נתבקשתי לכתוב מעט אודות מו"ר קה"ק מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצוק"ל ובזיעוכי"א, ראש ישיבתנו הקדושה ישיבת 'מרכז הרב', לקראת עשרים שנה להעלותו מאתנו לגנזי מרומים.
כיון שהמבקש הוא עלון "לוחמים וחולמים", המיועד בעיקרו לחברינו שיצאו לעזרת השם בגיבורים, על כן אכתוב בהקשר לעניין זה.זכה מרן הרב קוק זצ"ל, ואחריו ממשיך דרכו בנו יחידו מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, לחיות בדורות אלו של התרקמות הגאולה השלימה של עם ישראל ושל העולמים כולם, ולא רק לחיות, אלא שזכינו אנו כולנו בני הדורות האחרונים האלה, שחיו בתוכנו ענקי עולם ודורות אלו, שהאירו אורות ונתיבות גאולתנו באורה של תורה בשלמותה.ראשית כל עלינו לדעת, ששניהם, כל אחד בהדגשים המיוחדים של אישיותו, היו גאונים עצומים בתורה בשלמותה, בכל פרד"ס התורה. מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל זכה לגדול במשך כל שנות גידוליו בעיקר אצל אביו הגאון הקדוש זצ"ל. וכבר מגיל צעיר היה מלא וגדוש באוצרות של תורה ויראת שמים טהורה, עד שבהיותו בגיל שבע עשרה שנה בלבד, כבר אביו סומך עליו בכתיבת תשובות לחלק מן השאלות שהיה נשאל. בהיותו בן עשרים ושלש נאלץ הבן להיפרד מאביו ולגלות מארץ ישראל, כנראה, על מנת שיוכל לשבת בשקט ולעסוק בתורה. באותה תקופה שימש מרן הרב זצ"ל ברבנות יפו והמושבות החדשות, וכבר אז התפתחו מחלוקות קשות מאוד נגד דרכו בכלל, שהיתה בעיקרה לחיזוק ההתיישבות של עם ד' בארץ ד', ובמיוחד נגד פסיקתו בעניין השביעית. מחלוקות אלו כאבו לבן הרב צבי יהודה מאוד, וכנראה, שלכן החליטו שטוב לו להתרחק למרות שנאלץ לעשות צעד כל כך קשה של התרחקות, הנה יד ד', מסובב הסיבות ואשר עינו על יראיו תמיד לשמרם ולגדלם כראוי להם, מסובבת את הדברים באופן כזה, שמרן הרב זצ"ל יוצא לחו"ל, על מנת לשכנע גדולי ישראל בכינוס של אגודת ישראל, בחשיבות התמיכה בישוב ארץ ישראל, ובדיוק אז פורצת מלחמת העולם הראשונה, והוא לא יכול לחזור לארץ, והנה הם נפגשים שניהם, האב ובנו, באדמת נכר, בשוויץ, ושניהם ללא טרדות, יושבים ועוסקים ביחד בתורה במשך שנה שלימה. מורנו ורבנו זצ"ל אמר על כך: "היתה זו תקופה חשובה מאוד, בה למדנו את כל התורה כולה". שאלה: מה פרוש 'כל התורה כולה'? תשובה: "הכל ממש, כל הנגלה וכל הנסתר".
באחד השיעורים סיפר הרב צבי יהודה חלום שחלם: הוא רואה בנין גדול מאוד מאוד, מלא המון המון חדרים חיצוניים ופנימיים, ויותר פנימיים ויותר ועוד ועוד, ובחדר הפנימי ביותר יושב מרן הרב זצ"ל וכותב אורות, אורות התשובה, אורות התורה ועוד. מסביב לבנין רחבה גדולה מליאה בבני נוער שמצפים לרב, לשמוע דבריו. מרוב צפיה חלקם מתעלפים. עד שהרב צבי יהודה יוצא אל הרחבה ומוסר להם דברים בשם הרב זצ"ל. עד כאן החלום. והרב הוסיף שזהו חלום אמיתי מאוד. הרב זצ"ל מאוד מאוד פנימי וכותב את התורה הראויה לדור הזה כפי שמתגלית לו, והרב צבי יהודה מלמדה לרבים.
בזמן מרן הרב קוק היה קיים רק חזון של מדינה יהודית, והרב מתייחס אליה בהתבוננות מעמיקה של תורה, אבל כחזון. צבא יהודי ודאי שלא היה קיים, הס מלהזכיר תחת שלטון זר, אבל אף-על-פי-כן עוסקים צעירים יהודים בהכנות.
והרב מתייחס גם לזה:
"ההתעמלות שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים…'לא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמם של נערים שחוק' (ויקרא רבה פר' כ"ו), אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקדש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה".
הצעירים שעוסקים בחיזוק גופם ולומדים להלחם בכלי נשק, כדי להלחם מלחמותיה של האומה הישראלית, או במלים של היום, חיילים בצבא של מדינת ישראל, הרי הם עוסקים בעבודת קודש, שמעלה את השכינה מעלה מעלה. אלו הם הדברים שכתב מרן הרב קוק זצ"ל לפני תשעים שנה.
מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל זכה לראות בהכרזת הקמת מדינת ישראל, בשגשוגה ובהתפתחותה. וכך הוא אומר ב"מזמור י'ט" המפורסם, היינו דבריו בחגיגת יום העצמאות שערב מלחמת ששת הימים, ובשיעוריו הרבים: עם הקודש, וארץ הקודש, והפירות הקדושים של ארץ ישראל, כלשונו של רבנו החת"ם סופר.
וישנו קודש של המצוות, "אשר קדשנו במצוותיו וציונו", והקודש של המצוה הכלל ישראלית של המלכת מלך בישראל, ומתוך כך אל מדינת ישראל וסידור שלטון של ישראל. זוהי מצוה וזוהי קדושה. ודברי קודש של הרמב"ן במצוה ד' בהוספות לספר המצוות: "שלא נעזבה ביד זולתנו מן האומות" זוהי מצוה כלל ישראלית, שפרושה להקים מדינה של עם ישראל בכל גבולות ארץ ישראל. "שלא יניחו ממנה מקום". ומתוך כך, כל מה ששייך לקיום המצוה הזאת, וקודם כל קדושת הצבא, כל הטנקים וכל המכשירים ששייכים לזה, ארוכים וקצרים ועגולים, אינני בקי בשמות, בין שמתוצרת שלנו ובין שמתוצרת של גויים, כל זה שייך לקדושה הזאת, לאשר קידשנו במצוותיו וציונו של המצוה הכלל ישראלית הזאת.
ומתוך כך המדים של הצבא שלנו. אני מתייחס אליהם בקדושה. זוהי קדושה עצמית מקורית, קדושת כל מכשירי המצוה מכל הצדדים.
קדושה זו מציאות, קדושה זו עובדה. הקדושה לא מתחילה מאתנו, לא אנחנו מקדשים. הקדושה באה מלמעלה אל מה שצריך וראוי לה, אל עם הקודש ואל ארץ הקודש וכל מה ששייך לזה. (עד כאן דבריו בהתבוננות הכללית).
מתוך כך בא החיוב ההלכתי של ההתגייסות לצבא ישראל והרב מאריך בזה במאמר "למצות הארץ", שב'לנתיבות ישראל' ח"א. הרב התנגד מאוד לנוסח של "פטור" בחורי ישיבה משרות צבאי. אין פטור ממצוות. אמנם הנוסח הוא "דחיית" שרות.
עם כל הכרת הערך והחשיבות והחיוב של שירות צבאי, הרב ראה את הערך והחשיבות הכללית של הלימוד בישיבה. הוא התנגד בכל תוקף לגיוס סיטונאי של בחורי ישיבות, והיה אומר: הישיבות הן מבצרי הרוח של המדינה, הן המוראל של המדינה ובשום אופן אין לפגוע בהם. אמנם הגיוס יעשה עפ"י שיקול דעת של ראשי הישיבה, ביחס לכל בחור ובחור.
סיפר לי מו"ר הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, שהיה מבחירי גידוליה של הישיבה, שהם – קבוצה של כמה מטובי התלמידים בישיבה – החליטו להתגייס מבלי להתייעץ עם ראש הישיבה. כשנודע לרב על כך, הוא קרא להם וגער בהם מאוד, ולעומתם שיבח את הרב דב ליאור, שנשאר בישיבה, ואמר עליו: "הוא ת"ח סוג א'".
במכתב משנת תשט"ז הוא מגדיר את ערכם וחשיבותם של תלמידי הישיבה למדינה כולה: "צעירינו אלה, המצוינים ברמתם הכשרונית והאידיאלית, במרצם ובאופיים, הם במהלך התגדלותם בידיעת התורה ובדבקות התורה, בהכרת התורה ובאמונת התורה, הם מהווים נכסים לאומיים תרבותיים ממדרגה ראשונה לישראל ולתקומתו כולה, מרוממים את הרוח ומגבירים את המוראל, – בכל נחיצותו החיונית – גם לכל יישובנו, לכל מדינתנו ולכל צבאנו, שלא בניתוק וריחוק, אלא בשייכות עצמית לכל ממשותו, ולכל גילויי הנשמה הלאומית הגדולה המחייה אותו, לכל התוכן הפנימי והעניין ההיסתורי של כל מעשנו הגדול במלא יד ד' הנטויה בו ורוחו אשר עלינו".
נסיים בתפילה לבורא עולם, שנזכה לראות בעינינו עין בעין בשוב ד' ציון והתמלאות כל חזונם של רבותינו הקדושים, במלוא שלימות גאולת עם ישראל והעולם, בביאת משיח בן דוד ובנין בית המקדש במהרה בימינו. אמן.
חיזקו ואימצו בעבודתכם את ד' ואת עמו ישראל ושובו לאוהלה של תורה.
במלוא העוז והחדוה.
