אמת מארץ תצמח – שנה לגירוש

אמת מארץ תצמח – שנה לגירוש
הרב חיים שטיינר



אמת מארץ תצמח

הרב חיים שטיינר

 

ברשות מרן ראש הישיבה שליט"א, הרמי"ם, תלמידים יקרים, קהל קדוש,

 

בתהילים (פ"ה י"ב-י"ד)  כתוב כך:

אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ד" יתן הטוב וארצנו תתן יבולה צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו

ומסביר רש"י שם במקום:

 אמת מארץ תצמח וגו" – כשהיו ישראל דוברים אמת וישקפו מן השמים צדקה שהם עושים בארץ "גם ה" יתן הטוב" – יפתח אוצרו את השמים לתת מטר כדי לעשות ארצו את יבולה

 

צריך להיות דוברי אמת! הפסיקתא אומר שכלול בפסוק זה קיבוץ גלויות, וארצנו תתן יבולה, ומסיים שגם כלול בפסוק זה תורה.

וכך מובא בפסיקתא זוטרתא, דברים פר" תבוא –

"והיה כי תבוא" כתוב: "גם ה" יתן הטוב וארצנו תתן יבולה", אמר טוביהו בר" אליעזר זצ"ל על שראו בני קורח כח הגשמים שהם טובים לישראל בקשו עליהן רחמים שנאמר: "רצית ד" ארצך שבת שבות יעקב". ואומר: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". "גם ד" יתן הטוב וארצנו תתן יבולה" ללמדך שגדול יום הגשמים כיום קיבוץ גלויות שהקישום בני קורח במזמור אחד. אמת מארץ תצמח. זו תורה שנאמר (שם קי"ט): "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת".

 

ותפקידנו בבית המדרש הזה ובכל בתי המדרש, בבית האמת, וגם מחוצה לו לחזור ולהזכיר לעצמנו ולעולם כמה אמיתות יסודיות.

 

ראש הישיבה שליט"א נוהג לפעמים להזכיר את הרמב"ן בעקבות חטא המרגלים, שיש הבדל בין תפילת משה בעקבות חטא העגל לבין תפילתו בעקבות חטא המרגלים.

בבמדבר פרק י"ד פ"ס י"ז-י"ח  

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר ד" אֶרֶךְ  אַפַּיִם  וְרַב  חֶסֶד  נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים

והרמב"ן כותב:

והזכיר במדות "ארך אפים ורב חסד" ולא הזכיר "אמת", כי במדת אמת יהיו חייבים. ולא הזכיר "נוצר חסד לאלפים", כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל. והטעם בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד, והיאך יאמר "אשר נשבעת להם בך וגו" וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם" (שמות ל"ב י"ג) והם אומרים אי אפשנו במתנה זו

חטא המרגלים היה בתאריכים האלה, בזמן הזה הם הסתובבו בארץ ישראל לפני הרבה שנים.

 

לצערנו הרב, לפני כמה שנים, קרה דבר בישראל, שוב חזר החטא והפשע הנורא הזה של הממשלה וחלק מהצבא – בניתוק חבל ימית, ולפני שנה שוב פונה חבל ארץ מא"י, חבל עזה וחלקים בשומרון, הריסת קודשי ישראל ע"י יהודים, והעברת ארץ הקודש לידי זרים ומחבלים, ונישול צדיקים מאדמתם.

והדגיש ה"אור-שמח" באיגרת המפורסמת שלו:

והקפיד ה" יתברך על כבוד הארץ יותר מעל כבודו, כביכול, עד שבעשיית העגל, אחרי שובם, מחל להם השי"ת, "וינחם על הרעה אשר דיבר לעשות"

אבל על חטא המרגלים, ה" לא מחל את כבוד א"י וארבעים שנה הסתובבנו במדבר.

ואולי בימים הללו, במלחמה הנוכחית, יש קצת כפרה, קצת תיקון לעוון הנורא הזה, של פינוי ישובים, הריסת בתי מדרש ובתי כנסת, שקשה בהחלט לתפוס את זה בכלל, זה נראה כחלום רע שתיכף נתעורר ממנו.

 

הממשלה חוזרת ואומרת שאין לנו תביעה על שטחי עזה והלבנון. זו לא אמת! צריך לדעת שחבל עזה עד נחל מצרים, כולל ימית, כולל גוש קטיף, זה שטח ארץ ישראל. שם נולד יצחק אבינו, וזו נחלת שבט יהודה.

וכפי שחזר ושינן לנו רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל – במכתב שכתב אלינו לימית:

שלום רב, באין מכשול ועיכוב,

לאחינו המתאמצים לסידור ההתישבות בימית.

חיזקו ואימצו, חזקו ואמצו בהתאמצותכם להתאחזות בנחלת אבותנו, מאז מקדם להמשכה בכל הדורות כמצווה עלינו במצוות התורה באו ורשו אותה וירשתם אותה וישבתם בה.

וכנ"ל לגבי מה שאנו עוסקים כעת, לבנון. כל הלבנון – לפי רוב הפוסקים, היא ארץ ישראל, כפי שמפורש בתרגומים לתורה, ברמב"ם (הל" קידוש החודש), וכמפורט בכפתור ופרח ועוד.

 

ומצאנו מכתב של הרב אליעזר ברגמן (חברו של הכתב סופר, והערוך לנר) משנת תקצ"ב, שהיה שבעה חודשים בדרך עם משפחתו, ולאחר הרבה תלאות, הגיע לצידון, ואח"כ לירושלים (כי חשב שצידון זה לא א"י), בדרך מסוכנת, והוא כותב:

וכבר התוודע לי ג"כ בינתיים מתוך ספר כפתור ופרח שגם צידון מארץ הקודש, ושיש לה כל המעלה וחשיבות של פנימיות ארץ הקודש, לענין הישיבה ושלאחריה בענין הקבורה בכהאי גוונא, ותירץ שם בראיות ברורות, גם על באירוט (היא בארות) לאדאקיה (לודקיא בש"ס) והרי לבנון עד טורי אמנון שכולם הם ארץ הקודש, אשר נשבע ה" אלוקינו ואלוקי אבותנו לאברהם אבינו ע"ה ולאבותנו לתת לנו והם מכיבוש עולי מצרים, ואינם פחותים מכיבוש עולי בבל, המתחיל מכזיב רק לענין הקדושה, לענין תרו"מ וכולי האי. ובאמת, שכך היה בדעתי, ג"כ אחרי שהתבוננתי קצת בדברי הש"ס הרמב"ם ושאר המחברים בענין, אלא שלא היה לי לסמוך על זה מסברא. אומנם אם היה מגיע לידי הספר הזה בצידון, בדרך הטבע לא היתי זז משם, מי יודע כמה שנים, על כל פנים. כי בעל המחבר הספר ההוא היה אדם גדול מאוד, כנראה מתוכו, במה שמדבר על כל הלכה ודין הנוגש אפילו קצת להילכות ארץ הקודש, תיבנה ותיכונן במהרה בימנו, וטרח ויגע הרבה והרבה על גבוליה, ועל כל עיר ועיר ממנה, שבע שנים שלמות, לשם שמים דווקא, ולימד דעת את כל הדורות שלאחריו, עד בוא יבוא משיח צידקנו, במהרה בימנו אמן.

 

וביהושע (פרק י"א) – קרבות קשים עם המון מלכים שהתקבצו במי-מרום, מרון אל – רס (ששם עכשיו נלחמים) , להלחם נגד ישראל, והיה ניצחון גדול, ויהושע רדף את הגויים עד צידון.

ולאורך כל ההיסטוריה אנו מוצאים את הערים המפורסות בלבנון, אליהו גר בצורפתה אשר לצידון, ובתלמוד ירושלמי סוכה (פרק ה" ה"א) יונה הנביא משבט אשר, אשר בצידון. ויחזקאל דורש שלטון חזק נגד צידון.

כפי שמצינו ביחזקאל (כ"ח כ"ג)

ושלחתי בה (הכוונה בצידון) דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני ד" ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני ד" ד"

הרב ישראלי זצ"ל, היה חוזר הרבה פעמים על הפסוקים הללו, והיה מבאר את המילים "סילון" ו"קוץ" ע"פ הפסוק בבמדבר פרק ל"ג נ"ה:

ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה

ומתרגם אונקלוס שם:

ואם לא תתרכון ית יתבי ארעא מן קדמיכון ויהי דתשארון מנהון לסיען נטלן זין לקבלכון ולמשרין מקפניכון ויעיקון לכון על ארעא דאתון יתבין בה (ובתרגום לעברית: והיה מה שתשאירו מן העמים, יהיו לסיעות ולחבורות הנוטלות נשק לעומתכם, ולמחנות המקיפים ומסובבים אתכם, ויצרו לכם על האדמה אשר אתם יושבים בה) ולצערנו הדברים מתקיימים בזמן הזה.

 

אור החיים במקום, אם תדייק טוב בתוך הפסוקים:

 ואם לא תורישו וגו" והיה וגו" לדבריהם ז"ל שאמרו (מגילה י" ע"ב): "כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה, כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצורכיהם, הוא מבשרם שיהיו לשיכים וגו". וצררו אתכם על הארץ וגו" – פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו

התותחים לא יורים רק על השטח של לבנון, אלא על כל צפון הארץ ודרומה, גם על השטח שבריבונותינו!

"לבנון" – שם מושאל לבית המקדש בגלל יופיה המיוחד מאוד (בפרשת השבוע- "ההר הטוב הזה והלבנון) צריך לפתח את הקשר למקום הזה לא רק דרך הביטחון בלבד. אנו מוצאים בספרי השו"תים – במהרי"ל וברב פעלים (ב" אבה"ע כ") – על בירות, ובמבי"ט, ובישועות מלכו (יו"ד ס"ז) ועד התקופה האחרונה. בשו"ת אורח משפט קנ"א למרן הרב זצ"ל, וישכיל עבדי ומשפטי עוזיאל ועוד. רצף התישבותי בכל הדורות של יהודים בכל לבנון!

 

ומיד אחרי מבצע ליטני (במלחמת של"ג) – כתב רבנו הרצי"ה[1] למוטה גור- הרמטכ"ל:

ב"ה אדר ב" ה"תשל"ח

כל עטרת השלום וברכת ה" אלהי צבאות ישראל

ממרום עיר משגב קודשנו ותפארתנו

לכבוד ידידי מחמדי ומחמד כל ישראל,

רמטכ"לנו הנעלה מר מרדכי גור.

מקרב לב ונפש הנני מביע לך בזה כל שפע יישורי – כוחך וברכותי הנאמנות להצלחתך הנאדרה בסידורי עניננו הצבאיים בפרק החשוב והגדול הזה.

כן תוסיף תרבה תגדיל כל גילוי העוז ותעצומות לישראל כפקודת (יואב, שר צבא) דויד מלכנו נתחזקה בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו הנותן עוד ותעצומות לעם ממקור נצחו. (מדובר פה על לבנון)

נאמן יקרך בלב ונפש

בצפיית ראיית הישועה השלמה

צבי יהודה הכהן קוק

 

לבנון – ערי אלוקינו!

בראיון[2] עם מרן ראש הישיבה שליט"א נשאל הרב:

מהו מעמדה של מלחמת שלום הגליל בהלכה?האם היתה זאת מלחמת מצווה?

תשובה: מלחמת מצווה בוודאי, וזאת משני פנים. הראשית והאחרית. הראשית- מרגע שממשלה החליטה שיש צורך חיוני לצאת למלחמה, כדי להגן על ישראל מיד צר, הפכה המלחמה להיות מלחמת מצווה. הרי לא מדובר בממשלה המזלזלת חלילה בחיי חיילים המסתכנים בקרב. והאחרית- רק לאחר שוך הקרבות נוכחנו לדעת שלבנון היתה מדינה מלאה מרצחים ונשק המיועד נגדנו. ורק מלחמה בהם הצילה אותנו ממזימותיהם. מדינת אש"ף התפוררה. אומנם היה לנו מחיר כבד של קורבנות אך זהו דבר שלא ניתן לחזותו מראש. הוא גם אינו תלוי רק בהחלטת הצבא והמששלה. רק כשעמ"י ראוי היה לכך, התקיים בנו "ולא נפקד ממנו איש" (במדבר ל"א, מ"ט). וכבר דן בזה הרמב"ן ואכמ"ל.   

בכלל, כל מלחמה להגנה על הארץ ולביסוס כיבושה היא בכלל מלחמת מצווה, מצוות כיבוש א"י. מוזר הוא שיש בימינו מי שטוען, "עלה רש" שנאמר בפרשת דברים (א", כ"א) אינה מצווה לדורות, אלא לשעתה בלבד, וזאת בניגוד למה שכתב הרמב"ן בהוספותיו בספר המצוות מ"ע ד", ומאידך גיסא הופך את "אל תתגרו בם" שנאמר באותה פרשה (ב",ה") למצווה לדורות, וכלפי כל העמים. בעוד שבמקורה זו היא הוראת שעה למשה בלבד ואך ורק כלפי בני עשו.

 

 

זהו היחס האמיתי למציאותנו כאן, לא באנו פה למקלט, אלא חזרנו לנחלת אבותינו! ועל זה נלחמים. ואת זה צרך לשנן, קודם כל לעצמנו ולתלמידנו ואח"כ גם לציבור הכלל ישראלי.

ההסברה המוצלחת ביותר בדורות האחרונים היתה ההסברה הזאת! כמו הרצי"ה, הוא דיבר וכתב על זה תמיד. צא וראה את ההתישבות הגדולה ביהודה ושומרון ובגולן. הכל יצא מהישיבה הזאת, ע"י תלמידי הישיבה ותלמידי תלמידיה, וראש הישיבה דהיום – הוא המנהיג הגדול של התופעה הנפלאה הזאת.

 

נרחיב עוד נקודה שהזכיר אותה מרן רה"י קודם. איך מנהיגים מלחמה בישראל, ומזה מוסר המלחמה בישראל:

בסוף פרשת וישלח יש טבח שעשו שמעון ולוי בשכם. וכולם שואלים, מה כל העיר הזו אשמה. תטפל בחמור ובשכם, קח את הילדה ותלך. הרמב"ם מתרץ – שהיו צריכים לדון את המנהיגים שלהם, עפ"י שבע מצוות בני נח, "דינים".

המהר"ל בספר גור אריה על בראשית  (ל"ד י"ג) מתרץ אחרת:

אך קשה אם שכם חטא כל העיר מה חטאו להרוג, ותירץ הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ט הי"ד) דבני נח מצווים על הדינין, ועבירה אחת שעובר – נהרג על ידו, וכאן ראו המעשה הרע הזה ולא דנוהו, לכך היו חייבין מיתה שלא היו דנין אותם. ובאמת דבר תימה הם אלו הדברים, כי איך אפשר להם לדון את בן נשיא הארץ (פסוק ב), כי היו יראים מהם, ואף על גב שנצטוו על הדינין – היינו כשיוכלו לדון, אבל אונס רחמנא פטריה (ב"ק כח ע"ב), ואיך אפשר להם לדון אותם

ונראה דלא קשיא מידי, משום דלא דמי שני אומות, כגון בני ישראל וכנעניים, שהם שני אומות, כדכתיב (פסוק טז) "והיינו לעם אחד" – ומתחלה לא נחשבו לעם אחד, ולפיכך הותר להם ללחום כדין אומה שבא ללחום על אומה אחרת, שהתירה התורה. ואף על גב דאמרה התורה (דברים כ, י) "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום", היינו היכי דלא עשו לישראל דבר, אבל היכי דעשו לישראל דבר, כגון זה שפרצו בהם לעשות להם נבלה, אף על גב דלא עשה רק אחד מהם – כיון דמכלל העם הוא, כיון שפרצו להם תחלה – מותרים ליקח נקמתם מהם. והכי נמי כל המלחמות שהם נמצאים כגון "צרור את המדיינים וגו"" (במדבר כה, יז), אף על גב דהיו הרבה שלא עשו – אין זה חילוק, כיון שהיו באותה אומה שעשה רע להם – מותרין לבא עליהם למלחמה, וכן הם כל המלחמות

כל בני העם אחראים על מעשי היחידים הנמצאים בקרבו, גם אם יש שם חפים מפשע או מחפים על פשע.

ונזכיר עוד נקודה – היחס שלנו מול אומות העולם:

לצערנו חלק ממנהיגנו מביטים תמיד, מה יגידו אומות העולם.

אומר הרצי"ה באחד המכתבים שלו –

"בתוקף ברירותנו – ולא בחולשת גמגומנו שהיא בחולשת אמונה והכרה שלמה – יש לנו האהדה של אומות העולם."

כשאתה חזק ואתה נלחם חזק ואתה מאמין במה שאתה נלחם ואתה יודע שאתה נלחם על נחלת אבותיך, יש גם כבוד מצד אומות העולם לישראל, צא וראה מה היה יחס אומות העולם  אחרי כיבוש ששת הימים שהכפלנו ושילשנו בכוח ובאמונה ובחוזק את ארץ ישראל, וכל העולם העריץ והעריך את עם ישראל וצבאו.

 

ולסיום –

מלך ארם נוכח לדעת שכל מה שנעשה בצבאו מודלף מיד ליהודים.

וכך כתוב במלכים (מלכים ב" ו" ח"-י"ז):

ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלני אלמני תחנתי וישלח איש האלקים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבר המקום הזה כי שם ארם נחתים וישלח מלך ישראל אל המקום אשר אמר לו איש האלקים והזהירה והזהירו ונשמר שם לא אחת ולא שתים ויסער לב מלך ארם על הדבר הזה ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל ויאמר אחד מעבדיו לוא אדני המלך כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו ויגד לו לאמר הנה בדתן  וישלח שמה סוסים ורכ

נגישות