אמרו חז"ל (חגיגה יב) אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו ועמד וגנזן לצדיקים לעתיד לבוא. ובטור או"ח נט כותב "ונוהגין באשכנז לחתום כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו אור חדש על ציון תאיר ונזכה כלנו במהרה לאורו, ואין נוהגין כן בספרד. וכן כתב רש"י שאין לחתום באור העתיד שאינו מעין החתימה, לפי שסדרו חז"ל הברכה על אור המתחדש בכל יום ולא על אור העתיד. וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה דהוי שפיר מעין החתימה ופתיחה, דיוצר אור היינו אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית ולא היה העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא" ועל האור הזה אנו מבקשים שהקב"ה יחדש לנו.
אור זה שגנזו הקב"ה, נגנז בתורה. ובזה ניתן לבאר את הסמיכות שבין הזכרת האור הגנוז בברכת יוצר המאורות לבקשת אהבה רבה העוסקת בתחינה על לימוד התורה, כיון שהאור שעליו מבקשים "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו" גנוז הוא בתורה, ולפיכך נסמכו זה לזה.
ובנוסף לכך דוד המלך בתהלים כותב "תורת ד" תמימה משיבת נפש, עדות ד" נאמנה מחכימת פתי", ופסוק זה בא באמצע הפרק העוסק ב"השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" ומה נכנס בו באמצע פסוק המביע את מעלת התורה בתוך הפרק העוסק בשבח הבריאה? וביאר האבן עזרא (וכן במאירי) כי ישנם דרכים להתבונן בבריאה ומתוכה להגיע אל אמונה בד" אולם בנוסף על כך באמצעות התורה התמימה משיבת הנפש נוכל להגיע ולהתבונן בגדלות הבורא לא פחות מאשר בתהליך ההתבוננות בבריאה. והרמב"ן בדרשת תורת ד" תמימה הוסיף, שהתורה מספרת בשבח ד" יותר מאשר השמים והכוכבים. והסבר הדבר הוא, שהרי הקב"ה "הסתכל באורייתא וברא עלמא".
ובזה ניתן לבאר מה שפרש"י כאן בתחילת הפרשה "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", והכוונה היא שפרשת החודש מראה ומציינת את סוד גודלם ועוצמתם של ישראל לקדש החודש ולעבר השנה "ישראל קדשינהו לזמנים" והם מעל הטבע כפי שמתגלה ביציאת מצרים. וע"ז אמרו שיסוד זה מתחיל כבר בארץ ישראל בה מצויה השגחת הקב"ה מיוחדת "כח מעשיו הגיד לעמו" על סגולת ארץ ישראל בהשגחה שמעל הטבע המתבטאת בהנהגה שבארץ ישראל. וע"כ גם חידוש החודש הוא רק בארץ ישראל וארץ ישראל היא התשתית לפרשת החודש הזה לכם, וע"כ פתחה התורה ב"כח מעשיו הגיד לעמו".
