השר אפי איתם – יום ירושלים תשס"ב – היכל ישיבת מרכז הרב
ברשות מורי ורבי הגאון הרב אברהם כהנא שפירא ראש הישיבה, הרב איתן אייזמן, הרבנים החשובים, ידידי חברי הכנסת וכל הנוכחים כאן כל אחד כפי כבודו וכפי מעלתו. אבל אולי יותר מכל חג שמח לכם בני החבורה הקדושה ידידי רעי תלמידים חברים בני החבורה של הישיבה המרכזית העולמית. זאת לא סתם חבורה, זה לא סתם חיבור, אלא זה חיבור שמברר דרך שלמה, שיטה שלמה בלימוד התורה, שיטה שמבררת שהתורה הולכת וגואלת אותנו ושיש סדר מרכזי למהלך הזה שממנו הולך ומתפשט סדר הקדושה סדר הגאולה בעולם כולו. ויש מרכז ללימוד התורה, והוא כאן בירושלים בבית המדרש הזה, וישנו מרכז לקדושה שהיא במקום וזה כאן בירושלים קדושה בפנים קדושה, וישנה קדושה באנשים, בעם הזה שהולך ומתחבר אל הארץ הזאת ואל התורה הזאת והופך להיות מרכז חיי העולם, לא מרכז אגואיסטי ששואב לתוכו את הכל, אלא מעיין מפכה, מקור מים חיים, מקור תורת חיים לאומה ולעולמים כולם.
אנחנו נמצאים בגאולה האחרונה, ובגאולה האחרונה צריך הרבה חכמה והרבה תבונה שלפעמים קשה לשאוב אותה, ממצב שבו יכסה חושך ארץ וערפל לאומים, לפעמים כשלא ברור, צריך ללכת אל המצפן הצפון בסוד הן גאלתי אתכם אחרית כראשית, צריך להתבונן בראשיות, צריך להתבונן באבות שלנו, בהתחלות שלנו ומכוח זה לברר איך תראה גם גאולה אחרונה. וכשאנחנו מתבוננים בראשית בהתחלה של הכל, כבר מסתמן סוד העניין, סוד ה" ליראיו, אומרים חז"ל במילה בראשית שלושה יסודות. בראשית המילה בריאה, אל תקרי ברא אלא בריא, יש סדר של בריאות לעולם, וכשהסדר הזה איננו מתקיים העולם חולה, ועמ"י חולה וקשה לו ומסובך לו, יש סדר חיים יש סדר של בריאות, כמו שיש בריאות ליחיד יש בריאות לאומה יש בריאות לעולם. ומה הבריאות הזו? גם היא רמוזה כבר במלה בראשית, אומרים חז"ל ראש ההתחלה הרעיון האידאה הנשמה של כל המעשה, סוף מעשה במחשבה תחילה, כל המעשים שאנחנו עושים בצבא ובהתיישבות ובפוליטיקה ובכלכלה עניינם הוא באיזה ראשית, באיזה ראש באיזה רעיון שכל אלו הדברים הם תוצאותיו, הם אמצעיו, אבל הם אינם תכליתו.
אומרים חז"ל הראש של העולם, היוד והתיו של ישראל תורה, כל העולם הזה מתקיים על סדרי ההיסטוריה שלו והפוליטיקה שלו וחוקי הטבע שלו רק בשביל החיזיון הזה שעמ"י אנחנו, בני אדם קרוצי חומר מקבלים תורה מן השמיים, מופיעה אומה שיש לה תכונה של לספר גדולת מעשיו וקדושת מעשיו ותהילתו יתברך שמו, עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו, וזאת לא איזו תכונה, לא מספרים בתהילת ה", לא לומדים תורה בשביל משהו. אלא זה יסוד החיים זה הדבר עצמו שהולך ומברר את תכונת החיים שלנו, גם הראשית הלאומית שלנו, כשאנחנו יוצאים מן המצרים במסע הארוך ממצרים לירושלים, זה מתחיל בחושך, אנחנו יושבים כל אחד עם משפחתו עם התא הקטן עם המקדש המעט שלו ומספר את הסיפור הזה בלילה כשיש חושך כשלא ברור, כשלפעמים קווי האופק מטושטשים, כשצריך אז מצפן, כשצריך אז כוכב צפון, אז אנחנו מספרים ביציאת מצרים ואומרים שזה בלילה ההוא מתברר לא סתם סדר אלא הסדר בה" הידיעה, להודיע לאדם, להודיע ולהיוודע שגם בשעות חשוכות ביותר הולך ומתגלה סדר כל הסדרים, מתגלית השגחת ה" עלינו דרך המשברים, דרך הצרות אנחנו נולדים, אלה כאבים אלה קשיים אלה חבלים שנופלים לנו בנעימים, אנחנו בחדר הלידה, אנחנו איננו ח"ו בחדר המתים. וגם כשהולכים בחושך וגם כשיודעים שיש סדר, צריך גם ללמוד שהסדר הזה מתחיל הרבה פעמים במהלך אלוקי, ריבונו של עולם מתחיל את המהלכים לפעמים בלי לשאול אותנו, לפעמים אין זמן לחכות לנו, אין זמן להמתין עד שנהיה ראויים ושם במצרים אנחנו יושבים במ"ט שערי טומאה ואם זה היה תלוי בנו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים, וריבונו של עולם בגאולה ראשונה מיילד אותנו בעצמו, הנסה אלוקים בעצמו לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, ואנחנו יוצאים למסע הזה לא כי בחרנו ולא כי רצינו, אלא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול, וכך גם לידתו של אדם יחיד. כשמגיע זמן הלידה, אי אפשר לעצור אותה, עת לכוננה כי בא מועד, יש רגע יש זמן והלידה מתחילה, ולא שואלים אף אחד לא את הילד ולא את היולדת זה מהלך שנועד להוליד את החיים לעולם, בכאב, בסיבוכים, בסכנה. אבל זה טיבם של מהלכים גדולים שככה הם מתרחשים.
מדינת ישראל נולדת מתוך זעזוע נורא של הנסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, אנחנו מחכים והעולם מחכה וריבונו של עולם מחכה לנו חמש ושש מאות ואלף ואלף חמש מאות ואלפיים שנה, וכלום לא קורה ואז יש זעזוע נורא ואחריו שלוש שנים אחריו נולדת מדינת ישראל.
ובאמת צריך להבין שבלידה הזאת בהתחלה קשה לנו מאוד להתרומם למדרגת ירושלים שהיא עיר שחוברה לה יחדיו, לא פשוט לנו, עדיין יש בנו פירודים, עדיין אין בנו את אחדותה של ירושלים של מטה כדי שנהיה חזקים מספיק וראויים מספיק לבוא אל ירושלים של מעלה, אבל אנחנו גם במלחמה ההיא כשירושלים מחולקת אנחנו קוראים לה למלחמה ההיא מלחמת הקוממיות, מבטיחים לעצמינו ויותר מהכול לדור שלכם האנשים הצעירים שעומדים פה לפני, שנבנה את הבית על שתי קומותיו, שלא נסתפק בקיומיות, שלא נסתפק בעובדה שאנחנו חיים, אלא נרצה לתת לחיים תוכן מהות משמעות ערך בניין עדי עד. ובכ[ו]ח באייר אנחנו נלחמים מלחמה נוספת שמתוכה נולדת קומת ירושלים השלמה של מטה, מלחמה שכל כולה לא חשבנו לא תכננו התפללנו רצינו, אבל זה בא עלינו בדילוג, כדבר שבכלל שבוע לפני זה לא היה אפשר להעלות אותו על הדעת, ופתאום מתעורר הכותל ששכינה לא זזה ממנו, הכותל שראה גייסות ומלכים ופתאום הכותל הזה שריד בית מקדשנו רואה צנחנים בוכים, והצנחנים הבוכים אומרים שירה, אומרים תפילה, וכך הם אומרים וכך הם מתפללים כשמותניהם חגורות בחגורים הקסדות בידיהם ועיניהם נשואות אל מעלה מעלה אל הכותל ומעליו, וכך הם שרים "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ותותחינו מרעימים לך שיר מזמור, ודמעות הגאווה שבעיניים נוטפות דומם על המדים ועל החגורות, ציון הלא תשאלי לשלום בחוריך, ציון זה האושר הולם בחזנו פראים, למנצח על מקלע ורימון בירושלים, בדמינו חיי בדמינו חיי". יש רגע שהצנחנים עומדים ליד הכותל בוכים ושרים ומתפללים, יש רגע שבו מתאחדת ירושלים של מטה, אבל אנחנו אז שם במלחמה הזאת שקראנו לה מלחמת ששת הימים, מלחמה שהייתה מסוגלת להשלים מעשה בראשית ובשביעי שבת וינפש, מלחמה ששופכת אור מיוחד על הרש"י הראשון על התורה בבחינת כח מעשיו הגיד לעמו לתת לנו נחלת גויים פתאום מתגלה שזה כ[ו]ח באייר ופתאום מתגלה שאנחנו חוזרים בכוח באייר לרשת לא רק את נחלת גויים אלא את לב ליבה של ארץ ישראל,
ויש רגע שקול דודינו ריבונו של עולם דופק, אבל יש איזה השתהות, קצת פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה, קצת רחצתי רגלי איככה אטנפם מחכים לאיזה טלפון נראה מה יהיה אולי נשאיר את הוואקף אולי באופן זמני, ודודי חמק עבר. יש רגעים שדילוגו עלי אהבה, יש רגעים שהכל הולך בחפזון עצום, אבל אחר כך צריכים לעשות מסע ארוך, צריכים ללכת צעד צעד, קמעא קמעא ולקנות את הר הבית ולקנות את קדושת הר הבית ואת קניין הקדושה בצעדים קשים שחלקם צורבים את הלב ואת הנשמה אנחנו עכשיו במלחמה הזאת,, אנחנו עכשיו במלחמה של לחזור ולקנות קניין קדושה של הר הבית מבחירה, מרצון כאותם שני חלקים ברש"י המפורסם הראשון על התורה יש בהם צד של כח מעשיו הגיד לעמו, לפעמים זה יכול להספיק, אבל יש גם צד שהם אומרים להם, הם זה אנחנו המנהיגים, המחנכים, הרבנים גדולי הדור אומרים למי? לעם ישראל לנשמות החיילים לנשמות הלוחמים הילדים שלנו הם אומרים להם, אנחנו צריכים לבוא ולומר מרצון מבחירה את החידוש העצום הזה, הארץ כולה של הקב"ה, ובשנה האחרונה אני בתוך עמי אנוכי יושבת ואני שומע יותר ויותר שמדברים על המלחמה על הבית, ולא מדובר על בית אבן, לא מדובר על בית לבבות של אבן, אלא מדובר על בית שמדובר מקירות הלב, מקירות הנשמה שלנו, על בית שיש בו אבנים לבבות, והבית הזה שעליו היום כמעט כל אחד יודע שנלחמים יש לו תוך יש לו פנים חיה בו המשפחה שלנו, משפחת העם היהודי שבכל סדר חייה בתוך הבית הזה מספרת תהילת ה" בעולם.
לפני שנה, וחצי אולי, נסע ראש ממשלת ישראל לאמריקה ורצה לגמור את המלחמה ביננו לבין הפלסטינאים, רצה להביא שלום לעולם, ומחיר השלום הזה שהוא שם על השולחן היה לעקור אותנו מלב חיינו, מנשמת העולם מן המרכזיות מסדר בראשית שלו, והרבה זמן בשנתיים האחרונות תמהתי מה קרה שם? מה עצר אותו? הרי אנחנו שהוא כבר הגיע לשם ושהוא הציע את ההצעה, בשבועיים האחרונים הגיע לידי ספר, שמתאר את תקופת כהונתו של ראש הממשלה ההוא, ויש שם תיאור מזעזע של השעות האלה שגורל העולם היה תלוי על בלימה, בבוקר הוצעה ההצעה אמרו לרשעים רוצחים ערלים קחו את הר הבית ותנו לנו את נפשנו לשלל, כאילו שיש לנו נפש שיכולה לחיות בלי הנפש של הנפש בלי תמצית הנפש, מספר שם הסופר, אמת כנראה אחרת יש חשש שיתבעו אותו על לשון הרע, ואומר בצהריים אחרי שההצעה הזאת הוצעה על השולחן התכנס ראש ממשלתנו בתוך בקתתו שם במחנה דוד (מעניין ככה פעם להבין את הגלגול הזה) ולא יצא משם שלושה ימים, לא התגלח, לא דיבר עם אף אחד לא אכל לא שתה נעל נעלי התעמלות , כך תואר שם. בנאדם רציונלי, שמת הצעה -בוא תשב למו"מ, כשאני קראתי את זה אמרתי אבלות, בדד ישב כי נטל עליו, ראיתי אדם שפתאום משהו הזדעזע בתוך אמות הסיפים של הנשמה היהודית שלו, משהו כ"כ נורא ואיום שאחרי שהוא הצליח להעלות מן הצעה כזאת הוא מייד התיישב לשבת מנהגי אבלות, וכשהוא יצא כבר לא היתה הצעה ולא היה דיון והוא חזר הביתה ואני זוכר מה הוא אמר לא יכלנו לוותר על אחדות ישראל על בטחון ישראל ועל קדשי ישראל, כל כך עמוק היה הזעזוע שלו מההו"א שהייתה לו לוותר על הר הבית ולחלק את ירושלים. אנחנו ב"ה לא רק שלא נסכים בשום פנים ואופן שירושלים תחולק, אלא ירושלים המתרחבת עד שערי דמשק היא תכונת האחדות הכוללת של הארץ כולה! והיא לא תחולק לעולם! וכל גרגר וגרגר שלה הוא גרגר של חיים, הוא לבנה בבניין הזה, בניין חיינו השלם.
בשנה האחרונה נראה שמדודא דעברה, שקרעו בו חזל את הע"ז, הולכת וגולשת חזרה מפלצתיות חשוכה מבית מדרשם של פולחני ע"ז משכבר הימים, שחשבנו שכבר נעלמו. אבל הרשעות מגייסת את אחרוני כוחותיה להילחם בחזיון הנפלא הזה של אומתנו החוזרת אל ארץ ואל תורת חייה ואנחנו אומרים מכאן לרשעים לרוצחים למאבדים ולמתאבדים ולמאבדי שם שמיים וצלם אלוקים אנחנו אומרים להם כמו שנאמר בפרשה של השבוע אנחנו הולכים בחוקותיו, ומכח ההליכה בחוקותיו ובדרכיו ובמצוותיו חרב לא תעבור בארצינו, ותושבת חיה רעה מן הארץ, התכונות האלה של המלחמתיות של המפלצתיות של החיה הרעה תכבינה אל נוכח אומה ההולכת בסדר החיים הבא מן הקדוש ברוך הוא אל כל פרטי חיינו, ובתוך רגעים של חושך אנחנו יודעים בוודאות שאין למעלה ממנה, ואנחנו יודעים במוצקיות שהיא הגרעיניות שהיא העצם של מציאות חיינו, שבקרוב מאוד אור חדש על ציון תאיר, ונראה כולנו יחד, ונזכה כולנו יחד, היחד הזה כולם יחד בקדושה ישלשו תכונת אמירת הקודש הזאת קדוש קדוש קדוש על שלושת מעגלי חיינו הארץ העם והתורה, היחד הזה שיש לו מרכז אחד שיש לו מעיין חיים אחד הוא יהי בבחינת אור חדש שנזכה כולנו לראותו, במהרה בימינו אמן.
