לא להיות בינוני
הרב שמואל שפירא שליט"א
ברשות מרן רה"י הרב יעקב שליט"א, ברשות הרמי"ם, רבנים, תלמידי הישיבה, קהל קדוש.
בזמן השבעה פרסמו שהרב, אבא, הכ"מ, פרסם פסקי הלכה שמשמים גלגלו שכוונו אל עצמו. אבא זצ"ל, נפטר בחג סוכות באושפיזין שעל שמו, של אברהם אבינו היארצייט של יעקב אבינו, שנים לפני פטירתו נשאל אבא ע"י האדמו"ר מגור בעל הפני מנחם , כאשר בנו הגאון ר" אריה נפטר בחג סוכות, והאדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם", ביקש שישאלו את אבא הלכה למעשה, איך לנהוג בהלוויה בירושלים של גאון כזה? ואבא פסק הלכה, אח"כ אמרו שהוא פסק על עצמו, שהלוויה של גאון כזה דוחים, למרות מנהג ירושלים שלא מלינים ועושים הלוויה גם בלילה, דחו את הלוויה ליום מפני כבוד התורה, ונכתב שאת ההלכה הזו ברוח קדשו, גלגלו מן השמים שהוא פסק לעצמו.
חשבתי שגם בספר "מורשה" בענייני הספד של גדולי ת"ח, של מעבירי התורה וגדולתה בעומק השקידה ובעומק העיון, אבא הספיד גם את עצמו. ההספד הגדול שהספיד כאן את מרן הרב ישראלי זצ"ל. מה זה הספד של אבא? הספד אצל אבא, היה גם הספד וגם שיחה וגם שיעור, הכל זה שיעור כללי! הכל זה חידוש של תורה! הכל חדש! הספד על הרב ישראלי זצ"ל מה הכותרת? "חכמי התורה הם הם תושבע"פ", שיעור כללי בעיון, בגמרא, בראשונים, ובאחרונים ובחידושים נפלאים על סדר שלשלת התורה, לימוד התורה, עיון התורה, שימוש חכמים והמשך שלשלת התורה בציטוטים נפלאים, וודאי כל תלמידי הישיבה מכירים את הדבר. גם לומדים שם מי כן ומי לא, באיזו דרך התורה נמסרת, תלמיד מפי תלמיד עד משה רבנו ממש. ומי לא, ועל דא קא בכינא, מי ימשיך את הגאונות הזאת, את הדרך הזאת, של כבוד התורה כל הזמן. התורה היא מעין של מים חדשים ומתחדשים, והמעין הזה של מים חדשים ומתחדשים היו גם בדברים הקטנים ביותר. אנו זוכרים שפעם בהיכל שלמה היו מביאים כל מיני קבוצות אנשים שלא היו גדולי תורה, פעם הופיעו ילדי כיתות א" וב" של בתי הספר בנתניה לטקס קבלת התורה לפני שבועות. הרב היה אמור להופיע בפניהם, מה הרב אומר לפני ילדים בכיתה א", מה רב אומר לפני ילדים בכיתה א", "שמע ישראל ד" אלוקינו ד" אחד", את הפס" שמלמדים ילדים, הרב הכין להם שיעור כללי, כל אנשי הלשכה וגם בבית התפלאו: למי אתה מכין שעור כללי, ילדים בכיתה א" הם צריכים לשמוע יסוד שביסודות, פס" פה ופס" שם, "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", הרב במאור עיניו אומר להם תורה ציוה לנו וכו", לא, תורה חדשה הוא הביא להם, חידושים, ילדים בכיתה א" בבי"ס ממ"ד. אני חושב שזה גם היה חלק במאור עיניו המפורסם שהרבה דברו עליו בע"פ ובכתובים. היה מאור העיניים של אור התורה היה מאור העיניים של שמחת החידוש. כל אחד טועם את הטעם של חדש, בגד חדש משמח מברכים עליו שהחיינו, ילד בבית ספר גם מחברת חדשה משמחת אותו ומאירה את פניו, מתחיל התחלה חדשה, היה מאור העיניים הטבעי של אור התורה, וגם הייתה בו את שמחת ההתחדשות התמידית, הכל תורה חדשה, לילדים בכיתה א" ולשיעור כללי בישיבה או בהספד, הכל היה אותו דבר, כל הזמן שיעור כללי, הכל חדש, ועל דא קא בכינא איך נמשיך את הדרך הזאת, רוממות כזו של תורה, מתוך עיון עמוק, מתוך עמל עמוק, איך נמשיך.
כתוב על צדיקים שהן בבחינת שבת, ועל אבא אפשר לומר, שהוא לא רק בבחינת שבת, אלא הוא בבחינת שבת שבתון, הוא יום כיפורים. שבת זה קודש, בשבוע השבת בקדושתה משפיעה על כל ימי החול. שבת שבתון, זה יום הכיפורים המשפיע על כל השנה, וזה מה שהיה אבא. משפיע כל הזמן כל השנה, מכוח התמדתו ומכוח נשיאה בעול שלו, על כל השנה.
ליום כיפורים יש כמה גדרים. עצם קדושת היום, קדושת היום שמכפרת על כלל ישראל, וגם זה יום של קבלת התורה מחדש. הלוחות הראשונים נשברו, הלוחות השניות נמסרו, אחרי שמשה רבנו היה שוב ארבעים יום וארבעים לילה בסיני, ביו"כ ירד משה עם הלוחות השניות שנשארו לדורות. אבא היה בבחינת שבת שבתון. בבחינת קדושת היום, שמשפיע כל הזמן על כל עם ישראל, וגם בבחינת מוסר התורה שנשארת לדורות. והיתה לו גם עוד שייכות ליום הכיפורים, שבת שבתון. יוה"כ, בזמן שהמקדש היה קיים, זה היה יום של הכהן הגדול הכהן הגדול בזמן שבית המקדש היה קיים עשה את כל עבודת הקודש של כפרה על כלל ישראל ונכנס פעם אחת בשנה למקום היחיד שמותר רק ליחיד להיכנס לשם, לקודש הקודשים, זו שייכות מיוחדת. העולם היה בהתחלה בגן עדן וגורשנו משם, מהמצב האידיאלי למצב של "בזעת אפיך תאכל לחם", בעצבון תאכלנה, ובמצב רוחני שהיצר הרע נהיה שותף פנימי, עד אז בגן עדן היה יצר הרע חיצוני לגמרי, רוממות האדם הייתה כ"כ נשגבה שמלחמת היצר כמעט לא הייתה קיימת, היה דבר כזה אבל לא הייתה מציאות של מלחמת היצר. כשגורשנו מגן עדן, ירדנו ונכנס לתוכנו שותף, יצר הרע פעיל. המצב השתנה במעמד הר סיני. מה שכתוב "כפה עליהם הר כגיגית, אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לא כאן תהא קבורתכם" זה מדובר על התורה שבע"פ, אבל זה החזיר את עם ישראל שעמ"י קיבל את המוטב שכאן תהא קבורתכם, הכוונה שנפקחו עיניהם וראו בעיניהם הגבוהות שאין קיום לעולם בלי התורה, כמו שהעולם לא מתקיים בלי חמצן הם ראו שהעולם בלי תורה לא יכול להתקיים, וזו הייתה הכפייה, שהם הגיעו לדרגה חדשה שאין בחירה, נמחק היצר, חזרו למצב הראשון של האנושות בגן עדן, עם ישראל חזר חזרה לגן עדן, ואז הגיע חטא העגל והחזיר שוב את הגלגל אחורה, חזרה הבחירה, ירדנו מדרגתנו ואז הייתה דאגה נוראה בעם ישראל, קבלנו את התורה בהר סיני, עלינו בדרגות והכל נמחק, מה יהיה, עלה משה רבנו להר סיני חזרה, עם כל סדר העליה וכשירד ביום כיפור החזיר את התורה, ועדיין הייתה דאגה מה יהיה עם הדרגה הישנה שהייתה ונעלמה, וחיכו וחיכו עד שהגיע חג סוכות וחזרו שוב ענני הכבוד וחזרה השכינה. אבל השכינה חזרה לקודש הקודשים, המצב שהיה לכל כלל ישראל חזר אבל בצמצום מקום, בקה"ק, ובצמצום אדם, היה נציג אחד בעם ישראל שיכול להיכנס לגן עדן לקודש הקודשים, הכהן הגדול. ולכן הכהן הגדול לא מיטמא לעולם למת, לכל הכהנים לשבעת הקרובים מותר להיטמא, מצווים להיטמא כי הם שייכים לעולם הקיים שלאחר הגרוש מגן עדן ואחרי הירידה מחטא העגל אבל המקום שהשכינה חזרה אליו למצב כמו בגן עדן זה היה קה"ק, והאדם היחיד שהיה בתוכו זה הכהן הגדול הוא מנותק מהמציאות שיש מיתה, ולכן אומרים שבך לא יהיו שום כללי מיתה, טומאת המיתה, טומאת של מת זה ביטוי של העדר של חיסרון הנשמה, אתה לא שייך לעולם הזה, אתה נציג של העולם השלם המושלם הישן של גן עדן.
זכינו שאבא התפלל כאן בימי כיפור ככהן גדול בקה"ק ראינו בעיננו ושמענו באזננו וכך היה מונה אחת, אחת ואחת, ומי לא חש ולא הרגיש כמו בבית המקדש, אדם שנמצא במצב כמו בגן עדן ברוממות רוחנית שלמה כאן הכה"ג נמצא וכאן הכה"ג עובד, ואנחנו עוד מעט נחכה וגומרים את העבודה וכך היה מראה כהן ואיזו שירה הייתה כך, מראה כהן, הייתה עוד מעלה אחת של מראה הכהן שזכינו לראות כאן, מראה כהן כמעט כמו בימי בית ראשון, בבית ראשון הייתה נבואה בבית שני כבר ירדו וכבר לא הייתה נבואה, היחידים שהיה בהם ניצוץ נבואה היו הכוהנים יוחנן ושמעון הצדיק שראו בהם שהגיעו בזמן עבודתם בבית המקדש לדרגה כ"כ נשגבה ומרוממת שהם היו כבר בחזרה לזמן הנבואה ובאו לראות את מראה הכהן לראות את הרוממות הזאת הנה רוממות גדולה של קדושה וטהרה כמו פעם, הנה נביא, אנחנו זכינו לראות כאן את השמחה המרוממת הענקית הזאת של קדושת ענק של עבודת הקודש כמעט כמו בביהמ"ק, ומראה כהן של התגלמות כוח התורה כמעט כמו נבואה, עם ניצוץ הנבואה.
אני אומר כאן דברים, כי אני זוכר שאבא הכ"מ התכוין תמיד לומר. דברים שיועילו ויזרזו וידרבנו ויחזקו בעיקר לעמל התורה בשאיפות לגדול בתורה, ובודאי בעבודה, יר"ש ועבודת ה".
אבא תמיד חזר על הענין שתלמידים צריכים להפנים לעצמם את פרשת ראה "ראה אני נותן לכם היום ברכה וקללה" והביא את הספורנו שאומר כי אין אמצע, לא להיות בינוני! חזר על זה שוב ושוב, ושוב, לא להיות בינוני. וצריך להסביר לא להיות בינוני הכוונה האדם עם עצמו, ואני חושב שהוא תמיד אמר את זה מנהמת ליבו עם גאונותו הענקית, גאון עולם, מתמיד עולם, שקדן ללא גבול מימי ילדותו עד אחרית ימיו. הכל היה מתוך קושי, גם כשהקב"ה נותן מתנות, הקב"ה נותן איתם קשיים. הוא אמר לראש הישיבה הרב יעקב שליט"א, המון פעמים, אלפי תירוצים היו לי לא ללמוד. הגאונות הייתה, השקידה הייתה, הרצון הענק היה, שהוא מיצה את כל הכוחות בתמצית הכוחות עד שהוא היה גדול הדור, גאון הדור. כל גדולי הדורות שעבר, מכל חוגים, הכירו את גאונותו ואת גדולתו הרבה. וצריך להספיד כהלכה צריך להגיד את המילים האלה בפה מלא, גדול הדור! מנעוריו כבר אמרו גדול הדור, והוא טרח להגיד לתלמידים, לא רק בתור זריקות מרץ. אלא גם מתוך ידיעה עצמית שלו. עם כל הגדלות שלו, זו הייתה מתוך התגברות, לא להיות בינוני. לא להסתפק במה שיש, גם כשיש, לשאוף הלאה, גודלים, עולים בדרגה, עוד מדרגה, ועוד מדרגה, ועוד שאיפה, ועוד התגברות על הקשיים. ה"לא להיות בינוני", זה לא במובן החברתי, להיות גדול מעל אחרים, שאדם לא יתיאש מעצמו, אדם ידע איפה שהוא נמצא, הקב"ה מזמן לפניו קשיים כדי שהוא יתגבר עליהם, לפום צערא אגרא, ולכן ה"לא להיות בינוני" זו האמירה שצריכה לצאת מפה, מבית המדרש, לתלמידי ביהמ"ד, לי, לכל השומעים, שזו השאיפה של הגדלות בתורה, שמתחילה בלא להיות בינוני, בכל דרגה עם כל חולשה זה רק זירוז מהקב"ה לעוד מאמץ, כבר ראינו פה את מה שאומרים בפרקי אבות כל המקיימה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטלה מעושר סופו ח"ו… יש את הפירוש הרגיל שמדברים על העניינים הגשמיים, שמי שלומד מתוך הדחק וכו" [ואבא זכה ולמד מתוך הדחק, מתוך דוחק נורא] וגם יש פירוש על כישרונות, מי שמבטלה מעושר, הוא תמיד בהינף יד משיג את כל הכיתה ואז הוא יכול להיות שאנן חס וחלילה, הכוחות התמעטו.
וזה ההספד על אבא, אני מרגיש שזה מה שאבא היה רוצה להגיד מהשמים, חזקו ויאמץ לבבכם, לא להיות בינוני, תתחזקו והכל מתוך שמחה מתוך אמונה בו, ובעזרת ה"
אבא זכה שהשכינה שהזכרתי מקודם שבאה אחרי חג החזרת התורה ביום כיפור, חזרה בחג סוכות, וענני הכבוד חזרו בזמן מתן התורה החדש שמשה רבנו ירד מהר סיני, אבא זכה ג"כ שחזרו ענני הכבוד אבל חזרו ענני הכבוד בצורה קצת שונה "ויהי בנסוע ארון" רבבות אלפי ישראל, "ובנחה יאמר שובה ד" רבבות אלפי ישראל" זכה שחזרו ענני הכבוד בסדר שהשכינה באה ברבבות ואלפי ישראל כמסירתה כך נתינתה והיה קידוש ד" של התגלות כוח התורה שהוא התחיל כמו שהזכירו פה בהספדים בהתחלה. איזה קטנטונת הייתה הישיבה כמה בחורים, והציבור מסביב היה מאוד מועט בכל רחבי הארץ. מספרים כ"כ מועטים שא"א לדמיין שהיו כ"כ מועטים. של עולם התורה, וודאי של הציבור שמשויך לישיבה ולבנותיה. ושהגיעה השכינה מחדש בחג הסוכות של "ויהי בנסוע הארון", התגלה מה זה כוח התורה שעובר לבניהם ולבני בניהם ולבני בני בניהם וכך ימשיך עד סוף כל הדורות, תנצב"ה.
