מצאנו בחז"ל שעמדו על הקשר בין מועדי החודש הזה, הימים הנוראים של ראש השנה ויום הכיפורים, וימי השמחה של סוכות ושמיני עצרת. "ולקחתם לכם ביום הראשון"- הה"ד (תהלים ק"ב): "פנה אל תפילת הערער וכו"". שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותיהם. והן אומרים נצחו ישראל. שנאמר: "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". הוא שדוד אומר לישראל: אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר: "נעימות בימינך נצח", הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם, שנאמר: "וגם נצח ישראל וכו"". לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: "ולקחתם ביום הראשון".
אמנם כשנעיין בתוכן הימים האלו, נמצא עוד יחוד בסדר שלהם. ראש השנה הוא יום הדין של כל העולם- בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון (ראש השנה דף טז); ואילו יום הכיפורים הוא מיוחד רק לעם ישראל- אמר ר" עקיבא אשריכם ישראל לפני אתם מטהרים ומי מטהר אתכם – אביכם שבשמים… ואומר מקוה ישראל ה"" מה מקוה מטהר טמאים אף הקב"ה מטהר אתישראל (יומא דף פ"ה ע"ב); בסוכות שוב מוצאים אנו את הקשר לעולם כולו- ע" פרי החג כנגד ע" האומות ומצוות היום בצומח הד" מינים והסכך; שמיני עצרת, הסוגר את מעגל המועדים, מיוחד רק לעם ישראל- הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעיםאומות פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה; ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנהממך (סוכה דף נ"ה).
מעגל המועדים בנוי בצורה מיוחדת: ישראל עם האומות, ישראל לחוד, ישראל עם האומות ושוב ישראל לחוד.
מקור למבנה מיוחד זה נמצא בפרשת העקידה, וממנה נלמד על סדר העבודה בחודש זה.
אחרי אותו ציווי מופלא של הקב"ה "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך" אברהם אבינו מכין את עצמו לניסיון הנשגב: "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים".
כל הפעולות המנויות הן צורך העקידה, חוץ מלקיחת שני הנערים, שאין להם כל קשר לניסיון. הדבר יתבהר לנו בעזה"י בהמשך עיונינו.
"ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם."
"וירא את המקום מרחוק". אמרו על כך חז"ל (מדרש רבה, פרשה נ"ו): מה ראה? ראה ענן קשור בהר. אמר: דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני- שם. אמר ליצחק: רואה את מה שאני רואה? אמר לו: הין! אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו: לאו! אמר: הואיל וחמור אינו רואה ואתם אין אתם רואים "שבו לכם פה עם החמור." עכ"ל המדרש. ה" יתברך אמר לאברהם אבינו בתחילת הניסיון של העקידה "אשר אומר אליך" ואילו לאברהם נודע על מקום העקידה לא בחוש השמיעה אלא דוקא בראיה. כאן הוא הגיע למדריגת עם ישראל במעמד הר סיני- "וכל העם רואים את הקולות". ועל רקע זה בולט שבעתיים החסרון של הנערים, שאינם זוכים לראות את הענן קשור בהר. אבל עדיין דרוש ביאור, מה הביא אברהם לציין לנערים את מדריגתם הרוחנית הירודה דוקא בשעה זו?
"ונשתחוה ונשובה אליכם" הגדרת נסיון העקידה בפי אברהם היא "השתחויה "ההשתחויה היא ביטול עצמי. וזה מצאנו גם בסוף הפרשה שאמר מלאך ה" אל אברהם: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" דוקא ירא אלוקים כי היראה היא סימן לביטול של הירא כלפי מי שגדול ממנו. ורק מתוך יראה גמורה, דהיינו ביטול עצמי מוחלט היה אברהם יכול לעמוד בנסיון העקידה. (עיין בשו"ת מהרי וייל, סי" קצ"א)
אמנם זאת עלינו להבין, מהי משמעות השיבה שאברהם מבטיח לשוב לנעריו?האם בשעה זו של ההליכה למקום אשר גילה לו האלוקים, לעקוד את בנו יחידו אשר אהבו, יש כאן דאגה לשלום נעריו?
כאן נזדקק לדברי מרן הרב קוק זצ"ל בסידור עולת ראיה, והם יאירו את נושא הנערים ויחס אברהם אליהם:
"ובידיעה זו, שהננו עומדים במאסר של הגבלה, נשובה אליכם, נשפיע עליכם ועל בני אדם כיוצא בכם מיסוד אורה של הקדושה והשלמות העליונה, במפעל הקדוש של המסירה הנפשית, הרוחית והנשמתית, לא-ל חי, הננו בזה שבים אליכם,לרומם ולעלה אתכם".
כאן מתגלה סוד ההליכה של הנערים עם אברהם אבינו. אברהם, שהיה אב המון גויים, לא העלה בדעתו שהגדולה שירכוש בעבודת העקידה תשאר רכושו הפרטי, ולא ישפיע גם על נעריו אשר אתו. זהו חלק מעבודת חייו של אברהם אבינו, לכנס את כל העולם תחת כנפי השכינה.
ולכן, כחלק מההכנה לעקידה- "ויקח את שני נעריו אתו" כדי שגם הם יהנו מעליתו הרוחנית של אברהם במעשה העקידה.
אבל כשנתקרבו אל המקום, ויכלו לראות אותו מרחוק- את הענן הקשור על ההר, כאן נתברר שאין הנערים יכולים ללוות את אברהם ויצחק בדרכם להשתחויה לה". אין מקום לנערים אלו בשעת הביטול המוחלט לדבר ה". העבודה גדולה מדי מכדי שישתתפו בה, אפילו בצורה של ליווי בלבד. ועל כן אמר אברהם לנערים, אין אתם יכולים להמשיך אתנו בגלל החומריות שאתם קשורים בה- עם הדומה לחמור. ולכן עליכם לשבת פה ולהמתין כשאנחנו הולכים להשתחוות לפני ה".
אמנם גם בשעה זו של הבדלה בין ישראל ועמים, אין אברהם מוותר על דרך עבודתו. ואם אין הנערים יכולים ללוות אותו ואת יצחק בנו בשעת עבודתם, הרי שימתינו להם פה עם כל חומריותם, ואחרי העבודה ישוב אברהם, ישפיע עליהם וירומם גם אותם. "נשתחוה ונשובה אליכם".
אבל גם אחרי העבודה של אברהם ובנו, כשמתגלה הרצון האלוקי "אל תשלח ידך אל הנער וכו"" -ו"לעלות אמרתי אבל לא לשחוט", עדיין לא נסתיים גילוי היחוד של עם ישראל- "אשר יאמר היום בהר ה" יראה". אברהם ישוב עתה אל נעריו ובודאי הם יתרוממו, אבל עכשיו כבר נודע שלעתיד לבא עם ישראל יעלה לרגל – עולה ליראות וזוכה גם לראות את ה". ועליה זו מביאה את האדם מישראל למדריגת רוח הקודש, וכמבואר בדברי הרב זצ"ל כאן.
כך הוא גם סדר מועדי ה" אשר בחודש באיתנים.
בראש השנה כל באי עולם יעברון לפניו לדין. אך לא רק דין יש ביום זה. עם ישראל מתפלל- "מלוך על כל העולם כולו בכבודיך והנשא על כל הארץ ביקריך וכו"". אנחנו רוצים שביום הזה מלכות ה" יתגלה על העולם כולו, אף שהקב"ה אומר: אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם- כביכול אינו מבקש אלא שמלכותו תתגלה שמלכותו תתגלה עלינו בלבד, אנחנו מצדנו איננו מסתפקים בכך, אלא מבקשים גילוי המלכות בכל העולם כולו.
ואזי מגיע עם ישראל ליום הקדוש – יום הכיפורים. עיצומו של יום הוא הגילוי שהקב"ה מתגלה בו. הרי כל עבודת היום בנוי על גילויי הרחמים שבנתינת הלוחות השניות, גילויי רחמים שהחלו בגילוי י"ג מדות של רחמים למשה רבינו כשעלה להר ביום ראש חודש אלול.
והי"ג מדות של רחמים והלוחות השניות הן מיוחדות רק לעם ישראל.
ויתירה מכך, עבודת היום היא הביטול הגמור של האדם כלפי ה"- "מקוה ישראל ה" וכו""-מה מקוה מטהר טמאים וכו". וטהרת המקוה היא כידוע רק כשאדם נכנס כולו לתוכה ללא כל חציצה או אפילו חלק של איבר שנשאר בחוץ. וכבר האריכו בזה בספרי מוסר. עבודה זו של ביטול עצמי ודבקות גמורה בה" שייכת היא רק לעם ישראל המתרוממים מעל לחומר ביום הזה, והאומות, הן חומריות מדי מכדי לקחת בה חבל.
אך אין עם ישראל עומד על מקומו בזה העולם. מיד אחרי היום הקדוש עם ישראל חוזר שוב לעולם בחג הסוכות, ומשפיע עליו מהמטען הרוחני של יום הכיפורים – המצוות של היום מתקיימות בצומח: ד" המינים, והסכך; ובעבודת המקדש עם ישראל מקריב ע" פרים כנגד ע" אומות העולם. כל זה כדי לרומם את העולם אחרי ההתרוממות של עם ישראל ביום הכיפורים.
אבל גם אחרי ההתעלות של הבריאה שנעשה על ידי עם ישראל בקיום מצוותיו בחג הסוכות, יש הבדל בין ישראל ובין העמים. אין האומות יכולות להגיע אל דרגתו המיוחדת של העם אשר בו בחר ה" מכל העמים. ולכן, גם אחרי חג הסוכות מוצאים אנו חג המיוחד רק לעם ישראל – שמיני עצרת, יום בו אומר המלך לאוהבו נעשה אני ואתם סעודה קטנה ביחד.
הנה אם כן יש סדר נוסף למועדי החודש הזה, חודש האיתנים, החודש בו נולדו איתני העולם, אבות האומה הישראלית. על פי הדרך המיוחדת בה הלכו הם בעבודתם את הקב"ה, על פי המורשת הייחודית הטמונה בדרך זו, הולכים גם אנחנו לקבל את פני ה" אלוקינו בימים אלו. לא לבד, אלא מלווים על ידי כל העולם- עד גבול מסויים; ומשם והלאה נלך לדרכנו המיוחדת לבדנו; ומהמפגש המיוחד הזה של העם עם אלוקיו יהנה גם כל העולם כולו; ובסופם של הימים יתברר לעיני כל האהבה של המלך לעמו.
