שמחת יו"ט – ינון ויסמן
לגבי שמחת יו"ט בזמן הזה מצינו מחלוקת ראשונים, דלרמב"ם הוי חובה, כמ"ש בהל" יו"ט פ"ו הי"ז: "אע"פ שהשמחה כאן היא קרבן שלמים, כמו שאנו מבארים בהל" חגיגה, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו וב"ב".ולתוס" חיוב שמחה הוא רק בשלמי שמחה ולכן כל שמחת יו"ט בזמה"ז (וגם בזמן הבית חוץ מהשלמים) הוא מדרבנן (מו"ק י"ד: ד"ה "עשה").
ובשו"ע (תקכ"ט א,ב) נקט דחייב בשמחה ומנה שם יין ולא מנה בשר (כמ"ש הרמב"ם), וניתן לומר שסובר כרמב"ם, דהיא דאורייתא לשמוח, רק שהשמחה בבשר היא רק בזמן הבית והיום אין הבשר משמח, דרק בשר שלמים משמח, וממילא נשאר רק יין,אך ניתן לומר כתוס" שרק הבשר הוא דאורייתא וכיון שאין היום שלמים הכל מדרבנן.
ובגמ" פסחים ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנא" "ושמחת בחגך…" אנשים בראוי להם ביין, ונשים במאי וכו" תניא ר" יהודה בן בתירא אומר בזמן שביהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר, ועכשיו אין שמחה אלא ביין, וזה קשה גם על הרמב"ם, שרואים שבזמה"ז אין שמחה בבשר (וכמ"ש הב"י בסימן תקכ"ט), אך יקשה גם על התוס", דמשמע דשמחה היא גם בזה"ז, ואולי ניתן לומר לתוס" שקרא אסמכתא בעלמא.ונראה דהיא מחלוקת בירושלמי בפ"ק דחגיגה, דלריב"ל יוצאין י"ח גם בבשר ממקולין (בשר חולין) ולר"א רק בבשר שלמים, ולכאורה קשה לריב"ל מגמרתנו, דבזמן המקדש אין שמחה אלא בבשר שנא" "וזבחת שלמים ואכלת שם" ומשמע דהשמחה רק בשלמים.
וצ"ל עפ"י התוס", שהקשה שמבואר בחגיגה (ח.) שמרבים מ"ושמחת בחגך" כל מיני שמחות (של בשר) ואפי" נדרים ונדבות ותרץ דהכא בהדיא כתיב "וזבחת שלמים ושמחת", ונראה דכונתו שר" יהודה בן בתירא דיבר רק על הר עיבל ששם נאמר הפס" "וזבחת שלמים ואכלת שם" ולא על יו"ט, ורק הובא כאן לצורך ההקשר של שתיית יין בברייתא הראשונה, אבל ביו"ט יש גם אפשרות לבשר אחר וממילא יש חיוב גם בזה"ז, וזו דעת ריב"ל שכמוה סובר הרמב"ם, אבל לר"א הכל כפשוטו ובאמת אין שמחה אלא ביין, אך אין דין כזה ביו"ט כי לומדים מהר עיבל דשמחה ביו"ט היא רק בשלמים והברייתא של ריב"ב באה לגלות לנו שהפס" "ושמחת בחגך" לגבי יין הוא אסמכתא,
כי שמחה של "ושמחת" אפשרית רק בשלמים, וכך יובן התוס" היטב, שאומר דהכא בהדיא כתיב וזבחת שלמים ושמחת ,למרות שמדובר בגמ" על יו"ט ששם נאמר ושמחת, אלא שלומדים מהר עיבל, וקרא ד"שמחת בחגך" לגבי יין הוא אסמכתא (רק יש להעיר על הרמב"ם והשו"ע, שגם לריב"ב משמע ששמחה היא רק בבשר – גם בשר חולין, ולא ביין וכיו"ב , ואולי אין זה בדוקא).
ולפי"ז נוכל להבין דבר נוסף דבסוכה מ"ח נאמר בגמ" "והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט אחרון לשמחה", ופרש"י ליל יו"ט וכ"ש יומא, וכל הריבוי לדעת שגם בשמיני עצרת יש דין שמחה כיון שבפסוק לא כתוב.
והרמב"ם לא פסק כלל דין זה, ואולי הבין שדין זה בא באמת על ליל יו"ט ולא על יו"ט עצמו (כמו שלא כתוב בפסח כך לא כתוב בש"ע, אך יש שם דין שמחה), ויצא לפי"ז, דבליל יו"ט ראשון אין דין שמחה כיון שא"א לאכול אז שלמים (וזה כדעת ר"א בירושלמי, וכמ"ש התוס") ולכן השמיטו הרמב"ם, ולפי"ז יוצא שדין זה אינו דווקא בליל יו"ט אחרון אלא בכל לילי חוה"מ שיש אז שלמים של היום שלפניהם, וזה יוצא שפיר גם לפי הגמ" שאומרת שמרבים יו"ט אחרון שיש שמחה לפניו, וזה נכון גם בלילות חוה"מ, וזה לא שייך לומר לפי רש"י.
וגם לפי זה נוכל לתרץ קושיה נוספת, דבמשנה בסוכה נא. משמע שאת ה"תיקון הגדול" היו עושים במוצאי יו"ט, וברמב"ם (לולב פ"ח הי"ב) כתב דתיקנו מעי"ט, ועיין בערול"נ שם מה שתרץ בזה כמה תירוצים, ובאחד מתרוציו ביאר דתליא במחלוקת האם אין מוסיפין משום דזה גורם לדוחק או טעמים אחרים, ולרמב"ם אין טעם דוחק.
ואולי ניתן לומר, דלכו"ע הוי מטעם דוחק, רק דבר שעושים משום שמחה לית בזה איסור דדוחק, דנעשה לצורך יו"ט, ולכן מותר לרמב"ם, משא"כ לר"א (וכן לתוס"), דבלילה הראשון אין דין שמחה, ממילא אסור לבנות בעי"ט ובונים במוצאי יו"ט.
ויהי רצון שנזכה לחגוג את כל המועדות מתוך רב שמחה.
