מתוך החוברת היושבת בגנים
רעיונות לימים נוראים
ברית התשובה וחסד התשובה
ענין של תשובה הוא חסד מיוחד, ואם כי לא יחפוץ כלל הבורא במיתת הרשע אלא רוצה בתשובתו, מ"מ זהו ממידת החסד, ואין זה משורת הדין. וכמ"ש "שאלו לחכמה וכו"" ואמנם נראה שכ"ז בבני נח, וכמו שנתבאר בירושלמי סוף פאה שגם בבני נח מהני תשובה, אבל בישראל יש חיוב כביכול לקבל תשובתן ולבטל את גזר הדין, שהרי בברית בערבות מואב מבואר בפרשת נצבים "והיה כי יבואו… והשבות… ושבת וכו"" ונראה הביאור שכ"ז בכלל הברית בין ד" לישראל, וכמו שמכוח הברית אם ישראל ילכו בחוקות ד" יש כביכול חיוב להעניק להם את הברכות, כן יש חיוב כביכול לקבל תשובתן, שהרי אם אין זה בברית אלא בחסד הרי שוב בטלה הברית כשחטאו, שהרי משורת הדין אין מהני כלל תשובה, ואם כי כשתתקבל התשובה הרי נתכפרו אבל ברית אין כאן, וע"כ שזהו גופא בכלל הברית שיקבל תשובתן ויחזור הברית של הברכה לקדמותו. ואמנם יש לעיין לפי זה בקרא "ושמעתם בקולו… אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך" דלכאורה הרי מדכתיב בקריאת שמע "ואהבת את ד" אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך…" למדנו דחייבים במסירות נפש לאהבת ד" אבל בכל המצוות אמרינן "וחי בהם ולא שימות בהם", והכא כתיב על כל המצוות שיש מסירות נפש, ולפי"ד יתכן אולי לומר שאחרי שהתשובה היא כדי שתחזור הברית אנו חייבים לקיים כל המצוות במסי"נ. וצ"ע שא"כ היה כתוב זה בדבריהם? והנראה דבכל לבבך מוסב על מצות התשובה שהתשובה צריכה להיות במסי"נ, ונראה עוד דאפשר גם על המצוות פשטות הקרא, ולא רק על מצות התשובה, אלא שהרי מדרכי התשובה שאם עבר מצות התשובה היא שתתקן באותו מקום וכו", ותקון זה של המצוה שעבר צריך להיעשות עד מסי"נ, וא"כ ניחא שבאמת אותה המצוה שעבר עליה, עכשיו ששב צריך לעשותה במסי"נ.והנה בגמ" בראש השנה, מחלקינן דאחרי גזר דין מהני תשובה רק לציבור ולא ליחיד, ולפ"ד י"ל דמחמת תשובה משום מידת הרחמים לא מהני באמת לאחר גז"ד, אמנם מחמת תשובה של כריתת ברית מהני גם לאחר גז"ד, אבל זה אינו אלא בציבור ולא ביחיד, וצ"ע.
תפילה ונס
ישראל בטוחים שיעשה להם נס ויצאו זכאים בדין. כ"כ הטור ושע"כ ישראל לובשין לבנים ביום הדין, ויל"פ ע"פ מש"כ המהרש"א בקידושין ל"א לחדש, כי דבר הנפעל בכוח של תפילה אין זה בגדר של נס (וע"כ אביי בסוגין דקידושין לא חשיב כסומך על הנס, עי"ש היטב). וביום ר"ה שאנו מתפללים על שנה טובה ומחילת עוונות, הרי אנו איננו בגדר של סמיכות על הנס כיוון שבא ע"י תפילה.
הלל ביום דין
דוק בלשון הרמב"ם (הל" חנוכה פ"ג ה"ו) שלגבי פורים כתב שלא תיקנו בו לומר הלל ואילו לגבי הלל בר"ה כתב שאינם ימי הלל לפי שהם ימי תשובה ויראה ופחד, ולא כתב שלא תקנו, וי"ל. ומקורו מדברי הגמ" שספרי חיים וספרי מתים פתוחים, וע"כ אין אומרים הלל.ויל"פ לפי"ז שהיות וטביעת מצרים ה"ז בכלל דין, כמ"ש "משפט מצרים י"ב חודש" ונגמר בקריעת ים סוף, וכשהעונש בא בתורת דין, אזי לא אומרים באותה שעה הלל, וגם האחרים לא אומרים הלל. ומתחדש שלא רק בכה"ג דר"ה, שישראל עצמם נמצאים בדין וע"כ אינם אומרים הלל, אלא גם כשיש דין על אחרים. ועיין טו"א ר"ה שהק" לר" יוסי שאדם נידון בכל יום, לא נימא כלל הלל, וצ"ל דגם לר" יוסי אין כל יום בכלל מש"כ הרמב"ם ימי פחד ודין.ועיין בראבי"ה מש"כ בשם זקנו (סי" תקל"ח): "ורבינו זקיני כתב פירוש דאף על גב דקיימא לן כרבי יוסי דאמר אדם נדון בכל יום, כדאמרינן בפרק קמא כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כרבי יוסי, ואם כן לא נקרא בשום יום הלל. לא דמי דינא דרבים דנפיש רותחא, שכל באי עולם עוברין לפניו (ביחד) כבני מרון ביחד [לכל יום] שכל אדם ואדם נידון לפניו לבדו ולא נפיש רוגזא, הילכך מקלסין לפניו
תפילות הימים הנוראים – תפילה בעת צרה
ענין מיוחד של תפילה בעת צרה. כמ"ש הבה"ג וילפינן ליה מ"ויחל משה את פני ד" אלוקיו", ואף הראשונים דס"ל שתפילה דרבנן, יתכן ומודו שתפילה בעת צרה הוי דאוריתא. והנה הריטב"א בנדרים ח" כותב שנהגו לנדור צדקות בר"ה וביוה"כ לפי שהוא עת צרה. ובזה מובן מה שנהגו להתפלל בר"ה וביוה"כ בקול רם. ובשו"ע (סי" תקפ"ב ס"ט) כתב הטעם כיוון שיש מחזור לפני כל אחד אין חשש שיתבלבלו בתפילתם, אולם י"ל עוד דהנה הרמב"ן בסוף פר" בא הביא ירושלמי דילפינן דתפילה צריכה קול מדכתיב אצל נינוה "ויקראו אל אלוקים בחזקה" ולדברינו י"ל דשאני התם דילפינן מינה רק לתפילה בעת צרה כפי שהיה בנינוה, משא"כ בתפילות של כל ימות השנה לא יגביה קולו.
"שנהיה לראש"
בשפ"א פירש שלא נאמר שאנחנו נהיה הראש, אלא שנהיה המדובקים לראש. ומסופר על אחד מתלמידי ה"אור שמח" שהתארח בביתו של הגאון בליל ר"ה, ונפל בחלקו זנבו של הדג, והמתין האו"ש לראות האיך יאמר את הנוסח של נהיה לראש ולא לזנב, אותו תלמיד אמר: יה"ר שנהיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים, ונהנה האו"ש מאוד משנינותו של אתו תלמיד, שלימים היה מגדולי ישראל ה"ה הגאון רבי שפטיה הלוי סגל זצ"ל.
עבודת כלל ישראל בעשי"ת"
נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ומעשים טובים ולעסוק במצוות" (הל" תשובה פ"ג ה"ד) – העיקר הוא הריבוי, ולכן הדגש על כלל ישראל, ולא לפי מדרגתו, היינו לא לאדם עצמו, שכן מהדין שיהיה בקבלה על להבא, אלא שגם אם יודע שאינו שייך לזה בכ"ז מרבה כדי לסייע לכלל ישראל. ועייןבשו"ע (סי" תר"ג) שבעשי"ת נזהרין מפת פלטר אם כי לא נהג ולא ינהג כן להבא אלא יש חיוב זיכוך בשביל הכלל.
