"שובה ישראל עד ד" אלוקיך כי כשלת בעווניך". זהו אחד מיסודות התשובה, האדם צריך לדעת שהוא נכשל. לא רק שלא עשה מצוות, אלא היה כשלון. לא להטיל את האחריות על מישהו אחר. התשתית של התשובה היא שאדם יש לו את ההכרה של "כי כשלת בעווניך". האדם צריך לדעת שלא לטשטש, חשבון המעשים הוא שלי, ואני נכשלתי, ואז יכול האדם להתרומם. לא רק בגלל שכתוב בשולחן ערוך שצריך לומר "אשמנו בגדנו" אומרים זאת, אלא האדם צריך לדעת שהיה לו כשלון, ואז הוא יכול לתקן. מפני שאם אינו מרגיש בכשלון, אינו יכול לתקן. לא עושים תשובה אגב אורחא, לכן בזה מתחילה התשובה – "שובה ישראל… כי כשלת".
יש יסוד של עבודת ה" בוידוי, "תן כבוד לה"", כמו שאמר יהושע לעכן, הוא תבע ממנו לתת כבוד לה". כשאדם אומר אני לא צודק, אני חטאתי, ורבש"ע הוא הצודק – זוהי נתינת כבוד לה".
זהו הנאמר בתהלים (נ"): "זובח תודה יכבדנני". הגמרא אומרת שאם אדם זובח את היצר שלו הוא מכבד את הקב"ה. זהו היסוד הנוסף של וידוי, כמו שאמר יהושע לעכן – תגיד שאתה לא צודק והקב"ה צודק.
זהו בעצם המקור שביום הכיפורים ישנם וידויים רבים. מדוע צריך לחזור ולהתוודות שוב ושוב על אותן העבירות? – זהו היסוד. וידוי זה ענין של עבודת ה", לתת כבוד לה". לא רק חרטה ועזיבת החטא, כדי להתכפר צריך אדם לתת כבוד לה".
יזכנו הקב"ה להרבות כבוד שמים ולשוב לפניו בתשובה שלימה ונחתם כולנו לחיים טובים יחד עם כלל ישראל, אמן.
