מהו לאו שאינו שוה בכל? יבמות דף ה ע”א

מהו לאו שאינו שוה בכל? יבמות דף ה ע”א
הרב עקיבא כהנא



 

מהו לאו שאינו שוה בכל? יבמות דף ה ע"א

 

הגמ' מנסה להביא מקור לכך שעשה דוחה לא תעשה(ה ע"א), והיא מנסה להוכיח מהדין שעשה של גילוח מצורע דוחה לאו של של הקפת הראש, והגמ' דוחה שלאו זה הוא לאו שאינו שוה בכל, בגלל שנשים אינם מצוות בו, ולכן גם אם נלמד שעשה דוחה לא תעשה כזה, לא נוכל להסיק מכך שעשה דוחה לא תעשה אחר, והגמ' שואלת שאולי נצטרך את הפסוק של זקנו לומר שעשה של כהנים דוחה לאו של כהנים, אפי' שהוא לאו שאינו שוה בכל, כיון שהלאוים של כהנים יותר חמורים כי התורה ריבתה להם מצוות יתירות.

והתוס' (ד"ה ואכתי) מקשים מגמ' בדף כ (ע"א) ששואלת לגבי אלמנה לכה"ג מדוע המשנה כותבת שכהן גדול אינו מייבם את אלמנת אחיו, אם היא מן האירוסין אז יבוא עשה וידחה לא תעשה, והגמ' אומרת שמהנישואין זה מובן כי יש עשה ולא תעשה. ומקשה התוס' מדוע בנישואין הגמ' לא התקשתה, והרי זהו לאו ועשה שאין שוה בכל, וא"כ היה צריך לדחות ג"כ?

והקשה עוד קושיות מאיסור אלמנה בכה"ג?

ותירץ התוס' (ר"י): "דלא דמי דלאו ועשה דגילוח הוה טפי אין שוה בכל שאין שוה בכל נשים אבל גבי אלמנה לכ"ג האשה עושה איסורא כמו כהן הבא עליה דקרי ביה לא יקחו לא תקח, ולא מדחי ליה עשה דיבום אע"ג דאינו שוה אלא בכהנים".

וצריך להבין את תירוצו, מהו ההבדל בין אלמנה וכה"ג, לבין עשה של גילוח, שזה שונה בין גברים לנשים?

ניתן לבאר בתוס' זה ג' פירושים:

א. האגלי טל בהקדמתו מביא מגמ' בסוטה, שכל מצווה נכרתו עליה ד' בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות, וכל אחד מהם הוא מחלקי המצוה.

ולפי זה כותב בהגה"ה לבאר את תוס' דידן: שאף שישראל אינו מצווה על מצוות הכהנים, מ"מ הוא חייב ללמוד את מצוות הכהנים, ולכן הוא נחשב שייך במצוות הכהנים, ולכן לאו של כהנים אינו נחשב לאו שאינו שווה בכל כיון שגם ישראלים מצווים ללומדו, אמנם, לאוים שנמצאים רק בגברים ולא בנשים נחשבים לאוין שאינן שוין בכל, כיון שנשים אינם מצוות גם על תלמוד תורה, ולכן אם אינם מצוות לעשות מצווה אינן מצוות על שום חלק בה, וממילא לאו זה נחשב לאו שאינו שוה בכל[1].

ודבריו לכאורה קשים שהרי גם לאו דאלמנה צריך להיות לאו שאינו שוה בכל שהרי נשים אינם מצוות בו?

ואם נבאר את תוס' מצד שגם האשה מצווה על לאו דאלמנה לא יקח, כמו הפשט, א"כ מדוע צריך להגיע לחילוק כמו שאמר, שיאמר פשוט, שהאשה מצווה אף שהיא ישראלית.

אלא שיש לבארו, שהתקשה בתוס' שאף אם אשה מצווה, מ"מ גברים ישראלים הלא אינם מצווים על מצווה זו, ועל כך יישב שהם חייבים בלימוד.

 

ב. הערוך לנר מבאר שתוס' כאן מייסד יסוד בלאו שאינו שוה בכל, שהכוונה שאם נקח את ישראל ונחלק אותם לחצי, אם יותר מחצי חייבים, אזי זה לאו השוה בכל כי רובו ככולו, ולפי דבריו עולה, שתוס' התכוון לומר שבלאו דהקפה, יש חצי מהעם – נשים שלא חייבות בו, אמנם בלאו של כהנים, אף שרוב הגברים אינם כהנים גדולים ואינם מצווים בלאו של לא לשאת אלמנה, מ"מ עדיין יש חצי מהעם שהן נשים והן מצוות לא להנשא לכה"ג אם אכן הם אלמנות, בתוספת אותו מספר של כהנים גדולים[2] ולכן זה יוצא יותר מחמישים אחוז מעם ישראל שמצווים במצווה זו, וממילא זה נחשב לאו השוה בכל[3].

 

ג. תירוץ היוצא מדברי המהרש"ל, שיש רמות בלאו שאינו שוה בכל, המהרש"ל מתייחס לסתירה שבין ב' הגמרות שהבאנו בחבורה הקודמת, בגמ' אחת נזיר מופיע כלאו השוה בכל ובגמ' אחרת הוא מופיע כלאו שאינו שוה בכל, והמהרש"ל מבאר שלאו שאינו שוה בכל הוא דבר יחסי, ויחסית לאיסורי כהונה הוא נחשב לאו שוה בכל, אבל כלפי שאר לאוים אינו נחשב שוה בכל, "וזו היא סברא ברורה ואינה צריכה רבה".

אם כן יצא לנו פשט שלישי  בדברי התוס', התוס' מתכוונים לומר שאי אפשר ללמוד מכך שלמדנו שעשה דוחה לא תעשה ועשה שאין שוה בכל לגבי גילוח, שדוחה עשה גם ל"ת ועשה של איסורי כהונה, כיון שאיסורי כהונה הם פחות לא שוים בכל מאשר איסורי גילוח, שאיסורי גילוח אינם נמצאים רק בנשים, ואילו איסורי כהונה נמצאים בנשים, ואינם קיימים רק בחלק מהגברים, אבל מבחינת הרמה, הוא לאו יותר שוה בכל, ולכן זה מובן.

 

לסיכום: הראנו כאן ג' גישות איך ניתן לקבוע האם האיסור שעומד לפנינו הוא איסור ששוה בכל:

  • א. שיטת האגלי טל – צריך לבדוק את כל מרכיבי האיסור, כלומר, גם את איסור העשייה, וגם את הלימוד על הלאו עצמו.
  • ב. שיטת הערוך לנר – בודקים באיזה צד יש יותר אנשים באיסור או בהיתר, ואם יש פחות אנשים שאסורים מאשר אנשים שמותרים, אז הלאו הוא אינו שוה בכל.
  • ג. שיטת המהרש"ל – הכל יחסי, אמנם יש איסורים שבאופן מוחלט הם שוים בכל, אבל יש איסורים שאינם נמצאים בכל בני האדם, ובאלה יש לבדוק תמיד בהשוואה לאיסור שאני רוצה ללמוד ממנו, או בהשוואה לאיסור שצריך לדחותו.


[1] ולפי זה יצא שיש ב' גדרים בתלמוד תורה: גדר של עצם מצוות תלמוד תורה, וגדר שני של לימוד תורה מצד קיום מצוות, שהחיוב ללומדו הוא גם מצד שלימוד זה הוא עצם קיום המצוות, ולפי"ז ניתן לבאר באופן חדשני את המימרא "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" וממילא מיירי בלימוד תורה כזה, ואכמ"ל.

[2] כידוע שאף משמש שעבר אסור באיסורי כהן גדול, ואם כן יכול להיות מספר מצומצם של אנשים עם דיני כהן גדול, ויכול להיות שהם יותר מאדם אחד, אבל גם אם זה אדם אחד אין זה גורע מפירוש זה.

[3] אין להקשות על פירושו שאין רוב נשים ישראליות אלמנות, כי על כל נשים נאסר להנשא לכהן אם יהיו אלמנות.

נגישות