כוחה של תפילה
"אתם נצבים היום כולכם לפני ד" אלוקיכם" ובזמן שנצבים לפני ד", ישנה התראה, "פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ד"… לא יאבה ד" סלוח לו וגו"", לא כתוב שלא יסלח לו, אלא "לא יאבה", הכל תלוי ברצון. כמו שאומרים בתפילה: "הרוצה בתשובה", לא מדובר על התשובה עצמה, אלא על הרצון, "רצה ד" להצילני" (תהלים מ" י"ד) לא אמר דוד המלך – הצילני, אלא, רצה ד" להצילני, הרצון עצמו כבר יביא ישועה.בקשת הסליחה, בקשת חיים טובים, באה בהדרגה, ראשית אנו מבקשים: "זכרנו לחיים", "וכתבנו בספר החיים", ורק לבסוף אומרים: "וכתוב לחיים טובים", ומדוע לא נבקש מיד בקשה לחיים טובים?מסביר הטור (סי" תקפ"ב), דרך הבקשה היא כאדם "המחזר על הפתחים", בקשה קטנה, וכשיש הענות, מבקשים יותר. בתחילה מבקשים חיים, ואח"כ חיים טובים, וכך ביקש דוד קודם כל שיהיה רצון, רצה ד" להצילני.ויסוד זה כותב הר"ן (ר"ה ג" ע"א), כי ר"ה נקבע ביום זה מפני שאז התחיל ד" להתרצות, וכיון שביום זה התחילה היצירה, יצירה חדשה בעולם, "וייצר בו נברא האדם", אז כבר נמשך כוח חדש של יצירה של פרשת התשובה.עצם התשובה יוצרת באדם כוחות חדשים, וזה מה שאמר משה לבני ישראל, "אתם נצבים", ופרש"י, שהוריקו פניהם מהתוכחות ומשה בא לפייסם, ומה פיוס יש כאן? אלא משה הודיעם, "אתם נצבים, היום כולכם לפני ד"" עצם הרצון והיכולת לעמוד לפני ד" אלוקיכם, זו דרגה גבוהה מאד. האדם לא נדחה מפני ד", יש לו אפשרות העמידה בפניו, האדם מוכן לקבל על עצמו את הדין.זו גם היתה הנחמה לאדם הראשון, הר"ן כותב (שם), "אמר הקב"ה לאדה"ר, כמו שיצאת בדימוס כך גם בניך כשיעמדו לפני ביום זה יצאו בדימוס". ולא ברור לכא", הרי אדה"ר נענש, ונקנסה מיתה על האדם, ומה השמחה על כך שיצא בדימוס? והתשובה היא כפי שאמרנו, שניתנה לאדה"ר ולבניו אחריו האפשרות לעמוד בפני ד", וזהו חסד גדול לעמוד בפני ד", שלא נהיה במצב של הסתר פנים, ח"ו."ויהי היום" מובא בזוה"ק, שכל "ויהי היום" הכונה ליום ר"ה, וכך גם אצל השונמית, כששאל אותה הנביא "היש לך לדבר אל המלך", האם תרצי בקשה אצל מלך מלכי המלכים, אמרה לו "בתוך עמי אנכי יושבת", אין לי רצונות פרטיים, אלא מה שיהיה עם כלל ישראל יהיה איתי. כך גם בחנה "ויהי היום", היה זה בר"ה, ובאותו היום נקבעו הלכות של צורת התפילה, הנלמדת מתפילת חנה. יום ר"ה הוא יום של תפילה ובקשה, תפילה כתפילותיה של חנה, מעומקא דליבא, "והיא מרת נפש ותתפלל על ד" ובכה תבכה". חנה מלמדת אותנו יסודות התפילה, יסודות השייכים במיוחד בר"ה. מדוע חנה התפללה רק אז? קודם לכן מוזכר פעלו של אלקנה, שעלה מימים ימימה, ונתן מנה מהקרבן לאשתו, ואח"כ אמר לה אלקנה, "למה תבכי… הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים", ולאחר מכן, "ותקם חנה, ותתפלל על ד" ובכה תבכה". כשראתה חנה כי אלקנה משלים עם המציאות, והוא לא מבין את צרכיה, והוא כבר התייאש, אז גמלה בלבה ההחלטה, אם כבר הוא לא פועל אני אפעל. אפילו במצבים של ייאוש, התפילה פועלת, התפילה משנה את המציאות, וכוח של תפילה כזו, "אם ראה תראה בעני אמתך", שהיא מתקבלת, וכפי שאמר לה עלי הכהן.ומשום כך אנו קוראים בר"ה הפטרת חנה. גם אחרי כל המצבים הקשים, יש לנו את כוח התפילה, אין ייאוש, לכלל ישראל יש כוח של תפילה, "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כד" אלוקינו בכל קראנו אליו", פיגועים קשים עברו על עם ישראל, ימים נוראים, אך למדנו מחנה כי תפילה פועלת!היסוד הזה של תפילה שנתחדש ע"י חנה בראש השנה. מסביר לנו פרשה מסוימת. בגמ" בברכות, א"ל עלי לשמואל, שחייב מיתה כדין מורה הלכה בפני רבו, ואמר לחנה, שיתנו לה בן גדול יותר משמואל, א"ל חנה, "אל הנער הזה התפללתי". ולכא" מהי התשובה, אלא חנה הזכירה לעלי, כי שמואל נולד בתפילות של לב שבור ביום ר"ה, "ותתפלל על ד"", ומה שניתן משמים ע"י תפילות, אי אפשר להחליפו בדבר אחר. תפילה זו נתנה גם כוח טענה לחנה כלפי שמים "אל הנער הזה התפללתי".זהו אחד מיסודות ר"ה, חז"ל אמרו, שמאה תקיעות הם כנגד מאה יבבות של אם סיסרא, והביאור הוא, שופר הוא כוח של תפילה, "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים", צריך רחמים שקול שופר ישמע בשמים, כי שופר הוא ג"כ תפילה, וכמו באם סיסרא שיבבותיה ביטאו את רחשי לבה, אנו מצווים כלפי שמיא להריע ביבבות.נתאחד כולנו "איש את רעהו יעזורו" – "בתוך עמי אנכי יושבת", כדברי השונמית, "להתפלל על ד"" תפילה למענך אם לא למעננו, ולקראת השנה החדשה, נרבה בכבוד שמים, לקבל עול מלכות שמים עלינו, ורק אז ישמעו רחוקים ויבואו ויתנו לך כתר מלוכה, מלכות ד" בעולם תבוא רק מתוך בית ישראל, "ויאמר כל אשר נשמה באפו ד" אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".