הידור מצוה עד שליש

הידור מצוה עד שליש
הרב אהרון כהן



הידור מצוה עד שליש

 

 גמ" דף ט:"אמר רבי זירא אמר רב הונא במצוה עד שליש ואסיקנא דבהידור מצוה עד שליש מן המצוה".

ופירש רש"י ז"ל שאם מוצא ב" ספרי תורה לקנות ואחד הדור מחבירו יוסיף שליש הדמים ויקח את הדור דתניא "זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות, עשה לך ספר תורה נאה לולב נאה טלית וציצית נאה" עכ"ל. והרא"ש בב"ק כתב אם מצא אתרוג שהוא ראוי לצאת בו שהוא כאגוז יוסיף שליש לקנות יפה ממנו ולא שיהיה מחויב לקנות אתרוג היפה ממנו שימצא בתוספת שליש על אתרוג שחפץ לקנות. עכ"ל.

 ובסוכה פ"ג סימן יב הביא הרא"ש מימרא דרבי זירא ופירשה וז"ל אם קנה לולב ונזדמן לו אחר יפה יותר יוסיף עד שליש בדמי הראשון להחליפנו ביפה עכ"ל. ולכאורה הדברים סותרים להדדי שבב"ק משמע דחייב להוסיף דוקא באתרוג מצומצם [ומה שכתב אגוז הוא לדעת ר"מ וה"ה כביצה לדעת ר"י ועיין עוד מה שנכתוב בזה] אבל אם מצא גדול מכביצה אינו צריך להוסיף ובסוכה כתב כדברי רש"י שלעולם יחליף עד שליש, וכתב היש"ש בב"ק סימן כד, דמה שכתב הרא"ש בסוכה היינו אליבא דהרי"ף דכיון דהרי"ף הביא דין זה בסוכה גבי דינא ד"זה אלי ואנוהו" גבי אגד לולב, מוכח דסבירא ליה כרש"י ולכן פירש שם הרא"ש אליבא דהרי"ף ובב"ק כתב דעת עצמו, וכתב הבכורי יעקב סק"ב דע"כ מרן סבירא ליה כחילוק היש"ש הנ"ל (וצ"ע אמאי מרן לא זכר מידי מדברי הרא"ש בסוכה ומרן נמי כתב הכי בדעת הטור, והמעיין יראה שזה דוחק). והב"ח בתחלה כתב דהרא"ש בסוכה מיירי שעדיין לא קנהו ולכן ביאר כרש"י אך כאן בב"ק שכתב "ולא יפה ממנו" כוונתו לאחר שכבר קנה בהידור שליש, וכביצה שנקט הרא"ש לאו דוקא ונקט כביצה לומר שבפחות מזה צריך להוציא אף יותר משליש ע"ש (וגרס שיימינן בתוספת שליש ולא שימצא בתוספת שליש. ע"ש) וחזר בו מדברי רי"ו שהסביר דברי הרא"ש בב"ק כשלא קנה ולכן ביאר דדעת הרא"ש כמאי דפסק בסוכה שהוא מקום ההלכות אתרוג ולולב וכך ביאר דברי הטור ודלא כב"י אלא ביאר הרא"ש כרש"י (אמנם הב"י ביאר בדעת הרא"ש דמיירי שקנה שאע"ג דמשמע מהרא"ש בב"ק דמיירי שלא קנה כתב שער הציון (סק"א) כיון שמקור דברי הרא"ש מדברי הסמ"ג עשין מד בשם ר""ת ושם כתב להדיא שמיירי שקנה ולכן נקט הכי מרן בדעת הרא"ש) והט"ז (סק"א) יישב דברי הרא"ש באופן אחר דבב"ק היינו היכא דלא גילה דעתו, שלא קנה אמרינן ליה שיוסיף שליש על האתרוג שראוי לצאת בו אבל היכא שגילה דעתו וקנה יוסיף עוד שליש ופמ"ג תמה איך יכול להיות דאם קנה ביותר צריך להוסיף ואם לא קנה אין צריך להוסיף אלא עד שליש ובבכורי יעקב סק"ב כתב דהיכא דקנה אין זה נחשב לו אלא כאתרוג מצומצם וי"ל.

 

ובתוס" בב"ק (ד"ה עד שליש) כתב וז"ל פירוש שאם מצא אתרוג כאגוז כמו ששיערו חכמים ואחד גדול ממנו שליש יקנהו. ומפשט דברי התוס" נראה דכוונתו לומר דאיכא הידור בהוספת גודל שליש על האתרוג ולא נתנו שיעור בדמים. [וכן הבינו המהרש"א ולפ"ז צ"ע אמאי נקט דוקא גודל מצומצם ושמא נאמר שבפחות מזה צריך אף יותר משליש] אמנם בב"י הביא דברי הרא"ש ולאחריהם דברי התוס" ולא נראה דמחלק ביניהם. והגר"א סק"א כתב כב"י שהרא"ש כתוס" [וצ"ע דהגר"א בהגהותיו בגמ" כתב ששאר פוסקים כרש"י]

 

ובשו"ע הביא בסתם דעת הרא"ש איך שביארו דאם קנה אתרוג מצומצם ואח"כ מצא גדול ממנו מצוה להוסיף עד שליש כדי להחליפו ביותר נאה ועיין במהרש"ל ביש"ש שכתב הדין בגודל כביצה הוא מחשש שמא יצטמק ולא יהיה בו כשיעור וכ"כ הב"י וכן כתב המשנ"ב (סק"א) ובכף החיים (סק"ט). אך בשו"ע כתב לכאורה טעם שונה כדי להחליפו ביותר נאה אמנם כתב נמי בדומה לזה בב"י להחליפו ביותר יפה ונראה שאין כוונתו במלים אלו אלא לומר יותר גדול אך דין "נוי" אינו שייך לענינו [וזה דין של "זה אלי ואנוהו" ולא נאמר בו שליש ואכמ"ל]. ומטעם זה כתב היש"ש דהוא דוקא באתרוג ובמ"א סק"ב השיג עליו וכתב שכן משמע גם מרש"י שכתב ב" ספרי תורה וכן מפשט הגמ" משמע שאין חילוק אך לכאורה צ"ע דהדברים מוכרחים לפי הרא"ש אם נפרשו מחשש שמא יצטמצם אך עיין במשנ"ב סק"ב שהביא מג"א ובשעה"צ אות ג" כתב שגם בס"ת יש שיעור איך שיוצאים בו ע"י הדחק ונראה כונתו שאף בס"ת שייך החשש שמא יצטמצם ועיין עוד בכף החיים בזה ועיין במנחת פתים שהוכיח מכאן שמצוה בגדול ונראה דלא הבין כדברי הב"י שהחשש הוא שמא יצטמצם ומטעם זה כתב נמי דברי המ"א שיש ענין מצד הגודל ולאו דוקא באתרוג והפנה למ"א תרע"ב סק"ג ע"ש. וכן לסימן יב סק"ו.

           אך לכאורה אינו דומה דשם כתב דהוי מטעם זה אלי ואנוהו ומ"מ אם נפרש הכי לא נצטרך להערת השע"צ הנ"ל. אך זה צ"ע דא"כ למה דוקא גודל מצומצם ובאמת שהטור לא הזכיר זאת ומשמע מדבריו שהענין בגודל ולא כדברי מרן. ובהמשך דבריו הביא מרן בשם יש מי שאומר שאם מוצא ב" אתרוגים לקנות והא" הדר מחבירו יקח ההדר אם אין מיקרין אותו יותר משליש וכו" ומלשונו משמע דמיירי דוקא היכא דלא קנה עדיין אך אם קנה אין צריך להחליף וכמו שכתב הב"י בדעת רש"י וכן ביאר המ"א ועוד אחרונים, אך הגר"א הביא ירושלמי כשיטת רש"י ושם משמע שאף לאחר שקנה וכן כתב הט"ז בשם הרא"ש וכן הוא לפי הב"ח דהרא"ש בסוכה עיקר. ומה שהקשה המהרש"ל דלפי זה יצטרך כל פעם לקנות מחדש תירץ המ"א דאין חייב להדר אלא בדיוק הוי שליש דבפחות מזה לא חשיב הידור וביותר מזה לא אטרחוהו. ובפני משה (הובא בבה"ל) ובערוך השלחן בסק"א כתבו דהוא דוקא בפעם הראשונה ולא אטרחוהו יותר וכן כתבו עוד אחרונים ובכף החיים כתב (סקטו"ב) דגם מסיום דברי המ"א משמע שמבאר דמיירי לי"א גם שקנה ע"פ השו"ע.

 

וכתב המשנ"ב בבאור הלכה דמשמע מהגר"א דנוטה לפסוק כיש מי שאומר כיון שהוא דעת הירושלמי [וזו אינה דעת מרן דקי"ל כסתם] ועיין בכף החיים דהביא הא"ר להחמיר כתרוויהו וביאר דבריו דאפילו אם קנה ושיעורו לא מצומצם צריך להוסיף שליש [וצ"ע מנא ליה הא בדברי הא"ר] וכן דעת המשנ"ב לפסוק כי"א לחומרא ומכל האמור לעיל נראה שאף להולכים בתר השו"ע יש להחמיר כדעת רש"י ומ"מ קנה ואינו כשיעור המצומצם יש להקל.

 

והנה כתב הפמ"ג אם יש פלוגתא דרבוותא והלכה דכשר בזה יש לומר מצוה בהידור עד שליש לצאת כל הדיעות עכ"ל. והובאו דבריו בבה"ל (ד"ה אם קנה) ובבכורי יעקב שם (סק"ב). ובבה"ל הנ"ל הביא בשם הבגדי ישע להחמיר אפילו יותר (לא מצאנו) ומ"מ דיותר בעינן להדר בדין היכא דאיכא פלוגתא [אף דנפסק שכשר] מאשר בנוי הדבר. וצ"ע מנא ליה הא, ובספר משאת המלך (זבחים סימן ס"ו) חידש דחוץ מענין הידור שהמצוה תהיה נאה יש ענין להחמיר בדיני המצוה וחשיב הידור והביא ראיה לזה מדברי הב"ח בסימן תקפ"ו שכתב על דברי הטור שמצוה מן המובחר לקחת משל איל דצריך להוציא על זה עד שליש כבסימן תרנ"ו, וכן הוכיח מהבה"ל הנזכר בשם הפמ"ג וכן הוכיח מציצין שאינן מעכבין את המילה שאמרינן ביה הידור וממרור דכתבו האחרונים להדר עד שליש בחזרת (שו"ע הרב סימן תע"ג סעיף ל, ועיין ב"י שם בשם סמ"ק) ומכל אלו הוכיח דאע"ג דלא שייך בהו "נוי" אמרינן הידור מצוה. אמנם מציצין שאינם מעכבין אין כ"כ ראיה דסו"ס נוי אע"ג דאינו נראה לכל אדם. אך באמת יש חילוק גדול מנדון דהפמ"ג דבאמת יסוד דין ד"זה אלי ואנוהו" חידשה תורה דיש מצוה מן המובחר דיהיה נוי במצוה וחז"ל קבעו דמצוה מן המובחר עד שליש דזהו ענין מצוה מן המובחר דיש חיוב לטרוח עד שליש ותו לא ועד שליש אינו חייב מדין הנוי והיופי של הדבר אלא מדין המצוה מן המובחר שבזה, ולכן כתב הב"ח דבשופר של איל יש לטרוח עד שליש וכשאר דברים. (דענין "זה אלי ואנוהו" היא קטגוריה במצוה מן המובחר ולא להיפך) וכדמשמע בכל דוכתי ד"זה אלי ואנוהו" עניינו לנוי של המצוה לחוד. אמנם כל זה מתבאר דוקא לדעת רש"י דלעיל דסבירא ליה דבזה אלי ואנוהו שייך עד שליש אך לדעת החולקים (רא"ש ע"פ מרן, תוס", סמ"ג וכו") דאין חיוב הידור אלא היכא דיש חשש שמא יצטמצם ממילא בכל "זה אלי ואנוהו" ומצוה מן המובחר אין מקור לחיוב עד שליש. (הב"ח לטעמיה דסבירא ליה דגם לרא"ש יש חיוב עד שליש, וכדעת רש"י ומה שכתב הב"י (תע"ג סעיף ה") בשם הסמ"ק "דמים יקרים" אינו ענין לענינו, דלא כתב שליש וכן כתב "טוב לחזר" וודאי אינו חיוב כבסימן תרנ"ו. וכן בשו"ע לא כתב שצריך להוציא עליה דמים. אמנם בשו"ע הרב לשונו מצוה לחזר אחר חזרת אפילו לקנותו בדמים יקרים על דרך שהתבאר בסימן תרנ"ו, וכן בחק יעקב (סקכ"ב) כתב שצריך להוציא על חזרת עד שליש. ושמא י"ל דאזלי דוקא לשיטת רש"י בסימן תרנ"ו. אמנם קצת יש להביא ראיה לדבריו (לא לגמרי ראיה דהרי כתב שאם יש קצת הידור לא צריך להדר) מדברי המהרי"ק שורש כב הובא בב"י תרנ"ו, דביאר דעת הרא"ש דכתב כאגוז דדוקא כאגוז כתב וטעמו דלר"מ מכשיר בדיעבד היכא דליכא אלא כאגוז, אמנם משום הידור מצוה צריך להוציא עד שליש עד שיהיה בגודל כביצה ואז יהיה אף לכתחילה אך לר" יהודה אין צריך להוסיף יותר מכביצה דהא הדור קצת וסיים דנפק"מ בעלמא דהיכא דאיכא הידור מצוה קצת אין חייב כלל להוסיף אפילו משום הידור, ונראה דכוונתו דנלך לחומרא לא משום נוי המצוה ומ"מ חלקו עליו כל הפוסקים ולא הובאו דבריו להלכה. ומ"מ ודאי דצריך לחוש לדבריו אך צ"ע למעשה היכא דאיכא לפני אתרוג כשר ונחלקו בו רבוותא, יפה, או אתרוג שכשר לכל הדעות אך אין בו נוי חיצוני

ובגמ" שם הסתפקה אי שליש מלגאו או מלבר ונשארה בתיקו.

 

וכתב הרא"ש בב"ק דאזלינן לקולא וביאר היש"ש דסבירא ליה דהוי מדרבנן ובספק דרבנן אזלינן לקולא, והיש"ש גופיה ביאר בדעת הרי"ף דהוי מדאורייתא וכן סבירא ליה וכן הוא בר"ן בסוכה, ובב"י כתב דהוי מדרבנן ולכן פסק כשו"ע לקולא. ועיין עוד במשנ"ב סק"ג ושעה"צ סק"ד שהביא אחרונים שמחמירים בזה, ועיין ביכורי יעקב סק"ד. ושוב העירני אב"צ וייס שכונת הב"י דמצומצם אינו הידור כיוון שכביצה הוא שיעור המינימום אינו הידור ומה שכתב הב"י אם יפחות אינו יוצא ידי חובתו לא מחשש שמא יצטמצם אלא סימן לזה שזה השיעור הקטן ואינו הידור ולאחר שנחלקנו עמו הרבה זמן, והסכימו עמנו גדולי הת"ח שבישיבה מצא לדבריו מקור מדברי ערוך השלחן שכתב הכי בדעת הרא"ש וסיים שפירוש זה ופירוש רש"י הביא הב"י. ובאמת שבתחלה רצה לבאר מצומצם שאינו הידור אינו מחמת שיעור המינימום אלא מחמת שיכול להצטמצם לא הוי הדר וכן נראה פשט דברי הערוך השלחן מדכתב שדין זה דוקא באתרוג וצע"ק. 

נגישות