ראש הישיבה הרב אברהם שפירא זצ"ל
הארות לחג הסוכות
חג האסיף תקופת השנה
א.
"וחג האסיף תקופת השנה". פירש רש"י לשון מסיבה והקפה. סוכות הוא גם התחלה של שנה חדשה, וגם סיום של שנה שעברה. מסוכות מתחילה השפעה על כל השנה: "וחגותם אותו חג לד" שבעת ימים בשנה חוקת עולם לדורותיכם בחודש השביעי תחוגו אותו", "ובחג נדונים על המים", "אמר הקב"ה נסכו לפני מים כדי שאברך לכם גשמי שנה". בסוכות נקבעת ההשפעה של פרנסה לכל השנה, לכן יש בו ענין של שבעת האושפיזין, שהם היו רועי ישראל ובזכותם ישנה השפעה של פרנסה לדורות. ומשום כך, מבין כל השבטים רק יוסף נכלל בין האושפיזין, שכן הוא נקרא "רועה ישראל" בהיותו במצרים, כמו שכתוב בסוטה ל"ו ע"ב על הכתוב "רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף" (וע" בר"ר צ"א ג ובזח"א עמ" קצ"ו) ונקרא "כלכל" (במדב"ר יט ג).
ב.
נראה עוד, שבאושפיזין נכללים אותם שנכרתה עימם ברית לדורות. ואנו מייחלים שמכח הבריתות עימם תושפע על ישראל ברכה שלימה בכל צרכיהם, הרוחניים והגשמיים. והיינו האבות והשבטים כמבואר בתורת כהנים פרשת בחוקותי שנכרתה ברית עם השבטים בפני עצמם, על קיום האומה בצביונה. ויוסף שהשפיע וכלכל את בית אביו הוא הנכלל באושפיזין מבין שאר השבטים. עם משה רבינו נכרתה ברית על התורה כמו שכתוב בפרשת כי תשא "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו"", עם אהרן הכהן נכרתה ברית על הכהונה עמו שכתוב במלאכי "בריתי היתה אתו החיים והשלום וגו"", ועם דוד המלך נכרתה ברית על המלכות כמו שכתוב "כרתי ברית למשיחי וגו"".
ג.
סוכות הוא גם סיום היקף השנה שעברה וסיום של הימים הנוראים, והוא זמן של חשבון של כל השנה וכפי שהיו שרים בשמחת בית השואבה חסידים ואנשי מעשה: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" וכו", "אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחל לו". ועל כך ישנה שמחה של היטהרות הלב. שכן האדם חוזר אז אחר יום הכיפורים למצב של: "האלוקים עשה את האדם ישר". ו"ולישרי לב שמחה". ומשום כך סוכות הוא זמן שמחתנו.
ד.
בנוסף לכך, סוכות הוא גם זמן קץ מהלכי גלויות. וכפי שמצינו שביטול יצרא דעבודה זרה החל בסוכות כמו שנראה ממש שכתוב בערכין (ל"ג ע"ב) על הכתוב "ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וכו", ותהי שמחה גדולה מאוד", "דבעי רחמי על יצרא דעבודה זרה ובטליה וכו"". ולכן גם זמן גוג ומגוג הוא בסוכות כמו שכתוב על קביעת פרשת גוג ומגוג בהפטרת שבת חול המועד סוכות.
ה.
ובערכין הנ"ל מבואר שכדי לבטל יצרא דעבודה זרה היה צורך בזכותא דארץ ישראל. ונראה שזכותא דארץ ישראל כוללת גם זכות של קהל ישראל, כי רק היושבים בארץ ישראל הם הנקראים קהל כמו שכתוב בהוריות דף ג" ע"א, ובפירוש המשניות לר"מ בבכורות. והזמן המיוחד שראוי להשיג בו זכות כל הקהל כאחד הוא זמן חג הסוכות שמכח מצוות הסוכה ש"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", "כל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת", וזוהי "סוכת שלום". ומכח מצוות ד" מינים שגם תוכנה הוא איגוד כל ישראל כמו שכתוב במדרש על הכתוב "ואגודתו על ארץ יסדה", שאיגוד ארבעת המינים רומז לאיגוד כל חלקי עם ישראל "יבואו אלו ויכפרו על אלו". מכל המצוות הללו שבימי חג הסוכות, מתגבר כח הכלל. ולכן היתה היכולת המיוחדת על ידי אנשי כנסת הגדולה בימי עזרא לאיגוד קהל ישראל כאחד ולזכות לכל מעלת זכותא דארץ ישראל, כדי לבטל יצרא דעבודה זרה.
ו.
כח הכלל מתגבר בסוכות גם מתוך שמחת בית השואבה, שהיא לא רק מעצם השמחה בחג אלא גם כהכנה למצוות ניסוך המים כמו שכתוב בפרק החליל שהיא נקראת בית השואבה על פי הכתוב "ושאבתם מים בששון וגו"" כי חלק ממצוות החג הוא שהשאיבה המכינה לניסוך המים תיעשה בששון ובציבור וקהל חוגג. וההכנה שונה מעצם המצווה של ניסוך המים, כי המצווה מתקיימת בזמן קצר על ידי הכהן המנסך ואילו ההכנה זמנה הוא כל הלילה ומשתתפים בה קהל ישראל בכללותו, ולכן בכח ההכנה גובר כח הכלל שמאוחדים בשמחה המכינה למצווה.
ז.
ובתורת כהנים פרשת שמיני (מכילתא דמלואים ה"ו) "אמר להם משה לישראל אותו יצר הרע (דעבודה זרה) העבירו מליבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחיד בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו. שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם וגו" כי ד" הוא אלוקי האלוקים וגו" עשיתם כן, וירא אליכם כבוד ד"". הריחוק מעבודה זרה יכול לבוא ולהתבסס כשהוא מגיע על ידי שישראל כולם, ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום, יחידו של עולם, ואז בכוח הכלל מתגברת היכולת לקיים: "ומלתם את ערלת לבבכם" וגו", ולהרחיק מעצמם יצרא דעבודה זרה.
ח.
עוד נראה לומר שעזרא זכה לבטל יצרא דעבודה זרה מה שלא זכו רבים לפניו, משום שאז החל להתנוצץ זיוה והדרה של תורה ונפתחו השערים מתפארתה של תורה כמו שכתוב בספר היכלות שבבית שני היו זיוה והדרה של תורה וכו" וכל מעלות אלו נכללות בתורה שבעל פה, ומכול אורות גנוזים אלו גדלה היכולת לבטל יצרא דעבודה זרה.
ט.
בסוכות הושלם הניתוק מחטא העגל, וכפי שבואר בשם הגר"א שבט"ו בתשרי החלו בבניית המשכן ואז חזרו ענני הכבוד לשכון במחנה לעיני כל ישראל. כי בהתחלת בניית המשכן לשם ד" הייתה השלמת ניתוקם מחטא העגל, לכן חזרו ענני הכבוד. (ובשמיני למילואים הגיעו למעלה נוספת ששרתה שכינה במשכן וירדה אש של מעלה על המזבח וידעו בוודאות שנתכפר להם כפירוש רש"י בפרשת שמיני כי אז העבירו מליבם אותו יצר דעבודה זרה כדברי התורת כהנים הנ"ל)
י.
ובאדרת אליהו כתב שעל שריית הענן ביקש משה "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", והובטח לו: "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים וגו"", וזכו שענני הכבוד שהיו עמם ביציאת מצרים ופסקו לאחר קריעת ים סוף, וגם קודם היה נראה רק לנביאים שבהם, כעת זכו שיהיו עימם בקביעות לעיני כל ישראל וגם לעיני האומות. וכל זה הוא הרחבה של ההבדל שבין ישראל לעמים. ונראה מדברי הגר"א שגם ענני הכבוד שהיו סביב למחנה חזרו אז לשכון לעיני ישראל והאומות, ולכן נצטוו לשבת בסוכה בט"ו בתשרי "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י" וגו", ולדעת ר"א היינו ענני הכבוד. ויש לפרש לפי זה הטעם שבפרשת משפטים וכי תשא נקרא החג רק בשם חג האסיף ולא נאמרה לישראל עדיין מצוות סוכות (עיין בבית אלקים למבי"ט), כי עדיין לא חזרו ענני הכבוד, ורק בפרשת אמור נקרא החג בשם חג הסוכות.
יא.
ונראה שלכן הבדיקה של רצון אומות העולם לקבל תורה היא על ידי מצוות סוכה, כמו שכתוב בעבודה זרה ג" ע"א, שלעתיד לבוא יאמרו "תנה לנו מראש ונעשנה וכו" מצווה קלה יש לי וסוכה שמה וכו" וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא וכו" שנאמר: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו"", כי כשם שענני הכבוד שנראו לשיראל ולאומות בט"ו בתשרי היו לאות על רצונם של ישראל להיות בצילו של הקב"ה ולקבל עליהם עול מלכות שמים ועול מצוות ועל ידי כך מובדלים הם משאר האומות, כך מצוות סוכה שהיא לזיכרון של ענני הכבוד "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי" וגו" גם היא מבררת ובודקת את הראויים להיות בצילא דמהימנותא ולהקרא עם ד".
יב.
בסוכה נ"א ע"ב "הגיעו לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהן ממזרח למערב ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה, ומשתחווים קדמה לשמש, ואנו ליה עינינו", יש לפרש שאין בכך שמתפארים במעלתם לעומת אבותיהם שעבדו עבודה זרה, חשש של גירא דעינא דשיטנא, שלפעמים יש באמירה כזו חשש דאתי לאיגרויי ביה כמו שכתוב שם לעיל ל"ח ע"א, כי כיוון שמאז אנשי כנסת הגדולה התבטל מישראל יצרא דעבודה זרה אין חשש להתפאר במעלת ישראל כעת.
יג.
על דעת ר"ע שמפרש את הכתוב "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" וגו", על סוכות ממש שישבו בהם בני ישראל במדבר, הקשו מהי הרבותא בכך, עד שיש לזכות ולדעת זאת לדורות. ונראה שהכוונה היא למה שכתוב בסוטה ג" ע"ב "בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד, שנאמר כי ד" אלוקיך מתהלך בקרב מחניך וכו"", ופירש רש"י "עם כל אחד ואחד בביתו" ועיין שבועות מ"ז על הכתוב "ותרגנו באהליכם". ועל כן נצטווינו בסוכות לצאת לדירת ארעי של סוכה, שכל עליה שם שמים כשם שחל על החגיגה כמו שכתוב בסוכה ט" ע"א מהכתוב "חג הסוכות שבעת ימים לד"", ונהיה שוב מוכנים כל אדם לפי מדרגתו להשראת שכינה בסוכה.
יד.
והטעם שאליבא דר"ע נקבעה מצוות הסוכה בתשרי, יש לפרש כדרך שביאר הגר"א לדעת ר" אליעזר דבסוכות הושבתי היינו ענני כבוד, והיינו שלאחר חטא העגל לא שרתה שכינה בבית כל אחד מישראל, ועל כך ביקש משה רבינו שתחזור שכינה לשרות עם כל אחד בביתו, שהן הסוכות שדרו בהן במדבר. והדבר נכלל במה שכתוב בברכות ז" ע"א שלאחר חטא העגל ביקש משה רבינו שתשרה שכינה על ישראל וניתן לו שנאמר "הלא בלכתך עימנו וגו"". ויש לפרש שמעלה זו חזרה בט"ו בתשרי בעת שהחלו לעסוק בבניית המשכן ונשלם הניתוק מחטא העגל ולכן נקבע ט"ו בתשרי לתחילת ימי חג הסוכות כנ"ל.
טו.
ולפי דברי הגר"א בשיר השירים שבט"ו תשרי חזרו ענני הכבוד, והיינו מכל תשובתם על חטא העגל והתחלת בניית המשכן, שבכך התנתקו מחטא העגל, ולפי דבריו באדרת אליהו זכו למעלה יתירה שלא זכו קודם העגל, שעמוד הענן שפסק לאחר קריעת ים סוף חזר ונגלה לכל ישראל, ונראה שזה כענין במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, לפי זה נראה לבאר את הטעם שבסוכות היתה "שמחה יתירה" כלשון הרמב"ם בסוף הלכות סוכה, כי בנדבת המשכן מבואר שבשעה שבא משה ואמר לישראל קחו מאתכם תרומה שמחו שמחה גדולה והביאו הנדבה בשמחה ובזריזות. על ידי תשובתם מחטא העגל ונדבת ליבם להביא למלאכת המשכן זכו לכך שניתן להם כח מיוחד להגיע לשמחה בעשיית המצוות ובאהבת ה" שציוה בהן, שהיא עבודה גדולה כלשון הרמב"ם שם. וזכיה זו מתחדשת בכל שנה בחג הסוכות ועל כך נאמר בפרשת ראה לגבי מצוות חג הסוכות "והיית אך שמח". וזהו יסוד השמחה היתירה שהייתה אז במקדש. הזכייה שזכו ישראל לקבל כח מיוחד לשמחה של מצווה, היא לא רק במעשה המצווה אלא גם בהכנה למצווה, כפי שדור המדבר הכינו בשמחה את הראוי לבניית המשכן. ולכן שמחת בית השואבה הייתה גם כפתיחה לשאיבת המים שהיא הכנה למצוות הניסוך.
טז.
השמחה של מצווה היא מבוא להשראת שכינה ורוח הקודש כמו שכתוב בירושלמי סוכה פ"ה ה"א "יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקודש, ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח" וכו". ובכלל רוח הקודש גם השגת חכמת התורה כמו שכתב הרמב"ן בבבא בתרא י"ב ע"א שהחכמים יודעים האמת ברוח הקודש שבליבם. ובספר הבתים מצווה קפ"ב כתב על מצוות הקהל שמצווה זו באה אחר השמיטה, שאז כאילו נתנה להם הארץ עתה, כי כל שנת השמיטה היא לה", לפיכך ביום חג הסוכות שהוא זמן השמחה קורא להם התורה, כאילו התחדש להם עתה זמן נתינת התורה וכו", עד כאן דבריו. רצונו לומר כשם שבכניסתם לארץ הצטוו באמירת ברכות וקללות ובכתיבת התורה על י"ב אבנים, כך גם בכל מוצאי שמיטה שחוזרים לעבודת הארץ הצטוו בשמיעת פרשיות לחיזוק דת האמת, והזמן שראוי לכך "לשמוע לבם ולהקשיב אזנם, לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני" (לשון הרמב"ם בהלכות חגיגה פ"ג ה"ו) הוא זמן השמחה של מצווה שיש בחג, שעל ידה ניטעים דברי תורה בלב האדם. ובכל שנה בזמן שמחתנו מתגדלת היכולת להשגת חכמת התורה כדברי הרמב"ן וספר הבתים.
יז.
סוכות הוא זמן שמחתנו גם מצד היותו חג האסיף של התבואה וגם מצד היותו לאחר כפרת יום הכיפורים שנטהרים ליבות בני ישראל ואוספים כל כוחותיהם למטרת קירבת אלוקים והם שמחים שזכו למדרגה זו. וזוהי שמחה שלימה שעליה נאמר בפרשת ראה "והיית אך שמח". ועל ידי שמחה שלימה זו בכלל, ושמחת בית השואבה בבית המקדש בפרט, מתעלים להשגת דרגות נוספות בחכמת התורה וכפי שמתבאר מתוך דברי הירושלמי הרמב"ן וספר הבתים הנ"ל.
יח.
השמחה בסוכות שונה משאר שמחה שבמועדים. פסח ושבועות הם מכוח זכות אבות וכמו שנאמר "ואזכור את בריתי". אבל מצוות סוכה שהיא לזכר ענני הכבוד שחזרו לאחר חטא העגל ואעפ"כ הקב"ה חזר וכרת עמהם ברית ושכן בתוכם בענני הכבוד, שזוהי חיבה יתירה, וכמו שכתב בפירוש הגר"א לשיר השירים (א" קטז) על תפילת אהבה רבה אהבתנו ד" אלוקינו, חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו, "שבימי האבות ויצ"מ היתה אהבתך רבה ואחר חטא העגל חמלת עלינו וסלחת לעונינו, ואמר חמלה גדולה ויתירה, פירוש שהשפעת עלינו עוד יותר תורה מבראשונה, שנתת לנו לוחות שניות וציווית לעשות המשכן להיות שוכן בינינו שלא היה לנו מקודם", עד כאן דבריו. ובכל שנה אחרי המחילה ביום הכיפורים ישנה חזרה של השראת השכינה בישראל. ולכן ישנה שמחה יתירה בסוכות והוא זמן שמחתנו. ועל כך נאמר "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך".
יט.
השמחה היתירה בסוכות היא על שזכינו למעלת "ונפלינו" וגו", שתשרה השכינה רק בישראל והיתה בחירה נוספת בישראל כנ"ל. ולאחר שזוכים ביום הכיפורים למחילה, חוזרים וזוכים לפי ערך הדור, גם במדריגת ונפלינו" והבחירה נוספת בישראל.
