וצריך לבאר זאת, שלכאורה לא מצינו שיש קשר בין ג" הרגלים לימים הנוראים. עוד יש להבין, מהו עניין החותם.
בפיוטי ר"ה מזכירים "חותמו של הקב"ה אמת", וצ"ב מהו עניין החותם. במגיד מישרים לבית יוסף מביא משל, שפעמים אדם מקבל מכתב ולא מבין את תוכנו, ורק לאחר שרואה את החותם שבסופו מתבהר לו כל תוכן המכתב. וזה עניין החותם, שהאדם תמיד מנסה להבין את כל ענייניו הפרטיים, מדוע אירע לו כך או כך וכו", וצריךלחכות לחותם שבסוף, שאז אפשר לראות שהכל אמת. ואלו דברי הגמ" בקידושין(לא.): "ראש דברך אמת", ראש דברך ולא סוף דברך? אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך, חזרו והודו למאמרות הראשונות.
והם דברי המהרש"ל שהושענא רבה הוא החותם, שהוא הסוף אשר בו ניכר כי הכל אמת.
הטורבהלכות ר"ח מונה את כל החגים כנגד האבות, ואומר שחג הסוכות מכוון כנגד מידתו של יעקב אבינו, שמצינו כתוב בו "ולמקנהו עשה סוכות".
והנה, צריך להבין מה הקשר שבין יעקב אבינו לחג הסוכות. עוד יש לבאר במה שמספרת התורה "ויסעו בנ"י מרעמסס סוכות", שיש בזה הדגשה שמיד ביציאת מצרים נסעו לסוכות.
כשנולדו יעקב ועשו, אומרים המפרשים, היה ויכוח בין יצחק לרבקה, מי מהבנים ראוי שינהיג את העולם. יצחק טען שדוקא עשו הוא איש המעשה, "הידים ידי עשו", לו יש את הכח להנהיג את העולם הגשמי. ואילו רבקה אמרה שיעקב, הוא "הקול קול יעקב", הוא ראוי להיות בראש. כידוע, בסוף יעקב קיבל את הברכות, ונתגלה שכחו גדול, שגם ה"ידיים ידי עשו" כחם רק מכח קולו של יעקב.
הרב זצ"ל בכמה מקומות מדבר על כך שיש דעות שטועות לומר שאין קשר בין העולם המעשי לחיי התורה. באוה"ק ח"ג הרב קורא לזה "הפרדת רשויות".
כשיצאו ישראל ממצרים הראו לעולם שאינם נמצאים תחת שיעבוד הזמן. בספר העיקרים כותב ש"הטבע ניתן תחת כפות רגלי הצדיקים", וכך מפרש את חטאו של משה בסלע. המהר"ל מבאר בעניין "כהנים זריזים", שהכוונה שעוסקים בדברים שבקדושה, שהם במהותם למעלה מן הזמן. א"כ זה היה עניין יציאת מצרים וחג הפסח.
לא כן חג הסוכות. הגמ" בשבת נג: על אדם אחד שנעשה לו נס ונפתחו לו שני דדים כאישה להניק את בנו, אומרת "כמה גרוע אדם זה שנעשה לו נס", משמע שבניסים יש גם צד שלילי. וזה עניינו של חג הסוכות, שבניגוד לחג הפסח,שעניינו למעלה משיעבוד הטבע והזמן, בסוכות דוקא מקדשים את הטבע. מצינו בגמ": "כשם שחל שם שמיים על החגיגה כך חל על הסוכה", וכן, "סוכות זכר לענני כבוד". דוקא את ה"פסולת גורן ויקב" מעלים ומקדשים, להיות לסוכה-"צילא דמהימנותא".
למהאומרים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", למה סוכה ולא בניין? כיון שבניין, אם הוא נופל א"א להשתמש בחומרים שלו וצריך חומרים חדשים לבנות אותו מחדש. סוכה לעומת זאת, גם כאשר היא נופלת בד"כ אפשר לקחת את אותם חומרים ולהקימה מחדש. בסוכות אנחנו לוקחים דוקא את הדברים שכבר קיימים במציאות, בטבע הגשמי, ואותם מעלים ומקדשים… בסוכות אנחנו מקדשים את הטבע. במצוות הסוכה, וכן בד" המינם הניטלים דרך גדילתם דוקא. לוקחים את מה שנראה ביומים פשוט וחולין, ומראים שגם בו חל שם שמיים כמו חגיגה.
כשהתורהמדברת על חג הפסח מוזכר הרבה "זיכרון". לעומת זאת בסוכות יש עניין של ידיעה, "למען ידעו דורותיכם". ואבי מורי ז"ל ביאר שפסח זה "זיכרון", כיון שיציאת מצרים זה משהו שהיה, אבל סוכות, המורה על ענני הכבוד, הקדושה, זה תמידי, לכן שייך בזה ידיעה- חיבור.
"בכל דרכך דעהו", כותב הרמב"ם, שיחידי סגולה זוכים שגם ענייני החולין שלהם מחוברים לקב"ה. אמנם הרמב"ם כותב שזה דרגא גבוהה לקדש את ענייני החול, אבל בסוכות זה המצווה של כולם.
יעקב אבינו, שהיה כולו רוחניות, "איש תם יושב אהלים", רואים שדוקא לו יש את הכח להתעסק עם הדברים הגשמיים, ולצקת בהם תוכן. רבקה מלבישה ליעקב את "בגדי עשו החמודות". למה דוקא בגדים אלו, למה לא לבש סתם בגד פרוה. אומרים חז"ל "החמודות- שחמדם עשו מנימרוד". יצחק מריח את בגדיו, ומפרשים חז"ל "אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו" ואז "ויברכהו". כדי שהברכה תוכל לחול גם על "בוגדיו" של ישראל במשך כל הדורות, צריך יעקב ללבוש דוקא את בגדיו של עשו שחמדם מנימרוד, הוא היודע את ריבונו ומורד בו.
הרב זצ"ל באיגרות (איגרת תשמג), מבאר מה שדרשו חז"ל שכאשר הגיע יעקב לשכם, תיקן מטבע שוקים ומרחצאות, "שצפה ברוה"ק שהוא מקום המוכן לפורעניות של חלוקת מלכות בית דוד, ויסוד מאסן במלכות ב"ד… הוא מפני שנחסרה האמונה שמלך עוסק בתורה וחכמה כדוד ושלמה יוכל לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת המלכות". דוקא יעקב "איש תם", שנולד מהול [*עיין סוטה י:], כלומר, שלם במהותו הרוחנית [ולאו דוקא מהול פיזית: "קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי האומות, קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי האומות". נדרים ג,יא], בא ומראה כי גם המלכות הנובעת מתוך תורה, יש לה את הכח להנהגה הגשמית.
בגמ"ברכות ג: על דוד המלך, "כיון שהגיע חצות לילה מיד הוא עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר, כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה וכו"". ולכאורה מה הצורך לספר כל זה. הפשט הוא שמדגישים שחכמי ישראל באים להתיעץ בענייני פרנסה דוקא עם דוד, ודוקא משום שהוא עוסק בתורה בלילה. וכך מצינו בגדולי ישראל שהיו מוסרים את כל זמנם לייעץ לציבור. בגמ" מסופר שר" יוחנן פחד שמא ישן בשעה שמישהו צריך לו. [לפי ההלכה אין כזה דבר "שעות קבלה" של רב, תמיד רב חייב לקבל… מסופר על רב אחד שהיה עומד כל יום מבוקר עד ערב לקבלת קהל, והפצירו בו משמשיו שיכתוב שעות קבלה, הרב נאות לבקשתם וכתב: "שעות קבלה: מהבוקר עד הערב"].
מלכות בית דוד, כוחה ליעץ מתוך התורה לדברים הגשמיים. לזה אנו שואפים…
[הגר"א מייעץ למי שמתלבט באיזה החלטה, שיעסוק בתורה כמה שעות, ואז יחליט, כך ההחלטה תהיה נובעת מתוך תורה].
חז"לאומרים (ע"ז ג.) שלעתיד לבוא עתידים אומות העולם להבחן במצוות הסוכה, "מצווה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה… כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל או"א מבעט בסוכתו ויוצא". מדוע נבחנים הגויים דוקא במצוות הסוכה? כיון שהסוכה עניינה החלת שם שמיים על "פסולת גורן ויקב", ואת זה גוי לא יכול להבין… בהלל אומרים "רם על כל גויים ה" וכו"", מבאר הגר"א, גם הגויים מאמינים בה", אך הם סבורים כי "על השמים כבודו", רק שם למעלה, אבל אנו- "מי כה" אלקינו.. המשפילי לראות בשמים ובארץ".
"למעןידעו", זה המבחן, אם מאמינים שאפשר להחיל שם שמיים על המציאות הגשמית, ולקדש אותה.
מתפללים"שנזכה לשבת בסוכת עורו של לוייתן". למה דוקא לוייתן. לפי ההלכה עור של לוייתן פסול לסכך. שמעתי מאבי מורי ז"ל, הנקודה של סוכות זה קידוש המציאות הגשמית, ולוייתן זה היצור כי גשמי, הכי גדול, דוקא אותו אנחנו רוצים לקדש… "ומלאה הארץ דעה את ה" כמים לים מכסים". ובזה הגויים בועטים.
לכן,לאחר שיעקב נאבק עם המלאך, שרו של עשו, ומנצח אותו "כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל"- מיד "ויעקב נסע סוכותה וכו"", הולך לבצע את תפקידו, לקדש שם שמיים על המציאות הגשמית.
אבימורי ז"ל סיפר שהרב הרצוג, כשהגיע פעם לרומא הרגיש שם טומאה גדולה, וסיפרו לו שגם האדמו"ר מרודז"ין כשהגיע לשם הרגיש את הטומאה, ומיד תיקן לו מקוה שיוכל להטהר.
לאחר שיצחק מברך את יעקב ונותן לו את הכח הזה, להחיל שם שמיים על הגשמיות, גם עשו בא ומבקש "ברכני גם אני אבי", ומברכו יצחק "הנה משמני הארץ יהיה מושבך", ופרש"י "זו איטליא של יון". ולכאורה, הרי לא נשאר עוד ברכה לעשיו. והביאור, ע"פ הגמ" שאיטליא לא היתה בימי בראשית, אלא נוצרה בעקבות חטא של ישראל "בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי"*]סנהדרין כא:]. מקום זה, ש"הורתו ולידתו" בטומאה, רק אותו יכול יצחק לתת לעשו.
בבןסורר ומורה, הגמ" אומרת עד שיאכל כמות של בשר וישתה יין איטלקי. דוקא איטלקי.
בברכת "מעין שלוש" מבקשים "והעלנו לתוכה ושמחנו בבנינה ונאכל מפריה". על זה מבקשים, לאכול מהפירות? הב"ח בהל" ברכת הפירות כותב, שדבר שגדל במקום טהרה משפיע על האדם שאוכל אותו. הוא סופג את הקדושה שבו. וכן להיפך. בן סורר ומורה עד שישתה יין איטלקי, דוקא היין ממקום זה, שהורתו ולידתו בטומאה, הוא שהופך אותו לבן סורר ומורה.
[מעשה בקבלן שבנה בית ולא דייק בבניה כ"כ, עשה קצת רוחים בקירות וכמה חורים בגג. בא בעה"ב להכנס לביתו החדש, והנה רואה רואה שהקיר לא שלם וחצי מהגג זה בכלל אויר.. בא לקבלן והתלונן על מלאכתו. עונה הקבלן "אני לא מבין מה הבעיה, כאן יש "גוד אסיק מחיצתא" והרוחים בגג זה לבוד… ועל זה אמרו חז"ל "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה".]
הזכרנובשנה שעברה, שמה שבהושענא רבה אומרים פסוקי דזימרא של יו"ט, זה מפני שהוא החותם של סוכות, שבו נידונים על המים, ובכל אחד מארבעה פרקים שבהם העולם נידון, "מובטחים ישראל שיעשה להם נס", וא"כ הוא כמו ר"ה שלובשים בו בגדי לבן.
בהושענא רבה,האושפיזין של דוד המלך, שהוא בנה את היסודות של ביהמ"ק.
מובא בחז"ל* שבאו מים התחתונים ובכו לפני ה" "אנן בעינן למיקרב גבי מלכא", גם אנחנו רוצים לזכות להתקרב למלך, ונתן להם הקב"ה שבעה ימים של ניסוך המים בסוכות. וקשה, כיצד "נחה דעתם" בכך, הרי זה רק שבעה ימים בשנה, וכל השנה רחוקים הם מהמלך? ומבאר השפת אמת, עצם ההשתוקקות שיש לדבר מסוים להיות קרוב אל המלך, זה עצמו הדרגא הכי גדולה. כי מי שכבר קרוב תמיד יש לו בחינה שליבו גס בו, אבל מי שרחוק ומשתוקק…
"עלנהרות בבל שם ישבנו גם בכינו", החת"ס שואל, למה כתוב "גם בכינו" ולא "שם ישבנו ובכינו". והביאור, "גם בכינו" עם אותם מים תחתונים שבכו, "אנן בעינן למיקרב גבי מלכא".
וזה יסוד התפילה בהושענא רבה שמתפללים על המים, שבוכים ומבקשים אנו לפני ה",
"אנן בעינן למיקרב גבי מלכא"!
שנה טובה!
