מבוא לספר דניאל

מבוא לספר דניאל



 

ספר דניאל/מבוא[1]

רקע על התקופה

התקופה בה חי דניאל היא תקופת סוף ימי בית ראשון והיציאה לגלות בבל, בזמן המלך יהויקים (יאשיהו שהיה מלך צדיק "זכה" שישבו על כסאו שלושה במניו ונכד אחד, יהואחז בנו, יהויקים בנו, יהויכין בן יהויקים- נכדו, וצדקיהו בנו- אך ארבעתם מתוארים בנביא כרשעים, בימי יהויכין היתה גלות החרש והמסגר, ובימי צדקיהו חרב הבית וגלו רוב אנשי יהודה כל זה בפרק זמן של …. שנים).

דניאל נמצא בתקופת עליתה של בבל (נבוכדנצר) ונפילתה (בלשאצר בנו), ועלית מדי ופרס (דריוש המדי ואח"כ כורש הפרסי)- כל הסיפור הזה של עלית בבל נפילתה ושני המלכים הראשונים של פרס ומדי אורך כ- 70 שנה, אשר בתחילתם מופיע דניאל בפרק א' כילד ובסופם הוא זוכה לראות את הבית השני כזקן.

 

דניאל איש חמודות

3 פעמים בספר דניאל מופיע הביטוי "חמודות" ביחס לדניאל:

 

1. "בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה" (ט,כ"ג).

 

2. "וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל-עָמְדֶךָ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד" (י, יא).

 

3. "יֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּכְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי" (י,י"ט).

 

המדרש תנחומא (וירא ז') לומד מכאן ביחס לדניאל שהיה אהוב על הכל:

" יש לך אדם שחביב לפני המלך ואינו חביב לפני בני פלטין של מלך, ויש שחביב לפני בני פלטין, ואינו חביב לפני המלך, אבל הצדיקים בזמן שהן חביבין לפני הקב"ה הן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות שכן אתה מוצא בדיניאל כשהמלאך בא אצלו היה קורא אותו חמודות ג' פעמים… ולמה ג' פעמים קורא אותו חמודות? אלא אשרי האיש שבישרו המלאך ואמר: נחמד אתה לפני הקב"ה, גם משובח בעליונים וחמוד אתה על דורך".

דניאל אם כן חביב לפני המקום, לפני פמליה של מעלה ולפני הבריות.

 

גם יחזקאל הנביא, בן דורו של דניאל מתיחס בהערכה לדניאל ומונה אותו עם שני צדיקים נוספים:

"בֶן-אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ נֹחַ דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל י"ד יג-יד).

כמו כן מצאנו ביחזקאל ביטויי הערכה כלפי דניאל ביחס לחכמתו, למשל בנבואה למלך צור הוא אומר לו:

 "הִנֵּה חָכָם אַתָּה מדנאל (מִדָּנִיֵּאל) כָּל סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ" משמע שיש בזה מעלה מיוחדת ויש כאן למעשה הערכה לחכמתו של דניאל.

לפי ביקורת המקרא מדובר על דניאל אחר, אך חז"ל קישרו בצורה ברורה את דניאל המוזכר ביחזקאל עם ספר דניאל באומרם:"זה אחד משלשה שראו ג' עולמות נח ודניאל ואיוב, נח ראה עולם בישובו וראהו בחרבנו וחזר וראהו בישובו דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבנין בית שני איוב ראה בנין ביתו וחרבנו וחזר וראה בישובו" (תנחומא נח ה'), אגב, ממדרש זה עולה גם בצורה ברורה שדניאל זכה לראות את הבית השני בבנינו.

 

גם לימוד ספר דניאל נחשב ללימוד חביב המדרש בשהש"ר פרשה ג' לומד על הפסוק: "בקשתי את שאהבה נפשי"- זה דניאל. וכן מצאנו ביחס לכהן גדול בליל יום הכיפורים:"… ובמה קורין לפניו?- באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אמר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל".

כמו כן ישנם מדרשים רבים וגמ' רבות אשר דורשות את ספר דניאל כדוגמת הגמ' בסנהדרין: צב-ג, צה:, צז-ח ועוד מקומות רבים נוספים בחז"ל.

 

הפיוט "יה ריבון" של זמירות השבת בנוי ומבוסס בחלקו הגדול על ציטוטים מספר דניאל.

 

מי היה דניאל?

מצאנו בדבר זה מספר דעות בחז"ל בפסיקתא רבתי (ו' "ותשלם כל המלאכה") מזוהה דניאל עם "ששבצר הנשיא ליהודה" שמוזכר בעזרא (א,ח) ונזכר שם שהוא היה מבוני היסודות של בית המקדש השני (עזרא ה,טז) ונקרא שמו ששבצר על שם שש צרות שקרו בימיו: גלות יהויקים, גלות צדקיה, בקשו להרגו עם חכמי בבל, שליחת חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש וגוב האריות.

 

התרגום שני באסתר א' י"ד מזהה את דניאל כממוכן שהיה אחד משרי פרס ומדי (שזה מסתדר מצוין עם המסופר אצלנו שהוא היה שר בתחילה אצל בבל ואח"כ אצל מדי ופרס) ונקרא שמו ממוכן כי קרו על ידו ניסים (מוכן- מזומן).

 

בגמ' במגילה טו. משמע שדניאל הוא התך שקישר בן מרדכי ואסתר ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו בימי אחשורוש, או על שם כך שעניני מלכות נחתכים על פיו.

 

האם דניאל היה נביא?

ישנו דיון האם דניאל היה נביא או לא הרמב"ם במו"נ נוקט בצורה חד משמעית שלא, הוא טוען שאין דבר כזה נבואה שבאה בלשון של חלום, אלא יש כאן מדרגה נמוכה יותר שנקראת רוח הקודש:

"…והמדרגה ב הוא שימצא האדם כאלו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתושבחות, או בדברי הזהרה מועילים, או בענינים הנהגיים או אלהיים, וזה כלו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המין מרוח הקודש חבר דוד תהלים, וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים, וכן דניאל ואיוב ודברי הימים, ושאר הכתובים בזה המין ברוח הקודש חוברו, ולזה יקראום כתובים, רוצים לומר שהם כתובים ברוח הקודש… וממה שצריך שנעורר עליו שדוד ושלמה ודניאל הם מזה הכת, ואינם מכת ישעיהו וירמיהו ונתן הנביא ואחיה השילוני וחבריהם, שאלו ר"ל דוד ושלמה ודניאל, אמנם דברו וזכרו מה שזכרו ברוח הקודש… ולא כמו ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, ולא כנבואת ישעיהו וירמיהו, כי כל אחד מהם אף על פי שבאתהו הנבואה בחלום, הנבואה ההיא תודיעהו שהיא נבואה ושבאת לו הנבואה, ובזה הענין של שלמה אמר בסופו, וייקץ שלמה והנה חלום, וכן בענין השני אמר בו וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון, אשר התבאר שהוא חלום, וזאת מעלה למטה ממעלת הנאמר עליה בחלום אדבר בו, כי כאשר יתנבאו בחלום לא יקראוהו חלום בשום פנים אחר הגיע הנבואה אליהם בחלום, אלא שיפסקו לגמרי שהיא נבואה, כמו שאמר יעקב אבינו כאשר התעורר מחלום הנבואה ההוא לא אמר שזה חלום, אבל פסק ואמר, אכן יש ה' במקום הזה וגו', ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען, ופסק שהוא נבואה, אמנם בשלמה אמר וייקץ שלמה והנה חלום, וכן דניאל תמצאהו מתיר המאמר שהם חלומות, ואע"פ שהיה רואה בהם המלאך וישמע דברו יקראם חלומות, ואפילו אחר דעתו מהם מה שידע, אמר אדין לדניאל בחיזווא די ליליא רזא גליא, ואמר עוד באדין חלמא כתב חזי הוית בחזוי עם לילא וגו' וחזוי רישי יבהלונני, ואמר ואשתומם על המראה ואין מבין, ואין ספק שזאת המדרגה למטה ממדרגת אשר נאמר בהם בחלום אדבר בו, ולזה הסכימה האומה לסדר ספר דניאל מכלל הכתובים לא מן הנביאים, ולזה העירותיך שזה המין מן הנבואה אשר בא לדניאל ושלמה, אע"פ שראו בו מלאך בחלום, לא מצאו בעצמם שהיא נבואה גמורה, אבל חלום יודיע באמתת ענינים, והוא מכת מי שידבר ברוח הקודש, וזאת היא המדרגה השנית, וכן בסדר כתבי הקודש לא שמו הפרש בין משלי וקהלת ודניאל ותהלים ומגלת רות ומגלת אסתר, הכל ברוח הקודש נכתבו, ואלו ג"כ כלם יקראו נביאים בכלל" (מו"נ ב' מ"ה).

 

הסיוע הגדול ביותר לדבריו הוא מעצם העובדה שספר דניאל סודר בכתובים ולא בנביאים.

 ואעפ"כ לא נופלת מדרגתו של דניאל ממדרגת הנביאים ואדרבה הגמ' במגילה אומרת שאע"פ שהוא לא היה נביא יש ענינים שלגביהם היה דניאל עדיף מנביא:

"וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים אמר ר' ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו" (מגילה ג.).

 

בפשטות קשה על הרמב"ם מהגמ' במגילה טו. שאומרת: "ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש"

וכנראה שהרמב"ם יסביר שהכוונה על פי מדרגתו דהיינו רוח הקודש בלבד.

 

 

מי שחולק על גישה זו הוא האברבנל בספרו מעייני הישועה (מעין ב' תמר א-ב) שטוען שדניאל כן היה נביא ואדרבה היה מגדולי הנביאים שקמו לעמ"י שהוא הרי זה שמנבא על הקץ:

"הדבר יותר מבואר ונגלה בהשגתו שהיתה השגה נבואית עליונה ובסדר עולם כשמנו הנביאים זכרו את דניאל מכללם ולא אמרו זה על דרך העברה ושילוח כמו שחשב הרב אבל על צד הדיוק ואמיתיות ומי הוא זה ואיזהו מהנביאים המפורסמים באומה שראו מראות אלוהים כאלה וידיעות עתידות מופלאות אלפים מהשנים כדניאל ואיך ראה בחלומו עניין הד' חיות כמו שראה אותם יחזקאל וזכריה בנבואותיהם"

 

אלא שקשה על האברבנל מעצם העובדה שספר דניאל סודר בין ספרי הכתובים ולא בנביאים, אך נראה שזה לא קשה משתי סיבות:

א. מצאנו בכתובים ספרים שנכתבו ע"י נביאים כגון ספר רות שנכתב ע"י שמואל הנביא, וספר איכה שנכתב ע"י ירמיהו.

ב. האברבנל עצמו בהמשך דבריו שם מתייחס לקושיא זו ואומר:

"ומה שהושם ספרו בין הכתובים, דניאל מעצמו התתעורר לכתוב ברוח הקודש שהיה בו ספור נבוכדנצר וחלומותיו וענייני בלשאצר ודריוש והניסים שנעשו בבבל לו ולחברי ולכן היתה מדרגת הספר הזה מן הכתובים ולא מן ספר הנביאים שנכתבו ונעשו במאמר ה' ית' ודניאל היה מדבר ברוח הקודש בערך חבור הספר וכתיבתו, והיה נביא מפאת המראות שראה"

 

את הקושי מהגמ' במגילה שבה מפורש שדניאל לא היה נביא מתרץ האברבנל:

"ועתה בני שמע בקולי פירוש מאמר זה שם הנבואה בעצם וייחוד, הוא: "שליח אל העם להנהיגם" אמנם מי שיראה במראה הנבואה ולא יהיה שליח אל העם יקרא רואה או חוזה ולא נביא וכן היה אצל חז"ל מדרגת דניאל שלא היה נביא שליח לישראל לדבר להם נבואות ודברי אזהרה כחגי וזכריה ומלאכי אבל היה מדרגתו רוח אלוהים ומחזה שדי והיא מעלה עליונה בנביאות דניאל התחיל ראשונה במראות האלוהיות האלה וכאשר יצא הרוח מלפני ה' לחול על דניאל חל באמצאותו על חגי ועל זכריה ומלאכי וראו גם הם מקצת מהמראות"

 

בכוזרי (ב, יד) גם משמע שסובר שדניאל היה נביא שכותב:" כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בארץ הזאת או בעבורה כך זכה אברהם …. ויחזקאל ודניאל בעבורה ניבאו", וכן בְ ד,ג: "והנה הנביא רואה את האלוה מקים שרים ומעבירם ודן את המלכים: "עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב"- שזה פסוק בדניאל ז,ט.

 

גם האבן עזרא בשני מקומות בספר (ט,ב וְ י,יז) כותב בפירוש שדניאל היה נביא.

 

אבל יתכן שאין ראיה מכל אלה שהם חולקים על הרמב"ם שכן הרמ' עצמו ביסודי התורה ז,ב כותב: "הנביאים, מעלות מעלות הן:  כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא.  וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון הלילה, או ביום אחר שתיפול עליהן תרדמה:  כמו שנאמר "במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו"  וכולן, כשמתנבאין, אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כושל, ועשתונותיהם מיטרפות ותישאר הדעה פנויה להבין מה שתראה:  כמו שנאמר באברהם, "והנה אימה חשיכה גדולה, נופלת עליו" וכמו שנאמר בדנייאל, "והודי, נהפך עליי למשחית, ולא עצרתי, כוח" (דניאל י,ח).

וא"כ גם הרמב"ם עצמו השתמש בביטוי נביא ביחס לדניאל וע"כ לומר כמו שאמרנו שנביא זה שם כוללני אצל הראשונים ויתכן גם שימוש בו כשהכוונה לרוח הקודש בלבד.

 

חזיונות הגאולה בספר דניאל:

* דניאל מגלם באישיותו את דברי ימי ישראל בימי הגלות, הוא "הגולה הראשון" ודרך ספר דניאל ניתן לעמוד על האופי וההוי של היהודים בגלויות השונות (הוא מקיף את האופי של הגלויות השונות דרך 4 המלכויות, אשר המהר"ל בנר מצווה מסביר שיש בניהם הבדלים מהותים ואכמ"ל), וכן על הצפיה לגאולה והחזיון העוסק בשאלה מתי היא תהיה אשר ביחס אליו ישנם בספר דניאל דברים רבים סתומים שרבו בהם הפרושים, והאבן עזרא מסכם אותם בהקדמתו: "… וכל אחד ביאר כאשר השיגה ידו ורגלי כולם מועדים בקץ מועד מועדים" (רומז לפרק י"ב פס' ז'- אשר הוא אחד המוקדים המרכזים שבו כותב דניאל "בפירוש" מתי יהיה קץ הגלות אך התקשו המפרשים מאוד בפרושו).

אך דבר אחד מוסכם וברור אצל כל הפרשנים שמופיע בספר דניאל קץ הגלות וכל השאלה היא רק מתי, הדבר מפורש גם בגמ' המפורסמת במס' מגילה:

"תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצתה בת קול ואמרה לו דייך מ"ט משום דאית ביה קץ משיח" (מגילה ג.)

ראוי לציין שגם לדניאל עצמו יתכן שנשארו חלק מהדברים סתומים, והיו מיועדים לכך שהפרשנים "יסתבכו" איתם במשך הדורות כפי שנאמר בסוף הספר:

"וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" (י"ב ט-י).

 

 

 

 

חלוקת הספר:

הרב יגאל אריאל בספרו מור והדס מחלק את ספר דניאל לשניים,

החלק הראשון בפרקים א-ו עוסק בפניה החיצונים של הגלות ואורח החיים המתנהל בה.

החלק השני בפרקים ז-יב נכנס פנימה לעומק ובו הוא עוסק בסדרי עולם וקץ הגאולה 4 מלכויות

דעת מקרא מציעים את אותה חלוקה אך הם מגדירים את החלק הראשון "ספר המעשים"- כי הוא עוסק בדברים הארעו בימי דניאל והחזיונות שראו מלכי בבל בימיו, ואת החלק השני הם מגדירים  "ספר החזיונות" כי הוא עוסק בחזיונות שחזה דניאל להמשך ההסטוריה.

 

 

תרגום ספר דניאל לארמית

אחת הבעיות הקשות בלימוד ספר דניאל היא העובדה שישנם פרקים רבים (ב-ז) שכתובים בארמית, בימינו קמו אמנם תרגומים מלולים אשר מודפסים בחלק מהתנכי"ם בצמוד לספר עצמו, אך כבר האריך  על כך מאוד הציץ אליעזר (חלק י"ד א,ב):

" וע"ד מה שהבטתי בעין לא יפה על הדבר שנעשה לתרגם ספר דניאל מתרגום לעברית – מה שאחרים שמחו על כך -. הנה גם הוא זה בגלל שלדעתי ישנו בדבר הזה משום הורדה מקדושה, ועוד יותר מזה, וכדאבאר.

 

(א) ראשית. בכה"ג של תרגום מתרגום לעברית הוא נפסל ומאבד את קדושתו כאחד מכ"ד כתבי – הקודש. ודבר זה היא משנה מפורשת במס' ידים פ"ד מ"ה דאיתא: תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים תרגום שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום וכו' אינו מטמא את הידים. ומתבאר הדבר גם במס' מגילה דפים ח' ט' כיעו"ש.

 

והרמב"ם בפ"ט מה' אבות הטומאות ה"ז פוסק בזה בזה"ל: תרגום שבעזרא ושבדניאל הוא מכלל כתבי הקודש. אבל תרגום שכתבו עברית וכו' אינן מטמאין את הידים וכו'. ומרישא דלישנא של הרמב"ם בזה נשמע על הסיפא, שדינא הוא, דדוקא כשכתוב תרגום כפי שנתיסד מתחילה (יעוין בלשון דבריו של התפא"י בידים שם) הוא דהוו עזרא ודניאל מכלל כתבי הקדש ומשא"כ אם הורקו ללשון אחר אפילו לעברית, ולכן שוב אינן מטמאין את הידים. וכך הוא גם לשון דבריו של המאירי בזה במגילה שם, דתרגום דניאל ועזרא שכתבו עברי נפסל ואין לו שום קדושה עיי"ש.

 

וא"כ איך אפשר איפוא להביט בעין יפה על סוג יצירה כזאת הפוסל את הספר ומוציאו מקדושתו? ולא משנה מה שבלא"ה זה גם לא בגלילה. דסו"ס זאת היא ירידה נוספת מהקדושה.

 

(ב) זהו הכל עדנה אפילו בהנחה שהתרגום לעברי הוא מדויק ומתאים למקור, (יעוין שבת ד' קט"ו ע"ב). אבל למעשה עדיין רחוק הדבר באמת מלהיות כן, שימצא מי שהוא, ובפרט בזמנינו, אשר יוכל להיות מוכשר ובקי לתרגום תרגום מדויק ללשון עברי דברי אלקים חיים שנאמרו בנבואה בלשון תרגום. וצא ולמד מהנפסק גבי גט – פיטורין אשר איננו מכיל כי אם י"ב שורות בלבד והתרגום שבו הוא רק ברובו מזה, ובכל זאת נפסק באה"ע סימן קכ"ו בחלקת מחוקק סק"ה ובב"ש סק"ד שאין להכשירו אם כתבו בלשון אחר [ולומדים זאת במכש"כ ממה שפוסק הרמ"א שם דאין להכשיר בכתב אחר רק במקום עיגון ושעת הדחק וכו']. והח"מ מיטעם קטעים לה מפני, כי מי יכול לסדר נוסח אחד בגט בלשון אחר, והערוך השלחן שם בסעיף ה' פוסק דלענין לשון אחר אין לכתוב כלל אף במקום עיגון ולא מצד הדין אלא דאנן סהדי דכמעט אין ביכלת להעתיק לשון הגט שתקנו חז"ל ללשונות אחרים בלי שיבושים עיי"ש. וא"כ מינה בק"ו בן בנו של ק"ו שאי אפשר בשום פנים בזמנינו להעתיק ולתרגם לשון תרגום שנאמר במחזה ובנבואה [ושגם הוא בעצמו ניתן ג"כ בסיני ככתוב ברמ"א באה"ע שם] ללשון עברי בלי שיבושים ובלי שישתנה עי"ז כוונת – הנבואה כפי שהוטבעו בל' המקורי הוא לשון התרגום ואין כל היתר לעשות כן.

 

(ג) ולא עוד, אלא מכיון שכן שעל ידי התרגום ממקור התרגום לתרגום עברי משתנה ומשבשת הכוונה של הנבואה מכפי שנאמרה והוטבעה במקור התרגום על כל חלקי הפרד"ס שבה, א"כ פשוט הדבר שבתרגום כזה של ספרי דניאל ועזרא על ידי מי שהוא בזמנינו, אזי לא רק שנפסלים עי"כ ויוצאים מקדושתם, אלא קרוב הדבר לודאי שהם נהפכים עי"ז לסתם ספר של סיפורי דברים,כמעט בדומה לאחד משאר ספרי סיפורי מעשיות ודברי ימי ישראל. ובאופן שמלבד שיש לדון על האיסור של דבר זה כשלעצמו, יש גם מקום לדון לאסור שוב במצב כזה מלכורכן יחד עם יתר ספרי הקודש. והפקפוק בזה כנ"ז מתרחב ומוצא קן לו גם על גוף הספר כשלעצמו וכריכתו יחד בהיות וכמה מפרקיו הא כתובים בלשון עברי במקורן, ויעוין בברכי יוסף יו"ד סי' רפ"ב אות ט"ז שמביא בשם הרמב"ם ז"ל שהיה מונע לכתוב התרגום או הפירוש עם התורה בקובץ אחד ע"ש, וניתן לומר, שיתכן שבכגון נידוננו שהוא תרגום – עצמי (מילולי או חפשי) בלבד כו"ע יודו שאסור, וד"ל.

 

(ד) צא ולמד מה שהרעישו גדולי הדורות בדורות שעברו נגד אלה שיצאו בזמנם להתיר לעצמם לתרגם את התלמוד ללשון – אחר, הגם שכמה מהם היו תלמידי חכמים ויראים ושלמים וחשבו בתמימותם שאין כל חשש איסור בזה.

 

אסתפק בזה לצטט מדברי ספר שו"ת ערוגת הבשם חאו"ח סימן רי"ד. הגאון המחבר ז"ל השיב שם בתקיפות גדולה ובדברים חוצבים להבות אש לגדול אחד אשר עלה על דעתו להעתיק את ס' עין יעקב ללשון אשכנז צחה ואותיות אשוריות, ובדבריו העתיק ממכתב פיתוחי חותם שכבר השיב על הצעה בכזאת להדפיס ס' עין יעקב עם העתקה אשכנזית, הגאוה"ק מצאנז ז"ל שהשיב וכתב דתוה"ק חוגרת שק ע"ז כי איך ישפכו אבני קדש כאלו המעוטפים במעטה המליצות והחידות כמו רוב אגדות הש"ס אשר עיקר המכוון בהם הוא הפנימיות, ועמי הארץ אשר יועתק להם דברי רז"ל בל"א לא ידעו ולא יבינו ובחשיכה יתהלכו. כן העתיק משו"ת תפארת יוסף באגרת הנדפס בסוף הספר, שהשיב ע"ז ג"כ בחריפות גדולה וכתב: ורע עלי המעשה נבלה הזאת בהעתקת ס' עין יעקב עם ל"א המדברים במדינתנו, והלא ירמיהו הנביא צווח הלא כה דברי כאש נאום ד' וכפטיש יפוצץ סלע, כי כמה פנים לתורה ונודע כי כל דברי האגדות הם כגחלי אש מלאים סודות נשגבים אשר אינם נגלים כי אם לשרידים הבאים בחצרות בית ה' והמה רוצים לעשות ספורי חז"ל כסיפורי קורות העתים ח"ו בדברי הבאי ודברי חול, אוי לנו שכך עלתה בימינו. ומסיים וכותב שחל איסור גמור בזה גם על הקונים. והוסיף עוד לצטט מדברות קדשו של הגאון הצל"ח ז"ל בפתיחתו שכתב על האורות הגדולים הצפונים באגדות חז"ל, ושלהיות שאנן החומר שבנו מכסה אור השכל לכן אין ביכלתנו להביט באור ההוא, אמנם בלי הקדמת שטחות מאמר האגדה לא הי' ביכלתנו גם לעתיד להבין ולהביט באור הצפון, כי חומר המאמר ההוא הוא הקדמה להצורה, וכאשר לעתיד יופשט חומר המאמר מהצורה אז נשכיל ונתבונן ראשונות מה טוב ומה נעים הי' לנו שטחית המאמר ההוא ומבלי הקדמת חומר המאמר לפי הנגלה מהאגדה לא הי' יכולת בידנו בעולם העליון לשמוע דברי אלקים חיים הגנוזים במאמרי האגדות. והגהמ"ח בעל ערוגת הבשם ז"ל מוסיף ע"ד נועם אלה: שכל זה לא שייך כי אם הלומד דברי אגדה כמות שהן בלשון הקודש ששנו חכמים בלשון התלמוד ברוך שבחר בהם ובמשנתם, לא כן אם יפשיטום בגדי לשון הקודש והלבש אותם מחלצות לשון זרה באופן שא"א להעמיס בהם כי אם המובן הפשוט עיי"ש.

 

מכידודי לפידי אש אלה אשר יהלוכון מפיותיהם של גאוני דורות אלה נלמד בגז"ש ובק"ו בקשר לנידוננו לתרגום תרגום דניאל ועזרא, ונלמד דיעה לדעת ובינה להבין שאין אפשרות בשום פנים לתרגום כזה אפילו כשהמדובר לתרגום לעברית, דהיינו הך, וזיל בתר טעמא, ומדברות – הכתובים שנאמרו בנבואה וברוה"ק לשעה ולדורות כמאמרם ז"ל דרק נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה (מגילה י"ד ע"א ויעו"ש ברש"י ד"ה נבואה ובהגהות הגר"א ז"ל) המה בקדושתם ובעמקותם וסודיותם רק כשהם מועלים על ספר ולומדים אותם ככתבם וכלשונם כפי שנאמרו בראשיתם, אחרת מפשיטים מהם בגדי – קדשם ונשארים ערטילאים כסיפורי קורות – עתים ח"ו, מאבדים את פנימיותם, וההוגים בהם לא קולטים אפילו את החומר וההקדמה כדי שיוכשרו עי"כ להיות מוכנים לקראת העתיד – לבא, בבוא הזמן המאושר והמקווה אשר נזכה שיופשט החומר מהצורה, הסתום מהגלוי, וישמעו דברי אלקים חיים ורזי – עולם הגנוזים והחתומים בהם ככתוב כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ (דניאל י"ב – ט').

 

עוד זאת חזי הוית בספר שו"ת רב פעלים ח"א חיו"ד סי' נ"ו שנשאל על אחד שתרגם האדרא בלשון ערבי וקבעה בדפוס, אם יש איסור בזה, ובדברי תשובתו העתיק מהנאמר בכיוצא בזה בשו"ת תפארת יוסף הנ"ל, ועלה הוסיף אמריו – הקדושים לבאר ולהוכיח, דודאי יש איסור גדול לתרגם את האדרא קדישא בלשון אחר, כי התרגום מראה להקורא שזה הנגלה מהם הוא כונת הדברים אשר דבר בעל המאמר ממש, דכידוע ספר הזוהר והתיקונים וכ"ש אדרא רבא ואדרא זוטא הם דברים עמוקים מאד מאד ונכתבו בחכמה פלאה /נפלאה/ ונוראה אשר בדיבור אחד רצוף דברים הרבה, והכל נאמר בהעלם גדול מאד וכו', ועוד כי הכל יודעים ומאמינים כי כל הדברים האמורים באדרות קדישין ובזוה"ק כולם אמורים ברוה"ק אשר הופיע עליהם, וכל תיבה ותיבה שיצאה מפיהם בסודות הנ"ז נרמז בה ענינים עמוקים ומלבד מה שנרמז במשמעות התיבה עוד נרמז ענינים בסדר אותיות התיבה, ובמספרם ובצורתם, כענין שמצינו בתיבות התפלה אשר תקנו אנשי כנה"ג =כנסת הגדולה= ברוה"ק דרמוז בהם כמה סודות עמוקים במספר האותיות ובמילואם, ובר"ת וס"ת =ובראשי תיבות וסופי תיבות= ואמצעי תיבות וכיוצא וכו' וכן על זה הדרך בכל מלה ומלה הנמצאת באדרא קדישא אשר המתרגם קוראה בשם אחר באותיות אחרות, שאין זה אמת, ולא אתמר הכי במאמר קדישין, והרי זו טענה חזקה שאין עליה תשובה לאסור איסור בענין זה לתרגם האדרא, וכל דבר הזוה"ק, ללשון אחר, יעו"ש ביתר אריכות [ואגב. מכאן תשובה לאסור איסור כל תרגום דברי הזוה"ק אפילו ללשון עברי. ואכמ"ל].

 

וכזה מסביר באמת בשו"ת חתם סופר ח"ו סי' פ"ד את אי האפשרות לתרגם התפלה ללע"ז [שמזכיר מזה הרב פעלים הנ"ל] מפני, דאנשי כנה"ג תקנו מה שהיו יכולים בתיבות ידועות וכוונות רצויות למלאות חסרון העבודה של ביהמ"ק =בית המקדש= במה שאפשר, והמה נמנו על כל תיבה ואות ואות, ואי אפשר להעתיק כוונה זו בל' אחר בשום אופן יעו"ש. וכ"כ גם בנפש החיים שער ב' פי"ג בהגה"ה, דאין ערוך למי שמתפלל בלה"ק =בלשון הקודש= באלו התיבות דוקא העומדים ברומו של עולם ומדבק כל כחותיו בהם עיי"ש.

 

ולמותר איפוא לחזור ולהדגיש שכל הנימוקים המשכנעים האלה כחם וטעמם אתם וכאילו נעתקים מאליהם ועומדים לנגד מראה עיננו גם מדי דברנו והגיגנו באם יש מקום אפשרות לתרגם תרגום דניאל ללשון אחר ולו ללשון – עברי, דזיל בתר טעמא. ועוד מוסף עליהם כהנה וכהנה שאין הפה יכול לדבר, וד"ל.

 

(ה) ומשנה חומר יש בזה כשהמדובר על ספר דניאל ביחוד. דפוק חזי מאי דאיתא במס' מגילה ד' ג' ע"א, דיונתן בן עוזיאל ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו דייך, מ"ט משום דאית ביה קץ משיח. ומפרש"י: קץ משיח בספר דניאל. זאת אומרת דעכבו מן השמיים בידי יונתן בן עוזיאל לגלות גם תרגום של כתובים כשם שגילה תרגום של נביאים בגלל ספר דניאל שלא ניתן לגלות תרגומו בגלל קץ משיח שכתוב בו. ויעוין בספר תפארת ישראל למהר"ל מפארג ז"ל פרק ס"ה שמקשה דיהי' מתרגום הכל חוץ מן הקץ. ומתרץ, דדבר זה אין קשיא שאם לא היה מצוה לתרגם כדכתיב בקרא ויבינו במקרא מפורש, לא היה רשאי לתרגם כי אל יעלה על דעתך כי התורה הוא כמו ספר חכמה שאתה יכול להוסיף עליו ולשנות עליו דבר, זה אינו, כי תורת ה' היא, אין ראוי שיהיה שנוי בתורה, ולכך כיון דאין ראוי לתרגם כל כתובים מפני דניאל שיש בו קץ משיחנו אין ראוי לתרגם כלל דאין לומר שיש לתרגם חצי כתובים. עיי"ש.

 

וא"כ מאן ספין ומאן רקיע לבוא ולתרגם מלשון ללשון [אי תרגום חפשי ואי תרגום מילולי] ספר דניאל בעצמו שיש בו קץ משיחנו ואשר בכל מלה ומלה ממנו ספון וחבוי בו סודות נפלאים שנרמזו במקור הלשון כפי שנתגלו לו, ולא יחוש לנפשו לשמא הוא בדאי. יעוין קדושין ד' מ"ט ע"א ובתפארת ישראל שם.

 

ויעוין גם בספר באר שבע סוטה ד' ל"ג ע"א, שכותב בתוך דבריו, דהרבה נביאים דברו ע"י רוח הקודש בלשון ארמי כמו עזרא ודניאל וכמו כדנא תמרון להום, וכבר כתבו המחברים שאנו אומרים קדיש בלשון תרגום מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחין שבח נאה כזה, ואפשר לומר דזהו הטעם שאין המלאכים מבינים בלשון ארמי לפי שרצה הקב"ה שלא יבינו כשאנו אומרים תפלות נאות ושבחות גדולות בלשון ארמאי כדי שלא יתקנאו בנו עיי"ש, והבאר שבע כוון בזה לדברי הזוה"ק שכ"כ בהקדמת הזוהר ד' ט' ע"ב וכן בפ' לך לך בסתרי תורה ד' פ"ד ע"ב ד"ה אחר ובהמשכו בד' פ"ט ע"א דסגיאין אינון באורייתא וכן בנביאים, דגלי קב"ה תרגום כדי לסתום אותם מגו מלאכי השרת כי היכא דלא יקנאון בהון עיי"ש.

 

ונבין איפוא מזה בבהירות שזהו גם סוף הדבר מה שהמחזות הגדולות בדניאל נאמרו ונתגלו מפי הקב"ה בלשון תרגום, והיינו כדי שלא יקנאו בנו מלאכי השרת, והוטמנו בהם סודות גדולים ונוראים הן בעלמא דאתגליא והן בעלמא דעתיד לאתחדתא. ועל כן באופן מיוחד לא נתנו לתרגם אותם ולפרשם אפילו מקדמת דנא להראשונים כמלאכים שבאו בסוד ד', ועל אחת כמה וכמה שלא נתנו לעשות בכזאת להדורות המאוחרים שלא יכולים לתרגם אפילו דברי ראשונים אלה וכדכותב בשו"ת חתם סופר ח"ו סימן פ"ט ד"ה ולענין תפלות דמי יכול לפרש כונת המתרגם קדיש בשמי מרומא וגם בריך יקרא מאחר /מאתר/ בית שכינתי' מה זה והיאך רמיזי בקרא אלו הענינים עיי"ש. באופן שכל תרגום שהוא לאיזה לשון שהוא אפילו ללשון עברי מערטל את כל התוך והקדושה של הספר וכנז"ל.

 

(ו) ויעוין בספר נחלת יעקב עה"ת (פ' בלק) מהגאון בעל נתה"מ ז"ל, שכותב לפרש כוונת מאמרם ז"ל בב"ב ד' י"ד דמשה כתב ספרו ופרשת בלעם, דלכאורה הוא תמוה דהא פרשת בלעם גוף התורה הוא וכל התורה כולה משה כתבה, אלא הכוונה, דהנה מה שאמר בלעם לבלק ודאי לא בלשון הכתוב בתורה אמרה דא"כ לא היה משיג בלק מה שאומר בלעם דמנין היה יודע בלק לדבר בלשון הקודש ובלשון סתום, אך משה כתב כוונת ההשגה שהשיג בלעם בלשון זה הכתוב בתורה שיש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של רמזי סודות עי"ש ודפח"ח. ולפי"ז יש לומר דזהו גם הבחינה של בהוייתן יהו, דאחרת מפסיד הענין את הכוונה וכל רמזי הסודות, ולכן הוא נפסל עי"ש ויוצא מקדושתו, אלא דיוצא מדין זה נביא המתרגם ואומרו בלשון שנתגלה לו, כי אזי נחשב זה כבר ג"כ לא כדבר שנתרגם אלא כמקור ראשון מפי הגבורה. ויש להאריך.

 

(ז) קיצורו של דבר. על תרגום כגון דא של נידוננו, אפשר להחיל ולהמליץ מימרתו של הרמב"ן ז"ל במלחמות ר"פ כל כתבי, ולומר: דהפרו תורתך יש כאן אבל עת לעשות אין כאן. וכי יש לומר שבנידון כזה של נידוננו אשר בודאי שהתרגום נקרא רק תרגום – הדיוטות שבקיאים בלשונות גם הר"ן החולק על הרמב"ן שם יודה ג"כ שבכה"ג הוא רק הפרו תורתך בלבד, וכדמבאר בדומה לזה הגאון החזו"א ז"ל בחיו"ד ה' ס"ת סימן קס"ז ס"ק י"ב יעו"ש, ואם כדי להבין את התרגום של דניאל ועזרא יש לפנינו מפרשים מגדולי דורות נ"ע שברוח ד' אשר עליהם ובדברו אשר שם בפיהם ביארו לנו אותם כפי שניתן להבינם ולגלותם, ומפיהם אנו חיים, ואין להאריך בכאן יותר מזה.

 

בשולי התשובה. יעוין בדרשות חתם סופר ד' ק"א ע"ב. שכותב לבאר ענין הג' ימי חושך שהיה בעולם כשהעתיקו התורה יוונית לתלמי המלך, מפני דרע ומר בהעתקת התורה יונית או לכל לשון, כי בהיות התורה כתובה בלשונה שנאמרה מפי הקב"ה למרע"ה =למשה רבינו עליו השלום= הרי היא כפטיש יפוצץ סלע וכל פסוק סובל כמה פירושים שונים וממש אין לומר בו דבר ע"ד פשוטו שלא יסבול גם פירוש אחר, ועל כרחן של ישראל ישמעו לדברי חכמים וחידותם, משא"כ בהעתק התורה ללשון לע"ז א"א כי אם לבחור ע"כ כוונה פשוטה אחת ולכתבו באותו הלשון כי אין לשונות העמים סובלים ככה וגם אין אתנו יודע עד מה לכתוב בחכמה ובינה כמו שנכתבה התורה ע"י הקב"ה. ובהיות כן בהעתק התורה יונית אז החלו עם בנ"י =בני ישראל= לטעום טעם פשוטו של מקרא ומאז החל האפיקורסת להתנוצץ ולא אבו שוב שמוע לקול דברי חכז"ל ולפירושיהם כאשר בעו"ה עדיין מרקד בינינו עיי"ש. ויעוין עוד שם בד' ע' ע"ב ובד' פ' ע"ב באמרותיו הטהורות והקדושות של הח"ס ז"ל בקשר לזה יעו"ש. ומהם נקח להקיש גם לנידוננו ולהבין קושט דברי אמת של תרגום של בני אדם את דברי נביאנו נביאי – האמת לא יוכל בשום פנים להכיל ולסבול הפירושים השונים שהוטמנו בדבריהם בכל פסוק ופסוק ובכל תיבה ותיבה כי אין אתנו יודע עד מה לכתוב בחכמה ובינה כפי שנכתבו ע"י נביאנו מפי הקב"ה. ועל כן אין בשום פנים לעשות זאת לתרגם את המקור ולהוריד את אמרות הקודש לדרגא של פשוטו של מקרא, ודי בזה".

 

ואולי נוכל בכל זאת ללמד זכות על אלה המשתמשים בתרגומים השונים ולומר, שכל דבריו החריפים של הציץ אליעזר הנ"ל הם רק אם מתייחסים אל התרגום הזה כתרגום שבעצם מה שכתוב בזה כתוב בדיוק גם בזה רק בשפה שונה- ואז זה כמובן חמור מכל הטעמים הנ"ל, אבל יתכן שאם מתייחסים לתרגום כפרשנות הרי זו פרשנות לגיטימית ככל פרשנות המתאמצת להסביר את הנלמד, וממילא יש גם להתייחס לזה בהתאם (לבחון לבקר או לחלוק- תלוי של מי התרגום, כמו כל פרשנות כמובן שלא נוכל להתייחס באופן שווה לתרגום של אחד הראשונים ולתרגום בן ימינו- והכל לפי הכללים הרגילים של היחס שלנו לפרשנות).

 

 



[1] בהכנת המבוא נעזרתי רבות בספרו של הרב יגאל אריאל "מור והדס" וכן בהקדמת דעת מקרא לספר דניאל.

נגישות