על ההבדל בין בני קרח ש"לא מתו" ליהושע וכלב ש"חיו מן האנשים".
"איש אשר רוח בו" – הרב איתמר אורבך
"ובני קורח לא מתו" פרש"י עפ"י הגמ' בסנהדרין שהיו בני קורח באותה עצה, והרהרו תשובה בלבם ונתבצר להם מקום גבוה בגיהנום ושם אמרו שירה. אמנם, במתרגמים ובפרוש ראב"ע מוצאים גישה אחרת, הסבורה שלא היו באותה עצה, ועדים על – כך מזמורי הגעגועים מלאי האמונה בספר תהילים מיסודם של בני קורח.
ויש לעיין מה ראו חז"ל ורש"י בעקבות רבותינו למעט כביכול בערך משמעות מקרא שכתוב "ובני קורח לא מתו"?
כתוב בפרשת "שלח-לך": "ויהושע בן-נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים האלה ההלכים לתור את הארץ" (במדבר יד, לח). כתוב: "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה…" וחז"ל דרשו באופנים שונים, שפעמים שהצדיק נלכד בענשו של הרשע, בארועים של חטא המרגלים ומחלוקת קורח היו רשעים וצדיקים. בחטא עדת המרגלים יצאו יהושע וכלב מעצתם. וכך באופן פשוט במחלוקת קרח ועדתו בני קורח פרשו ממחלוקתם.
אולם התורה מבחינה: יהושע וכלב "חיו מן האנשים" לעומת בני קורח "לא מתו". ההבחנה הזאת מקורה באופי הפרישה.
יהושע וכלב פרשו פרישה אקטיבית, הם עמדו לפני העם ואפילו כנגדו ויצאו באופן ברור והחלטי כנגד החטא והמרי. בני קרח פרשו בדממה – הרהרו תשובה בליבם. את אמונתם הפנימית לא בטאו באופן ברור והחלטי. ובודאי שלא נתנו לו ביטוי פומבי.
הביטוי של חיים בנס הצלתם של יהושע וכלב, מבטא ששלימות החיים הישראלים היא ביכולת ההופעה. וכל זמן שהאמונה טמונה חבויה מוצנעת ומקופלת. נתבצר לה מקום גבוה בגיהנום, ואפילו לומר שירה, אולם איננו בחינת הופעת שלמות החיים הישראלים.זהו מצב שאין בו מיתה ואבדן, אולם הוא זקוק למנהיגות של יהושע שיוציא את הבכח של "משה אמת ותורתו אמת" לפועל הממשי ביותר.
חזרה התורה וביררה שכל כח ההופעה של יהושע בא מתוך איש אשר רוח בו. והוא האיש היותר מתאים להנחיל את ארץ ישראל לעם ישראל. דור כובשי הארץ ונוחליה צריך להעמיד בראשו מנהיגות שהאמת הישראלית השלימה איננה רק פנימית, חבויה ומוצנעת בתוככי נשמת ישראל, אלא, הגיע עת הופעתה כצאת השמש בגבורותו. וזה בחינת יהושע כפני לבנה שממשיך תורת משה כלה לשלימות הופעתם של ישראל בארצם בפועל ובמלוא הממשיות.
