“מבכות את התמוז” – חודש של חורבן בתקופה של גאולה

“מבכות את התמוז” – חודש של חורבן בתקופה של גאולה
שתי בעיות עומדות בפתחו של חודש תמוז. המאורעות המלווים אותנו בחודש זה ושמו הלקוח מעבודה זרה בבלית, מעלות תהיות לאקטואליות שם זה לימינוץ הרז דוד חי על מעמדו של חודש זה בתקופת שיבת ציון הנוכחית.


"וכבר הסבירו  רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל, כי מתחילה לא היו להם שמות אצלנו, והסיבה בזה כי מתחילה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה, ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י"

(רמב"ן בפירושו על התורה שמות י"ב ב').

"בימי המצרים האלה ממעטים בשמחה ועידון, וראוי להתבונן על התמורה המרה שבאה עלינו בימים אלה אשר כל התלאות שעברו עלינו מאז ועד היום הינם תולדות התמורה ההיא, ה' ית"ש יקומם הריסותינו" (הגרי"מ טוקצ'ינסקי זצ"ל, לוח ארץ ישראל, חודש תמוז)

א. שמו הזר של החודש

שני מקורות אלו מפגישים אותנו עם שתי בעיות שנתקל בהם אדם מישראל בפתחו של חודש תמוז, האחת היא שמו הזר של החודש והשניה היא משמעות מאורעותיו הקשים לדורות. כבר ציינו המהדירים השונים שדברי רמב"ן אלו (שנתבארו ביתר הרחבה בדרשתו לראש השנה, בתחילתה) זכו להתייחסות גדולי הדורות שדנו בה מהיבטים שונים (עי' אברבנאל על התורה שם, ספר העיקרים מאמר ג' פרק ט"ז, מהר"י בן חביב בפירושו "הכותב" לעין יעקב ריש מסכת מגילה, ושו"ת בנין שלמה לר"ש הכהן מוילנא סימן כ"ד). ברם ישנה נקודה נוספת הטעונה ביאור, מדברי המקרא ביחזקאל שהצבנו בפתח דברינו עולה ש"תמוז" הוא שם ע"ז, אמנם בכללים הלכתיים אין בכך בעיה (עי' שו"ע יו"ד קמ"ז סעיפים ב' וד', באור הגר"א שם סק"ג, יראים השלם סי' רמ"ה, שו"ת חוות יאיר סימן א' השגה י"א וי"ב וספר חסידים סימן תכ"ז בהגהת מקור חסד סק"א, גבי ע"ז הכתובה בתורה, ע"ז שבמקורה אינה שם ע"ז, וע"ז שבטלה מן העולם) אף על פי כן, דבר שכל ישראל  לדורותיהם נוהגים בו, מתוך רצון לשמור ערך רוחני, מצפים היינו שבזה גדרי "לפנים משורת הדין" יהיו דין או עכ"פ קרובים לדין, מה ראו, אפוא, חכמים להשאיר את העם על מנהגו זה?

ב. המשמעות לדורות של מאורעותיו הקשים של החודש

דברי הגרימ"ט מפנים אותנו לבעיה השניה, ודאי הוא שהבעיה האמיתית של הבקעת העיר שאירעה בחודש זה והחורבן שבא בעקבותיה היא הבעיה הרוחנית, אף על פי כן כיון שהבעיות הגשמיות הם פועל יוצא מכך ודברים אלו בדוקא ניתן לראות אותם גם בעיני בשר, לפיכך השתמשו גדולי ישראל במשך הדורות בכלי זה להסברת עניין החורבן. ברם, בדורנו אנו יש ויש מה לדון על המצב הרוחני אבל בנקודת מבט גשמית אין בכוחנו לראות את משמעות החורבן. מהבחינה הלאומית עצם קיום מדינת ישראל היא עובדה קימת ומבחינה אישית אין להשוות מצבו של היהודי בגולה למצבו בהווה. אמנם גם בימינו קימת מצוקה כלכלית ויש הבדלי מעמדות, אבל על פניו עניינם פרטי, כל איש ומעמדו החומרי.

ג. הקשר הפנימי בין החומר לרוח

כדי להתמודד עם שאלות אלו יש להפנות את תשומת הלב לדברי נפש החיים שער א' פרק ב' המבאר שכל מעשי האדם, מצוותיו, עבירותיו, לימוד התורה שלו, ואי לימודה, לכל יש השפעה על העולמות העליונים וממילא על העולמות התחתונים המושפעים מהם. ברם, יש להוסיף, צורת השפעה זו גורמת שאין אנו מסוגלים לראות זאת בעיני בשר. במישור האישי צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, במישור הלאומי אין אנו רואים תמיד שהתעוררות רוחנית אכן מטיבה את מצבנו המדיני, ובכל זאת אנו מאמינים אמונת אמן שכך הם פני הדברים ועל פי זה אנו פועלים.

נמצאנו למידים שהבעיה השניה אכן קימת, מבחינת אמיתתם של דברים. סוף סוף זו האמת, אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו לראות את המשמעות הרוחנית שבדברים שהיא עיקר גם בנושא הגשמי, כך העולם הגשמי פועל, ועם כל ההתקדמות הגשמית שזכינו לה שבודאי כשהיא עוסקת בבניין הארץ יש לה גם משמעות רוחנית, מ"מ עד התיקון השלם הבעיה הרוחנית ביסודה לא באה לתיקונה המלא. הנהגת גדולי ישראל בדורות עברו היא זו שהייתה הנהגה של בדיעבד עקב מצבו של העם. ברם, בדורנו לא רק שאנחנו יכולים לחזור להבנה האמיתית של הדברים, אלא אנחנו אפי' נדרשים לכך עם כל הקושי שבדבר לכוון את חיינו, כי  הסתכלות והתנהגות כללית זו נכונה גם בפעולותינו בענייני גאולת ישראל. נדרשים אנו לפעול עם א-ל (ירושלמי שבת פ"ו סוף הלכה ט'), כלומר לפעול פעולות גשמיות אבל "עם א-ל" דהיינו כמעשה המצוות הגשמיות הפועלים בעולמות רוחניים ומשם משפיעים לעולם המעשה, כך הם פעולותינו החומריות לבנין הארץ.

ד. שם המשמר את חיוניות הבנת הקשר

מתוך בירור זה אנו באים גם לידי תשובת השאלה הראשונה, נזקקים אנחנו לשמר את שמו של החודש כדי להיות מודעים לבעיות שנגרמו כאשר התפיסה לא הייתה תפיסת האמת של הדברים,כי בניגוד לעבר שהבעיות הגשמיות ניתלו בדברים גשמיים ,במצבם האסטרולוגי של הכוכבים ולא בהבנת האמת, כפי שהאברבנאל בפירושו שם מתאר את המצב  "שהנשים השאננות ההמה היו מבכות את התמוז והיה סימן רע להן ולבעליהן כי בתמוז הבקעה העיר ונכנסו הכשדיים בה, ואולי שהתמוז הנזכר כאן הוא החודש הרביעי שהיה נקרא בבבל ובאשור תמוז, וגם אנחנו היום קורין אותו כן, ולפי שבחודש ההוא חמשה דברים אירעו את אבותינו היו הנשים מיחסות אותם למזל החודש ההוא ולכן היו מבכות את התמוז אותו החודש רע המזל שאכף עליהם המזל, ובזה הפשע רב, שהעונשים האלוקיים הבאים עליהם לכובד עונותיהם היו מיחסות אותם אל התמוז" (אברבנאל שם) ובזה "אחוריהם אל היכל ה'" (שם ט"ז) ש"עזבו את ה' לגמרי נזורו אחור" (מלבי"ם שם) כנגד זה "אנו לי-ה ולי-ה עינינו" (סוכה נ"א, ב').

ה. מתוך הבנת הקשר- אנו פועלים

בדור שיבת ציון שבימינו כמו בשיבת ציון דאז, שהעם חוזר למצבו הבריא רואים אנו יותר ויותר את  הקשר הברור בין החומר לרוח (כדברי ברמב"ן בפירושו על התורה שבמצב הבריא של עם ישראל בארצו ראו כיצד כאשר "והיה אם שמוע וגו'" אזי "ונתתי מטר ארצכם בעתו"), קשר שיש לו משנה חשיבות בדורנו, כפי שאמרנו. מוטל עלינו לא רק להיות מודעים לכך, אלא גם לפעול לפי הכרה זו. יש עניין אפוא לא להתעלם מהבעיות הרוחניות פרי ההבנה השגויה מן התמוז שהמיטו עלינו את החורבן. ויש צורך להתרגל להסתכלות זו לכוון את העין הגשמית שלנו כנגד העניין "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" ואזי כל המתאבל על ירושלים, גם כאשר מצבו האישי איתן הוא רואה את משמעות החורבן ומתאבל על כך, אזי בידו גם לראות את משמעות פעולותיו והוא זוכה ורואה כבר עכשיו, בשמחתה ובבניינה.

נגישות