הרב ישראלי זצ"ל מבאר את שורש חטא המרגלים. חטאם בכך שלא האמינו בגדולת העם ובכוחו להתמודד עם קשיי החיים בארץ ישראל. ומזה נבעו כל הרעות שמתוארות בפסוקים ובחז"ל על חטאםץ
בס"ד
"ונהי בעינינו כחגבים"
מאת מרן ראש הישיבה הרב שאול ישראלי זצ"ל
פרשה מעציבה מגוללת לפנינו התורה בסדר השבוע – היא פרשת המרגלים, מאורע שהביא לתוצאות עגומות לשעה ולדורות.
עוד רועמות באזנינו המלים האיומות: "חי אני נאם ה" אם-לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם. במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם" (במדבר י"ד, כ"ח), הגזירה אשר נגזרה על דור יוצאי מצרים שלא יכנסו לארץ. אולם לא זו בלבד – היה למקרה זה תוצאות גורליות לדורי דורות. כך למדונו רבותינו ז"ל על הפסוק: ""ויבכו העם בלילה ההוא", אותו הלילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות" (תענית כ"ט, א"). הפך אותו לילה למועד לפורענות, לילה אשר בו חרבו שני בתי מקדש הא-ל. ונעים זמירות ישראל משקף זאת בדברי שיר בספר התהלים: "וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו… וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות" (תהלים ק"ו).
ואם כל דברי תורה צריכים לימוד, הרי פרשתנו שממנה תוצאות לכל דור ודור דורשת לימוד ועיון מדוקדק. מה היה חטאם של המרגלים? לכאורה, נדמה שמלאו שליחותם בנאמנות. הן נתבקשו הם לתור ולראות את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ואת הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. והרי בכל השטחים מסרו את כל אשר ראו. ומהי אשמתם אם עז העם היושב בארץ ואם הערים בצרות גדולות מאד? הרי נכון היה כל זה, והם את האמת מסרו. האם נדרשו לשקר ולהעלים את אשר ראו?
אכן, אם נדקדק נמצא, שבין כל הפרטים האוביקטיביים שמסרו התגנב גם פרט קטן, לכאורה צדדי, לכאורה בלתי חשוב, אולם ממנו המפתח להבנת ההבדל בהערכת הנתונים הממשיים שבין המרגלים לבין יהושע וכלב. זוהי התוספת הקטנה והתמימה "ונהיה בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"! (במדבר י"ג, ל"ג).
הדור אשר ראה נפלאות בארץ חם, נוראות על ים סוף, אשר שמע קול אלקים חיים מדבר אליו מתוך האש, דור זה שכח את גדולתו ותפארתו. ענקי הרוח מתחילים להסתכל על עצמם בביטול ובלעג, הם רואים את עצמם כחגבים. לעומת זאת, וכתוצאה מזה, הם רואים את האחרים כבני ענק. הם אינם רואים, אינם יכולים לראות, מה שראו יהושע וכלב, כי ענק זה עומד על כרעי תרנגולת, כי העמים אכולים שנאה ותחרות הדדית, שהשלטון מפורר, שהתרבות רקובה, שהתועבות עשו בהם כלה. "סר צלם מעליהם וה" אתנו" (שם י"ד, ט"). לעומת זאת, הם מרשים לעצמם להוציא משפט על הרהורי לבם של אחרים – "וכן היינו בעיניהם" (שם, ל"ג)!
זה היה החטא! הביטול העצמי, חוסר ההערכה של הסגולתיות הישראלית, של כוחות הנפש העצומים הגנוזים בעם זה, זהו שהוליד את הפחד בפני התנגשות עם עמי נכר ועם תרבויות נכר. זהו שהוליד את הבהלה שלא יוכלו להחזיק מעמד כשיבאו במגע עם בעיות מדינה, זהו שהוליד את השיטה שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ולאוכלי תרומה, שחיי עם נורמליים בארצו בהכרח יביאו לפריקת עול תורה, ואשר על כן מוטב לשבת במדבר לאכול את המן ולדחות את הכניסה לארץ עד אין קץ… "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (שם, ל"א). וחז"ל בהרגשתם הנפלאה מוסיפים: "דבר גדול דברו המרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו – ממנו כביכול, אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם…" (סוטה ל"ה, א"). אי-אימון בישראל, אי-אימון במושיעם של ישראל.
לא רק סיפורים ממה שעבר רוצה התורה לספר לנו, לא רק בכיה לדורות משמש מאורע זה. יותר ראוי שיהא זה לימוד לדורות. שבימי מבחן נדע שלא להתפס לרגשות של ביטול עצמי ופחד בפני אפשרות עמידה במערכה. שנדע שהיעוד הישראלי מודרך ע"י ההשגחה האלוקית. שאם גם מורדות ברוח האומה, תתחזק ותתגבר הסגולתיות הישראלית. ואם כהנה וכהנה יתנפחו כענקים סביבותינו – "סר צילם וה" עמנו". אל ניראום.
אם אנחנו נהיה את אשר אנו ראויים להיות, כי אז נתגבר על משברים מבפנים, גם על קשיים מבחוץ.
(תשי"ד)
