הספד ביום השבעה לפטירת הרב יעקב משה חרל”פ

הספד ביום השבעה לפטירת הרב יעקב משה חרל”פ
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שיעורים
מתוץ הספר “אמרות טהורות”


 

 

"ר' יעקב משה" זה זכרו וזה שמו – בפי אאמו"ר הרב זצ"ל ובפי סביבתנו התורנית. כי גדול ונעלה הוא מעל לתארי-השיגרה וגדרי שבחיהם המצויים. אישיותו המיוחדת כשהיא לעצמה, כליליות גווני הקדושה והטהרה הזאת, היא הקובעת את השם את הביטוי ואת הדרגה.

"למעלה מעשרה"[1] מסתלקת מחיצת-התחומים המצומצמת, ומתגלית אחדות ה"הפכים" הנראים ומדומים כסותרים  ומתנגדים זה לזה. כמו במקום הגדלות שם הענוותנות[2] – כן התגלתה כאן במידה מיוחדת גם החריפות במקום התמימות, גם בעיון התורני, ההלכתי והמחשבתי, וגם במיצוי המעשי, האישי והציבורי.

מתוך משמרת חומותיה של  ירושלים, ומתוך תוקף מלטשתו החמורה של רבו-ראשון אשר בתוכה, ר' צבי מיכל זצ"ל [3], ביגיעת התורה ושקידתה העצומה ובמירוק הגוף[4] בעבודת קדשה – נתגבשה זו התמימות-והטהרה המוצקה והחסונה. זו שימשה יסוד מוצק ובסיס אמיץ לגילוי הנשמה של ההיכל העליון של רבו מרן אאמו"ר הרב זצ"ל, במאור חכמת- הקודש בכל היקפה ושלימותה, העיונית והמעשית, במרום מקוריותה ובמעמק שרשיותה של סגולת ישראל כולה.

בימי מתן-התורה, בחודש סיון בשנת תסד"ר, כאשר הופיע המאור הגדול והקדוש על פני אדמת-חיינו, נדבק אליו הגרי"מ זצ"ל, "כאשר ידבק האזור אל מתני האיש"[5]. עוד מרחוק, ממרחקי הזמן וממרחקי המקום, מתוך ראשית ההופעות של הדרכות-התורה אשר ב"עיטור סופרים" ו"בשדה חמד" ("באר בשדה", "ריהטא דחקלאי"). נמשכה נפשו בעבותות-חמדה פנימיים אל מול פני המאור המקורי. בהגיע אז אחר-כך, בעיה"ק יפו, תור המגע הרוחני הממשי, הלך והועלה מתוך-כך אור נשמתו המופלאה הוא. ההתדבקות הזאת הלכה הלוך ועלה, הלוך והשתגב, הלוך והתעצם. למלוא כל רמ"ח אברים ושס"ה גידים שבנשמה ושבגוף, לבחינת "כל עצמותי תאמרנה"[6]. כדוגמת הגעגועים[7] החיוניים להידבק בשכינת חי העולמים, השורה על עמו ונחלתו בתוקף רוממות תורתו, שמילאו את כל מהותו וכל חייו של הרב, כן הלכו וגברו זרמי-הכמיהה הנאצלים כלפיו באישיותו של התלמיד הגדול. בבחינת "ונדעה נרדפה לדעת את ד'"[8] ו"אחרי ד' ילכו כאריה ישאג"[9], ו"כמאן דרדיף בתר חייו"[10], תקפהו הצורך הלוהב לרוץ כמה פעמים בשנה אל המעין החי של התורה, של נגלותיה ושל נסתרותיה, המפכה בעוז-ובהדר בעה"ק יפו או רחובות (בשלהי דקייטא), לשאוב משפע קדשו-וטהרו פתרונות-תורה והארות-ישועה ועידודי-נפש[11] והדרכות-חיים. כל פרק-שאיבה, שכאילו הספיק לכמה חדשים, הגביר את הצמאון יותר ויותר, והדלק הנמשך ממעין השלהבת הוסיף והלהיב הגדיל והאדיר את התוכן הרוחני האישי ואת המירוץ הנשמתי הפנימי ואת השייכות ההדדית. כדוגמת ההתדבקות העילאה, של "אש אוכלה אש"[12], כן הלכו וגברו ההכרה והאמונה היראה והחרדה – ושתיהן כאחת ייחדו ושיכללו את הפרצוף המפואר של מרום הרי"ם. זו היתה חרדת-הקודש של ההכרה הרוממה וההתדבקות הנאמנה, בתוקף החוט-המשולש של הדעת-והאהבה-והיראה המבואר בדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה[13], כזו של ר' חיים מוואלוז'ין ביחס אל הגר"א וכזו של גדולי החסידות ביחס אל רבותיהם זצ"ל. מי שראה וידע כאן את אופני ההתייחסות שבדיבור ושבכתב, ויותר מזה את הרטט הממשי, של הרחבת-הדעת וחידור המעמקים, שבמבע הנפש והגוף, שבכל שיעור-הקומה של התלמיד הגדול והנאדר-בקודש בפנותו ובגשתו אל הרב, דומה למלאך ד' צבאות[14] – הבחין את מהותה של התייחסות תלמיד לרב כהלכתה וכמאמרה. כמו ר' חיים מוולוז'ין, באגרתו בראשית תקופתה של הישיבה, שהודיע כי לא הגיע לדרגה זו להיות רשאי באמת להיקרא בשם תלמיד של רבו הגר"א, כן הרי"מ שר התורה והיראה הביע את הרגשתו זו, בעת התמנותו לרבנות ב"שערי חסד", כי לא זכה עדיין להיות ראוי להיקרא בשם תלמיד של הרב[15]. אכן ברשות של הסכמת הרב[16], שהיתה לו פקודה ומצווה, קיבל את התפקיד של הרבנות הזאת ושל הגדת-שעורים[17] לקבוצת תלמידים מישיבת "עץ-חיים". בפרק זה היה חותם מכתבים אל הרב רק "עבדו המתאבק בעפר רגליו"[18] וכו' וכדומה, ואך אח"כ בפרק של תקופת ירושלים. עם עליית הפסגה של הרבנות הראשית והתכוננות הישיבה המרכזית, הביע את הרגשת התבגרותו, התעלותו והשתכללותו, בהוסיפו לחתום אז "עבדו ותלמידו" וכו'. בפרק זה של אחר כך נקבע בפקודת הרב תפקידו הגדול בתפיסת הישיבה עם תפיסת מקומו הרחב במערכת הרבנות הירושלמית – נקבעה הפצת אורו הגדול וגילוי כוחו הכביר לזכות הרבים, לרוממות תורה, לתגבורת רוח ד' אשר על ישראל אמונת-אמת וחיי-עולם בתקומתו השלמה על מורשת סגולתו.

ואאמו"ר הרב זצ"ל, לא זו בלבד באווירה הזך של ארץ ישראל, אלא גם בהיותו בשנות מלחמת העולם על אדמת נכר בלונדון[19], הבחין והביע בכתב את הרגשת צרכיו הרוחניים והנפשיים של "ידידו הרימ"ח". מלבד זה מבוטאים ומבוארים דברי היחסים באגרות הראי"ה. ובשעות ההן האחרונות, שלפני הסתלקותו בדבר ד' לגנזי המרומים, בדבריו האחרונים זה היה האיש וזה היה השם המפורש שהזכיר אותו אז אאמו"ר הרב זצ"ל: ר' יעקב משה.

עם חרדת-האימה וזעזועי-המורא של גניזת ארון-התורה הזה, של העלאתו אל היכל הישיבה של מעלה מחייל אל חייל, בכפליים לתושיה[20], מתרוממת ומשתגבת התגלות הזכות העליונה של מקור-האורה ומעין-הישועה על כל מהלך גאולתנו והופעת משיחנו, במלוא תפארתו על נחמות ציון וירושלים בהתחדשות נעמו על כל מקראיהן.

 

ליום השבעה לפטירתו של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל כסלו תשי"ב

[1] ע"פ סוכה ח, א.

[2] ע"פ הגמ' מגילה לא, א.

[3] אנכי הצעיר שזכיתי בילדותי להסתופף אצל קדושתו ולקבל תורה מפומי' דמר וגם הוא קירב אותי מאוד מאוד, להורות לי דרכי קדושתו ויראתו.

(הקדמת הגרי"מ חרל"פ זצ"ל לספר "ציץ-הקדש" ח"א בו הראשון הגאון רבי יהושע צבי מיכל

שפירא זצוק"ל ספר שהוכן והובא לדפוס ע"פ צוואתו ע"י הגרי"מ זצ"ל, בשנת תר"פ)

[4] אף שמסופקים אנו מאד, אם ימצא לנו בדורנו, החלש בגופו ובנפשו, אנשים רבים אפי' בין הנחשבים ליחידי הסגולה, אשר יוכלו לבור להם את דרך הקודש של אותו צדיק ז"ל, שעיקר דרך הפרישות, והסיגוף הנלוה עמה כפי מדתה, היא משובחת רק כפי אותה המדה של האורה העליונה של עונג ד', של זיו החכמה העליונה ושפע האהבה בתענוגים הנמשכת ובאה עם יראת ד' האמתית, יראת הרוממות הרצויה, הבאה ביחד עם החכמה והענוה, ע"י העסק בתורה לשמה, בצירוף שמירת דרכי קנין תורה, שסדרו לנו חז"ל הקדושים בפרק קנין תורה.

(נדפס באגרות ח"א, אג' ע"ג)

[5] ע"פ ישעיה יא, ד-ה.

[6] תהלים לה, י.

[7] ברעדה וחלחלה הנני גש היום להביע ברכת השנים מההרי קודש עיר עז לנו. ירחם המרחם על עולמו בכלל ועל ישראל בפרט, ועלי בפרטי פרטות לחזור לזכות במהרה לנועם אור פני קדשו של מרן הדר"ג שליט"א, להנות עשתונותי שאינם יודעים מנוח וכסיפים ותאיבים וזה כל הרהורם ומגמתם לאמר מתי יחזרו הימים הטובים אשר נפשי עליהם תשתוחח לזכור את רשמי הקודש והעוז שהייתי מקבל, ת"ל יתברך, בעת הסתופפותי בצל קדושתו, ורעיונותי דופקים בלי הרף מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה …

(מכת"י נדפס בהד-הרים אג' כ"ח) ראה כת"י בנספחים, נספח א'

אחד"ש במורא גדול והדרת קודש הנני גש היום לפני מרן שליט"א, להעירו ע"ד הרושם העמוק שנעשה ונהי' לרגלי פרידתנו, אשר אאמין כי גם מע"כ מרן שליט"א בעצמו יכול לשער, עד כמה יכול הי' הדבר הזה לפעול על מצב גופי ונפשי וגם על רוחי ונשמתי. ולולא ד' שהי' לי אז אבדתי בעניי, הגעגועים כפי עוצם החשק ועוז התשוקה התרבו בשטף כ"כ גדול עד שלא ידעו מנוח והפסק.

(הד-הרים כ"ט)

וע"ד הופעת כת"ר ידי לבי ורוחי להשתעשע באור תורה ויראת השי"ת אהבתו ונועמו איש יחד פני רעהו, מה תחשק נפשי לזה בכל עת ועידן.

(מכת"י נדפס באגרות ח"ב אג' שס"ד)

[8] הושע ו, ג.

[9] הושע יא, י.

[10] זוהר תרומה קכט, א.

[11] ולזאת גם בתוך המון פעולותיו להכלל כולו יזכור גם בי עבדו המוכן לשרתו, לפקדני פעם בפעם במכתביו האהובים והקדושים לרומם את רוחי ולהחיות את נפשי הנדכאה.

(מכת"י נדפס בהד-הרים אג' ל"א)

[12] ע"פ יומא כא, ב.

[13] פרק ב, הל' א-ב.

[14] ע"פ מו"ק יז, א.

בעזה"י אך כסלו עטרת ב' וישב יעקב.

הוד כבוד אדוננו מורנו ורבנו הגאון הגדול האמתי רכב ישראל ופרשיו עמוד העולם אשר כל בית ישראל נשען עליו הרב הדומה למלאך ד' קדוש ד' מרן רבי אברהם יצחק הכהן שליט"א.

(הד-הרים מ"ב)

[15] … אך ממה שנדפס על ה"מורי' " סבלתי מעט צער מכלל הדבר שתארו אותי בתוארים שאין בי שמץ מנהו, ואוי (למ"י) למשה יעקב שהעולם טועין בו, וביחוד ממ"ש כי הנני תלמיד-חבר  להדר"ג, צערתי הרבה. אני בעניי אף כי רוב מחשבותי מתורתו של הדר"ג למדתי, בכ"ז מעולם לא כיניתי עצמי בשם תלמידו, כי ידעתי עוצם נוראת גדולת הדר"ג, אשר אינני  כדאי עדיין להקרא תלמידו, ומכ"ש תלמיד חבר. ממש מביא הדבר לידי גיחוך, וחשבתי למחות בזה אך נחמתי כי השתיקה יותר מועלת.

עבדו המשתחוה מרחוק מול הדרת גאון קדושתו,

יעקב משה בלאאמו"ר מוהר"ז זצ"ל חרל"פ

חונה פה מושבת שערי חסד בירושת"ו

(הד-הרים ג') ראה כת"י בנספחים, נספח ב'

[16] ב"ה, פעה"ק יפו תוב"א, ך"ה אלול תרעיי"ן.

ירום ונשא וגבה, עצמה ירבה וכחול ימים ירבה, ובספר חיים טובים לאוי"ט יכתב ויחתם לאלתר עם צדיקים גמורים, כבוד ידידי וחביבי הרב המאוה"ג אוצר תוי"ר מו"ה יעקב משה חרל"פ שליט"א, רב לק' שערי חסד בעיקו"ת ירושת"ו, וכא"ל כולם יפקדו לטובה ולברכה, וכל מסעדיו ותומכי ימינו כולם יעמדו על הברכה, בסשצ"ג בכט"ס, מז"ט.

בשמחת לבבי על בשורה טובה, כי תל"י קמה עצת ד' ונוצר תאנה יאכל פריה, ויעמד חי לאוי"ט דשן ורענן על משמרת הקודש בהר הקודש, עד יחודש שיר חדש בחידוש הקודש והמקדש, בהופיע עיר וקדיש במרום הררי קודש.

ברוך יהי' בבאו למשרת הרבנות בעדת קודש, וברוכים יהיו כל הנהנים לאור תורתו ויראתו. יהי נועם ד' עליו ועליהם, ותיכף לת"ח ברכה להם וכא"ל, ואשרי חלקם שנפל בגורלם, גורל הצדיקים, גבר בגוברין, טהר לב וישר דרך, גבר דכולא בי' בתורה וביראת ד' טהורה ובמדות תרומיות ככת"ר שליט"א.

ימסור נא כבוד אהובי שי' את דברי ברכתי אלה, היוצאים ממעמקי לבבי, לעדת קודש ברוכי ד' החונים על דגלו. והי' זה  שלו' וברכות לעד מציון ומקודש.

כנפשו היקרה ונפש אוהבו הנאמן, מצפה צביונו ותפארתו ברב עז וחדות ד', חותם בברכת השנים באה"ר.

הק' אברהם יצחק ה"ק

(מכת"י נדפס באגרות ח"א, אג' של"א) ראה כת"י בנספחים, נספח ג'

[17] בעזה"י, עה"ק יפו ת"ו, כ"ב אייר תרע"ב.

שלו' רב, בריות גופא ונהורא מעליא, מתיקא ונפישא, לכבוד ידיד נפשי וחמדת לבבי הרב המאוה"ג, יקר בחכמה ובכבוד, אוצר חמודות, כליל תפארת קודש, מו"ה יעקב משה חרל"פ שליט"א, רב לעדת ד' בשערי חסד בעיקו"ת ירושת"ו.

אחדשה"ט באה"ר בכל לב ונפש,

ישר חילי' דכת"ר חביב לבאי שליט"א על הבשורה הנעימה, שהואיל בטובו לבשרני, שהחל להגיד שעורים קבועים, לפני בחורי חמד ב"עץ-חיים". יכונן נא השי"ת את מעשי ידיו לטובה, בנועם עליון, בגבורות ישע ימינו ב"ה, ושפעת קודש של חכמה ואור תורה, בכל חמדת הסגולות אשר לתורת אמת, המופיעה בחסד ד' על יראיו ודורשי שמו באהבה, יורק תמיד ברב עז וחדוה מרוחו הטהור על רוח תלמידיו שותי בצמא את דברי תורתו וחכמת א' אשר בקרבו, להוסיף לכת"ר ידי"נ שליט"א רב תבואות, רב פרי ברכה מטל שמים מעל, וכאור בוקר – יזרח שמש וילך הלך ואור עד נכון היום, לשמחת לבב כל חוכי ישועה המחכים לחסד א-ל על עמו ועל יראיו, בהר מרום הרים, בחצרות ד' ועיר קדשו סלה.

תחזקנה ידי כת"ר ידיד לבבי בנעימים, ומדי יום ביומו יוסיף עז, וכח ד' ימלא לעשות חיל, להרעיף רסיסי מגד קודש, לטהר לבבות צעירי עדר ד', להחיותם לעדנם ולפארם ברוממות קודש וביתרון הכשר חכמה, במעמקי ים להלכה – ברורה, במרחבי חדות ד', בהדר פלפולה של תורה ובנחלי עדנים של הגות קודש ועז, ברוח גבורה ודעת נפש, בדבר אמת וענות צדק, בחדות אהבת יראת ד' טהורה, מרחבת לבב ומעודדת כל נשמת חיים, המעוררת לצפיית ישועה בכל עז לב, ומבשרת שלו' רב ואהבת עולמים נאדרת בקודש בימין ד' רוממה.

מאד חפצתי לטייל בארוכה עם ידיד לבי שי' ע"ד פרטי עניני שימת עינו הטהורה על תלמידיו היקרים לטובה ולברכה להצלחתם האמיתית בעה"י, אבל כעת א"א לי ממניעות שונות.

והנני בזה ידי"ע קשור בכל לב בחבת ידידות אהבתו, חותם בברכה לו ולתלמידיו היקרים ולכל מחזיקי ידיו בקודש באה"ר

הק' אברהם יצחק ה"ק

(מכת"י נדפס באגרות ח"ב, אג' תכ"ד) ראה כת"י בנספחים, נספח ב'

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, י"ב סיון תרע"ב.

ישאו הררי ציון שלו' וברכה לכבוד הרבנים הגדולים, פארי הלולים, שומרי חומה ומגדלים, גבאי ומנהלי ישיבת "עץ-חיים" בעקו"ת ירושת"ו.

אחדשה"ט באה"ר,

אלופי היקרים, מצאתי את לבבי ישר להביע להדרת כת"ר מעמקי לבבי  את ברכתי ותודתי, על פעלם הנעלה והנכבד, אשר הועילו לעשות, בעצת ד' עליהם לטובה במנותם את איש המעלה, טהר-הלב המלא דעת קדושים ויראת ד' טהורה, הרב המאוה"נ סוע"ה עדיו לגאון ותפארת בישראל מוהרי"מ חרל"פ שליט"א לראש ישיבת בחורי החמד. מה רב טוב אשר עשיתם בזה לבית ישראל, בהעלותכם את היכל הישיבה הגדולה מעלה גדולה בקודש ביחושה לצעירי צאן קודש עדר ד' זה, הם הם נושאי דגל תוה"ק ואור ישראל לדור נולד בעה"י. לבבי מלא תקות ד' בעז ימין קדשו ית"ש, שיגלה ויראה הוד פעולת כבוד רב רחימאי הה"ג איש הסגולות הה"ג הנ"ל שליט"א, בשפעת קודש, ואורה של תורה, במעמקי ים גמרא וסברא, תופיע עליהם בשמחת לבב להרים קרן. והיו שרידים אלה לברכה ולתפארת לעיר אלקים ולאדמת הקודש ולגוי קדוש ברצות ד' דרכם בקודש, אשר ילך הלוך ועלה בחסד ד' על יריאיו בתפארת קודש ושמחת לבב כל הקשורים ברתוקות אהבת תורת ד' מציון.

כנה"ר ונפש מצפה לישועה ואורה על ציון ועל מקראיה במהרה בימינו בקרוב חותם בברכה באה"ר,

הק' אברהם יצחק ה"ק

(מכת"י נדפס באגרות ח"ב, אג' תל"ד)

[18] ה' קרח (תרע"א)

עבדו החרד מאד מגדולת קדושתו ומתאבק בעפר רגליו.

(מכת"י נדפס בהד הרים אג' ז)

[19] יום ה' כסלו ב' ויצא

נתעוררה בי אהבת ידידי הרימ"ח נ"י ונראה שצריך רחמים והארה רוחנית. כחצוה"י.

(מתוך פנקס שרשם הראי"ה קוק בעת שהיתו בגולה בלונדון)

[20] ע"פ איוב יא, ו.

השאר תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *