הלל והודאה

הלל והודאה
הרב שלמה ברלין




 

הלל והודאה

בעומדנו בחדש זה בפני ימי ההלל וההודאה על נסיו וחסדו של הקב”ה עמנו, יש מקום לתת את הדעת לשאלתו של האדמו”ר הזקן בליקוטי תורה פר’ קדושים עמ’ כ”ט : “ויש להבין ענין ההודאה וההילול שאנו מהללים אותו ית’ לאיזה ענין הוא, הלא הוא ית’ מרומם על כל ברכה ותהילה ולו דומיה תהילה?”

 

 

ושם הוא מתרץ וממשיל : “כמו על דרך משל באדם, כשצריך חברו אליו להשפעת חסדו והוא באותו העת בכעס ורוגז גדול, שנמצא הוא רחוק ממדת החסד עכ”ז כשקורא אליו חברו ומתחיל לשבחו איך שהוא בעל חסד גדול עי”ז מעורר אצלו את מדת חסדו שיתגלה אליו שיתן לו בקשתו ואף שמדה זו היה אז בהעלם גדול אעפ”כ מעוררה ע”י השבח וקריאת שם חסדו וכו'”. והוא מסביר הנמשל השונה מהמשל ואומר “שה’ ית’ מרומם ומנושא מכל תכונה ומדה אלא שלנו הוא מתגלה בהנהגה של מדותיו כמאמר חז”ל מה הוא רחום אף אתה רחום וכו’. לכן כדי להמשיך גילוי מדות אלו הוא ע”י קריאת שמותיו ית’ שאנו קוראים לו בהם ומשבחים אותו בהם היינו כמו שאומרים ברוך אתה הוי’ שהוא ענין הלל ושבח שמהווה הכל מאין ליש עי”ז הקריאה ממשיכים גילוי שם הוי’ שיומשך אלינו שיהווה הכל וכו’ “.

 

 

לאור דברים אלו ניתן לתרץ באופן שונה את קושיית המהר”ל המפורסמת בפ”ב מנתיב העבודה עמ’ פא : “ועוד הקשו כי למה צריך להתפלל בדיבור והרי ה’ יתברך יודע מחשבות בנ”א ודי היה במחשבה וכו’ ” והמהר”ל מבאר שהתפילה היא להשלים את האדם החסר וכדי שהאדם יהיה כלי שימולא חסרנו הרי הוא צריך בעמדו לפני ה’ להיות ‘אדם חסר’ וזה דווקא כשמוציא את חסרונו בדיבור “שמצד הדיבור הוא אדם אבל כאשר הוא מתפלל בלבו בלבד לא נקרא שמוציא חסרונו מצד שהוא חי מדבר”

           

ולפי העקרון של האדמו”ר הזקן היה ניתן לבאר שכדי שיומשך השפע האלוקי לעולם ישנו צורך בפניה לאלוקים שע”י הפניה ההנהגה האלוקית תשפיע את השפע.

           

 

אלא שכאן יתכן וניתן לחלק שהמהר”ל דיבר על תפילה והגדרתו שם היא “כי התפילה היא להשלים את האדם מה שהוא חסר”. אך יתכן והלל והודאה ענינם אחר שהם המשכת הגילוי האלוקי לעולם אף בלא סיבת החסרון הקיים בעולם.

           

 

ובימי ההלל וההודאה האלו יזכנו ה’ להודות ולהלל לשבח ולפאר לרומם להדר ולנצח בגאולה שלימה בב”א.

 

נגישות