יתמות עולם התורה
הרב ישראל מאיר לאו שליט"א
יתמות. יתמות כבדה ירדה על עולם התורה, על ארץ ישראל, על עולם הרבנות, על מערכת בתי הדין, על ירושלים, על כל אלה ערכי היסוד שהשתזרו יחד באישיותו של הגאון הגדול ר" אברום זכר צדיק לברכה.
כאשר אומר רבי יהושע בן חנניה "אין הדור יתום כשרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו" (חגיגה ג, א) – אתם שומעים ביטוי כזה? מה אמר רבי אלעזר בן עזריה? הוא בסך הכל נימק למה מביאים את הטף לירושלים למעמד הקהל. "אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה הם באים? אמר רבי אלעזר בן עזריה כדי ליתן שכר למביאיהם". כשסיפרו זאת רבי יוחנן בן ברוקא ורבי אלעזר חסמא, סיפרו את זה לרבי יהושע בן חנניה, אמר להם "מרגלית טובה כזאת היתה בידכם ואתם ביקשתם לאבדה הימני?" "אין הדור יתום אם רבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו".
היו עוד תנאים – שאמרו עוד דברי תורה, היו עוד חידושים ורעיונות בסוגיות שלמות, ולא שומעים שבח כזה, הגדרה כזאת, שמי שמציל את הדור מיתמות זה דווקא רבי אלעזר בן עזריה. משום שאותו רבי אלעזר בן עזריה, כשהוא נתמנה ראש הישיבה (ברכות כז, ב), מה אנחנו שומעים? מה הדבר הראשון שהוא עשה? הוא סילק את שומר הפתח מבית המדרש. זה שהיה אומר "כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לכאן" רבי אלעזר בן עזריה אמר אין סלקציה בלימוד תורה, אין סלקציה בתלמידים, אין מונופול לאף אחד על עולמה של תורה, וכתר תורה מונח בקרן זווית, כל מי שרוצה יבוא ויטול. אותו היום נתווספו ארבע מאות ספסלים, ויש גרסא שבע מאות ספסלים לבית המדרש. זה היה כשבעטיו של רבי יהושע בן חנניה סילקו את שומר הפתח, כשנתמנה רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל.
כשאתה מסתכל על הבית הזה, ישיבת מרכז הרב, אתם זוכרים את הביטוי של הגמרא "כותלי בית המדרש יעידו"? הכתלים האלה ששמעו את השיעורים, שספגו את החידושים, שצללו לעומק הסוגיות, שחידדו את ליבותיהם של התלמידים, ששיננו באוזניהם דבר תורה, "דבר ד" זו הלכה".
הכתלים האלה וכתלי בית המדרש הישן ברחוב הרב קוק, אלה ששמעו למעלה מיובל שנים, את דברי תורתו המפכים ממעיינות הנצח של תורת ישראל, רב אברום אומר שיעור וכולם מטים אוזן.
היינו יושבים ברבנות שנים על גבי שנים, מקשיבים לכל מילה. זה איש שיודע לפסוק, זה איש שיודע לחתוך, זה איש שיודע להחליט, זה איש שיודע להדריך, זה איש שיודע לכוון.
כשהוא נפטר אתמול, "זמן שמחתנו" מה נהיה? מה קרה בירושלים? כבה מאור גדול, ואי אפשר עוד לומר אין דור יתום. הניח אחריו כל כך הרבה יתומים ברוח, כל כך הרבה חשופים לרוח. כמי שעמד בראש מרכז תורה כה גדול, שגדולי תורה יצאו ממנו, ורבים הם שאוכלים מפירי פירותיהם עד היום הזה.
אנחנו זוכרים, בלוויה של יעקב אבינו, והוא עולה לקריית ארבע ממצרים, וכל גדולי עולם עומדים ונותנים לו כבוד. יוסף הצדיק, הבן, מוריד את הכתר מעל ראשו, ומניח אותו על מיטת אביו. וכל מלכי עולם שבאו להשתתף בהלוויה, אף הם מסירים את כתריהם, כך בגמרא בסוטה, ושמים מסביב לארון, מסביב למיטה תולים את כתריהם. זה שאומרת התורה "ויבואו עד גורן האטד". וכי גורן יש לו לאטד? מי עושה לאטד – שיח קוצני, מי מביא אותו לממגורה – לאסם?, אין גורן. אלא שעשוהו כגורן שהקיפו אותו בכתרים. יוסף רצה לומר להם, כל המלכים כולם כל נשיאי תבל, אני יודע שבאתם לכבודי, את אבא לא כל כך הכרתם, הוא ירד למצרים בן מאה ושלושים, מעט ורעים היו ימי שני חייו – כפי שהוא העיד אז. באתם כנראה לכבודי, אני המשנה למלך, אני יוסף המשביר, המושל בכל ארץ מצרים, אז תדעו לכם הוא עושה זאת בלי הספד, בתנועה אחת, "הכתר הזה שעל ראשי, הוא לא שלי – הוא של אבא".
כמה רבבות "מאן מלכי רבנן", היום הזה, צריכים להסיר את כתריהם מעל ראשיהם. רבני ערים, רבני ישובים, רבנים בהתיישבות, רבנים בכל רחבי ארץ ישראל, דיינים בבתי הדין, ראשי ישיבות, מורים, מחנכים ברחבי הארץ ומחוצה לה. זה היום להקיף את מיטתו של ר" אברום כגורן האטד, להניח את כתריכם – כתר תורה, ולומר כל מה שיש לכם שלו הוא. הכל בא ממימיו כי את מימיו הייתם שותים למעלה מיובל שנים.
והוא יושב בישיבה של מעלה עכשיו, ומשקיף ממרום, ונושא תפילה בברכת כהנים. הכהן הגדול מאחיו עומד עכשיו ואומר לנו "יברכך ד" וישמרך…" עד "וישם לך שלום" . ועושה שלום במרומיו שומע לתפילתו של רב אברום, וכל ראשי הישיבות מטים אוזנם כאפרכסת לשמוע את החידושים האחרונים מתורתו של רב אברום, והם כולם יחד מניעים כאמות הסיפים את כיסא הכבוד, להביא גזרות טובות, ישועות ונחמות, על בית ישראל, על ירושלים ועל ארץ ישראל. שנזכה לבניין בית הבחירה, לביאת גואל צדק, ולעלות לרגל להר מרום הרים במהרה בימינו אמן.
