"לתור את הארץ" – "ולא תתורו" – הרב יאיר גזבר
ארבעים שנה הולכים ישראל במדבר. מהשנה הראשונה בה קבלו ישראל תורה מן השמים, תורה שמימית, תורה כתובה, תורה שאי אפשר לשנות בה כלום, תורה שניתנה מתוך "כפה עליהם הר כגיגית", הולכים הם ישראל בדרך המדבר, בדרך מלאה יסורים כדי לקנות את התורה. לא מספיק לקבל תורה במעמד הר סיני, צריך גם לעמול הרבה על קנין פנימי של תורה, שהלא "שלש מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנם אלא על ידי יסורים" ואחת מהן היא תורה. היסורים , הנפילות והמשברים הם דרך הקנין של תורה, "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם".
ארבעים שנה אורכת הדרך. כשם שארבעים שנה לוקח לאדם לעמוד על דעת רבו, כך מסתובבים ישראל ארבעים שנה עד שתורה שבכתב הופכת להיות אצלם תורה שבעל פה, כלומר, חיים של תורה. כיון שמגיעים ישראל למדרגה זו, הרי הם מוכנים כבר לצאת מן המדבר ולהכנס לארץ ישראל, לצאת מן הרחם האלוקי ולהוולד לחיים עצמאיים בארץ ישראל.
אך העכוב האחרון שבספר במדבר עם בלעם הרשע מלמד את ישראל על הנסיונות הגדולים שיהיו להם בכניסתם ובחייהם בארץ ישראל.
בלעם הרשע מגלם את ההיפך מישראל, הוא מבטא את הדיוטא הנמוכה ביותר של הרוע.
חז"ל מלמדים אותנו שיש רגע אחד ביממה שהקב"ה כועס, ובלעם יודע היה לכוון את אותו רגע ובדעתו היה לקלל את בני ישראל.
כמה רוע וכעור נצרכים כדי להסתכל על העולם בעין רעה שכזו, מתוך עשרים וארבע שעות של שפע חסד אלוקי על העולם, חי בלעם את הרגע היחיד שהקב"ה כועס.
כמה שונה הדבר מהעין הטובה של אברהם אבינו, שעל אנשי סדום שהם רעים וחטאים לה" מאד, מסנגר אברהם ומחפש אולי יש בהם מעט צדיקים ובגללם ינצלו כולם.
חז"ל אכן, מקבילים את תלמידיו של בלעם הרשע לתלמידיו של אברהם אבינו, אך לא רק לאברהם אבינו מדמים חז"ל את בלעם הרשע, אלא גם למשה רבנו, שקם לאומות העולם נביא כמשה והוא בלעם הרשע.
לפי זה, בלעם מייצג את הצד השלילי והמתנגד לישראל עד שחז"ל דורשים "בלעם" – "בלא עם" כלומר, כוונתו היתה שלא יהיה עם ישראל.
בכניסת ישראל לארץ, נכנסים שנים מן המרגלים ששלח משה לתור את הארץ, יהושע וכלב. אמנם, שניהם זכו להנצל מעצת המרגלים, אך לא מאותה סיבה. יהושע ניצל מכח ברכתו ותפילתו של משה רבנו וכלב מכח השתטחותו בחברון על קברי האבות. לפי זה יהושע מכניס לארץ את "בחינת" משה רבנו וכלב את "בחינת" אברהם אבינו.
בחינת משה רבנו – הרב, היא הצד הלימודי, לימוד התורה והחכמה האלוקית בישראל, ובחינת אברהם אבינו – האבא, היא הצד הטבעי והמידותי, ישרות וטהר החיים הישראליים.
בלעם הרשע מכניס בישראל, על ידי עצתו הרעה לבלק, ארס שפוגם הן בצד הלימודי והן בצד המידותי. בהצמדות לבעל פעור יש גם עבודה זרה – כנגד הצד הלימודי, וגם גילוי עריות, השחתה מוסרית – כנגד הצד המידותי.
פגמים אלו מלווים את ישראל גם לאחר כניסתם לארץ ישראל.
המשעבד הראשון את ישראל בתקופת השופטים הוא כושן רשעתיים שחז"ל מקשרים אותו לבלעם הרשע ושתי רשעויות היו לישראל בזמנו של כושן רשעתיים, פסלו של מיכה ופלגש בגבעה. אלו בדיוק שתי בחינות הקלקול מבלעם הרשע, פסל מיכה – עבודה זרה, קלקול הצד הלימודי, ופלגש בגבעה – גילוי עריות והשחתה מוסרית, קלקול הצד המידותי וטומאת החיים.
הקלקולים הללו מלווים את ישראל בכל תקופת השופטים שאין מלך בישראל והם אשר גורמים להם להכנס למעגל החוזר של חטא, משעבד,זעקה אל ה" ושופט.
על אשר חטאו ישראל ב"ויקחו את בנותיהם להם לנשים… ויעבדו את אלהיהם" (שופטים ג",ו") מניח ה" גויים בארץ "לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה" אשר צוה את אבותם ביד משה" (שם, שם, ד")
מהו "לנסות בם את ישראל"? לרומם את ישראל על נס, להביאם למצב של "ישמעו את מצות ה"".
מי הם הגויים שמשאיר הקב"ה? "חמשת סרני פלשתים (אשדוד, עזה,אשקלון,גת ועקרון) וכל הכנעני והצידני והחוי ישב הר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבוא חמת" (שם, ג",ג").
מאז כניסתנו לארץ בימי יהושע ועד הגאולה העתידה, אנחנו ממשיכים במהלך הדורות, בתהליך הכניסה השלמה לארץ. דומה הדבר שבדורות האחרונים, עם הכניסה לארץ בפועל התעוררה שוב "עצת בלעם" הן בצד הלימודי של כפירה והתרחקות מהדת והאמונה והן בצד המידותי, על ידי פריצת גדרי עריות ופתוח תפישות של מתירנות והוללות.
אף את אותם גויים שהשאיר הקב"ה בימי השופטים לנסות בם את ישראל, אנו פוגשים שוב, עזה בדרום ולבנון בצפון.
המוטל עלינו הוא לגדול, מתוך לימוד תורה באהבה לטהרת חיים, לישרות של מידות, לפיתוח העין הטובה ולגדלות של תורה.
"האבות משפיעים הם את הצד הטבעי שבכנס"י ומשה רבנו את הצד הלמודי. והם ממוזגים זה בזה ומשפיעים זה ע"ז. ולעתיד לבא יתחבר לגמרי משה עם האבות, ויגלה במשיח בצורה כלולה מכל, ולמעלה ראש ינשא הצד הטבעי שבכנס"י." (אורות ישראל ג",ט").
