כתב בשו"ע סי' תק"פ ס"ב: "בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית, בימי תלמי המלך, והיה חושך בעולם שלושה ימים". לכאורה נראה מוזר- דווקא כאשר התורה מבוארת יותר, מתורגמת לשפה חדשה- דווקא אז יורד חושך לעולם?! ( היום הצלחה של סופר נמדדת, ע"פ מספר השפות שאליהן תורגמו ספריו…).
אכן, כבר כתב מרן הרב זצ"ל, בהקדמתו ל"עין אי"ה": "על אלה שני היסודות, הפירוש והביאור, נבנה כלל עבודת הקודש, של דרישת ( "לדרוש" במשמעות כמו לדרוש פסוקים) התוה"ק, … כל זמן שאנו הולכים בדרך ישרה, והמאמר ההוא פעל על רעיונותינו, לעורר אותנו להרחיב דברי שכל, הננו אם לא מפרשים אותו, עכ"פ מבארים אותו, והננו שואבים בששון מים עמוקים ממעייני הישועה, כתרגומא דהאי קרא "ושאבתם…"- "ותקבלון אולפן חדתן מבחירי צדיקיא"".
זכינו, ומזרמי האורה של ישיבתינו המרכזית, נשאבו לנו שני ביאורים לאותו חושך, שבא לעולם עקב תרגום התורה. וזו לשון רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל, כפי שנדפסה בספר החדש "מועדים א'", בעמ' 202: "הטרנסופורמציה הזו, מלשון ה', בו נבראו שמים וארץ, לשפת גויים, היא זיוף סילוף ושקר, המהווה טרגדיה נוראה. …לתרגם את התורה?! זו נכריות, אדמת נכר, מציאות נכר, חיוניות נכר. התורה נכתבה בלשון הנבואה, לשון הקודש, בלשון האלוקית, בלשון מעשה בראשית, ואין להעלות על הדעת לאפשר להעביר זאת לאחרים. זאת הטרגדיה של "אנסני מלך יוון"". אם יורשה לי לבאר את דברי רבינו, הרי שהחושך בא לעולם מהשקר והזיוף, מהמחשבה שניתן לקחת את תוכן התורה, שניתן בשפה מיוחדת ורק לעם ישראל, לצקת אותו בתוך שפה אחרת, ולתת אותו לעמים אחרים. האמת היא, שזהו דבר שלא יתכן, שהרי התורה איננה סתם 'תוכן', אלא תורת חיים, והאמיתות שלה היא דווקא בלשון הקודש, ודווקא כשעם ישראל מקבל אותה. נסיון ליצור מצב אחר, הוא חושך גדול.
ביעור נוסף, שמענו ממרן רה"י שליט"א. מרן שליט"א הסביר שמקור החושך הוא הירידה בעמל התורה, שנגרם כאשר התורה מתורגמת לשפה שווה לכל נפש. כאשר קל יותר להבין, פוחת הצורך בעמל, וכשיש פחות עמל תורה,נעשה חושך בעולם.
שאל אותי פעם חבר, האם כשמדברים על עמל תורה, זה אומר שצריך ללמוד בגמרא קטנה וישנה, ו'להוציא את העיניים'. אבל באמת, כבר הסביר לנו מרן רה"י, שעיקר העיון הוא המאמץ השכלי. היינו, שעמל התורה אינו חייב להתבטא ב'הוצאת עיניים', כאשר אפשר ללמוד בספר נח, אלא במאמץ להבין, בעמל השכל להעמיק לחשוב ולפתח. כפי שמרן חוזר תמיד, "כמסמרות נטועים". מסמרות- פירושו קביעות, כמו מסמר, נטועים מלשון נטיעה, שיש צמיחה והתחדשות.
בחיפוש מהיר בדברי מרן הנדפסים, מצאתי רעיון דומה בספר 'עת לכל חפץ', עמ' קע"ג- קעד: " …"תרגום של נביאים, יונתן בן עוזיאל אמרו… ונזדעזעה ארץ ישראל". וכתב בתוס' ריד', דכיוון דכתב תרגומא דקראי, לא מסרי נפשייהו למילפינהו כדמעיקרא, עכ"ל. והיינו שעניין העמלות בתורה היא מיסוד הקיום והשלווה בארץ, והוא שורש הברכות שבפרשת "בחוקותי", כי כשחסר בעמלה של תורה, נפגם גם הקירוב לשכינה, ואין שלמות מצד ישראל בקיום הברית עם הקב"ה. ויתכן גם שא"י הזדעזעה דוגמת האמור קודם מתן תורה "ארץ יראה וגו'", ופירשו שיראה שמא לא יקבלו ישראל את התורה, ויחזור העולם לתוהו ובוהו. וכיוצא בזה כאן, הזדעזעה א"י מחמת הסיכון שיתמעט עמלה של תורה, והקירוב לשכינה" – והדברים מבהילים, לא רק תרגום שנעשה ליוונית באונס הגויים, מוריד חושך לעולם. אלא אפילו תרגום הנביאים, שנעשה ביוזמתו של גדול תלמידי הלל, גורם זעזוע בעולם, בגלל הפחד מירידה בעמלה של תורה!
לסיום, בחרתי להביא סיפור מסיפורי מרן שליט"א, ששמענו ממנו פעמים רבות, הממחיש מסירות ועמל לתורה, כפי שרשמתי אותו באחת הפעמים: "הנצי"ב, היה דרכו פעמיים ביום לסובב את היכל הישיבה, ולדבר עם הבחורים בתורה. ר' שמעון {שקאפ} סיפר ש'פעם עבר הנצי"ב לידי, הבאתי לו רשב"ם קשה, והנצי"ב אמר, שעל רשב"ם זה הלך פעמיים לקבר בוולוז'ין {של ר' חיים מוולוז'ין}, שה' יאיר עיני'. ואח"כ הוסיף {ר' שמעון שקאפ} שתי מלים: 'למחר נכנסתי לשיעור', בלי שום הסבר, כי אל מול אהבת תורה כזו של הנצי"ב וכזו מסירות לתורה, א"א לא להיכנס לשיעוריו". ויהי רצון שנזכה לעמל תורה.
