האם מרבים בשמחה בז' באדר

האם מרבים בשמחה בז' באדר
הרב אבינועם זומר




 
משנכנס אדר מרבים בשמחה, ולכאורה בכל יום מימי החודש. אולם השו"ע (או"ח סי" תקפ) מחשיב בימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם, את יום ז" באדר, כי ביום זה מת משה רבינו ע"ה.
 וצריך להבין מדוע קבעו את יום ז" באדר (רק) ליום תענית מחמת מיתת משה, הרי הוא גם יום לידת משה. ומצינו בגמ" (נזיר יד.) דיון במי שאמר "כמשה בשבעה באדר", האם נחשב קבלת נזירות. ומבאר התוס" שביום היוולדו שמחו שמחה גדולה וביום מותו רבו נזירים מחמת צער, והשאלה באיזה יום בחייו של משה התכוון, ליום הלידה או ליום המיתה. הרי שז" אדר היה גם יום שמחה ומדוע נקבע (רק) לתענית, מדוע מוגדר כיום שאירעו בו צרות. ויותר מזה מצינו בגמ" (מגילה יג:) שהמן שמח כיון שנפל הפור בירח שבו מת משה, ולא ידע שבז" אדר מת ובז" אדר נולד. [ומי אומר שלא ידע, אולי ידע אלא שראה את בנ"י מתענים ולא שמחים ביום שבו נולד מי שהוציאם ממצרים, ש"מ שעיקר המזל נקבע ע"פ המיתה ולכן שמח]. וא"כ משמע בגמ" שיום לידת משה גובר על יום פטירתו, כלשון רש"י "כדאי הלידה שתכפר על המיתה", ומכח יום זה התחולל באדר נס פורים. ואולי לא רק אז היה משמעות ליום זה כיום שמחה אלא גם היום. שהרי לשון הגמ" (תענית כט.) "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" – השוואה בין אדר לאב. ובאב ממעטין בשמחה (משא"כ  צרות אחרות שלא משפיעות על שאר החדש) מכח שהוכפלו בו צרות (ר"ה יח:). וא"כ י"ל שבאדר הוכפלו בו שמחות , שלא רק נס פורים קרה באדר, אלא גם ז" באדר יום לידת משה (שגרם גם ליצ"מ ולכן הזכיר רש"י "ימי ניסים לישראל פורים ופסח). א"כ אנו נוהגים גם היום בגלל ז" באדר ריבוי שמחה בכל החודש, וממילא היה ראוי יותר להרבות בשמחה דווקא בז" אדר. וא"כ צריך להבין מדוע מתענים ביום זה.  
 והנה ר" יהונתן אייבשיץ  (יערות-דבש ח"ב דרשה ב) מביא את דברי הירושלמי שאותה שנה של מעשה המגילה היתה שנה מעוברת, והמלחמה היתה באדר שני. ומבאר, שמרדכי עיבר את השנה, כי אין בכל המזלות רוע לישראל כמזל דגים ואריה, כי הם בטבע הגדול טורף הקטן, ויעקב קטן ודל, [ולכן אמר פרעה למשה ואהרן "ראו כי רעה נגד פניכם", כי ראה שמזלם רע, משה באדר ואהרן באב], ולכן התחכם המן לעשות באדר. ומוסיף ר" יהונתן, שהרי ישראל נמשלו ליונה, והרשב"ם (ב"ב פא.) כותב שבכל חודש היונים יולדות חוץ מחודש אדר שלא יולדות. א"כ משמע גם מהכא שאדר מזל רע לישראל, ולכן מרדכי עיבר את החודש כי חשש שבלא זה עמלק יגבור על ישראל, משא"כ אדר שני שאין בו מצד המזל ניגוד לישראל. לפי היערות דבש יוצא שאדר חודש רע לישראל, וא"כ מדוע מי שיש לו עסק עם גוי יעשה זאת באדר ולא באב ?
 
ניתן לבאר זאת מתוך השוואת חודש אדר לחודש אב. חודש אב מזלו אריה. אריה מחד רומז על ביהמ"ק שנקרא אריאל שנא" אוי אריאל אריאל (ישעיה נט), ומאידך רומז גם לנבוכדנצר שנא" עלה אריה מסובכו (ירמיה ד). דווקא בחודש זה נבוכדנצר הצליח להחריב את ביהמ"ק, וכ"כ במדרש (פסיק" רבתי כז-כח ד"ה וימלך) ביקש להחריב בחודש ניסן וכו" ולכל חודש נמצא לו זכות לישראל, עד שהגיע לחודש החמישי שאין בו זכות, מזל רע, שהאריה הגדול (נבוכדנצר) טורף האריה הקטן (ביהמ"ק), וע"כ בחודש זה ממעטין בשמחה. אך חציו השני הם ימי נחמה, וימים אלו יהפכו לששון ושמחה. וכך נא" במדרש (פסיק" דר"כ סוף ד"ה דברי ירמיהו) עלה אריה במזל אריה והחריב אריה על-מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל. אם כלפי חוץ נראה שהקב"ה עסוק בלהחריב בית-שני, באמת באותה פעולה עצמה הוא עוסק בלבנות בית- שלישי. א"כ מזל אריה לא מסמל רק את נבוכדנצר האריה הגדול, אלא הוא גם מסמל את האריה היותר גדול  – ביהמ"ק השלישי. וזה מה שיתברר לע"ל שהימים יהפכו לימי ששון, כי יתברר שבפעולת החורבן נולד משיח ולכן לא אומרים תחנון (ולא שבאתו יום גם נולד משיח) – זהו ה"ונהפוך הוא" של חודש אב.        
כך ניתן לומר גם ביחס לחודש אדר, למזל דגים. בתרגום שני (פר" ג) ובילקוט (סי" תתרנד) מסופר שהמן הפיל פור על חודש אדר ושמח שמחה גדולה, כי מזלו דגים ויבלע אותם כדגים (כי הוא דג גדול וישראל דג קטן), והוא לא ידע כי בני יוסף נמשלו לדגים שנא" "וידגו לרב בקרב הארץ", יש שהם נבלעים ויש שהם בולעים, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. לכן מחד מזל אדר, מזל דגים, הוא מזל רע שנבלעים בו ע"י הדגים, והדבר בא לידי ביטוי במותו של משה, ומתוך כך מתענים כי מותו הוא ביטוי להיות החודש חודש רע לישראל. אך מאידך זה שאנו נמשלים לדגים היא גופא מגביר את יכולתינו לנצח בחדש זה את אויבינו, אם נדע – מתוך מעשינו – להיות לא דגים קטנים אלא לויתנים. [שהרי בחודש אדר נברא השחוק (ספר יצירה) ו"לויתן זה יצרת לשחק בו"]. וזהו ה"ונהפוך הוא" שהתחולל ע"י מרדכי ואסתר להופכנו מדג קטן ללויתן, ולכן כל החודש נהפך מיגון לשמחה. [וכמו שיהיה בעז"ה עם ט" באב, עם חודש אב בב"א].
 
 ניתן לבאר בדרך נוספת [ובזה יבואר איך נהיה לויתנים]. הבאנו לעיל דברי היערות דבש שעם ישראל נמשל ליונה. ובמדרש מבואר הקשר – מה יונה משעה שמכרת בן-זוגה עוד אינה ממירה באחר, כך ישראל משעה שהכירו לקב"ה לא המירוהו באחר (שהש"ר א,טו). יונה סמל לקשר בין עם ישראל לאביהם שבשמים. אולם עם ישראל נמשל לבעל חיים נוסף, לצאן, "שנא" ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (ירמיה לד), ודרש רשב"י  אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם (יבמות סא.). ויש להבין האם יש קשר בין דרשת רשב"י מהמילים "אדם אתם" לבין הרישא של הפס" שאנו צאנו של הקב"ה. ומדוע באמת אנו משולים לצאן, משא"כ  אוה"ע המשולים לפרים בהקרבת שבעים פרים בסוכות כנגד שבעים אוה"ע. אלא שכך נאמר במדרש – "שה פזורה ישראל" – נמשלו ישראל לשה, מה שה הזה לוקה באחד מאיבריו וכל איבריו מרגישין, כך הן ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין (ויק"ר ד,ו). א"כ השה, הצאן מבטא ערבות. לפ"ז ניתן לומר שההבדל בין האומה הישראלית לאוה"ע  שאנו ציבור והם שותפים (משפט-כהן  סי" קכד), בנו יש קדושת הכלל, נשמה אחת בגופות מחולקים (ולכן יש בנו ערבות). לכן אנו שבעים נפש – לשון יחיד -בירידה למצרים, ועשו – שש נפשות (רש"י פ" ויגש). זה הקשר בין הצאן לבין דרשת רשב"י "אדם אתם" שכולכם נחשבים כמו אדם אחד, כולכם המשך אדם הראשון  שהוצבר עפרו מכל העולם כולו (סנה" לח).   
 א"כ הצאן הוא ביטוי לקדושת הכלל, ויונה ביטוי לקשר בין ישראל לקב"ה, וממילא זוהי גם בחינת הפרט שלפי מעשיו דבק יותר או פחות בהקב"ה.
והנה אע"ג שמצד היונה בחודש אדר יש מזל רע שאינה מתעברת ויולדת, דווקא מצד הצאן זהו חודש טוב. שדורשת הגמ" (ר"ה יח.) את הפס" "לבשו כרים צאן ועמקים יעטפו בר" (תהל" סה) אימתי לבשו כרים צאן בזמן שעמקים יעטפו בר, ואימתי עמקים יעטפו בר באדר, מתעברות באדר ויולדות באב. [ואע"ג דיולדות באב סוף סוף התהליך מתחיל כבר מאדר]. א"כ מבחינת עולם החי המשול לישראל, מחד מזל טוב לישראל ומאידך מזל רע. ויש לומר שמבחינת היונה, מבחינת הקשר בין  ישראל לקב"ה, כאשר עם ישראל ישנו מן המצוות והם דלים מן המצוות (ע"פ מגילה יא. יג:)  זהו מזל רע לישראל, שבחודש זה יקבלו עונשם על דלותם במצוות, ונחשבים כדג קטן, יעקב קטן ודל, ודג גדול יכול לבלוע אותם. אך מבחינת קדושת הכלל, מבחינת "לך כנוס את כל היהודים", זהו מזל טוב לישראל. ואם בחודש זה ישראל מתאחדים וכל הכלל כאיש אחד, הם הופכים לדג ענק, ללויתן, והוא בולע שאר הדגים, וזו היתה עצת אסתר. [ורמז לדבר – משלוח מנות נועד להרבות אהבה ורעות, מנות=לויתן בגימטריה].
והנה משה רבינו ע"ה הוא שרש כלל ישראל , על-ידו יצאנו ממצרים והפכנו לאומה, כלל, משה שקול כנגד ס" ריבוא. כל זה קשור ללידתו. אך מותו קשור להיותו סוף סוף גם יחיד, מצד חבור נשמת משה הכללית בגוף יחיד נפרד, ומותו מתייחס לחיבורו לגוף, לניתוק הנשמה מהגוף. ולכן לידתו באדר הוא סימן טוב לישראל מבחינת הכלל, בחינת הצאן, אך מותו באדר הוא סימן רע לישראל מבחינת הפרט, בחינת היונה.
המן ראה את עם ישראל בגלות מפוזר ומפורד בגלל שישנו מן המצוות, וחשב שבגלות אנו יחידים כי אין הופעה לאידיאה הלאומית שלנו, ואנו חיים רק לאור האידיאה הדתית, קישור היחיד אל ה" מבחינת המצוות, וממילא חודש אדר מזל רע. אך הוא לא ידע שבפנימיות עדיין אנו כלל ישראל, וכלך יפה רעיתי ומום אין בך, וכאשר אנו נבטא זאת ע"י "לך כנוס" ממילא החודש יהפוך לחודש טוב [וזהו עניין נכנס יין יצא סוד]. לכן מחד ז" אדר סיבה לריבוי שמחה על בחינת הצאן שלנו וע"ז שיך לשמוח גם ביום זה, ומאידך ביום זה אנו מתענים וחוזרים בתשובה על מעשינו, לבטא את בחינת היונה שבנו, הקשור במעשינו, שמהבחינה הזו זהו חודש רע לישראל.
ולעתיד לבוא לא רק עיבור הצאן שבאדר יבוא לידי ביטוי בריבוי השמחה באדר, אלא גם חודש אב שאז הצאן נולד, ואז נולד אהרן -אוהב שלום, ואם נלך בדרכו באהבת חינם, שנבטא את היותנו צאן, את היותנו כלל ישראל , חודש אב יהיה (ביתר שאת מחודש אדר) חודש שמזלו טוב, וגם בו יתגלה "ונהפוך הוא", והצום יהפך לששון ושמחה בב"א.
                                                                                              
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

נגישות