תפילות הימים הנוראים
"פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם" (תהלים ק"ב, י"ח). אומר המדרש פסוק זה מדבר על דורות בהם אין כהן, נביא, בית המקדש וקורבנות. דורות שנשאר להם רק תפילות ר"ה ויום כיפור, ודוד המלך מבקש שאת התפילה היחידה שנשארה, אותה "אל תבזה". שואלים המפרשים, למה מבקש דוד דווקא על תפילות ר"ה ויו"כ, הרי ישנם הרבה תפילות?
בנפש החיים שער ב" פרק י"א כותב:
"ועינינו הרואות בנוסח תפלת ר"ה שהוא מסודר הראשו עד סופו רק על כבוד מלכותו ית"ש שתתעלה כבתחלה קודם חטא אדה"ר. וגם נוסח תפלת כל השנה. אף שלפי פשוטו הנראה רובו ככולו מסודר על עניני צרכי עצמנו. ודאי ברור לכל מבין וממקומו הוא מוכרע שלא כיונו אנשי הכנסי" הגדולה על הנראה מפשוטי פי" המלות לבד וכו" ".
ובהמשך בפרק י"ג עוסק בכך שעיקר תכלית התפלה של ר"ה ויו"כ הוא על מלכות ה". עיקר בקשותנו בר"ה זה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" שום בקשה פרטית. אלישע אומר לאשה השונמית "היש לך דבר אל המלך או אל שר הצבא ותאמר לו בתוך עמי אנכי יושבת" (מלכים ב", י"ג) וכתוב בשם הזוהר הקדוש-היום – זה היה בראש השנה!שאל אותה הנביא על בקשותיה הפרטיות (שהרי בנים לא היו לה) וענתה לו בר"ה אין בקשות פרטיות אלא כלליות. למרות שהיה לה מה לבקש, בכ"ז אמרה לו בתוך עמי אנכי יושבת. מה שקורה עם כלל ישראל זהו הדבר הכי חשוב בראש השנה. מלכות ה" מתגלית בעולם באמצעות עם ישראל "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת", עמ"י זה החותמת שלו. וכל כמה שמלכות ה" יותר מתגלה, עם ישראל מתרומם יותר! דהיינו בר"ה ויו"כ מתפללים רק על מלכות ה" ולא על בקשות פרטיות, וזה הדבר הטוב ביותר וממילא יהיה לו טוב בצורה פרטית, כל עוד שעמ"י לא שלם גם הפרטים חסרים.
ולכן דוד המלך מבקש דוקא על תפילות ר"ה ויו"כ שאז הבקשות לשם שמים בלבד לכבוד השם, וגם החטאים לא נזכרים בר"ה שהרי הם דברים פרטיים.
הגמרא בשבת (דף ל".) אומרת- דוד ביקש מחול לי על אותו עון (חטא בת שבע) "בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע". יש המפרשים, כמו שחטא בת שבע היה בנסתר ולא בגלוי כך גם נתן בא להוכיחו באותו הסתר. כי כשמוכיחים מישהו צריך שזה לא יהיה בפרהסיה. דוד מתפלל בהמשך אותו פרק, "השיבה לי ששון ישעך". דוד מבין שמחילת החטאים מביאה ששון וצריך להפטר מהחטאים, מהדברים המעכבים בעדו. ואדם השרוי בשמחה תמידית, תמיד שרוי בתשובה. "וחטאתי נגדי תמיד"- דוד ביקש שימחול לו הקב"ה על אותו חטא. אמר ה" בחיי שלמה אני מודיע. והגמ" מרחיבה לספר את הסיפור לגבי פתיחת שערי המקדש: אי אפשר היה להכניס את הארון לקוה"ק כיון שנדבקו השערים, עד שאמר זכרה לדוד, והוריקו פניהם של שונאי דוד, וראו כי נמחל לדוד העון. ועל כן זהו הפרק שאומרים בליל ראש השנה. מפני שעל פי פרק זה ידעו כולם שה" מחל על אותו העוון, פרק העוסק בזכות דוד המלך שבגינו נפתחו השערים. להראות לנו מה יכולה לגרום פעולת התשובה של אדם. לא רק מחילה לדוד אלא "יראו שונאי ויבושו", והצליחו בזכותו להכניס את הארון לקודש הקודשים.
כל אדם הוא מקדש מעט, "ושכנתי בתוכם". וכל אחד צריך למצוא את שעת הכושר לפתיחת השערים הפנמיים שלו, בזכות "וחטאתי נגדי תמיד". ידוע שכל אישיוו של דוד זה תפלה- "ואני תפילה". הרמב"ן על התורה אומר שכל מהותו של דוד המלך זו תפילה. "תפלה לעני כי יעטוף" – עצם העובדה שאתה רואה שהוא כ"כ מסכן ואפי" לא צריך לבקש. כך גם כל מהותו של דוד זה תפילה, רואים את זה מבחוץ. הגמ" בבבא קמא אומרת- מהותו של האדם הוא: מתפלל, שהרי יש לו תמיד רצונות ובקשות. חזקיהו אמר, מקובלנו מבית אבי אבא (דוד המלך)- אפילו חרב חדה מונחת על צאוורו של אדם וכו" לא להתיאש מתפילה, ומכח המתורה שהם הרחמים. הגמ" בראש השנה: תוקעים בשופר- רחמנא אמר תקעו. למה כתוב "רחמנא" תכתוב הגמ" "בתורה" כתוב תקעו. אלא המקור לרחמים זו התורה. התורה היא התגלות ה" בעולם. שורש הרחמים בעולם. חזקיהו למד מדוד המלך – לא להתייאש מהרחמים, ובזכות כח תפילתו הוסיפו לו עוד ט"ו שנים. חזקיהו התפלל מקירות ליבו. מקירות ליבו זה מדרגה אחרת של תפילה. בהנהגות הגר"א כפי שכתב הגר"ח מוואלוזין מובא שאדם הרוצה להזהר מלשה"ר שיתפלל מקירות ליבו. התפילה פועלת. המהות של האדם היא תפלה!
ישנם הרבה מקובלים- ההסבר הפשוט- אנשים הלומדים קבלה – תורת הנסתר, ויש עוד פירוש ע"פ הגמ" בב"ק שאומרת "דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן", שואל השיטמ"ק שם למה דברי הנביאים נקראים דברי קבלה. ועונה לפי שהנביאים היו קובלים לפני הקב"ה על צרת ישראל. יש אנשים שמתמסרים על עניני תפילה. ר"ה יום של תפילה- וכל אחד יכול להיות מקובל- לקבול לפני ה" על צרותיהם של ישראל.
"כיון שבא דוד באה התפילה", דוד בכל מקום בש"ס מהותו תפילה, בא דוד באה התפילה. ובמקום אחר מוזכר- דוד הקים עולה של תשובה שלא היה ראוי לאותו המעשה. הוא רק בא ללמד אותנו, ולתת הוכחה לבריות על היכולת לעשות תשובה. חטאו היה בתור דוד המלך, לא חטא פרטי. הרמב"ם- "מלך ליבו לב כל קהל ישראל". כל גרגר ממנו היה חלק מהציבור עצמו. ולכן כשחטא בבת שבע נהפך החטא למשהו ציבורי, ולכן תשובתו ציבורית, להורות דרך תשובה.
"לדוד מזמור…מי יעלה בהר ה" ומי יקום…נקי כפים ובר לבב…ולא נשבע למרמה" איזה שבועה? למה זה התנאי לעלות בהר ה"? אלא לדברנו יובן, ע"פ הגמ" בנידה דף ל" "תניא משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע", והלא יש בחירה לאדם? המהר"ל בנצח ישראל פרק יא ובעל העקידה בפרשת ניצבים מסבירים שיש לאדם בחירה אך לכלל ישראל אין בחירה חופשית. לפעמים כשחז"ל מדברים על שבועה אין הכוונה לשבועה כביטוי פה של האדם, אלא שזה דבר מחויב המציאות. ישראל שחטא ישראל הוא, מסביר הרצי"ה שאע"פ שלא רוצה להיות ישראל- ישראל הוא על אפו ועל חמתו. (צריך לזכור שגם ישראל שלא חטא ישראל הוא, לראות גם את הצדיקים). אומר דוד "ולא נשבע למרמה" שהוא מקיים את יעודו, כדברי הגמ" בנדה משביעים אותו תהי צדיק וכו" שהוא לא בוגד ביעוד שנתנו לו בזמן הלידה. וככל שאדם יותר קרוב למקור הוא יותר ויותר מקיים את השבועה- שבשעת הלידה. זה טבע כל יהודי, זה "ולא נשבע למרמה". זהו תוכן הפרק, שכל אחד הוא כמו דוד המלך בשעתו יכול לפתוח את השערים ולהכניס את ארון הקודש לקודש הקודשים, ע"י כוח התפילה וע"י מחילת העוונות יפתחו לנו בעז"ה השערים, של מקדשנו הפרטי "ושכנתי בתוכם" במהרה בימינו אמן.
