גבורת אמת תמצא רק במקום שאור א-לוהים שמה
במטבע תפילת ההודאה על נס נצחון החשמונאים על היוונים , טבעו חכמינו את הלשון:"מסרת גיבורים ביד חלשים". במה נחשבו היוונים לגיבורים והחשמונאים לחלשים , הלא נוצחו בקרבות ? אלא המובן של גיבורים, כיון שנצבה מאחוריהם אימפריה גדולה כובשת עולם, שלא חסרו לה האמצעים למלחמה ולא החיילים לקרבות, הם נחשבו לגיבורים, לחזקים, לפי המושגים הרגילים. לעומת החשמונאים שהיו מעטים וחסרי אמצעים, והם גברו הודות לדבקותם בבורא עולם, כי מלחמתם היתה מלחמת קודש, ולמען טהר המקדש.
את הגבורה היוונית ניתן להגדיר כגבורת הכח, שהיא יפה בעת שהשעה היתה משחקת לממלכת יוון , והם גברו כמנצחים בנצחון שעה. אבל המבחן האמיתי של הגבורה והכח הוא בנצחון המתמיד, ביכולת העמידה בכל שינויי העיתים והזמנים. פה עמדה גבורתם של החשמונאים במבחן הדורות והנצח. כי גבורתם היתה בקשר עם ההויה הניצחית הנותנת את החיל והכח בחיי שעה ואת יכולת ההשרדות והקיום לדורות.
גבורת החשמונאים שנבעה מן הקודש, היא גבורת אמת הקיימת לעד. את ביטויה נמצא באור נר התמיד של המנורה שבמקדש ש"עדות היא לבאי עולם ששכינה שורה בישראל", ועל כן נס פח השמן היה קשור למנורה.
לכן מכנה הראי"ה את גבורת החשמונאים כגבורת אמת, שיש בה מחותמו הנצחי של הקב"ה שהוא אמת. ושאלו בירושלמי מהו אמת ? והשיבו בסיומו של הפס": "הוא א-לוהים חיים ומלך עולם", כלומר לעומת הפסילים "כי שקר נסכו ולא רוח בם", הרי ההויה הא-לוהית היא נצחית וקיימת לעד, לכן כינוייה אמת.
הדברים הארעיים והחולפים שייכים לעולם השקר, שאין לו קיום ברגליו. על כן פירשו בתלמוד הירושלמי את הפס" "ולא אמרו העוברים ברכת ה" עליכם", אלו אומות העולם שהן כלים ועוברים מן העולם. האומות לא יכולות לומר ברכת ה" עליכם, כי אין להם את ברכת הנצח העומדת לעד.
על כן כינה הראי"ה זצ"ל את גבורת החשמונאים כ"גבורת אמת" שהיא דבוקה בא-לוהים חיים. שהיא אמת נצחית וקיימת לעד, ואילו יוון ואליליה וכל גבורת כח חילותיה, חלפו ועברו מן העולם. לכן אור
הא-לוהים הופיע דרך נס פח שמן והאיר את נצחון החשמונאים לדורות עולם.
הברק הא-לוהי שבנשמת החשמונאים נתפוצץ לניצוצות, כשיתקבצו לאבוקה אחת- ישוב להגלות
"יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא יבנה כי אם על ידי צביון אחד בדיעות ותכונות. ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא על ידי הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא , שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו. ואדרבא גם הענינים הנראים כמיותרים או כסותרים, כשמתגלה החכמה האמיתית לכל צדדיה, יראו שרק על ידי קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דוקא על ידם יֶראה אור האמת והצדק. ודעת ה" יראתו ואהבתו ואור תורת אמת" (עולת ראי"ה עמ" של).
חזון זה שתואר כאן כשלום אמיתי בדיעות בתכונות ובמקצועות השונים, שיתגשם לעתיד לבוא- הוא יהיה הגילוי השלם של השם "שלום", שמו של הקב"ה, אשר הכל יכול וכוללם יחד. הוא מאחד בקרבו את כל ההפכים שבדעות: "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים", "הללו מטמאין והללו מטהרין.. אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא". שלום זה הוא "הברק הא-לוהי שבנשמת החשמונאים", זה תפקידם של הכהנים לגלות שם זה בחיים, לברך את עם ישראל בשלום. מחצב נשמתם של החשמונאים נובע ממקורם- אהרון ה"אוהב שלום ורודפו".
יעוד זה של גילוי ה"שלום האמיתי" של אחדות הניגודים השונים, הוא אשר נתן להם גם את העוז והעוצמה ליטול את החרב בידם כמו שעשה פנחס אביהם ולקנא לכבוד ה" למען השלום. להשיב את השלום על כנו, לטהר את בית המקדש מגילולי ע"ז למרות שעיסוקם היה רוחני גרידא, במשמרת הקודש של עבודת ה" במקדש.
מיזוג נדיר זה שבין "סייפא" ל"ספרא", הוא חיזיון בלתי מצוי במציאות הנוכחית "אי סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא".
אמנם פירודם של כל האורות הרבים הנמצאים כיום הוא כדי שלא תמחה צורתם, כדי שתשמר עצמיותם ויביאו ברכה לשכלול הכלל כולו. פיתוח הפרטיות יביא בסופו של דבר לעושר הכלל בריבוי גוונים. לכן האור הגדול הברק הא-לוהי דהיינו כח "השלום האמיתי" המאחד בקרבו את כל הגילויים השונים – נמצא עתה בפיזור ופירוד –"נתפוצץ לניצוצות", מי ששנה זה לא שנה זה . אור החכמה, הנבואה, הצדק,הגבורה ,החסד, השמחה, מופיעים זעיר פה וזעיר שם. כל פרט מתגדר בפרטיותו ואינו רואה ערך ברצונותיו של השני, בפעולותיו של השני, אלא רק מתגדר בעניין המיוחד לו.
אמנם "החנוכה, המושפעת מהעתיד היותר נעלה, כאשר מבואר בהוראת חנוכה, בהקבלה להוראת חינוך, היא מציירת את כל המאורות שצריכים להאיר באומה: אור התורה, אור הנבואה, אור החכמה, אור הצדק, אור הגבורה, אור השמחה, אור החסד, אור האהבה, וכיו"ב.. על כן לא "נרות" נאמרו בברכה של חנוכה כי אם "נר של חנוכה". (עולת ראיה עמ" תלה)
מנורת החנוכה מבטאת את איחודם של כל האורות למקום אחד, מבליטה דבר זה ברכת "נר חנוכה" ולא נרות חנוכה, זוהי נשיאת הדעת לעתיד היותר עליון של עולם האחדות, למרחק היותר נשגב שבהתפתחות האנושית, לראות בגילויי האורות השונים שורש אחד, בית אב לכולם. "נר" אחד, זהו חינוך ארוך וממושך, שלקראת אותו חזון גדול אנו צועדים. השם חנוכה מבטא את תהליך ההתחנכות לקראת השלמות המאוחדת. לכן כשיתקבצו לאבוקה אחת כל אותם אורות נפרדים ישוב להתגלות הברק הא-לוהי שבנשמת החשמונאים, יִגָלה הכלי המחזיק ברכה לעולם, והוא השלום האמיתי, שיביא את התיקון העליון באיחוד כל הכוחות וכל המקצועות למקום אחד ולמגמה אחת.
(מתוך הספר "באר מגד ירחים" לרב עוזי קלכהיים זצ"ל מפארי גידולי הישיבה, הספר מבאר את פתגמי מרן הרב זצ"ל על חודשי השנה ).
