"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – לפרשת ויקהל

"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – לפרשת ויקהל
ראש הישיבה הרב שאול ישראלי זצ"ל




 

שיחה לפרשת ויקהל

 

"ויקהל משה… זה הדבר… לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".

מצות השבת שנצטוה עליה מרע"ה ושנאה כאן בהקהל באה בקשר וכהקדמה וכתנאי קודם למעשה לבנית ביהמ"ק. קביעת הגבולות בין מטרה אחת נעלה לחברתה, היא אחד הדברים הקשים שהאדם עלול לטעות בהם. לא גדול הוא הפקפוק ולא קשה היא ההכרעה בין שני דברים שהאחד הוא מצוה והאחד הוא עבירה, אבל קשה ועתים קשה מאד, ועתים גם עלולים לטעות, בזמן שיש להבחין ולקבוע גבול בין שתי מצוות, בין שני קדושות – בין קודש לקודש. ויש צורך בהקהל של כל הקהל כאחד, לא לפי פילוג מפלגות, ויש צורך לשמע באופן ישיר תורה שבעל-פה מגדולי ישראל.

קדושת המקום – המשכן, וקדושת הזמן – השבת, הי מנייהו עדיף, מי נדחה מפני מי, קדושת המשכן קדושת האדם, קדושה המתחילה מלמטה וממשיכה על ידי זה קדושה עליונה. קדושת העשיה – "ועשו לי משכן", יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידיכם. וקדושת השבת, "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו", קדושה הבאה מלמעלה למטה – "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". אף קדושת המשכן בסופו של דבר "ושכנתי בתוכם" השראת השכינה העליונה, ואף השבת – "אות היא ביני וביניכם", לא רק כביטוי לזכר לבריאת עולם, אלא גם "למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר". שלובים הדברים מקושרים יחד, יונקים ומפרים אחד את השני. אולם המקור של השבת הוא מלמעלה – קביעא וקיימא. ומקור המשכן הוא מלמטה – קדושת פה וקדושת מעשה. וההכרעה היא – אין בנין בית המקדש דוחה שבת.

ומכל המלאכות הוטל הדגש על "לא תבערו אש". כי אש היא המסמלת ומבטאת את מעשה האדם. החכמים אומרים שראשית התרבות של האדם תלוי בלימודו להדליק אש. ואדם הראשון, מספרים חז"ל, היה מעשהו הראשון הקשת שני רעפים והוצאת אש במוצאי שבת, ומכאן הברכה על האש במוצאי שבת. לא היתה בבריאה אש. עד מוצאי שבת לא היתה אש קיימת. האש נוצרה ע"י האדם בהקשת הרעפים זה בזה. האש מתחילה מעשי בראשית של האדם, במקום שנגמרו מעשי בראשית של הקב"ה. וההדגשה היא, שאין מקום לדבר על קדושת מעשי אדם, אלא אם הם מתחילים במקום שנגמרו מעשי הקב"ה, אם הם אינם באים במקום מעשי הקב"ה. קדושת האדם צריכה לינוק רק מקדושת הקב"ה, והרוצים לראות במעשי אדם וביצירתו קדושה במקום מעשי ידיו של הקב"ה מאבדים את המקור שממנו הקדושה נובעת.

ומענין שדוקא במצוה זו של הבערת אשר התבלט פעם הניגוד בין יהדות התורה לבין הקראים, אשר נתקו עצמם ממקור ההמשך החי של התורה – נושאי התורה שבע"פ. הם פירשו כפשוטו וישבו בחושך במשך השבת.

נגישות