שבת חזון – מהו החזון?
הרמ"א בסי' תקנא כותב: "אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כי אם הכתונת לבד".ובמשנ"ב שם: "ובקהילת קודש וילנא נוהגין ע"פ הגר"א ללבוש בגדי שבת". כידוע, כך גם נהגו תלמידי הבעש"ט וכך נתפשט המנהג בכל ארץ ישראל מחלוקת במנהגים.
צריך להבין: כיצד יתכן לשנות מנהג של דורות?'ערוך השולחן' מחדד יותר את השאלה: כשנים שלשה דורות לפני הנהיגו גדולי הדור ללבוש כל בגדי שבת, באומרם שאין מראים בשבת אבלות בפרהסיא, ותמוה לי הדבר: וכי קדמונינו לא ידעו דבר זה, וכיצד נקום ונבטל מנהגם?
ומבאר -דנשתנתה המציאות: דאצל הקדמונים היו בגדי שבת וחול שוים בדמותם, אלא שהיה הבדל בין יקר לפשוט, וכיון שלבישת בגדי חול בשבת אינה ניכרת כ"כ – הנהיגו ללבוש בגדי חול. משא"כ לפני כמה דורות שבגדי שבת וחול היו שונים לגמרי בדמותם זה מזה וניכר לכל שאלו בגדי חול – הנהיגו הקודמים שלא לנהוג מנהג זה – דהוי כאבילות בשבת.
מתוך באור זה מגיע לנפק"מ גדולה: בזמנינו זה – כיון שע"פ פקודת המלכות בגדי שבת וחול שוים בדמותם – וודאי נכון לקיים מנהג הקדמונים.
ננסה בעז"ה להבין את עניינה של שבת זו, ומתו"כ נגיע לבאור אחר לשינוי המנהג:
שואל ר' צדוק: מדוע נקראת שבת זו "שבת חזון": בשלמא "שבת נחמו" נקראת כך ע"ש פתיחת הפטרתה – ועניינה נחמה, אולם כאן – עיקר עניין ההפטרה הוא תוכחות? ואם תאמר רק בשל פתיחת ההפטרה – וכי שבת שאחר י"זבתמוז נקראת "שבת דברי" (דברי ירמיהו)? ומבאר עפ"י המדרש שבט' באב מיד אחר החורבן נולד המשיח, ומדוע דווקא אז? ה'בני יששכר' מבאר ע"פ ר' פנחס מקוריץ – שנתבונן באהבה גשמית בעוה"ז: דבהיות האוהבים זה עם זה לא תוכר כ"כ האהבה ביניהם, אולם כשרוצים להיפרד ולהרחיק נדוד לזמן רב, אז יתפעלו הנפשות באהבה עזה מגודל הגעגועים. ונמצא א"כ שבשעת הפירוד – האהבה העזה ביותר. ולכן כיום שבעוה"ר הפירוד בין הדבקים נעשה בט' באב – ביום זה מתגלה האהבה הגדולה ביותר של הקב"ה וע"י, ומתו"כ נולדת בו נשמת משיח בן דוד שהיא הנשמה היותר גבוהה וכוללת.
ר' צדוק מבאר שמשיח נולד מכח תשובתם של ישראל: שכשחטאו קודם שחרב הבית – לא עלה על דעתם שיחרב, אולם מיד כשראו שנכנסו אויבים להיכל – הרהרו כל ישראל תשובה, אלא שכבר נגזרה גזירה. ומיד נהיו בכלל עושים רצונו של מקום, ומזה תיכף נולד משיח.(שניהם מתרצים ע"פ ביאורם את קושיית הריטב"א: כיצד הגמ' ביומא נד: אומרת שבשעה שנכנסו אוה"ע להיכל ראו כרובין שמעורין זב"ז, הרי הגמ' בב"ב צט. אומרת שבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום – פניהם לבית? אלא – דבאמת כשנכנסו אויבים להיכל נתגלתה האהבה הגדולה של הקב"ה וכנס"י).
בשבת נכללים כל הקדושות שבאו בתוך ימי המעשה שאחריה – ולכן בשבת זו שקודם ט' באב – לא נכלל חורבן המקדש – דבשבת נכללות רק הברכות והקדושות – אולם מה שיום ט' באב הוא יום הולדת נפשו ורוחו של משיח – זה כלול בשבת זו, וממנה מקבל יום זה את קדושתו.ולכן נקראת שבת זו "שבת חזון" – שטמון בה הגילוי הגדול של ימות המשיח, שכתוב בהם (יואל ג, א): "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם … בחוריכם חזיונות יראו."עפ"ז נראה לבאר את שינוי המנהג בשבת זו: דשני המאורות הגדולים, הגר"א והבעש"ט – שהרגישו שנים שהגיעה עת לחוננה ושלחו תלמידיהם לעלות ולהתיישב בארץ – דהגיעה שעת גילוי אורו של משיח , הרגישו יותר ויותר בגילוי זה דווקא בשבת חזון ולכן קבעו שאין מקום ללבוש אז בגדי חול, ומוך כך וודאי שפשט מנהג זה לכל מתיישבי ארץ ישראל, ואין לשנותו.
ויהי רצון שנזכה לגילוי שלם של משיח בן דוד במהרה בימינו אמן.
צריך להבין: כיצד יתכן לשנות מנהג של דורות?'ערוך השולחן' מחדד יותר את השאלה: כשנים שלשה דורות לפני הנהיגו גדולי הדור ללבוש כל בגדי שבת, באומרם שאין מראים בשבת אבלות בפרהסיא, ותמוה לי הדבר: וכי קדמונינו לא ידעו דבר זה, וכיצד נקום ונבטל מנהגם?
ומבאר -דנשתנתה המציאות: דאצל הקדמונים היו בגדי שבת וחול שוים בדמותם, אלא שהיה הבדל בין יקר לפשוט, וכיון שלבישת בגדי חול בשבת אינה ניכרת כ"כ – הנהיגו ללבוש בגדי חול. משא"כ לפני כמה דורות שבגדי שבת וחול היו שונים לגמרי בדמותם זה מזה וניכר לכל שאלו בגדי חול – הנהיגו הקודמים שלא לנהוג מנהג זה – דהוי כאבילות בשבת.
מתוך באור זה מגיע לנפק"מ גדולה: בזמנינו זה – כיון שע"פ פקודת המלכות בגדי שבת וחול שוים בדמותם – וודאי נכון לקיים מנהג הקדמונים.
ננסה בעז"ה להבין את עניינה של שבת זו, ומתו"כ נגיע לבאור אחר לשינוי המנהג:
שואל ר' צדוק: מדוע נקראת שבת זו "שבת חזון": בשלמא "שבת נחמו" נקראת כך ע"ש פתיחת הפטרתה – ועניינה נחמה, אולם כאן – עיקר עניין ההפטרה הוא תוכחות? ואם תאמר רק בשל פתיחת ההפטרה – וכי שבת שאחר י"זבתמוז נקראת "שבת דברי" (דברי ירמיהו)? ומבאר עפ"י המדרש שבט' באב מיד אחר החורבן נולד המשיח, ומדוע דווקא אז? ה'בני יששכר' מבאר ע"פ ר' פנחס מקוריץ – שנתבונן באהבה גשמית בעוה"ז: דבהיות האוהבים זה עם זה לא תוכר כ"כ האהבה ביניהם, אולם כשרוצים להיפרד ולהרחיק נדוד לזמן רב, אז יתפעלו הנפשות באהבה עזה מגודל הגעגועים. ונמצא א"כ שבשעת הפירוד – האהבה העזה ביותר. ולכן כיום שבעוה"ר הפירוד בין הדבקים נעשה בט' באב – ביום זה מתגלה האהבה הגדולה ביותר של הקב"ה וע"י, ומתו"כ נולדת בו נשמת משיח בן דוד שהיא הנשמה היותר גבוהה וכוללת.
ר' צדוק מבאר שמשיח נולד מכח תשובתם של ישראל: שכשחטאו קודם שחרב הבית – לא עלה על דעתם שיחרב, אולם מיד כשראו שנכנסו אויבים להיכל – הרהרו כל ישראל תשובה, אלא שכבר נגזרה גזירה. ומיד נהיו בכלל עושים רצונו של מקום, ומזה תיכף נולד משיח.(שניהם מתרצים ע"פ ביאורם את קושיית הריטב"א: כיצד הגמ' ביומא נד: אומרת שבשעה שנכנסו אוה"ע להיכל ראו כרובין שמעורין זב"ז, הרי הגמ' בב"ב צט. אומרת שבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום – פניהם לבית? אלא – דבאמת כשנכנסו אויבים להיכל נתגלתה האהבה הגדולה של הקב"ה וכנס"י).
בשבת נכללים כל הקדושות שבאו בתוך ימי המעשה שאחריה – ולכן בשבת זו שקודם ט' באב – לא נכלל חורבן המקדש – דבשבת נכללות רק הברכות והקדושות – אולם מה שיום ט' באב הוא יום הולדת נפשו ורוחו של משיח – זה כלול בשבת זו, וממנה מקבל יום זה את קדושתו.ולכן נקראת שבת זו "שבת חזון" – שטמון בה הגילוי הגדול של ימות המשיח, שכתוב בהם (יואל ג, א): "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם … בחוריכם חזיונות יראו."עפ"ז נראה לבאר את שינוי המנהג בשבת זו: דשני המאורות הגדולים, הגר"א והבעש"ט – שהרגישו שנים שהגיעה עת לחוננה ושלחו תלמידיהם לעלות ולהתיישב בארץ – דהגיעה שעת גילוי אורו של משיח , הרגישו יותר ויותר בגילוי זה דווקא בשבת חזון ולכן קבעו שאין מקום ללבוש אז בגדי חול, ומוך כך וודאי שפשט מנהג זה לכל מתיישבי ארץ ישראל, ואין לשנותו.
ויהי רצון שנזכה לגילוי שלם של משיח בן דוד במהרה בימינו אמן.
