המשנה מתחילה במילים "האשה נקנית" ויש להבין איך יתכן לקנות אשה, האם אשה זה חפץ שאפשר לקנות?
שיטת התוספות בכתובות ב: וכן תוס' הרא"ש שם שאשה היא "כשורו עבדו וחמורו".
כמובן שאין הכוונה לקנין גמור שכן איש לא רשאי למכור להשכיר להשאיל או להוריש את אשתו, אלא ההבנה בזה היא שלכל קנין יש יעוד מיוחד, שדה לחרוש חמור לרכב וכו' ואשה לאישות.
הרב מגנס הוכיח (בתש"ס) מסדר ההלכות ברמ' (אישות פ"א), שכתב בסעיף א' את עצם הקידושין ורק בסעיף ג' את ההשלכה האיסורית- שההשלכה האיסורית היא לא חלק מהגדרת האיסור.
תוס' רי"ד בדף ט. כותב שבגט הבעל מקנה לאשה את גופה.
אבל אפשר לומר שזה איסור וכן רגילים ללמוד בקובץ שיעורים ב', כ"ז.
יתכן לומר שהספק של הגמ' האם עדיפה לשון "מתקדשת או נקנית" תלוי בזה, כי נקנית יותר נשמע כקנין ממוני, ומתקדשת זה כהקדש לכל העולם דהיינו איסור (ולפי"ז מובן למה הגמ' חוקרת בזה שהרי תוס' אומר לנו כאן שהתנא נקט את הלשון שהייתה רהוטה בפיו וא"כ לכאורה קשה מה המקום לדיון הזה- אלא שיש לזה נפק"מ חשובה ולכן הגמ' דנה- ר' איצלה מפונוביץ).
נפק"מ:
1. מה הדין בספק קידושין, הרי"ף בסוגית כלב רץ אחריה- ח:, כותב (ד:) שכל ספק קידושין הוא ספק דאורייתא ונקטינן לחומרא. הר"ן בסוגית נתן הוא ואמרה היא ה:, כותב (א:-ב.) שבספק קידושין העמד ממון על חזקתו כמו בכל ספק ממון (וממילא אינה צריכה גט מספק).
לכאורה יסוד מחלוקתם שלפי הרי"ף זה איסור וממילא ספק דאוריתא לחומרה, אבל לפי הר"ן זה ממון והכללים כמו בממונות וא"צ גט.
2. הפנ"י בגיטין מג. כותב: "ובלא"ה לא משכחת קידושין אחר קידושין דכיון שתפסו קידושין של ראובן הרי היא ברשותו ואין לה יד לקבל קידושין מאחר- כן נראה לי". האבנ"מ מד,ד מקשה על הפנ"י מגמ' בדף סז: שבה רואים שצריך פסוק וזו לא סברא, עיי"ש, האבנ"מ מסביר שזה לימוד מפסוקים.
יתכן להסביר את יסוד מחלוקתם שלפי הפנ"י זה קנין ולכן זה סברא פשוטה ולפי האבנ"מ זה איסור ולכן צריך פסוק.
3. הגמ' בדף יג: בהו"א אומרת שזה שאשה מותרת לעולם במיתת הבעל זו סברא ("הוא אסרה הוא שרתה"), ומקשה על סברא זו מעריות ששם האשה לא מותרת במיתת הבעל (למשל אשת אב) ומביאה פסוק, וצריך להבין מה ההו"א ויתכן שההו"א הייתה שאשה היא כממון והמסקנה היא איסור.
* יתכן שבתרוץ הגמ' שמסביר שכתוב במשנה לשון של קנין בגלל הקנין כסף, יש בעצם ברור של מהות הקידושין כקנין, לפי"ז לא קשה קושית התוספות "תני חדא משום תרתי" כי בחדא הזה יש בירור מהותי (ר' איצלה מפונוביץ).
* המשיב דבר (ד, לה) מסיק שלכו"ע צריך לומר שזה שילוב והשאלה היא רק האם זה קנין שיוצר איסור או איסור שיוצר קנין.
עיין עוד בקצוה"ח, ער"ה, ס"ק ג'.
נעזרתי רבות ביסודות וחקירות של ר' אחיקם קשת.
