הכל מעלין

הכל מעלין
הרב יואל רוזנברג




הכל מעלין

סגולת ישראל מתגלה בארבעה מרכזים:

•I.        התורה ומשפטיה

•II.     נבואה 

•III.   מלכות 

•IV.  מקדש וכהונה

ובהתאם למעלתם במקום ובזמן מופיעים כוחות אלו.

 

מעלתם של ישראל במלואה תלויה בארץ ישראל "גוי אחד בארץ" ועל כן כשעם ישראל יושב על אדמתו מתעלים מרכזים אלו עם התעלות חיי האומה.

 

בתורה- "אין תורה כתורת ארץ ישראל" (ב"ר ט"ז) ומנגד בגלות "מלכה ושריה בגויים אין תורה". תורה בשלמות הן בחכמתה והן בפרטי המצוות קשורה לישיבתם של ישראל בארץ. בי"ד שבחו"ל אינו יכול לעבר שנים (סנהדרין יא:) ואינו דן דיני קנסות ( ב"ק פד:) וכיוון שרק בארץ ישראל חיים ישראל את חייהם במלוא המשמעות לכן תלויות כל המצוות בישיבה בארץ "הציבי לך ציונים". כמו כן גם הנבואה, הכשרון הישראלי לשמוע את דבר ה' תלוי בארץ וכל המתנבא לא נתנבא אלא בארץ או בעבורה או כשהחל להתנבאות בה. מצוות העמדת מלך היא בכניסת ישראל לארץ "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ להעמיד להם מלך וגו'". גם מעלת הכהונה מתגלה בארץ : מפרותיה נצטווינו להפריש תרומות ומעשרות וחלה לכוהנים. בארץ ישראל מובלטת מדרגת הכוהנים ש"ה' הוא נחלתם" ואינם נוחלים נחלה כשאר השבטים אלא מקבלים ערים בתוך כל שבט ושבט.

 

מתוך קדושת ארץ ישראל ממשיכים במעלת ירושלים "המקודשת מכל ארץ ישראל". כל התכנים המופיעים במישור הלאומי באומה היושבת בארצה נמצאים בצורה מרוכזת בירושלים ועל כן "הכל מעלין לירושלים" – בירושלים הכל מתעלה- כל החיים, כל המעשים ומתוך כך גם בתורה, בנבואה במלכות ובכהונה אנו נפגשים באופן שלם ומובלט יותר משאר ארץ ישראל בהתאם לכך שסגולותיה של כנסת ישראל מאירות יותר ב"מקום אשר יבחר ה'" (עיין חתם סופר, יורה דעה רל"ג שיש מצווה גדולה יותר בישיבת ירושלים מישיבה בשאר הארץ).

תורת ירושלים- "התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"" דבר ה' שופע באופן מלא ושלם יותר על הלומד בירושלים. לכן מנהג קדמונים שבירושלים נופלים אפיים אפילו ללא ספר תורה כיוון שירושלים היא כספר תורה.

 

גם הכשרון הנבואי של שמיעת דבר ה' מתפתח בירושלים יותר מכל ארץ ישראל "משא גיא חיזיון"- זו ירושלים שסתם נביא שלא פורש מקומו ירושלמי היה. מתוך שירושלים היא "לשיכנו"- שכנו של מקום, ישנה יכולת גדולה יותר לקלוט רשמים עליונים מאשר בכל מקום אחר בארץ. אף המלכות מקבלת את תוקפה בישיבתה בירושלים שהיא "מקדש מלך, עיר מלוכה". על כן נלחם דוד לכבוש את ירושלים "וכיוון שמלך על כל ישראל הלך את ירושלים ללכוד מצודת ציון לפי שהייתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל" (רד"ק, שמואל ב' ה', ו).

 

גם ביחס למקדש ולכהונה מובלטת מעלת ירושלים. המשנה אומרת שתקיעה בשופר בראש השנה שחל בשבת מותרת במקדש אך לא במדינה. ופירש הרמב"ם "כי מקדש תקרא ירושלים כולה" (ראש השנה, ד' א' וכן לגבי לולב) וקרבן פסח המחבר אותנו לבחירה בישראל וליצירת האומה שייך לירושלים. הקרבן נאכל בירושלים בלבד ובכך אנו מחברים בין יציאתנו ממצרים לחרות עולם, לירושלים "יפה נוף משוש כל הארץ".

 

אנו מתקדמים מיום העצמאות, יום שבו הועמדה הגויה ליום ירושלים שבו ניתנת לה נשמתה ומתוך כך מתברר לנו שזהו תהליך אחד. לא עצמאות לאומית סתמית אלא תהליך אחד של צמיחה מהיסודות התחתונים עד העליונים ומיום ירושלים עתידים אנו להמשיך ליום המקדש שיבנה במהרה בימינו, להתעלות ל"מרום מראשון מקום מקדשנו", לתמצית מעלת ארץ ישראל וממילא גם שם יופיעו כל הכוחות ובתוכם ארבעת מרכזים אלו ברום מעלתם. במקום המקדש נפגש עם היסוד הפנימי והתמציתי של התורה, הנבואה, המלכות והכהונה.

 

בתורה – "הר שיצאה ממנו הוראה לישראל" – בלשכת הגזית, מקום מושב הסנהדרין אשר מכח ישיבתם בבית ה' מבררים חיי עולם אשר נטעו בתוכנו. "וקמת ועלית אל המקום" – מלמד שהמקום גורם. המקום גורם את המפגש עם שורש החיים ומכח מפגש זה יכולים לגלות את רצונו המכוון עד פסיקה ביסוד החיים שבדיני נפשות. תוקפו של בי"ד היושב במקום זה מחייב שזקן החולק על חבריו בהוראה נדון כזקן ממרה משא"כ בבתי-הדינים שבשאר המקומות כיון שבבית המקדש, באור פני מלך המשפט, מתברר ש"המשפט לאלוקים הוא" והמערער על פסק דינו של בית-דין זה כמערער על מלך המשפט.

 

כמו כן דבר ה' המורה לעמו ביד עבדיו הנביאים את המעשה אשר יעשון אף הוא יוצא מבין שני הכרובים. בבית המקדש מתגלה שמעלת המלוכה אינה רק צורך "אשימה עלי מלך ככל הגויים" אלא מלכות ישראל היא המשך מלכות שמים בעולם הזה בכך שאין יושבים בעזרה אלא מלכי בית דוד. במקדש אנו נפגשים גם עם שלמות מעלת הכהונה ששם היה מרכז עבודתם.

 

כשם שאנו מוצאים את ההתעלות ממדרגה למדרגה בישראל ביחס למרכזים אלו כך אנו  רואים את הריחוק של אומות העולם ממקומות אלו בהדרגה. מותר לגוי שהניח עבודה זרה לשבת בארץ ישראל (לחלק מהדעות דווקא אם  קבל עליו ז' מצוות בני נח), אך בירושלים אסור להם לגור. אין להם שייכות של קביעות במדרגת ירושלים שבה עולים במעלות הקודש. אמנם מותר להם לשהות בירושלים בדרך ארעי אך במקום המקדש, מקום שם נושקים שמים וארץ, שם מי שאינו שייך לסגולה אינה יכול להיכנס כלל- זהו מקום שכולו קודש, כולו ישראל.

 

נמצאים אנו בעיצומו של תהליך, תנועת התשובה של כנסת ישראל לארצה, לעצמה, לעומק חייה שמחוללת את תנועת התשובה של כל ההויה ושל כל העולמות למקורן. תהליך זה תובע מאנשי בית המדרש לצד אנשי העשיה לבא לעזרת ה' בגיבורים בנתינת הנשמה בגויה ההולכת ומתעוררת ומתוך כך להאיר את המהלך הנבנה מיום העצמאות דרך יום ירושלים עד אשר "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים …כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

נגישות