ראש הישיבה הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל
החטא הקדום גרם שהבחינה המוגמרת שבהויה עד שכל מאכל טעון הכשר מעשה ידי אדם.
במציאות שלפנינו רואים אנו שפירות האילן מוכשרים לאכילה יותר מן החיטה שטעונות מלאכות הרבה, קצירה זריה טחינה אפיה וכיו"ב, עד שמביאים אותה לכלל מאכל אשר יאכל , ומכאן מתברר לנו שהחטא פגע בחיטה יותר משפגע באילנות, קודם החטא גם החיטה היתה אילן שאמרו חז"ל לדברי רבי יהודה "חיטה מין אילן היא" שאמר "עץ שאכל ממנו אדם הראשון חיטה היה" (ברכות מ",א), אלא שבעקבות החטא נתקללה החיטה ובאה למצבה הנוכחי, לכן יש בחיטה מאותיות חטא בחילוף אהח"ע, משום כך כל מצוות אכילה על לחם- חיטה הן באות, וכל המנחות באות מן החיטים, פרט למנחת העומר שבאה מן השעורים.
וכל כך, כדי להביא עילוי לחיטה, להחזיר את העולם לתיקונו, עד שתשוב החיטה להיות שוב אילן, וביתר שאת וביתר עוז כמו שאמרו (שבת ל" א ) "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת", זה שבהווה אין פירות בחינה של מוגמר ויש צורך לתקן דבר לאכילה הוא משום שכל זמן שלא נתקן החטא אין גדלות ללא קטנות, אין גמר פרי בלא בוסר שקדם לו.
נפגמה החיטה יותר משאר אילנות, מפני שעניינה של החיטה להביא דעת כמו שאמרו "אין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שטועם טעם דגן" (ברכות מ" א). קודם החטא, דעת שבאה מאכילת החיטה היתה מביאה להכרת אביו שבשמים, ואך מפני שהיה בעץ החיטה גם מקור לדעת רעה, נצטווה האדם שלא לאוכלו עד שיהפך כולו לטוב, בא החטא ופגם שמאכילת החיטה תשאר רק ההכרה החומרית לקרות אבא ואמא.
על כן טועמים אנו בחמשה עשר בשבט מפירות הארץ בזהירות ברכה לפני הטעימה ולאחריה, כדי לעורר אותנו לשוב אל דרך התיקון, עד שנבוא לתקן את האילנות כולם, כולל החיטה שהיתה אמורה כאמור אילן מלפנים, בכך מעוררים אנו את עצמינו לגלות את בחינת העתיד המזהיר בו תהיינה בחינה של גדלות בלא קטנות כלל. עתיד בו אכילת החיטה תביא לאדם דעת של אמת ויקויים החזון "כי מלאה הארץ דעה את ה" כמים לים מכסים". (ישעיה יא,ט).
(מי מרום למו"ר רה"י זצ"ל הרב יעקב משה חרל"פ , בשלח קט"ז).