ראש הישיבה הרב צבי יהודה קוק זצ"ל
נויו של אילן – בתורה ובארץ
התורה בהופעת אמיתתה ע"י התקבלותה בישראל, מביאה לידי גילוי את זכות קיומה ואת ערך מהותה של כל הבריאה כולה.
תנאי זה התנה הקב"ה עם מעשי בראשית: אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. כוחו ועוזו של מעשה בראשית, לכל שכלול מציאותו של עולם, במלוא ההדר והנוי, מתגלה הוא במהלך עלייתו ופריחתו, במדרגת הצמיחה, הקודמת ומכשרת למדרגת החיים. מתבלט הוא ההדר והנוי הזה של היצירה, המתפתחת ועולה, ההולכת ומתרוממת, משתלם הוא ערכו של שכלול זה בשיא יכולתו של האדם, אשר בתכונת יצירתו ניתנו לו מהלכים, להיות הולך ועולה, משתכלל ומשכלל, "אשר ברא א-לוהים לעשות", ומגיע הוא בה למעלת "השותפות עם הקב"ה" מתוך משפט הצדק והאמת לאמיתו.
במערכות היצירה נפגש הוא האדם, בתוקף הליכתו ועלייתו זאת, בהקבלת התאמה עם מדרגת הצמיחה ושיעור קומתה המזדקפת כלפי מעלה, "האדם עץ השדה" "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", החֵרות אשר ממקור התורה של דבר ה" החָרות על לוחותיה, בברית האהבה של הבורא עם עולמו ועם עמו, "עבדי הם ולא עבדים לעבדים", היא מגלה את אמיתת חופש היצירה של האדם ויחוד ענינו במהלך ההתעלות של היצירה כולה, בהדר תפארתה ונוי שכלולה.
בית הבחירה, אשר במקדש קודשיו מקומם של לוחות הברית הזאת, מכון החירות הזה, בו שכינת התורה ועבודת הקודש המתקיימת במצוותה ועל פיה, הוא "נויו של עולם".
אכן מתוך שפע התורה תופס האדם את גילויו של הנוי הזה, "מה נאה אילן זה", המופיע כולו בתוכה ועל ידה. שהיא גם כולה "עץ חיים היא למחזיקים בה".
בהפסקת חיוניותו ממקור שפע זה מסתלפת פנייתו הנפרדת אל אותו הנוי מחוסר החיים והרי הוא כשלא זכה מתחייב בה בעצמה ברוממות הנוי בנפשו, בנפשו החיה וברוחו הממללה.
בשייכות דביקותו הקיימת ועולה אל אותו מקור שפע מתגלה כל הודו והדרו של הנוי הזה, והוא מתמלא תהילת מלכו של עולם "אשר ברא בהם בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם". הטוב והיפה מופיעים בה במשגב התפארת של אחדותם העליונה "והושיעם ה" א-לוהיהם ביום ההוא כצאן עמו, כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו, כי מה טובו ומה יופיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות" (זכריה ט"), "כי טוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד", כי עמו מקור חיים באורו נראה אור.
התפיסה את בעל השמועה של הבחנת נויו של אילן המופיע בעסק התורה ולא בהפסקתה, שהוא רבי יעקב, יש לה ענין לבירורה של הבחנה זו. רבי יעקב הוא שמלמדינו כי העולם הזה הוא כפרוזדור לעולם הבא שהוא הטרקלין, ואשר על כן יש להתקין עצמינו בפרוזדור זה כדי להכנס לאותו טרקלין. כפרוזדור וטרקלין כן העולם הזה והעוה"ב אינם שתי רשויות, שני עולמות נפרדים, אלא רשות אחת הם, רשות יחידו של עולם- שיעור קומה שלם ומשוכלל.
לפיכך האור והנועם הגדול והנשגב הממלא את הטרקלין העוה"ב, הרי הוא חודר ושופע בכל מלוא הפרוזדור העוה"ז, והחיוניות הפנימית האדירה מופיעה ופועלת בהדר עוזה בכל מלא ההתגלות החיצונית, ולפיכך אותה ההכרה כי שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב יפה היא מכל חיי העוה"ז כשלעצמם – היא היא המבחינה כי שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעוה"ז, חיים אידאליים והגונים מקיימי רצון הבורא ומגמת הבריאה, יפה היא מכל חיי העוה"ב כשלעצמם.
לפי מעלתה של אותה האחדות החיונית, המקפת וכוללת את כל החיים כולם, כך היא נכרת ומתגלה בפועל בכל ממשיותם המעשית והרוחנית, האישית והחברותית.
ברכת החכמים שבארץ ישראל אשר "חיי נשמות אויר אָרצה" (ריה"ל), ואשר בה נקראו ישראל "גוי אחד בארץ" היתה זו : "עולמך תראה בחייך" (ברכות יז), יתר על כל התפשטות ההשפעה האידאלית של העוה"ב על הוייתו הממשית של העוה"ז, את העוה"ב בעצמו המיוחד ומוכן לכך- תראה בחייך הממשיים והאישיים.
ענינה זה של ארץ ישראל, ארץ החיים, הוא המתייחד במעלת העסק בתורה בה, שהיא מגיעה לראיית השכינה בעוה"ז: "מבקש אתה לראות השכינה בעוה"ז – עסוק בתורה בא"י" (מדרש תהילים קה). כי אכן כאן מתוך עסק התורה בארץ ישראל מתגלית לך בפרטיותך השכינה בעוה"ז, ואך מתוכה מתגלה לך כל נויו של העולם וכל נויו של האילן.
לעומת זה מקבילה היא גם התפיסה אשר בה בעל השמועה הזאת, על הבחנת מה נאה אילן זה, הוא רבי שמעון.
רבי שמעון תלמידו הגדול של רבי עקביא בדרישתו הגדולה את כל מלא תוקפו של ישראל בארצו, שולל מתוכה את כל השליטה הזרה ואת כל תיקוני עולם ושיפורי ישוב השייכים לה. בהמשך הרושם של מצב הזעם, של כפיפת הקומה הישראלית במאפלי המחבואים ובמסתרי המערות, שולל הוא כמו את ערכם של סידורי החיים הציבוריים במידת צמצומן "מניחים הם חיי עולם ועסקים בחיי שעה". כי אך כפי מלא שלטונו של הציבור הישראלי יש ערך לסידורי חייו הציבוריים, ואך מתוך מלא תוקפם של חיי עולם יש ערך לעסק בחיי שעה. כי אחרי שמיום שחרב ביהמ"ק לא נראה רקיע בטהרתו וכיון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה הרי מצב העולם הזה מונע הוא את מלוא השיחוק, את שלימות היחס של סבר הפנים ונחת הרוח, אל עולם זה, את השייכות הנפשית אל פיתוחו של עולם זה ואל הדרת צמיחתו. ואך בשוב ה" את שיבת ציון וכיון שחוזרים ישראל למקומם אין קיום תורה גדול מזה ובתקומת התורה בישראל ובארצו יפוח היום ונסו הצללים, חוזר ומתגלה ערכו של עולם, של תקופותיו ושעותיו, נוים של אילניו ושל שדירות גידוליו. "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קירבו לבוא" (יחזקאל לו).
"ודור יקום וחי ישיר ליופי וחיים ועדנה בלי די ינק מטל שמיים ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה תקשיב אוזן עם חי ומעדן שירה ויופי חיים אור קודש ימלא, וההויה כולה לו תדובב: בחירי הריני לך מותרת" (אורות הראי"ה)
"התחיה הלאומית הנכרת בבנין הארץ, כשהיא נלקחת עם מקורה החי, תוכל כבר להחזיר רשמים הגונים מזיו הרוחני של הדר הטבע, עד שתיולד האפשרות להסתכל לא רק בארציותו כי אם גם בזיוו השמימי, בערך ידוע המכוון לפי ניצוצי האור שבתחיה המתפתחת" (אורות התחיה כט).
"בעת קרבת הקץ יבוא רוח המטהר את השמים מקדרותם המסיר את השק המכסה עליהם, ואז אלה אשר לא הסתגלו לתורה העולה למעלה, הבוקעת את הקדרות והשק, חושבים שאין להם תורה מן השמים, וצדיקים דורשי ה" ועוזו מוסיפים אורה ושמחה ומבשרים צדק בקהל רב, שדווקא כעת יגלה אור חדש ושמיים בטהרתם יראו, וידעו כל באי עולם כי מן השמים דבר ה" לבית ישראל ולבית יעקב הגוי כולו" (אורות התחיה מח)
(מתוך לנתיבות ישראל ב" עמ" שלח)
