ולתת משלו. כדברי הגננת "יונדב חברותי מאד…אהוב על חבריו. טוב לעצמו ולחברה…ילד רגיש שמח וטוב לב."
ליונדב היתה אישיות מיוחדת מאד המכילה בתוכה ניגודים.
מצד אחד הוא היה מוכשר מאד בכל מיני תחומים וחריף בצורה בלתי רגילה, ומצד שני הוא היה פשוט וחברותי מאד. (הרבה מאד חברים הרגישו שהוא החבר הכי טוב שלהם). מצד אחד הוא היה רציני מאד בלימוד ובתפילה ומצד שני הוא היה שובב ומלא שמחת חיים.
היתה לו בריאות נפשית מופלאה לצד מקוריות ויצירתיות. הם באו לידי ביטוי בין השאר במגוון סגנונות של שירים וסיפורים שהוא כתב (הוצאנו אותם לאור בספר "התנערי מעפר קומי"), בדרך בה הוא הגיע מקומה לקומה בישיבה בלי להעזר במדרגות, בהליכתו ברחוב תוך כדי נגינה בחלילית ועוד.
כל התכונות האלו השתלבו ויצרו אישיות מופלאה, מיוחדת במינה, שמחה, נעימה, מקשיבה, לומדת, שידע למצות את החיים במלואם תוך דבקות בהקב"ה. חיי תורה במלוא מובן המילה. "נשמה ארץ ישראלית מיוחדת שכולה אור ושמחה" כהגדרת אחד מחבריו.
תמיד אמרנו שאצל יונדב הבלתי צפוי הוא הצפוי, אבל סיום חייו העשירים כל כך, בגיל צעיר כל כך היה הדבר הבלתי צפוי מכל.
