התשוקה לבנין בית המקדש – לפרשת תרומה

התשוקה לבנין בית המקדש – לפרשת תרומה
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ´´ל, שיעורים



התשוקה לבנין בית המקדש   

  
ותבנה בית המקדש במהרה בימינו.
ההכרה באה, שכל הקלקולים הפרטיים באים רק מחסרונה של הארת החיים הכלליים. חרבן בית המקדש, שנטל כבוד מבית חיינו, הוא הוא הגורם שעולמנו נחשך, והנשמות סובלות מצרים מחשכים, ועל כן באים הגרעונות הנוראים, המסבבים כל חטא, כל עון וכל פשע. על כן מוכרחת היא הנשמה הישראלית לבקש את תקונה בשרשה, יוחזר כבוד ד' על מכונו, יגלה הדר הקדש וזיוו בעולם, והכל ישוב על מכונו.  ותבנה בית המקדש, במהרה בימינו. השאיפה למהירות הבנין נותנת מעוף של קדושה מברקת בנשמתנו, והשקיקה, שהמהירות הזאת תהית בימינו, מקשרת את כל מהות החיים שלנו, גם בצורתם הזמנית, ליסוד הקדושה השלמה העליונה, שכל הארץ תאיר והאירה מכבודה, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.
(עולת ראיה ח"א עמ' קכ"ז ) 
  

ועתה בעונותינו, חרב בית המקדש ובוטל התמיד
. כשהנשמות טהורות, כשאור החיים הפנימיים שבאומה הולך הוא אמת, לקדושה עליונה,ועולה בישרו, כשהשקיקה לצדק, ליושר,  ולטהרת החיים, היא קבועה, אז הקדש הכללי עומד במכונו, בית המקדש על משפטו, וסדרי עבודותיו מקשרים את העולמים ואת ההויה, את הזמן אל הנצח, את הפרטים אל מקורותיהם הכוללים, והכל עולה באחדות שלמה, ואין הפסק בשפעת האורה. אבל עתה בעונותינו, חרב בית המקדש, כשהחיים נתדלדלו, ואור הקדש שבהם הועם, אי אפשר שאור הקדש יזרח בגילוייו, ושכינה עלתה ונתעלתה מהגלות במכון עזה, במרכז חיי הרוח של האומה, ושפע הקדש של הארה אלהית בא רק לעתים רחוקות, וכל מיני פסקות והסתרות מונעות את ההמשך התדירי של קדושת העבודה מלהופיע בעולם. מאחר שחרב בית המקדש, נעוצה כאן ההשפלה של ההפסקה, של הארעיות של הזרחת הקדושה בעולם, ואי אפשרותה של ההמשכה התמידית באין הפסק. חרב בית המקדש ובוטל התמיד.
(עולת ראיה ח"א עמ' קס"א)
  
 
יהי רצון מלפניך, ד' או"א, שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו
.
  הרוממות העליונה של אור הקדש, עומדת היא למעלה מכל הגבלה, אפילו מכל תכן המגביל איזו מטרה, תכלית או כונה. באין שום יכלת לצייר לנו כלל איזו היא רוממות קדושה כזאת, המתנשאת למעלה מכל כונה ומגמה, עלול השכל הירוד המוגבל לטעות ולחשוב, שאם אנו שוללים כונה, ומגמה, הרי התכן הוא מקרי ועזוב. אבל זה בא רק מתוך קטנות ההקשבה של שכל האדם, הנלחץ בין מצריו. אמנם האמת העליונה מרוממת אותנו ממעל לכל כונה וכל מגמה, ושם הן מגמות כל המגמות ותכלית כל התכליות וכונת כל הכונות כולן, בנין בית המקדש, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, הוא נעוץ באור המקודש המקורי העליון, שאין כל העולם כולו, וכל גבולי מגמותיו, שאיפותיו וכונותיו, כדאי לו. בשביל כך הננו מתרוממים בהבעתה של תפלה זו, של בנין ביהמ"ק, גם בהיותנו מקשרים אותו לערכים שלנו, במהרה בימינו, ממעל לכל בטוי המתאים לכונה מוגבלת, ואין אנו אומרים לשון מפעל מגמתי, שתבנה ביהמ"ק, אלא שיבנה ביהמ"ק, כאילו הדבר נעשה מאליו, ממעל לכל הקשר שאנו רגילים להבין ביחושם של סבות ומסובבים, ושל רוח המפעל המקשר אותם, ע"פ דיוק מגמתי, שהמפעל נעשה אמצעי לאיזו תכלית מיוחדת. ליון, שעומד ממעל לכל דבר שלאבל כאן תרוממים אנו אל הרום ה הרכבה של תכלית ואמצעיים, כי הכל הוא נשגב, הכל הוא מגמתי במובנו היותר עליון. וכל זה צריך הוא לחדור בערכים המוגבלים שלנו, בצורת הזמן שלנו, בשאיפת החיים שלנו, להעלותם עדי עד למקור כל חיי החיים, לחסן כל היקר, וכל תפארת פארי עולמי עולמים, חשוף הרצון במקורו מראש תאות עולם, ברכות הורים איתני עולם.   יה"ר מלפניך, ד' או"א, שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו.  ותן חלקנו בתורתך. כדי להביא את כל האור העליון, המתנשא מימות עולם ומתעלה מעל כל המגמות והכונות כולן, לתוך העולם המוגבל, המרוצף מגמה וכונה, מצרים והגבלות, ולהאיר את כל מחשכיו בזיו הקדש, נתנה תורה בעולם. אור התורה, הבוקע וחודר ממרומי עד, והולך ומתפלש עד עמקי עמקים, עד נבכי התהום של זעירות היצירה וחגוי חלקי החיים כולם, הוא המקשר את כל המהותיות מראש עד אחרית לשגבם נצח. ע"כ עם אור המרום מראשון של בנין ביהמ"ק, מראש שרשו הנשגב, העולה ממעל לשם ראשון, מרום מראשון, הננו מבקשים על חלקנו, בצמצומו והגבלתו חיים. ותן חלקנושיהיה מחובר אל המעין העליון של מקור חיי כל  בתורתך.   ושם נעבדך ביראה כימי עולם, וכשנים קדמוניות. היראה העליונה באה מתוך ההופעה של הגדולה האלהית, המתרוממת ממעל לכל הערכים ולכל ההשערות, לכל המדות ולכל האפשריות, ועם כל זה היא שיכת לנו, ואנו אחוזים קשורים ודבוקים בה, בכל עומק הויתנו, מתוך השאיפה הבלתי-פוסקת להקלט בהדרת הקדש הנוראה, המתעלה מכל מדה ,וקצב, מכל ערכי זמנים ומקומות. וזהו הענין המתגלה בהדרת קדשו במקום הכולל כל ערכי מקומות ומתנשא ם,עליהם בשיא קדשו, מקום מקדשנו, ראשון ומרום מראשון, וימי עו ימים, מניות של הזמנים הארוכים, ההולכים ומשתזרים, והם באחד כלולים, ימי עולם, ימים שהעולמיות מופיעה על ידם, ומכל מקום על סדרי הזמנים בראשית הויתם הם מתיחשים, בצורתו הנשגבה של הזמן, בהיותה נקיה מכל החולשות של השטף הנמהר והחזון המשתנה לרגעים. שם בהר מרום הרים יופיע עלינו אור יראה קדושה זו, ובחיינו וכל מעבדינו נוציא אותה אל הפעל, נרשים אותה במפעל, ושם  נעבדך כימי עולם, וכשנים קדמוניות.
 (עולת ראיה ח"א עמ' קפ"ד)

השאר תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *